Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Tishrei·Laws of Rosh Hashanah·Order of Shofar Blowing While Seatedשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות תשרי·הלכות ראש השנה (סי' תקפב-תרג)·תקפה סדר התקיעות מיושב

אתקפה סדר התקיעות מיושב
ובו י"א סעיפים
א צריך לתקוע מעומד, שנאמר יום תרועה יהיה לכם, ולהלן הוא אומר וספרתם לכם, מה לכם האמור שם מעומד כמו שנתבאר בסי' תפ"ט, אף כאן מעומד. ולפיכך לא יסמוך על שום דבר בענין שאם ינטל אותו דבר שסמך עליו היה נופל, שאין זו עמידה אלא סמיכה.

בומכל מקום אם עבר ותקע אפילו מיושב יצא, ואין צריך לחזור ולתקוע מעומד, לפי שעמידה זו אינה אלא מדברי סופרים כמו שנתבאר בסי' ח' ובסי' תפ"ט עיי"ש:

גב השומעין התקיעות, אף על פי שעדיין לא יצאו ידי חובתן, אף על פי כן אינן צריכים לעמוד:

דג נוהגים לתקוע על הבימה במקום שקורין. וראוי ליתן לתקוע לצדיק והגון, ובלבד שלא יהא מחלוקת בדבר:

הד קודם שיתקע יברך מעומד אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר. ולא יאמר בקול שופר דמשמע לציית לקול השופר. ולמה אין מברכין לתקוע בשופר, לפי שהתקיעה אינה עיקר המצוה אלא שמיעת קול שופר הוא עיקר המצוה, שהרי התוקע ולא שמע קול שופר לא יצא, כמו ש[י]תבאר בסי' תקפ"ז עיי"ש. ומכל מקום אם עבר או טעה ובירך לתקוע בשופר או על תקיעת שופר יצא:

וה ואחר ברכה זו יברך שהחיינו, לפי שהיא מצוה הבא[ה] מזמן לזמן.

זואחד התוקע לעצמו, ואחד מי שיצא ידי חובתו ותוקע להוציא אחרים ידי חובתן, מברך שתי ברכות אלו. במה דברים אמורים כשאין השומע יודע לברך, אבל אם הוא יודע לברך יברך בעצמו, ולא ישמע ממי שכבר יצא ידי חובתו, כמו שנתבאר בסי' רע"ג עיי"ש:

חו ואחר שבירך שתי ברכות אלו יתקע תשר"ת ג' פעמים, ותש"ת ג' פעמים, ותר"ת ג' פעמים, כמו שיתבאר בסי' תק"צ עיי"ש.

טמי שנסתפק לו אם שמע קול שופר ביום ראשון של ראש השנה שהוא מן התורה, צריך לתקוע, אבל לא יברך, שספק ברכות להקל. ואם הוא ביום שני שאינו אלא מדברי סופרים, אין צריך לתקוע, דספק דברי סופרים להקל.

יטוב לתקוע בצד ימין של פיו אם אפשר לו בכך, משום שנאמר והשטן עומד על ימינו, והתקיעה מערבבת השטן:

יאז וטוב שיעמיד פה השופר למעלה, ולא יטנו לצדדים, שנאמר עלה אלהים בתרועה וגו':

יבח אם התחיל לתקוע ולא יכול להשלים כל השלשים תקיעות, יתקע אחר תחתיו. ואם גם השני אינו יכול להשלים, ישלים אחר תחתיו, וכן לעולם. וכולם אינם צריכים לברך, לפי שכבר נפטרו כולם בברכת הראשון. ואפילו אם הראשון לא היה יכול לתקוע אפילו תקיעה אחת, אעפ"כ לא היתה ברכתו לבטלה, כיון שכוונתו היתה בברכתו להוציא כל השומעין, ואם כן התוקעין אחרונים וכל הקהל ששמעו ברכתו אינם צריכים עוד לברך.

יגאבל אם בא לתקוע תחתיו מי שלא שמע ברכתו, צריך לברך קודם שיתקע, שהרי הוא לא יצא בברכת הראשון:

ידט במה דברים אמורים, כשתוקע זה לא יצא עדיין ידי חובתו, שלא שמע עדיין כל התקיעות. אבל אם כבר יצא ידי חובתו, ששמע כבר כל התקיעות בבית הכנסת אחרת, אינו צריך לברך קודם שיתקע, שהרי הצבור שמעו כבר הברכה מן התוקע הראשון:

טוי נוהגין שהמתפלל שחרית מקריא סדר התקיעות לפני התוקע מלה במלה כדי שלא יטעה בתקיעותיו, ומנהג יפה הוא. ועיין בסי' תק"צ:

טזיא (אסור ליטול שכר לתקוע שופר בראש השנה, אפילו שכרוהו מערב יום טוב, לפי שהוא נוטל שכר יום טוב, ואסור מטעם שנתבאר בסי' ש"ו עיי"ש. ואם נטל אינו רואה סימן ברכה מאותו שכר לעולם):