Halachah · Shulchan Aruch HaRav
Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 603/שולחן ערוך הרב·
אוּבוֹ סְעִיף אֶחָד:
אַף מִי שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר בְּכָל הַשָּׁנָה מִפַּת שֶׁל פַּלְטֵר גּוֹי (עַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן קי"ב), מִכָּל מָקוֹם בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה יֵשׁ לוֹ לִזָּהֵר מִמֶּנּוּ. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱפוֹת בְּעַצְמוֹ — יַכְשִׁיר אֶת הַתַּנּוּר שֶׁאוֹפִין בּוֹ גּוֹיִם, שֶׁיַּשְׁלִיךְ יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר קֵיסָם אֶחָד כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן קי"ב. מִכָּל מָקוֹם, מִי שֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אִם אֵין לְפָנָיו פַּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַד יוֹתֵר מֵאַרְבַּע מִילִין מִמָּקוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד בּוֹ וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל — מֻתָּר לוֹ לֶאֱכֹל פַּת שֶׁל פַּלְטֵר גּוֹי אֲפִלּוּ בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה שָׁם.
וְיֵשׁ לְכָל אָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב מֵהֶם בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, וּסְפֵק עֲבֵרָה צְרִיכָה יוֹתֵר תְּשׁוּבָה מֵעֲבֵרָה וַדָּאִית, כִּי עַל עֲבֵרָה וַדָּאִית אָדָם מִתְחָרֵט בְּכָל לִבּוֹ, אֲבָל סְפֵק עֲבֵרָה הוּא מִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לוֹמַר שֶׁמָּא לֹא עָשִׂיתִי עֲבֵרָה וְאֵינוֹ מִתְחָרֵט עָלֶיהָ חֲרָטָה גְּמוּרָה וַהֲרֵי נִשְׁאָר עֹנֶשׁ הָעֲבֵרָה עָלָיו, וּלְכָךְ הָיָה צָרִיךְ קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי הַבָּא עַל הַסָּפֵק לִהְיוֹת יוֹתֵר בְּיֹקֶר מִקָּרְבַּן חַטָּאת הַבָּא עַל הַוַּדַּאי:
אַף מִי שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר בְּכָל הַשָּׁנָה מִפַּת שֶׁל פַּלְטֵר גּוֹי (עַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן קי"ב), מִכָּל מָקוֹם בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה יֵשׁ לוֹ לִזָּהֵר מִמֶּנּוּ. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱפוֹת בְּעַצְמוֹ — יַכְשִׁיר אֶת הַתַּנּוּר שֶׁאוֹפִין בּוֹ גּוֹיִם, שֶׁיַּשְׁלִיךְ יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר קֵיסָם אֶחָד כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן קי"ב. מִכָּל מָקוֹם, מִי שֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אִם אֵין לְפָנָיו פַּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַד יוֹתֵר מֵאַרְבַּע מִילִין מִמָּקוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד בּוֹ וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל — מֻתָּר לוֹ לֶאֱכֹל פַּת שֶׁל פַּלְטֵר גּוֹי אֲפִלּוּ בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה שָׁם.
וְיֵשׁ לְכָל אָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב מֵהֶם בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, וּסְפֵק עֲבֵרָה צְרִיכָה יוֹתֵר תְּשׁוּבָה מֵעֲבֵרָה וַדָּאִית, כִּי עַל עֲבֵרָה וַדָּאִית אָדָם מִתְחָרֵט בְּכָל לִבּוֹ, אֲבָל סְפֵק עֲבֵרָה הוּא מִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לוֹמַר שֶׁמָּא לֹא עָשִׂיתִי עֲבֵרָה וְאֵינוֹ מִתְחָרֵט עָלֶיהָ חֲרָטָה גְּמוּרָה וַהֲרֵי נִשְׁאָר עֹנֶשׁ הָעֲבֵרָה עָלָיו, וּלְכָךְ הָיָה צָרִיךְ קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי הַבָּא עַל הַסָּפֵק לִהְיוֹת יוֹתֵר בְּיֹקֶר מִקָּרְבַּן חַטָּאת הַבָּא עַל הַוַּדַּאי: