Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Morning Rising and Tzitzis·Laws of Tzitzis·The Strings of Tzitzisשוע״ר עם ביאור דברי שלום·השכמת הבוקר וציצית·הלכות ציצית·יא דיני חוטי הציצית

איא דיני חוטי הציצית
ובו ל"ה סעיפים
חוטי לבן ותכלת
א מצות ציצית, בזמן שהיה תכלת מצוי היה מצותה, שיקח ב' חוטין צבועין [בצבע] הנקרא תכלת, וב' חוטין שאינן צבועין הנקראים חוטי לבן, מפני שאין אנו מצווים לצבען, ממילא נשארים בלבנותם.

בועכשיו שאין לנו תכלת, צריך ליקח ב' חוטי לבן במקום ב' חוטי תכלת, מפני שאין ציצית פחות מד' חוטין, שנאמר גדילים תעשה לך, ואין גדיל פחות מב' חוטין שגודלן זה על גב זה, וכשהוא אומר גדילים הרי כאן ארבע.

גואם הוסיף אפילו חוט אחד על הד' חוטין, הרי עבר על בל תוסיף. ולכן אותה הציצית שהוסיף בה החוט היא פסולה, עד שיסיר חוט אחד ממנה. עיין סי' יו"ד:

דטויה ושזירה לשמה
ב חוטי הציצית צריכין שזירה, שנאמר פתיל תכלת, שיהיה טווי ושזור כעין פתילה. ומה תכלת טווי ושזור, אף לבן כן, שהרי הוקשו זה לזה, שנאמר גדילים תעשה וגו':

הג וצריכים שיהיו טווין ושזורין לשם ציצית דוקא, דהיינו שיאמר בתחלת הטוויה והשזירה שהוא עושה כן לשם ציצית, או שיאמר לאשה טווי לי ציצית לטלית, שנאמר תעשה לך, לשם חובתך. ואם לא היו טווין לשמן או שלא היו שזורין לשמן, פסולין.

וויש בעלי נפש שמחמירין על עצמן אפילו בניפוץ הצמר. אבל אין נוהגין כן:

זד טוון נכרי או ששזר, אפילו ישראל עומד על גביו ואומר לו שיעשה לשם ציצית, פסולין, (א) דנכרי אדעתיה דנפשיה קעביד, ואינו חושש לדברי הישראל, אלא אם כן מסייע הישראל מעט.

חאבל אם טוון או שזרן חרש שוטה וקטן (ב) וגדול עומד על גביו ואומר להם שיעשו לשם ציצית, כשר:

טשיעור חוטי הציצית
ה ד' חוטי הציצית צריך ליתנם לטלית ולכפלם, כדי שיהיו ח' חוטין, שנאמר פתיל תכלת, שיהיה כפול כעין פתילה. ולאחר שכפלן צריך שיהיה בכל חוט מהח' חוטין אורך י"ב גודלין.

יומודדין במקום הרחב שבגודל:

יאו שיעור הגודל של אדם בינוני הוא כרוחב ז' שעורות כשמונחות זו בצד זו בדוחק, והן כאורך ב' שעורות בריוח:

יבז אלו הי"ב גודלין מודדין לאחר שעשה כל הכריכות והקשרים, ומתחילין למדוד אותן משפת הכנף, אבל כל מה שמונח על הכנף אין למדוד בכלל החשבון. ולכן צריך שיהיה אורך כל חוט מהד' חוטין שלשים גודלין, דכשיכפלם יהיה כל חוט מהח' חוטין ט"ו גודלין, ב' גודלין מנקב הטלית שבו תוחבין הציצית עד שפת הכנף, דהיינו שיעור קשר אגודל שיתבאר לקמן בסימן זה, וגודל אחד להקשרים, וי"ב גודלין יהיו תלוין להכשר הציצית:

יגח אחד מהחוטין יהיה יותר ארוך, כדי שיכרוך בו את הגדיל כמו שיתבאר בסי' זה לקמן. ואם אין לו חוט אחד ארוך כל כך שיוכל לכרוך בו כל הכריכות, יכול לכרוך קצת כריכות בחוט זה וקצת כריכות בחוט אחר, כי כן בזמן שהיה תכלת מצוי, היו כורכין קצת כריכות בתכלת וקצתם בחוטי הלבן:

ידט אם רוצה לעשות הציצית ארוכין יותר מי"ב גודלין רשאי, ויכול להאריכם כמו שירצה. וטוב לעשות כן, כדי שאפילו אם יפסקו ישאר בהם י"ב גודלין:

טומיני צמר הגרועין פסולין
י כבר אמרנו בסימן ט' שהציצית צריכין להיות ממין הכנף דוקא. ולכן אין עושין הציצית מן הצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצים ביניהם, ולא מן הנימין הנתלשין מן הצאן, ולא מן שיורי שתי שהאורג משייר בסוף הבגד, ואם עשה מהן ציצית הרי הם פסולים, לפי שאין מינים הללו ראוים לעשות מהם בגד, שהן פסולת הצמר, ואין הבגד נעשית מכמותן, והתורה אמרה הכנף, מין כנף, כמ"ש בסימן ט'. והוא הדין כל מיני צמר הגרועין שאין בגד נעשית מהן, פסולין לציצית מטעם האמור:

טזציצית מצמר הגזול
יא גזל חוטין שנטוו לשם ציצית, והלך הגזלן ועשה מהם ציצית, הרי הם פסולין, שנאמר ועשו להם, משלהם, פרט לגזול. ואם מכר הגזלן את הציצית לאחר, (ג) אם כבר נתייאשו הבעלים מהם, הרי הם כשרים, מפני שקנה אותן הלוקח ביאוש בעלים ושינוי רשות מהגזלן ללוקח, כמו שכתוב בחושן משפט סי' שס"א:

יזיב גזל צמר שלא נטווה וטוואן הגזלן לשם ציצית, אם עדיין לא נתייאשו הבעלים ממנו הרי הם פסולים לציצית, מפני שהם עדיין גזל ואינם של גזלן כלל, שהרי לא קנה אותן בשינוי זה שעשאן חוטין, מפני שהוא שינוי החוזר לברייתו, שהרי החוטין אפשר לחזור ולעשות אותן צמר. אבל אם כבר נתייאשו הבעלים ממנו, או אפילו אם לא נתייאשו עדיין אלא שהגזלן עשה בצמר זה שינוי גמור שאין חוזר לברייתו, (ד) כגון שליבן את הצמר בגפרית, ועל דרך שנתבאר בח"מ סי' ש"ס עיי"ש, כיון שהגזלן קנה את הצמר לגמרי, דהא אפילו אם הצמר הוא בעין אין צריך להחזיר להנגזל אלא דמי הצמר, אם כן הרי היא כשלו ממש לכל דבר, ולכן הציצית שעשה ממנו הרי הם כשרים.

יחאבל מכל מקום לא יברך עליהם, דאין זה מברך אלא מנאץ, כיון שעל ידי גזילה בא הציצית לידו:

יטצמר מבהמה שהשתחוה לה
יג המשתחוה לבהמה, צמרה פסול לציצית. אע"פ שאין בעלי חיים שנעבדו אסורים להדיוט, וכל המחובר לו הרי הוא כמוהו, ואם כן הצמר הזה מותר להדיוט. מכל מקום למצוה אסור, משום דמאוס הוא לגבוה, שהרי בעלי חיים שנעבדו אסורין לגבוה לגבי המזבח, ואם כן הוא הדין לצמר שעל גביהן. ואעפ"י דכשעושה ממנו ציצית הוא משתנה מכמות שהיה, שהרי מקודם היה צמר ועכשיו נעשו חוטין. מכל מקום עדיין מראהו עליו וניכר שהוא צמר.

כאבל המשתחוה לפשתן נטוע, מותר לעשות ממנו ציצית, שהרי מחובר שנעבד מותר בהנאה, ואף לגבוה אינו מאוס כלל, כיון שנשתנה מכמות שהיה בשעה שנעבד, שהרי מקודם היה כעץ בעלמא, ועכשיו שעשה ממנו חוטין הרי מראה הראשון חלף והלך לו ממנו לגמרי:

כאתוך ג' גודלין ועל קשר גודל
יד כשעושה הנקב שתוחב בו הציצית, לא יעשנו למעלה משלשה גודלין משפת הבגד, מפני שנאמר על הכנף, ולמעלה מג' אין זה כנף, אלא בגד.

כבואם עשה הנקב למעלה מג' גודלין, אעפ"י שכש[ק]וש[ר] הציצית בבגד עושה החוטין קצרים על הכנף כדי להקמיט הכנפות, ומתכפל עד שבא הנקב למטה מג' גודלין, אפילו הכי פסול:

כגטו ואם עשה הנקב למעלה מג' גודלין ואחר שהטיל הציצית בנקב חתך בנקב כדי שיתלו הציצית למטה מג' גודלין, פסול, משום שנאמר גדילים תעשה וגו', ולא מן העשוי כבר בפיסול, כמ"ש בסי' י':

כדטז ולא יעשה הנקב סמוך לשפת הבגד, שנאמר על הכנף, ואם היה סמוך מאוד לשפת הבגד היה תחת הכנף, ולכן צריך להרחיק הנקב משפת הבגד כשיעור שיש מן קשר אגודל עד סוף הציפורן, דהיינו לערך ב' גודלין.

כהואם אחר כך כשקושר הציצית עשה חלק החוטין שעל הכנף קצרים ונתכפלו הכנפות עד שבא הנקב למטה משיעור שנתבאר, אפילו הכי כשר:

כויז שיעור ג' גודלין אלו שאמרנו, וכן שיעור מלא קשר אגודל שצריך להרחיק, מודדין אותן ביושר משפת אורך הבגד וכן משפת רוחב הבגד, אבל לא ימדוד אותם באלכסון מן הקרן זויות של כנף הבגד:

כזיח שיעור מלא קשר אגודל שאמרנו שצריך להרחיק הנקב משפת הבגד, אין צריך ליזהר בזה אלא בשעת הטלת הציצית בבגד, אבל אם לאחר שהטיל הציצית בבגד ניתקו מחוטי השתי או הערב, ונתרחב הנקב וירדו הציצית למטה ממלא קשר אגודל, כשר. וכן אם לאחר הטלת ציצית בבגד נסתר הבגד מלמטה בשפתו עד שנפחת מן השפה עד הכנף משיעור מלא קשר אגודל, כשר. שלא הקפידה תורה על זה שלא תהא הציצית תחת הכנף, אלא בשעת עשייה, שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי וגו'.

כחומכל מקום לכתחלה טוב לעשות אימרא סביב הנקב שתוחב בו הציצית, כדי שלא ינתקו החוטין של בגד מבפנים סביב הנקב, ויפחת משיעור מלא קשר אגודל משפת הבגד, ויסברו העולם שהיה כן קודם הטלת הציצית. וכן יעשה אימרא בשפת הבגד, כדי שלא יפחת משיעור קשר אגודל משפתו עד הנקב:

כטיט אם יש גדיל שקורין (לייסט) בשפת הבגד, שגודלין שם כדי שיהיה חזק, בין שהגדיל הוא בשפת רוחב הבגד בין שהוא בשפת אורך הבגד, לא יטיל את הציצית שם בגדיל, אע"פ שהוא [מרחיק] מלא קשר אגודל משפת הכנף, כגון שהגדיל הוא רחב, אעפ"כ אין מטילין בו ציצית, משום שנאמר על כנפי בגדיהם, והגדיל אינו נחשב עיקר מן הבגד אלא הוא טפל ומשמש לבגד:

לכ כשמטילין ציצית בבגד עצמו, אין צריך להרחיק משפת הבגד מלא קשר אגודל חוץ מן הגדיל, אלא גם הגדיל נחשב בכלל השיעור. וכן לענין הרחקת ג' גודלין שאמרנו, נחשב גם כן הגדיל בכלל הבגד, ולכן צריך ליזהר שלא יהיה הנקב למעלה מג' גודלין מן שפת הגדיל החיצונה:

לאכא אע"פ שהגדיל נחשב בכלל הבגד לענין שיעור מלא קשר אגודל, מכל מקום לכתחלה טוב למדוד מלא קשר אגודל בלא הגדיל, ויהיה הנקב תוך ג' הגודלין עם הגדיל, כמו שנתבאר. ואם הגדיל רחב הרבה יחתוך מקצתו:

לבכב אם בשפת הבגד בולטין חוטי שתי בלא ערב או ערב בלא שתי, יש להסתפק אם אלו החוטין נחשבין בכלל הבגד או לאו, כיון שאינן כאריג גמור. לכן צריך ליזהר שלא יהיה הנקב למעלה מג' גודלין משפת החוטין הללו, שמא הן נחשבין בכלל הבגד. ואם משך החוטין הוא רחב הרבה, יחתוך קצתו, וגם יזהר למדוד מלא קשר אגודל לבד מאלו החוטין, שמא אינם נחשבים בכלל הבגד:

לגהתוחב חוט הכפול לארבעה
כג מותר ליקח חוט אחד ארוך וכופלו לארבעה ותוחבה בכנף וכופלם והרי הם ח', ואחר כך פוסק ראשי החוטין ונעשים ח' חוטין.

לדואם שכח ולא פסק ראשי החוטין עד שכרך אפילו חוליא אחת, ואחר שכרך החוליא קשר, אפילו קשר אחד, פסול, כיון דמן התורה די בחוליא אחת וקשר אחד, שהרי נאמר סתם גדילים תעשה, ולא נתפר[ש] בכתוב מנין הגדילים, אם כן כבר נעשו הציצית בפסול, שהרי כשכרך החוליא וקשר הקשר לא הי' ד' חוטין שלמים, אלא חוט אחד כפול לח', ולכן אפילו אם יפסוק אחר כך את ראשי החוטין אין מועיל כלום, כיון שגוף הציצית כבר נעשו בפסול, והתורה אמרה תעשה, ולא מן העשוי כבר בפסול.

להאבל אם פסק ראשי החוטין תיכף אחר שכרך חוליא אחת, קודם שקשר אפילו קשר אחד אחר החוליא, וכל שכן אם פסק אותם תיכף אחר הקשר הראשון, קודם שהתחיל לכרוך את החוליא, כשר, כיון שלא נעשו עדיין כל הכשר ציצית הכתוב בתורה בפסול, קודם שפסק ראשי החוטין, אין לפוסלן משום תעשה ולא מן העשוי כבר בפסול.

לוומכל מקום לכתחלה טוב לפסוק ראשי החוטין קודם שיתחוב את הציצית בנקב, בכדי שלא יעשה שום עשייה מהציצית בפסול:

לזכד טוב ליזהר שלא לחתוך הציצית בסכין, על דרך שנאמר לא תניף עליהם ברזל וגו', אלא ינשכם בשיניו:

לחגדילים וציצית
כה כתוב בתורה גדילים תעשה לך, יכול יעשנה כול[ו] גדיל, תלמוד לומר ועשו להם ציצית, וציצית הם חוטין נפרדין, כמו שנתבאר בסי' ח'. הא כיצד, שיהא גדיל יוצא מהכנף וציצית יוצא מהגדיל.

לטואין לגדיל שיעור מן התורה, לכן בין שכרך רוב אורך הציצית, בין שלא כרך אלא חוליא אחת כשר. ובלבד שיעשה בסוף הכריכה קשר, משום דהכריכה אינה מתקיימת בלא קשר לאחריה ונמצא שאין כאן גדיל:

מכו אם כרך כל הציצית ולא הניח אפילו משהו ענף יוצא פסול, שהרי נאמר ציצית:

מאחוליות וקשרים
כז בזמן שהיה תכלת, תקנו חכמים שלא לפחות מלכרוך ז' חוליות, כנגד ז' רקיעים, שהתכלת דומה לרקיע. וכן תיקנו לעשות קשר בסוף כל חוליא וחוליא, שיהא היכר בין חוליא לחוליא.

מבועכשיו שאין לנו תכלת, אין אנו צריכין לדקדק במנין החוליות, ולא במנין הקשרים שבין החוליות.

מגומכל מקום המנהג פשוט בכל ישראל משנים קדמוניות לעשות ה' קשרים, משום שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', וכל המצות הם תרי"ג, וציצית בגימטריא ת"ר, וח' חוטין וה' קשרים עולה תרי"ג:

מדכח נהגו לעשות ד' אוירים בין הה' קשרים, ולכרוך בכל אויר קצת כריכות. כיצד, לוקח ד' חוטין מצד אחד של הכנף וד' מצד השני וקושרם זה על [גבי] זה ב' פעמים, כי האחד לא יתקיים ואינו חשוב קשר כלל. ואחר כך יכרך בחוט הארוך סביב הז' חוטין קצת כריכות, וחוזר וקושר ב' פעמים זה על גבי זה, וחוזר וכורך, וכן יעשה עד שישלים ה' קשרים כפולים וד' אוירים בינתיים מלאים כריכות. ואין שיעור למנין הכריכות שבכל אויר, אלא יעשה כמו שירצה:

מהכט נוי ציצית שיהיה שליש אורך החוטין, דהיינו ד' גודלין גדיל, וב' שלישין ענף.

מוואפילו האריך הציצית יותר מי"ב גודלין, צריך שיהיה שליש האורך גדיל. והקשרים והכריכות ביחד הם נקראים גדיל בכל מקום, ובין הכל לא יהיה אלא שליש אורך החוטין, דהיינו ד' גודלין.

מזברעיא מהימנא כתוב שיהיה בין קשר לקשר כמלא רוחב אגודל, לבד מהקשרים:

מחל נוהגים לכרוך באויר הראשון ז' כריכות ובשני ח' ובג' י"א וברביעי י"ג כריכות, שעולים כולם למספר ל"ט, כמנין הוי"ה אח"ד.

מטולפי שנוי הוא לציצית שיהיה אורך כל חוליות בשוה, לכן באויר הראשון שהכריכות הם מועטים ירחיקם זו מזו, ובאויר השני יקרבם זו לזו מעט, ובשלישי יקרבם יותר, וברביעי יותר, עד שיהיה מדה אחת לכולם:

נלא יש נוהגין לכרוך הכריכות שבכל אויר חוליות חוליות, דהיינו לאחר שכרך ג' כריכות הראשונות, ירחיק מעט, ויחזור ויכרוך ג' פעמים באותו אויר עצמו, ואחר כך יכרוך א' מאויר הראשון, ויצרף לזה ב' מאויר השני, וירחיק מעט, ויכרוך עוד ג' פעמים, וכן יעשה עד כלות הל"ט כריכות בי"ג חוליות קטנות.

נאוכן היו עושין בזמן שהיה תכלת:

נבלב כל השיעורים שביארנו במנין החוליות או הכריכות או הקשרים, אינן אלא לכתחלה. אבל בדיעבד שכבר גמר עשיית הציצית, או בשעת הדחק, כגון בערב שבת עם חשיכה שאין לו פנאי, העמידו דבריהם על דין תורה, ודי בחוליא אחת ובקשר אחד, ויכול לברך עליהם:

נגלג יש נוהגין לקשור בסוף כל חוט מהח' חוטין קשר אחד, שלא יתפרקו משזירתן. ויש שאינן נוהגין כן, מפני שאינם רוצים להוסיף על ה' קשרים מטעם שנתבאר למעלה, ובפרט אם החוטין שזורין יפה, דלא שכיח כלל שיתפרקו:

נדהציצית תלוים ומכים בכנף
לד כשתולה הציצית בבגד, צריך לדקדק שיתלה בענין שיהיה הגדיל התלוי נוגע ומכה בכנף הבגד, ולא יהיה תלוי כלפי קרקע, שנאמר על כנפי בגדיהם. ולכן ב' ציצית התחתונות יהיו תלוים לאורך הבגד, דכשיעטף בו ויהיה אורך הטלית סביב רוחב גופו יהיו הציצית נוגעים ומכים על הקרן. אבל אם היתה תליית הגדיל על רוחב הבגד, אם כן כשיעטף את קומתו מראשו עד רגליו ברוחב הבגד, יהיה הגדיל תלוי כלפי הקרקע, ולא יהיה תולה ונוגע ומכה על הכנף. ובב' ציצית העליונים, פעמים צריך שיהיה הגדיל תלוי לאורך הבגד ולפעמים לרחבו, והכל לפי עטיפתו, רק יזהר שלא יהיה הגדיל תלוי כלפי הקרקע, אלא נוגע ומכה על הקרן:

נהלה יש אומרים שאין לעשות הציצית בבגד כמו שאנו עושים, אלא יעשה ב' נקבים בבגד ויטיל הציצית בנקב האחד ויוציאם דרך נקב הב'. ואין הלכה כיש אומרים אלו.

נווהבא להחמיר על עצמו ולעשות כדבריהם, לא יעשה כן אלא בטלית קטן, כדי שלא יהיה נראה לכל, ומתחזי כיוהרא:

נזקונטרס אחרון
(א) דנכרי אדעתיה דנפשיה כו'. כן פסק הרמב"ם.

נחואף הרא"ש לא נחלק עליו אלא גבי עיבוד עורות לשם ספר תורה, כיון דאין צריך לחשוב לשמה אלא בתחילת העיבוד, זה יעשה הנכרי על דעת ישראל המלמדו ומזהירו על כך, אבל גבי טווית ציצית, דכל הטוויה צריכה להיות לשמה, הוי דומיא דכתיבת הגט, דמודה ביה הרא"ש דנכרי אדעתיה דנפשיה קא עביד, עיין ברא"ש. וזהו טעמו של הב"ח, שפסק ביורה דעה סימן רעא דבדיעבד כשר אפילו בלי סיוע הישראל, ובסימן יד כאן פסק דלא מועיל אפילו בדיעבד בלי סיוע הישראל.

נטומלשון השו"ע אין ראייה כלל, שהרי בבית יוסף סימן לב מבואר להדיא דאפילו לדעת הרא"ש פסול בלא סיוע הישראל. ואף הדרכי משה לא חולק על זה. אלא על כרחך צריך לומר דהשו"ע קיצר כאן, וסמך על מה שכתב בסימן לב, שמשם נלמד דין זה בבית יוסף.

ס(ב) וגדול עומד על גביו כו'. המגן אברהם כתב דזה תלוי במחלוקת שנזכר בבית יוסף סימן תס, ושם מסיק הב"ח והמגן אברהם להקל (הגם שדברי המגן אברהם שם אינם ברורים במה שכתב דלהרא"ש כשר אפילו בנכרי וישראל עומד על גביו, שהרי הרא"ש לא הכשיר אלא גבי עיבוד, כמו שכתב להדיא).

סאוכן משמע במגן אברהם סימן יד סעיף קטן ג, במה שכתב דקטן דינו כאשה, והיינו בגדול עומד על גביו, כמו שיתבאר בסימן יד.

סב(ג) ואם מכר הגזלן כו'. כן מבואר בסימן תרמט. ואף שיש אומרים שם חוץ מיום ראשון, דבעינן לכם, וציצית נמי בעי לכם. מכל מקום, כבר כתב שם המגן אברהם דמיירי לפני יאוש. ומה שמסיק שם להחמיר, היינו בשאר הימים לפני יאוש, אבל אחר יאוש, אפילו ביום ראשון כשר, כדמוכח בהדיא בגמרא גבי עובדא דאוונכרי. וכן משמע שם במגן אברהם סעיף קטן ו. וכן כתב שם בעטרת זקנים. דלא כמשמעות הלבוש. והבאר היטב שם לא דק בזה, ודו"ק.

סג(ד) שינוי גמור שאין חוזר כו'. זהו כוונת המגן אברהם במה שכתב ועיין בחושן משפט סימן שס דהוי שינוי גמור, עד כאן לשונו.

סדואף דהט"ז חולק על זה. מכל מקום הרי בסימן תרמט פסקו כן בעלי השו"ע בשם התוספות והר"ן, דלא כרמב"ם, ואף הט"ז לא חלק עליהם שם. וכן הסכימו שם כל האחרונים, דלא הוי מצוה הבאה בעבירה אם הקנין שקנה אותה בא לו קודם קיום המצוה, עיין שם בט"ז סעיף קטן א.

סהואף שבאליה זוטא כאן הסכים לדברי הט"ז. מכל מקום הרי בסימן תרמט חזר בו וסתר כל דברי הט"ז שבכאן.

סו(ועיין שם שכתב, דאם השינוי אינו על ידי הליבון אלא על ידי הטוויה עצמה, דהוי מצוה הבאה בעבירה, וראייתו מתוספות עיין שם. אבל מדברי המגן אברהם לא משמע הכי, שהרי הכשיר על ידי יאוש ושינוי הטוויה. וכן משמע מכל הפוסקים בסימן תרמט, שלא חילקו בין קודם אגודת הלולב בין לאחר האגודה, הגם שיש לדחות).