Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Laws of Tishrei·Laws of Rosh Hashanah·Section 596שוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות תשרי·הלכות ראש השנה (סי' תקפב-תרג)·תקצו

אתקצו
ובו ב' סעיפים
התקיעות שלאחר התפלה
א יש מקומות נוהגין שלאחר התפלה מריעין תרועה גדולה בלא תקיעה, כדי לערבב את השטן, שלא יקטרג אחר התפלה שהולכים ואוכלים ושותים ושמחים, לומר שאינם יראים מאימת יום הדין.

בויש מקומות נוהגים לחזור ולתקוע שלשים קולות, לפי שחוששין שמא מקצת הציבור לא שמעו כל התקיעות כראוי וכהוגן וייצאו בשמיעת תקיעות אלו.

גויש נוהגין לתקוע מאה קולות, דהיינו שתוקעין אחר התפלה להשלים מאה קולות עם התקיעות של מיושב ושל מעומד:

דב אבל לאחר שכבר גמרו כל מנין תקיעות אלו, אין לתקוע עוד בחנם, שהרי התקיעה היא אסורה ביום טוב מדברי סופרים, ולא התירוהו אלא לצורך, כגון כדי לעשות נחת רוח לנשים לתקוע להן, וכן הנוהגין לתקוע אחר התפלה, כיון שהן צריכין לתקיעה זו מטעם הידוע להם, התירו להם חכמים לפי שאין בתקיעת שופר שבות גמור אלא עובדין דחול, אבל לתקוע בחנם הוא זלזול יום טוב.

הואפילו מי שיתקע ביום שני אסור לו להתלמד ביום הראשון, שהרי אנו יודעין ובקיאין בקביעת החודש, ואנו יודעין שהראשון קודש והשני חול, ונמצא תוקע תקיעות שאינם צריכים לו ביום טוב אלא בחול.

וואין צריך לומר שאין להוציא את השופר לרשות הרבים לתקוע תקיעה שאינו צריך לו היום, שהרי הוא מוציא מרשות לרשות שלא לצורך יום טוב.

זאבל מותר לומר לקטן שיתקע כדי שיתלמד, בין שהגיע לחינוך בין שלא הגיע לחינוך. ומותר לו לתקוע כל היום, אפילו לאחר שישמע התקיעות בבית הכנסת, לפי שמצוה על הגדולים ללמד את הקטנים ולחנכם במצות: