Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אהלכות ראש השנה (סי' תקפב-תרג)
תקפב סדר תפלות עשרת ימי תשובה וראש השנה
ובו י"ז סעיפים
המלך הקדוש – המלך המשפט
א כל השנה אדם מתפלל האל הקדוש בברכה ג', ומלך אוהב צדקה ומשפט בברכה י"א, חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שבהן צריך לומר המלך הקדוש המלך המשפט, לפי שבימים הללו הקב"ה מראה מלכותו לשפוט את העולם.
תקפב סדר תפלות עשרת ימי תשובה וראש השנה
ובו י"ז סעיפים
המלך הקדוש – המלך המשפט
א כל השנה אדם מתפלל האל הקדוש בברכה ג', ומלך אוהב צדקה ומשפט בברכה י"א, חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שבהן צריך לומר המלך הקדוש המלך המשפט, לפי שבימים הללו הקב"ה מראה מלכותו לשפוט את העולם.
בואם טעה ואמר האל הקדוש, או שהוא מסופק אם אמר המלך הקדוש, אם נזכר לאחר ששהה כדי שאילת שלום תלמיד לרבו אחר גמר הברכה, ואין צריך לומר אם נזכר לאחר שהתחיל ברכה רביעית, צריך לחזור לראש התפלה, מפני ששלש ברכות ראשונות חשובות כאחת:
גב ואם נזכר קודם ששהה כדי שיעור הזה, אומר המלך הקדוש ואינו צריך לחזור לראש. וכן הדין בהמלך המשפט.
דואם נזכר לאחר ששהה כדי שיעור הזה שאמר מלך אוהב צדקה ומשפט, אינו צריך לחזור לראש, כיון שהזכיר לשון מלכות.
הויש אומרים דאם נזכר קודם שסיים תפלתו, חוזר לראש ברכת השיבה, ואם נזכר לאחר שסיים תפלתו, חוזר לראש התפלה, ועל דרך שנתבאר בסי' קי"ז, משום דיש הפרש בין מלך אוהב צדקה ומשפט להמלך המשפט, דבכל השנה הצדקה עיקר, ולכך הקדימוה למשפט, אבל בימים הללו המשפט עיקר ולכך אין מזכירין צדקה כלל.
וולענין הלכה, ספק ברכות להקל. ולפיכך אם נזכר קודם שסיים תפלתו, אין צריך לחזור לברכת השיבה, כדי שלא יברך ספק ברכה לבטלה. אבל לאחר שעקר רגליו טוב שיתפלל עוד פעם בתורת נדבה. ואינו צריך לחדש בה דבר, כיון שמתפלל אותה מחמת הספק כמ"ש בסי' ק"ז:
זג אם אמר צ' פעמים ברוך אתה ה' המלך הקדוש, או ברוך אתה ה' המלך המשפט, ואחר כך נסתפק לו בתפלה אם אמר המלך הקדוש, אעפ"כ צריך לחזור לראש לדברי הכל. ואינו דומה למה שנתבאר בסי' קי"ד, דכאן כיון שאינו רשאי לומר השם כקריאתו משום ברכה לבטלה, ואם כן בתפלה כשאומר את השם כקריאתו, הוא חוזר ללימודו לומר האל הקדוש:
חד בשבת תשובה, וכן אם חל ראש השנה או יום הכיפורים בשבת, אומר הש"ץ בברכה מעין שבע שבליל שבת המלך הקדוש, וחותם בשל שבת לבד, ואינו מזכיר לא ראש השנה ולא יום הכיפורים, מטעם שנתבאר בסי' רס"ח:
טה יש נוהגין להתפלל בראש השנה וביום הכיפורים בכריעה, וצריכין הם לזקוף בתחילת כל ברכה, ובסוף כל ברכה קודם שיאמר ברוך אתה, כדי שלא יהא נראה כמוסיף על תקנת חכמים שתקנו לשחות בתחלת ברכת אבות ובסופה ובתחלת ברכת הודאה ובסופה, עיין בסי' קי"ג, ובברכת אבות ובברכת הודאה צריך לזקוף כשיגיע לאיזה תיבות קודם החתימה, ואחר כך כשיגיע להחתימה ישחה כתקנת חכמים מטעם שנתבאר שם:
ידיוקי נוסח התפלה
ו הגאונים תקנו לומר בעשרת ימי תשובה בברכת אבות זכרנו, ובגבורות מי כמוך, ובהודאה וכתוב, ובשים שלום בספר. ואם שכח לאומרם ונזכר קודם שסיים הברכה ששכח בה, אומרם במקום שנזכר. ואם נזכר לאחר שהזכיר את השם שבחתימת הברכה, לא יאמר במקום שנזכר, וגם לא יחזור לראש הברכה, משום איסור ברכה לבטלה, כיון דאינן אלא תיקון הגאונים:
ו הגאונים תקנו לומר בעשרת ימי תשובה בברכת אבות זכרנו, ובגבורות מי כמוך, ובהודאה וכתוב, ובשים שלום בספר. ואם שכח לאומרם ונזכר קודם שסיים הברכה ששכח בה, אומרם במקום שנזכר. ואם נזכר לאחר שהזכיר את השם שבחתימת הברכה, לא יאמר במקום שנזכר, וגם לא יחזור לראש הברכה, משום איסור ברכה לבטלה, כיון דאינן אלא תיקון הגאונים:
יאז לחיים יאמר בשב"א תחת הלמ"ד, ולא יאמר בפת"ח, דלא לשתמע לאחיים, כלומר לא חיים, ובימים האלו שהן ימי דין צריך לדקדק ולפרט היטב תפלתו. אבל בשאר ימות השנה אנו אומרים והעמידנו מלכנו לחיים בפת"ח, ואין אנו חוששין, לפי שאחר כוונת הלב הן הן הדברים:
יבח ולא יאמר לחיים טובים, רק לחיים, עד שיגיע לוכתוב לחיים כו' אז יאמר לחיים טובים, כי המבקש צריך לבקש תחלה דבר מועט ואחר כך מוסיף והולך:
יגט בראש השנה אומר ותתן לנו את יום הזכרון הזה. ואין צריך להזכיר ראש חודש ולומר ואת יום ראש חודש הזה, דכשאומר יום הזכרון, גם ראש חודש בכלל, שנקרא זכרון, שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו' [והיו לכם לזכרון].
ידאם חל בחול, אומרים בתפלה ובקידוש יום תרועה מקרא קודש, ואם חל בשבת אומרים זכרון תרועה:
טוי בראש השנה ויום כיפור אין אומרים מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון, מפני שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששון.
טזוכן אין אומרים והשיאנו את ברכת מועדיך כו', לפי שדבר זה לא נאמר אלא בשלש רגלים, שנאמר שלש פעמים בשנה וגו' כברכת ה' אלהיך וגו'.
יזובמוסף אין אומרים ואין אנו יכולים לעלות ולֵראות לפניך, אלא ואין אנו יכולין לעשות חובותינו, לפי שמצות ראיה אינה אלא בשלש רגלים:
יחיא בחתימת הברכה אומרים ודברך אמת וכו', בין בתפלה בין בהפטרה בין בקידוש. ולא יאמר ודברך מלכנו, אלא ודברך אמת:
יטיב שהשלטן, בקמ"ץ תחת השי"ן שניה, שפירושו הממשלה. ולא יאמר בחירי"ק שפירושו אדם השליט:
כיג והרשעה, בחירי"ק תחת (השי"ן) [הרי"ש]:
כאיד אין אומרים ואז צדיקים, אלא ובכן צדיקים:
כבטו אין אומרים באהבה מקרא קודש, אלא יום תרועה מקרא קודש, ובשבת, זכרון תרועה מקרא קודש:
כגטז בכל הקדישים מראש השנה עד יום הכיפורים אומרים לעילא לעילא מכל ברכתא:
כדיז ונוהגין שכל אחד ואחד אומר לחבירו לשנה טובה תכתב. ואין לומר דבר זה ביום שני של ראש השנה אחר חצות היום, לפי שכבר נגמרה הכתיבה של ראש השנה: