Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אהלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד)
תרד סדר ערב יום כיפור
ובו ז' סעיפים
אכילה בערב יום כיפור
א ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש וגו'. וכי בתשעה מתענין, והלא אין מתענין אלא בעשירי, שנאמר בעשור לחודש תענו את נפשותיכם, ונאמר מערב עד ערב וגו'. אלא ענין הכתוב הכינו עצמיכם בתשיעי לעינוי העשירי, שתאכלו ותשתו בתשיעי כדי שתוכלו להתענות בעשירי. והוא מאהבת הקב"ה לישראל שלא ציוום להתענות אלא יום אחד בשנה ולטובתם לכפר עוונותיהם, וציוום שיאכלו וישתו תחלה שלא יזיק להם העינוי.
תרד סדר ערב יום כיפור
ובו ז' סעיפים
אכילה בערב יום כיפור
א ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש וגו'. וכי בתשעה מתענין, והלא אין מתענין אלא בעשירי, שנאמר בעשור לחודש תענו את נפשותיכם, ונאמר מערב עד ערב וגו'. אלא ענין הכתוב הכינו עצמיכם בתשיעי לעינוי העשירי, שתאכלו ותשתו בתשיעי כדי שתוכלו להתענות בעשירי. והוא מאהבת הקב"ה לישראל שלא ציוום להתענות אלא יום אחד בשנה ולטובתם לכפר עוונותיהם, וציוום שיאכלו וישתו תחלה שלא יזיק להם העינוי.
בומה שהוציא הכתוב את האכילה בלשון עינוי, ולא אמר בפירוש שיאכלו וישתו בתשיעי, לומר לך שהאוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו היה מתענה בו, מחמת מצות הקב"ה שצוה להתענות בו. שאין שכר האוכל ושותה מחמת מצות הקב"ה דומה לשכר המתענה מחמת מצות הקב"ה, אבל זה שאוכל ושותה בתשיעי שכרו הרבה מאוד, כאלו היה מתענה (בתשיעי ובעשירי) מחמת מצות הקב"ה שצוה להתענות (בשניהם). דכיון שיום הכיפורים בעצמו אי אפשר לכבדו במאכל ובמשתה כדרך שמכבדין שאר יום טוב, צריך לכבדו ביום שלפניו.
גלפיכך אסור להתענות בו אפילו תענית חלום. אע"פ שמותר להתענות תענית חלום אפילו בשבת ויום טוב, מכל מקום בערב יום הכיפורים שהאכילה נחשבת כעינוי, כמו שנתבאר, אין להתענות בו, אלא יאכל וישתה ויחשב לו כאלו התענה על חלומו.
דומכל מקום מי שירצה להתענות על חלומו עד סעודה המפסקת אין למחות בידו. לפי שערב יום הכיפורים אינו דומה לשבת שנאמר בו וקראת לשבת עונג, ולפיכך אסור להתענות בו אפילו שעה אחת לשם תענית אם אינו תענית חלום כמ"ש בסי' רפ"ח, אבל בערב יום הכיפורים שלא נאמר בו עונג, אלא שמצוה לאכול בו, ואם אכל פעם אחת ביום יצא ידי חובתו:
הב ואם עבר וטעה והתענה כל היום, צריך להתענות אחר יום הכיפורים תענית אחר לכפר על מה שהתענה בערב יום הכיפורים. אבל אם לא התענה אלא עד סעודה המפסקת, אינו צריך להתענות אחר יום הכיפורים:
וג אם נדר להתענות בו עיין בסי' תק"ע:
זהספד ותחנון בערב יום כיפור
ד אע"פ שמן הדין ערב יום הכיפורים מותר בהספד, שאינו יום טוב כלל ואין בו מעלה, אלא שמצוה לאכול בו. מכל מקום נוהגין לעשותו יום טוב, ואין מספידין בו אלא על חכם בפניו, או ביום שבאה שמועתו שמת, שהוא כמו בפניו, כמ"ש בסי' תקמ"ז עיי"ש. וכן אין אומרים צידוק הדין אלא על חכם בפניו. וכן אין אומרים בו תחנון.
ד אע"פ שמן הדין ערב יום הכיפורים מותר בהספד, שאינו יום טוב כלל ואין בו מעלה, אלא שמצוה לאכול בו. מכל מקום נוהגין לעשותו יום טוב, ואין מספידין בו אלא על חכם בפניו, או ביום שבאה שמועתו שמת, שהוא כמו בפניו, כמ"ש בסי' תקמ"ז עיי"ש. וכן אין אומרים צידוק הדין אלא על חכם בפניו. וכן אין אומרים בו תחנון.
חוגם אין אומרים קודם עלות השחר הרבה סליחות כבשאר ימים. ויש מקומות נוהגין להרבות בסליחות, לפי שאין חושבין אותו יום טוב אלא מעלות השחר ואילך, אבל לא בלילה, והכל לפי המנהג:
טה מי שנוהג שלא לאכול בשר בכל ימות החול כי אם ביום שאין אומרים בו תחנון, מותר לאכול בשר אפילו בליל ערב יום הכיפורים, וכל שכן ביום. במה דברים אמורים במקומות שאין אומרים הרבה סליחות בלילה, שהן חושבין ליום טוב גם את הלילה, אבל במקומות שמרבים בסליחות, שאין חושבין את הלילה ליום טוב, אין לאכול בשר בלילה.
יואפילו במקומות שאין מרבים בו בסליחות, לא יאכל בשר קודם צאת הכוכבים של ליל ערב יום כיפור, אע"פ שהתפלל ערבית מבעוד יום, לפי שאין חושבין ליום טוב אלא לילה ממש, שהרי אומרים תחנון אחר תפלת המנחה של ח' תשרי, ובשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון אין אומרים תחנון אפילו במנחה שלפניהם, מכלל שערב יום כיפור אין מחזיקין ליום טוב אלא מצאת הכוכבים ואילך:
יאו אין אומרים למנצח יענך וגו', שאינו יום צרה.
יבואין אומרים בו מזמור לתודה, מטעם שנתבאר בסימן נ"א עיי"ש:
יגז אין אומרים בו אבינו מלכנו, לא בתפלת שחרית ולא במנחה. ויש מקומות נוהגין כשחל יום הכיפורים בשבת שאין אומרים בו אבינו מלכנו כמו שיתבאר בסי' תרי"ט, אז אומרים אותו בערב יום הכיפורים שחרית: