Halachah · Shulchan Aruch

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 265/שולחן ערוך·יורה דעה רס״ה

אסדר ברכת המילה ודין מילה ביום התענית. ובו י"ג סעיפים:
המל מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה ואבי הבן מברך בין חתיכת הערלה לפריעה אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו: הגה ואם אין אבי הבן אצל המילה יש מי שאומר שאדם אחר מברך ברכה זו דהרי הבית דין מצווין למולו (רמב"ם בשם י"א) ונוהגין שמי שתופס הנער מברך ברכה זו (טור ובשם ראב"ד והגהת מיי'בשם סמ"ק) וכן אם האב בכאן ואינו יודע לברך (רבינו ירוחם נתיב א' וכ"כ ב"י בשם אבודרהם) . האב והמוהל כשמברכים צריכים לעמוד (טור וב"י בשם ב"ה) אבל התופס הנער כשמברך נוהגים שיושב ומברך י"א שכל העם שהם אצל המילה יעמדו שנאמר ויעמוד העם בברית (מרדכי פר"א דמילה וכל בו ור' ירוחם ואבודרהם ותניא) וכן נוהגין מלבד התופס הנער שהוא יושב ואם אחרים עומדים שם אומרים כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים ואבי הבן או המוהל או א' מהעם מברך על הכוס בורא פרי הגפן ויש נוהגים ליטול הדס בידו ומברך עליו ולהריח ואומר בא"י אלהינו מלך העולם אשר קדש ידיד מבטן וכו' ונוהגין שכשמגיע לבדמיך חיי נותן מהיין באצבעו בפי התינוק (וכשהמוהל מברך ברכה זו רוחץ תחלה ידיו ופיו כדי שיברך בנקיות) (אבודרהם):
1Order of the blessings of the Bris and Laws of Bris on fast day.The circumciser blesses “who sanctified us with his commandments and commanded us regarding circumcision.” The father blesses between the cutting of the foreskin and peeling back: “who sanctified us with his commandments and commanded us to bring him into the covenant of Abraham, our father.” Rema: If the father of the boy is not at the Bris, there are those who say that another man makes this blessing because the court is obligated to circumcise him (Rambam) and our practice is that the one who holds the boy makes this blessing (Tur in the name of the Raavad and Hagahot Maimoniyot in the name of the Smak). So too if the father is at the Bris, but does not know how to make the blessing (Rabbeinu Yerucham). The father and the mohel need to stand when they bless, but the one holding the boy customarily sits when he blesses. There are those who say that all people at the Bris must stand because it says that “all the nation stood in covenant.” This is our custom except for the one holding the boy who sits down. And if others are standing there, they say “just as you brought him into the covenant, so too should you bring him in to Torah, to the wedding canopy, and to good deeds.” The father or the mohel, or one of the people there blesses on a cup: “who creates the fruit of the vine.” And some have the custom to take a myrtle in their hands, to bless on it and to smell it. He says “Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, who sanctified his dear one from the womb etc.” Our custom is when we reach “BeDamayich Chayii” to put wine on his finger and in the mouth of the baby. (And when the mohel makes the blessing, he should wipe his hands and mouth first so that he does it in cleanliness.) (Abudarham)
באם אבי הבן הוא מוהל בעצמו מברך למול את הבן לדעת הרמב"ם (ויש חולקין (טור בשם בעל העיטור) וכן נוהגין שלא לחלק מיהו אם בירך למול או שבירך ברכת להכניסו לחוד יצא) (וכן משמע בהגהות מיימוני):
2If the father of the boy is the mohel, he blesses “to circumcise a son” according to the Rambam. (But there are those who disagree, (Tur in the name of the Baal Haitur) and our custom is not to differentiate. However, if he blessed “limol” or “lehachnieso” alone, he has fulfilled his obligation) (Hagahot Maimoniyot)
גגר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד כשהוא מהול כשמטיפין ממנו דם ברית אינם צריכים ברכה וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו מפני שאינו זכר ודאי: הגה אבל כשחוזרין על ציצין המעכבים המילה צריך לחזור ולברך כל הברכות אבל אין לומר קיים את הילד הזה וכו' (בנימן זאב סימן ו' בשם אגודה):
דממזר כישראל הוא ומברכין עליו ברכת מילה עד כורת הברית אבל אין מבקשים עליו רחמים. (ומפרסמין בשעת מילתו שהוא ממזר) (מהרי"ל) ביוהכ"פ ובד' צומות לא יברך על הכוס (טור בשם בעל העיטור וע"פ) מיהו בג' צומות מהם שהיולדת אינה מתענה יכול לברך על הכוס ותטעום ממנו היולדת אם היא שומעת הברכה ומתכוונת שלא להפסיק בדברים בין שמיע' הברכה לשתיית הכוס אבל ביום הכפורים וט' באב שאין היולדת יכולה לשתות אין מברכין על הכוס ובתשעה באב אסא נמי לא מייתינן מטעמא דאין מברכין על הבשמים במוצאי שבת שחל בו תשעה באב: הגה וי"א דמברך אכוס בכל תעניות ונותנים הברכה לתינוקות קטנים (תוס' בכל מערבין ומרדכי דיומא) וכן פסק בטור א"ח סי' תקנ"ט וכן נוהגין וביום כפורים נוהגין ליתן לתינוק הנימול כמו שנתבאר בא"ח סי' תרכ"א וי"א דאף בלא תענית יוצאים בזה (כל בו) אבל אין נוהגין כן אלא הסנדק שותה כשאינו תענית:
המי שיש לו שני תינוקות למול יברך ברכה אחת לשניהם ואפי' אם שנים מלים הראשון יברך על המילה ועולה גם לשני והשני יברך אשר קדש ידיד ועולה גם לראשון ואפי' אין הנער לפניו בשעת הברכה כיון שדעתו עליו רק שלא יסיח דעתו בינתיים. (ד"ע בב"י ולא כרבינו ירוחם) : הגה אבל אם שח בינתיים או שלא היה דעתו על הב' מתחילה צריך לברך אשר קדש ידיד על הראשון ולחזור ולברך על מילת השני ודוקא אם שח בדברים שאינן צרכי המילה אבל בצרכי מילה לא הוי הפסק (רבינו ירוחם ומרדכי ס"פ כסוי הדם ואבודרהם) ואפי' אם שכח ובירך אשר קידש ידיד לאחר הראשון אינו צריך לחזור ולברך על המילה דברכה לא הוי הפסק (רשב"א סי' שס"ב ובכל בו) כמו שנתבאר סי' כ"ח לענין כסוי דם ואם שני הילדים של אדם אחד האב אומר להכניסם בבריתו של אברהם אבינו (ב"י בשם מרדכי ואבודרהם) וכן אומר קיים את הילדים וכו' ויתקן כל צרכי המילה לכל א' בפני עצמו כגון הנר שמדליקין יעשה לכל אחד נר בפני עצמו (מהרי"ל):
והיכא דאפשר עבדינן למילה בעשרה והיכא דלא אפשר עבדינן בפחות מעשרה:
6When it is possible, the circumcision should be done among 10 individuals, and when it is not possible, it can be done among less than 10.
זכשהאב עצמו מוהל את בנו הוא מברך שהחיינו ואם המוהל הוא אחר י"א שאין שם ברכת שהחיינו ולהרמב"ם לעולם האב מברך שהחיינו על כל מילה ומילה וכן נהגו בכל מלכות ארץ ישראל וסוריא וסביבותיה ומלכות מצרים: הגה ובמדינות אלו נוהגין שלא לברך שהחיינו אפי' כשהאב עצמו מל בנו אם לא שמל בנו הבכור שחייב לפדותו מברך שהחיינו בשעת מילה ואינו מברך בשעת פדיון אבל כשפטור מהפדיון אינו מברך שהחיינו. (ע"פ מהרי"ל):
7When the father himself is circumcising his son, he makes the blessing Shehachayenu, and if the one who is doing the circumcising is someone else, there are those who say that the blessing Shehachayenu is not said, and according to the Rambam, the father always makes the blessing שהחיינו for every circumcision, and this is how we practice in all of the community of the land of Israel, and in Syria, and in its environs, and in the Egyptian community. Rema: And in these places, the custom is not to bless Shehachayenu, even when the father himself is circumcising his son, unless he is circumcising his firstborn son who is obligated in being redeemed, then he makes the blessing Shehachayenu during the circumcision and does not make the blessing during the redemption, but when the child is exempt from being redeemed, he does not make the blessing Shehachayenu.
חאין צריך לכסות ערות הקטן בשעת הברכה (אבל יש לנקות הקטן מצואתו קודם שיברך) (ב"י בשם כל בו והגהת סמ"ק סי' קנ"ח):
טאבי הבן עומד על המוהל להודיעו שהוא שלוחו:
9The Father of a son, stands over the mohel to let [the mohel] know that he is [acting as] the father’s agent.
ינותנין את הערלה בחול ועפר (וכן רוקקין דם המציצה אל העפר) (מהרי"ל בשם יש מקומות) ואם הוא שבת צריך שיהיו מוכנים מבעוד יום. (ב"י בפירוש בעל העיטור):
יאנוהגין לעשות כסא לאליהו שנקרא מלאך הברית וכשמניחו יאמר בפיו שהוא כסא אליהו: הגה ונוהגין להדר אחר מצוה זו להיות סנדק לתפוס התינוק למוהלו (הגהות מיימוני פרק ג' דמילה) ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת (מהרי"ל בשם ר"פ) ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד כדאמרינן גבי קטורת חדשים לקטורת (שם בשם ר"פ) ואין לאשה להיות סנדק לתינוק במקום שאפשר באיש משום דהוי כפריצות ומ"מ היא עוזרת לבעלה ומביאה התינוק עד בית הכנסת ואז לוקח האיש ממנה ונעשה סנדק (שם בשם מוהר"ם) אבל האיש יכול לעשות הכל בלא אשה (כן עשה מהרי"ל) נהגו המוהלים להתפלל ביום המילה שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם:
יבנוהגים לעשות סעודה ביום המילה: הגה ונהגו לקחת מנין לסעודת מילה ומקרי סעודת מצוה (פר"א דמילה ובא"ז) וכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים (תוס' פ' ע"פ) ודוקא שנמצאו שם בני אדם מהוגנים אבל אם נמצאו בני אדם שאינם מהוגנים א"צ לאכול שם (ג"ז שם) עוד נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר נכנסים אצל התינוק לטעום שם והוא ג"כ סעודת מצוה (בת"ה סי' רס"ט מתוס' פרק מרובה):
12It is customary to have a meal on the day of the circumcision. Rema: And it is customary to assemble a minyan [i.e., a quorum of ten] for the circumcision meal, and it is considered a “mitzvah meal." And anyone who does not participate in a mitzvah meal are like those outcast by God, but only if honest/worthy people are [in attendance] there. But if dishonest/unworthy people are [in attendance at the mitzvah meal], one is not obligated to eat there. It is also customary to make a meal and a feast on the Friday night after the birth of a son, and for people to come and partake [of food] near the baby. This is also a mitzvah meal.
יגיום מילה שחל ביום תענית צבור הכתובים מתפללים סליחות ואומרים וידוי כדרכם ואין אומרים והוא רחום ולא נפילת אפים: (אבל אומרים אל ארך אפים) (ב"י בשם הרשב"א):
13On the day of a circumcision that falls on a public fast day, those called up to the Torah read the selichot (penitential prayers) and recite the vidui (confession of sins) as usual, but they do not say "V'hu rachum" (a liturgical phrase meaning "But He is merciful") nor do they perform nefilat apayim (prostrating themselves). (However, they do say "El erech apayim" - "God, patient and merciful.") (Beit Yosef in the name of Rashba)