Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Tishrei·Laws of Yom Kippur (Simanim 604-624)·Sim 614: Laws of Anointing and Wearing Leather Shoes on Yom Kippurשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות תשרי·הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד)·תריד דיני סיכה ונעילת הסנדל ביום הכיפורים

אתריד דיני סיכה ונעילת הסנדל ביום הכיפורים
ובו י"א סעיפים
סיכה
א סיכה כיצד, אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו. ואם היה חולה, אפילו אין בו סכנה, או שיש לו חטטין בראשו, סך כדרכו ואינו חושש, שלא אסרו אלא סיכה של תענוג. אבל בלא שום חולי, אפילו אינו מתכוין לתענוג אלא להעביר את הזוהמא, אסור. ואינו דומה לרחיצה שכל שאינו מתכוין לתענוג מותר, לפי שהסיכה מתענגין בה יותר מתענוג רחיצה, לפיכך החמירו בה יותר (ואסרו אף בשאינו מתכוין לתענוג), אלא אם כן שהסיכה אינה של תענוג כלל, כגון שסך לרפואה:

בנעילת הסנדל
ב נעילת הסנדל כיצד, אסור לנעול מנעל של עור וסנדל של עור אפילו ברגלו אחת, ואין חילוק בין ביתו לרשות הרבים, בכל מקום אסור.

גואפילו סנדל של עץ ומחופה עור אסור. ואפילו מי שהוא קיטע אסור לו ללבוש קב שלו (פירוש, מי שנקטעו רגליו עושה לו דפוס כמין רגל וחוקק בו בית קיבול ומניח ראש שוקו בתוכו), אם הוא מחופה עור.

דומי שאפשר לו, טוב להחמיר בסנדל של עץ אפילו אינו מחופה עור:

הג אבל מותר לנעול סנדל או מנעל של גמי ושל קש ושל בגד או של שאר מינים, שהרי גושי הארץ מגיעים לרגליו ומרגיש שהוא יחף. ועוד שלא אסרו אלא מנעל, וכל שאינו של עור אינו נקרא מנעל, אלא מלבוש:

וד וכן מותר לכרוך בגד קשה סביב רגליו ומותר לצאת בו אפילו לרשות הרבים. אע"פ שבכל שבתות השנה אסור לצאת בו לרשות הרבים, כיון שאינו דרך מלבוש. מכל מקום ביום הכיפורים, כיון שאסור בנעילת הסנדל ואי אפשר לו לנעול מנעל של עור, נקרא זה דרך מלבוש לאותו היום.

זויש אוסרין לצאת בו לרשות הרבים, אלא אם כן הולך לדבר מצוה או לשאר דבר הכרחי לו ביום ההוא, והוא מפונק ואין די לו בלבישת אנפלאות, מפני שהן עשויין מבגד רך, אז התירו לו לצאת לרשות הרבים בבגד קשה וכרוך סביב רגליו. וטוב להחמיר כסברא זו.

חאבל לצאת לרשות הרבים באנפלאות של בגד, מותר בכל ענין לדברי הכל, כיון שלובשן דרך לבישה. והוא הדין שמותר לצאת בכל מין מנעל שאינו של עור אפילו לרשות הרבים.

טמותר לעמוד ביום הכיפורים על גבי כרים וכסתות, אפילו הן של עור, שאין זה הנאת דרך נעילה, ולא אסרו אלא כשהוא מנעיל ברגליו. מכל מקום המחמיר בכרים וכסתות של עור תבא עליו ברכה.

יבמה דברים אמורים, שלא בשעת תפלת שמונה עשרה, אבל בשעה שמתפלל תפלת שמונה עשרה אסור לעמוד על גבי כרים וכסתות, אפילו אינן של עור, משום שנראה כמתגאה אם יעמוד על כרים בשעת תפלה. אבל מותר לעמוד על שאר דברים חוץ מן כרים וכסתות, אפילו בשעה שמתפלל תפלת שמונה עשרה, אם אינו גבוה שלשה טפחים מן הארץ, כמו שנתבאר בסימן צ':

יאהמותרים במנעלים
ה חיה כל שלשים יום אחר לידתה מותרת לנעול אפילו ביום הכיפורים, מפני שהצינה קשה לה. וכן חולה, אפילו אין בו סכנה, אלא שהצינה קשה לו, וכן מי שיש לו מכה ברגליו, מותרים לנעול:

יבו וכן אם ירדו גשמים ורוצה לילך מבית הכנסת לביתו או להיפך, והוא אדם מפונק ומצטער בלכלוך רגליו במי גשמים, מותר לו לנעול, וכשיגיע לביתו או לבית הכנסת יחלצם. אבל מי שאינו מפונק אסור.

יגאבל אם יש שם רפש וטיט, מותר לכל אדם לנעול, לפי שהכל חשובין מפונקין לענין זה (ויש אומרים דאף בטיט ורפש אין היתר אלא למי שידוע שהוא מפונק, אבל אין כל אדם יכול לומר מפונק אני. אבל המנהג כסברא הראשונה).

ידאבל לא כמו שנוהגין רבים מהמון עם, שהולכים ברחוב במנעלים אף שאין שם רפש וטיט, וכשבאין לבית הכנסת הם הולכים גם כן במנעלים, רק בהגיעו למקומו חולץ. ואלו בחשיכה יתהלכו, ופושעים נקראו אם אינן שומעים לקול מוריהם:

טוז ההולך במקום שמצויים עקרבים או שאר דברים הנושכין, מותר לו לנעול אפילו מנעל של עור, ואפילו אינו הולך לדבר מצוה אלא לטייל, מותר לנעול, כדי שלא ישכנו עקרב וכיוצא בו:

טזח כשהולך מביתו לבית הכנסת במנעלים, לא ילך בהן בבית הכנסת, וכן לא יניחם בבית הכנסת בגלוי, לפי שלכלוך שעל גבי המנעלים הוא זלזול לבית הכנסת ביום קדוש כזה שחייבים לכבדו בכסות נקיה ובכל דבר טהרה. אלא יניחם במקום מוצנע בבית הכנסת שלא יראו, או ישלחם לביתו, אם אפשר לו:

יזט המהלך בדרך, אע"פ שבתשעה באב מותר בנעילת הסנדל, ביום הכיפורים אסור, לפי שעיקר איסור נעילת הסנדל ביום הכיפורים הוא מן התורה, כמ"ש בסי' תרי"א עיי"ש, לפיכך החמירו בו יותר מבתשעה באב:

יחי וכן מטעם זה, ההולך בין הנכרים וחושש שלא ילעיגו עליו, אע"פ שבתשעה באב מותר לנעול, ביום הכיפורים אסור:

יטיא כל מקום שמותר לנעול, טוב שיחליף מנעל של שמאל בימין ושל ימין לשמאל: