Midrash · Halachah
Sifrei Devarim 1/ספרי דברים א׳
א(דברים א א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה – וְכִי לֹא נִתְנַבֵּא מֹשֶׁה אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד? וַהֲלֹא הוּא כָּתַב כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא כב): ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת״! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה? מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב טו) ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״.
1Pisqa’ 11 1.2ff);cf. the complemenary parallel at Pisqa’ 342.1. “These are the words that Moses spoke” (Dt. 1:1).Now, did Moses prophesy only these?Didn’t he write the entire Torah?For it is said:“Now Moses wrote this Torah” (Dt. 31:9)!So what does the Teaching mean by“these are the words that Moses spoke” (Dt. 1:1)?2 some specific words were written? See RH, ad loc.It teaches that these [but not all] are words of rebuke,3 See Rashi ad Dt. 1:1. In midrashic texts, the verbal stem, d-b-r (“to speak”) is often taken to indicate harsh divine speech. See Sifre Nu. 99: “In many contexts, d-b-r implies harshness of expression.” Cf. H:389, n.1.for it is said [in Moses’ final oration (Dt. 32:1ff.)]:“Then Jeshurun grew fat, and he kicked” (Dt. 32:15)4 318.1ff.
בכַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר (עמוס א א): ״דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר הָיָה בַנּוֹקְדִים מִתְּקוֹעַ אֲשֶׁר חָזָה עַל יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ״, וְכִי לֹא נִתְנַבֵּא עָמוֹס אֶלָּא עַל אֵלּוּ בִּלְבַד? וַהֲלֹא יוֹתֵר מִכָּל חֲבֵרָיו נִתְנַבֵּא! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״דִּבְרֵי עָמוֹס״? מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת. וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ד א): ״שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שׁוֹמְרוֹן הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים, הָאוֹמְרוֹת לַאֲדוֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה״ – אֵלּוּ בָּתֵּי דִינִים שֶׁלָּהֶם.
22. And similarly you say:“The words of Amos . . .who had visions concerning Israelin the days of Uziah King of Judah,and . . . of Jeroboam b. Joash, King of Israel . . .two years before the earthquake” (Amos 1:1).Now, did Amos prophesy only about these kings?Didn’t he prophesy about more rulersthan any of his fellow-prophets?5So what does the Teaching mean by“The words of Amos”?It teaches that these [but not all] are words of rebuke.How do I know that they are words of rebuke?For it is said:“Hear this word, you cows of Bashan . . .who oppress the humble, who defraud the needy,who say to their masters—bring on the drinks!” (Amos 4:1).This refers to the conduct in their courts!6:”This rebuke is aimed specifically at the upper class and the judicial system which perverted justice for the needy.”
גכַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר (ירמיה ל ד): ״וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ אֶל יִשְׂרָאֵל וְאֶל יְהוּדָה״, וְכִי לֹא נִתְנַבֵּא יִרְמְיָהוּ אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד? וַהֲלֹא שְׁנֵי סְפָרִים כָּתַב יִרְמְיָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נא סד): ״עַד הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ״. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים״? מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת. וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ל ה-ז): ״כִּי כֹה אָמַר ה׳ קוֹל חֲרָדָה שָׁמַעְנוּ פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם, שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יֹלֵד זָכָר, מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כָל פָּנִים לְיֵרָקוֹן, הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ״.
33. And similarly you say:“And these are the words that HASHEM spoke To Israel and Judah” (Jer. 30:4).Now, did Jeremiah prophesy only these?Didn’t Jeremiah compose two entire scrolls?7asserts that the reference is to books presently in the Prophetic canon, viz.,Jeremiah and Kings:”Now even though we also have the scroll of Lamentations that he wrote, it is among the Hagiographa, and cannot be considered comparable.”As it is said:“The words of Jeremiah are concluded here” (Jer. 51:64).So what does the Teaching mean by“these are the words”?It teaches that these, [but not all,] are words of rebuke.How do I know that they are words of rebuke?For it is said:“Thus said HASHEM: . . . why do I see every manwith his hands in his lap, like a woman in labor?” (Jer. 30:6).
דכַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר (שמואל ב כג א): ״וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרוֹנִים״, וְכִי לֹא נִתְנַבֵּא דָּוִד אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (שמואל ב כג ב): ״רוּחַ ה׳ דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי״! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרוֹנִים״? מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת, וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כג ו): ״וּבְלִיַּעַל כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהֶם כִּי לֹא בְיָד יִקָּחוּ״.
44. And similarly you say:“And these are the last words of David” (2 Sam. 23:1).Now, did David prophesy only these?But, isn’t it already said:“The spirit of HASHEM spoke within me,and His word was upon my tongue” (2 Sam. 23:2)?So what does the Teaching mean by“These are the last words of David”?It teaches that these, [but not all,] are words of rebuke.How do I know that they are words of rebuke?As it is said:“For the rebellious shall all be swept aside like thorns,with none to take them in hand” (2 Sam. 23:6).
הכַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר (קהלת א א): ״דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם״, וְכִי לֹא נִתְנַבֵּא שְׁלֹמֹה אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד? וַהֲלֹא שְׁלֹשָׁה סְפָרִים כָּתַב, וַחֲצִי חָכְמָתוֹ מָשָׁל הָיָה! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״דִּבְרֵי קֹהֶלֶת״? מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת. וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת א ה-ז): ״וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ״ וְגוֹ׳, ״הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ״ – זֶה הוּא מִזְרָח וּמַעֲרָב וְגוֹ׳, ״כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם״, כִּנָּה אֶת הָרְשָׁעִים בַּחַמָּה וּבַלְּבָנָה וּבַיָּם, שֶׁאֵין לָהֶם מַתַּן שָׂכָר.
55. And similarly you say:“The words of Koheleth, son of David8, King in Jerusalem” (Ecc. 1:1).Now did Solomon prophesy only these?Didn’t he write three scrolls,9yet half10 argues that “half” should be understood locatively, placing Proverbs “midway between” Ecclesiastes and Song in the canonical division of the Hagiographa. of his wisdom was transmitted in [oral] parables?11So what does the Teaching mean by“The words of Koheleth?”It teaches that these [but not all] are words of rebuke.How do I know that they are words of rebuke?For it is said:“The sun rises and sets . . ., goes to the south and then turns to the north;turning, always does the wind blow . . . and all the streams flow into the sea” (Ecc. 1:5-7).Here he likens the Wickedto the sun, the moon, and the sea,which receive no reward[for simply acting according to their nature]!
ואֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, אִלּוּ הוֹכִיחַ מִקְצָתָם הָיוּ אֵלּוּ שֶׁבַּשּׁוּק אוֹמְרִים: כָּךְ הֱיִיתֶם שׁוֹמְעִים מִבֶּן עַמְרָם וְלֹא הֱיִיתֶם מְשִׁיבִים לוֹ דָּבָר? כָּךְ מִכָּךְ! אִלּוּ הָיִינוּ שָׁם הָיִינוּ מְשִׁיבִים לוֹ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ פְּעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר!
66. “To all Israel” (Dt. 1:1)—had he rebuked only some of them,those who had been in the market would have said:you heard such things from the son of Amramwithout returning tit for tat?Had we been there, we would have replied four or five timesto each and every rebuke!
זדָּבָר אַחֵר: אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, מְלַמֵּד שֶׁכְּנָסָם מֹשֶׁה מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם וְאָמַר לָהֶם: הֲרֵינִי מוֹכִיחֲכֶם! כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּשׁוּבָה יָבוֹא וְיֹאמַר!
77. Another word:“To all Israel” (Dt. 1:1)—this teaches thatMoses gathered them,from the old to the young, saying:Look—I’m rebuking you all!Let anyone who has a reply speak up!
חדָּבָר אַחֵר: אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ כֻלָּם בַּעֲלֵי תוֹכָחָה וִיכוֹלִים לַעֲמֹד בַּתּוֹכָחוֹת. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: הָעֲבוֹדָה, אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה מִי שֶׁיָּכוֹל לְהוֹכִיחַ! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הָעֲבוֹדָה, אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה מִי שֶׁיָּכוֹל לְקַבֵּל תּוֹכָחוֹת! אָמַר רַבִּי עֲקִיבָה: הָעֲבוֹדָה, אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁיּוֹדֵעַ הֵיאַךְ מוֹכִיחִים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁיּוֹתֵר מֵחֲמִשָּׁה פְּעָמִים נִתְקַנְתַּר עַל יָדִי עֲקִיבָה לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיַבְנֶה, שֶׁהָיִיתִי קוֹבֵל עָלָיו וְהָיָה מְקַנְתְּרוֹ, וְכָל כָּךְ יוֹדֵעַ אֲנִי בּוֹ שֶׁהָיָה מוֹסִיף בִּי אַהֲבָה עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט ח): ״אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ״.
88. Another word:“To all Israel” (Dt. 1:1)—does this teach thatall of them were masters of rebuke,and all were able to bear rebuke?Said R. Tarfon:I swear by the Temple service!As if any of the current generationwere [morally] entitled to offer rebuke!12Said R. Elazar b. Azariah:I swear by the Temple service!As if any of the current generationwere able to accept rebuke!Said R. Akiva:I swear by the Temple service!As if any of the current generationknew how properly to offer rebuke!Said R. Yohanan b. Nuri:I call Heaven and Earth to testifythat more than four or five timeswas Akiva chastised on my behalfbefore Rabban Gamliel at Yavneh!For I complained against him,and [Rabban Gamliel] would chastise him.Yet I knew full well that,with each and every incident,his love [for me] would only increase.13 per. 4:9. Cf. F:3, l.9.This illustrates what is said:“Do not rebuke a scorner, lest he hate you;rebuke a sage and he’ll love you!” (Prov. 9:8).
טבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, מְלַמֵּד שֶׁהוֹכִיחָם עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.
99. “From across the Jordan” (Dt. 1:1)—this teaches thatMoses rebuked themfor their behavior on that side of the Jordan.14
יבַּמִּדְבָּר, מְלַמֵּד שֶׁהוֹכִיחָם עַל מַה שֶׁעָשׂוּ בַּמִּדְבָּר. דָּבָר אַחֵר: בַּמִּדְבָּר, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ נוֹטְלִים בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם קְטַנִּים וְזוֹרְקִים לְתוֹךְ חֵיקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְאוֹמְרִים לוֹ: בֶּן עַמְרָם מָה אַנּוֹנָה הִתְקַנְתָּ לָהֶם לְאֵלּוּ? מָה פַּרְנָסָה הִתְקַנְתָּ לָהֶם לְאֵלּוּ? רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵיהוּ אוֹמֵר (שמות טז ג): ״וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה׳ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״.
10“In the wasteland” (Dt. 1:1)—This teaches thatMoses rebuked themfor their behavior in the wasteland.Another word:“In the wasteland” (Dt. 1:1)—this teaches thatthey would take their baby sons and daughters,and cast them onto Moses’ bosom, saying:Son of Amram!What provisions have you prepared for these?What sustenance have you prepared for these?”R. Judah says:Look at what [the verse] says!“And the Israelites said to them,if only we could have died by the hand of HASHEMin the land of Egypt” (Ex. 16:3)
יאדָּבָר אַחֵר: בַּמִּדְבָּר, זֶה הַכְּלָל עַל כָּל מַה שֶּׁעָשׂוּ בַּמִּדְבָּר.
11Another word:“In the wasteland” (Dt. 1:1)—in general, whatever they did in the wasteland[deserved rebuke].
יבבָּעֲרָבָה, מְלַמֵּד שֶׁהוֹכִיחָם עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר כה א): ״וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים״ וְגוֹ׳.
1210. “In the steppes”15. (Dt. 1:1)—This teaches thathe rebuked them for their behavior on the steppes of Moab.And so He says:“And Israel lingered at Shittim . . .where the people whored with the daughters of Moab” (Nu. 25:1).
יגמוֹל סוּף, מְלַמֵּד שֶׁהוֹכִיחָם עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ עַל הַיָּם, שֶׁהִמְרוּ עַל הַיָּם וְהָפְכוּ עֹרֶף כְּלַפֵּי מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ מַסָּעוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הִמְרוּ עַל הַיָּם וְהִמְרוּ בְּתוֹךְ הַיָּם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קו ז): ״וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף״. יָכוֹל לֹא הוֹכִיחָם אֶלָּא בִּתְחִלַּת מַסָּע, בֵּין מַסָּע לְמַסָּע מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן – דִּבְרֵי תִּפְלוּת שֶׁתָּפְלוּ עַל הַמָּן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר כא ה): ״וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל״. אָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים! כָּל עַצְמָם שֶׁל מְלָכִים אֵין בּוֹרְרִים לָהֶם אֶלָּא לֶחֶם קַל שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד מֵהֶם גּוֹסֶה וְדַלַּרְיָא אוֹחַזְתּוֹ, אֲבָל אַתֶּם בַּטּוֹבָה שֶׁהֵיטַבְתִּי לָכֶם בָּהּ אַתֶּם מִתְרַעֲמִים לְפָנַי? הֲוֵי בִּשְׁטוּת אֲבִיכֶם הֲלַכְתֶּם, שֶׁאָמַרְתִּי (בראשית ב יח): ״אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ״, בַּטּוֹבָה שֶׁהֵיטַבְתִּי לוֹ – בָּהּ נִתְרַעֵם לְפָנַי, וְאָמַר (בראשית ג יב): ״הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל״.
13“Opposite Suph”16 (Dt. 1:1)—This teaches thatMoses rebuked them for their behavior at the Reed Sea.For they rebelled at the sea,and stiffened their resolve for three journeys.17 1.R. Judah says :They rebelled at the sea shoreAnd they rebelled within the sea.And so He says:“For they rebelled at the sea—And in the Reed Sea!” (Ps. 106:7)18Is it possible to say thatMoses rebuked them only at the start of a journey?How do we know thathe did so as well between journeys?The Teaching states:“Between Paran and between Tofel,”19 (Dt. 1:1)—[Tofel alludes to Israel’s]frivolous complaints (tiflut)20. Cf. ARNA:34.about the manna.And so He says:“For our appetites are ruined by this fluffy bread!”(Nu. 21:5).[The Holy One] said to them:Fools!Kings themselves choose only the fluffiest bread,to ward off nausea and diarrhea.But as for you—the very best I could give youis the very thing you complain about!Oh, how you have followedthe folly of your original ancestor!For [of Adam] I said:“I will make for him a helper appropriate to him” (Gn. 2:18).But the very best I could give himis the very thing he complained about,for it is said:“The woman you gave me—she handed me from the tree, so I ate!” (Gn. 3:12)
ידוַחֲצֵרֹת, אָמַר לָהֶם: לֹא הָיָה לָכֶם לִלְמֹד מִמַּה שֶּׁעָשִׂיתִי לְמִרְיָם בַּחֲצֵרוֹת? אִם לְמִרְיָם הַצַּדֶּקֶת לֹא נָשָׂאתִי לָהּ פָּנִים בַּדִּין, קַל וָחוֹמֶר לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם.
1411. “And Hazeroth” (Dt. 1:1)—[The Holy One] said to them:Shouldn’t you have learnedfrom what I did to Miriam at Hazeroth?21Now, if I didn’t favor Righteous Miriam in her conflict,isn’t it only logical22 (literally, “from the lenient to the strict”). In this translation, for the most part, I substitute a variety of equivalent prases, e.g., “This is a matter of logic,” “Isn’t this logical?” and the like. thatI deal with others in the same way?
טודָּבָר אַחֵר: וּמַה מִּרְיָם שֶׁלֹּא דִבְּרָה אֶלָּא בְּאָחִיהָ הַקָּטָן מִמֶּנָּה כָּךְ נֶעֶנְשָׁה, הַמְדַבֵּר בְּמִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
15Another word:If Miriam, who only spokeagainst her younger brother,was so severely punished,all the more so ofa person who speaks against his superior! 23
טזדָּבָר אַחֵר: וּמַה מִּרְיָם שֶׁכְּשֶׁדִּבְּרָה דָּבָר לֹא שָׁמְעָה כָּל בְּרִיָּה אֶלָּא הַמָּקוֹם בִּלְבַד, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב ב) ״וַיִּשְׁמַע ה׳״, כָּךְ נֶעֶנְשָׁה – הַמְדַבֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
16Another word:If Miriam, who spoke so softlythat only the All-Present24 (“the Place”), a common rabbinic epithet for God. The use of this divine epithet in Judaism is documented in Greco-Jewish literature in the first century CE (e.g., Philo, On Dreams, 11): “God himself is called ‘Place’ (Greek: topos), from the fact of his surrounding the universe, and being surrounded himself by nothing whatsoever.” Compare the almost identical formulation in the fourth century CE midrash Gen. Rab., 68:11: “Why do we call the Blessed Holy One by the epithet, ‘the Place?’. . . Because He is the place of the world, but the world is not His place.” Cf. Acts 17:28, referring to God as: “He in whom we live and have our being.” could hear,was so severely punished—in accordance with what is said:“And HASHEM heard” (Nu. 12:2)—all the more so ofone who denigrates his companion in public!25 275.1. //Sifre Nu. 99; Sifre Nu. 100 =ARNA:9.
יזוְדִי זָהָב, אָמַר לָהֶם: הָא וִתְּרָה! כָּל מַה שֶּׁעֲשִׂיתֶם – מַעֲשֵׂה עֵגֶל קָשֶׁה עָלַי מִן הַכֹּל. הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁעָשָׂה לַחֲבֵרוֹ צָרוֹת הַרְבֵּה. בָּאַחֲרוֹנָה הוֹסִיף לוֹ צָרָה אַחַת, אָמַר לוֹ: הָא וַתְּרָה! כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָה לִי – זוֹ קָשָׁה עָלַי יוֹתֵר מִן הַכֹּל. כָּךְ אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל: הָא וַתְּרָה! כָּל מַה שֶּׁעֲשִׂיתֶם – מַעֲשֵׂה עֵגֶל קָשֶׁה עָלַי יוֹתֵר מִן הַכֹּל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְקַבֵּל חֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם – וְהָיוּ הַכֹּל מְאַשְּׁרִים אוֹתוֹ. בָּאוּ גּוֹיִם וְקִבְּלָם, בָּאוּ לִסְטִים וְקִבְּלָם; הָיוּ הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים: כָּךְ הִיא וִסְתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, לְקַבֵּל אֶת הַכֹּל. כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: וְדִי זָהָב – לַמִּשְׁכָּן, וְדִי זָהָב – לָעֵגֶל. רַבִּי בְּנָיָה אוֹמֵר: עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדָה זָרָה – הֲרֵי הֵם חַיָּבִים כְּלָיָה! יָבוֹא זְהַב מִשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זְהַב עֵגֶל. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אוֹמֵר: (שמות כה יז) ״וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר״, יָבֹא זְהַב כַּפֹּרֶת וִיכַפֵּר עַל זְהַב עֵגֶל.
1712. “And Di-Zahav”26 (Dt. 1:1)—[The Holy One] said to them:I can overlook all you’ve done,but the incident of the [golden] calfpains Me the most!27R. Judah used to teach:There is an analogy—a certain fellowcaused his companion many troubles.Finally, he added one more.[The companion] said to him:I can overlook all you’ve done,but this latest incident pains me the most!This is what the All-Present said to Israel:I can overlook all you’ve done,but the incident of the [golden] calf pains me the most!R. Shimon says:There is an analogy—a certain fellowreceived sages and their disciples,and everyone sang his praises.Then gentiles came, and he received them.Then bandits came and he received them.People began to say:It must be So-and-so’s way to receive any one!Thus did Moses say to Israel:That’s enough gold (dai-zahav)— for the Dwelling!28. Often rendered as “Tabernacle” (Ex. 25:9)That’s enough gold—for the calf!13. R. Banyah says:Israel served a foreign cult.By rights they should have been worthy of annihilation![But no!]The gold [collected for] the Dwellingoffers absolution for the gold [collected for] the calf!R. Yose b. Hanina says:“And you shall fashion a cover of pure gold” (Ex. 25:17)—the gold [collected for] the Ark-coveroffers absolution for the gold [collected for] the calf!
יחרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵיהוּ אוֹמֵר בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה וְגוֹ׳, אֵלּוּ עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת שֶׁנִּסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בַּמִּדְבָּר, וְאֵלּוּ הֵם: שְׁנַיִם בַּיָּם, שְׁנַיִם בַּמַּיִם, שְׁנַיִם בַּמָּן, שְׁנַיִם בַּשְּׂלָו, אֶחָד בָּעֵגֶל, וְאֶחָד בְּמִדְבַּר פָּארָן בַּמְרַגְּלִים. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוֹרְמַסְקִית: יְהוּדָה בְּרַבִּי, לָמָּה אַתָּה מְעַוֵּת עָלֵינוּ אֶת הַכְּתוּבִים? מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁחָזַרְנוּ עַל כָּל הַמְּקוֹמוֹת, וְאֵינָם מְקוֹמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ אֶלָּא עַל שֵׁם מְאוֹרָע! וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית כו כ-לג): ״וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ... וַיִּקְרָא אוֹתָהּ שִׁבְעָה״.
1814. R. Judah says:Look at what He says!“In the desert, in the steppes . . .” (Dt. 1:1).These [locations recall] the ten trials which our ancestorsimposed upon the All-Present in the wasteland:And here they are:two at the [Reed] Sea;29two at the waters [of Marah],30two regarding the manna,31two regarding the quail,32one regarding the calf,33and one regarding the scouts in the wasteland of Paran.34Said to him R. Yose b. Dormasqit:Judah, my colleague!Why do you twist the Scriptures for us?I summon the testimony of Heaven and Earththat I’ve reviewed all the scriptural toponyms,and they commemorate actual events!And so He says:“And he named the well Bargain (`eseq)because they bargained (hit`asqu) 35 stands behind both Hebrew words. with him there” (Gn. 26:20).”“And he called the well Seven (shiv`a).Therefore the city is called Seven Wells (be’er shev`a) until today” (Gn. 26:33).
יטכַּיּוֹצֵא בוֹ דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה: (זכריה ט א) ״מַשָּׂא דְבַר ה׳ בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנוּחָתוֹ כִּי לַה׳ עֵין אָדָם וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״, זֶה מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא חַד לָאֻמּוֹת וְרַךְ לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוֹרְמַסְקִית: יְהוּדָה בְּרַבִּי, לָמָּה אַתָּה מְעַוֵּת עָלֵינוּ אֶת הַכְּתוּבִים? מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁאֲנִי מִדַּמֶּשֶׂק, וְיֵשׁ שָׁם מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ חַדְרָךְ!
אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְקַיֵּם ״וְדַמֶּשֶׂק מְנוּחָתוֹ״? מִנַּיִן שֶׁעֲתִידָה יְרוּשָׁלַיִם לִהְיוֹת מַגַּעַת עַד דַּמֶּשֶׂק? שֶׁנֶּאֱמַר ״וְדַמֶּשֶׂק מְנוּחָתוֹ״, וְאֵין מְנוּחָתוֹ אֶלָּא יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלב יד) ״זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד״!
אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְקַיֵּם (ירמיה ל יח) ״וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ״? אָמַר לוֹ: שֶׁאֵין עֲתִידָה לָזוּז מִמְּקוֹמָהּ! אָמַר לוֹ, מָה אֲנִי מְקַיֵּם (יחזקאל מא ז) ״וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה לַצְּלָעוֹת כִּי מוּסַב הַבַּיִת לְמַעְלָה לְמַעְלָה סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת עַל כֵּן רֹחַב הַבַּיִת לְמָעְלָה״? שֶׁעֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת מַרְחֶבֶת וְעוֹלָה מִכָּל צְדָדֶיהָ, כִּתְאֵנָה זוֹ שֶׁצָּרָה מִלְּמַטָּה וּרְחָבָה מִלְמַעְלָה, וְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם עֲתִידִים לִהְיוֹת מַגִּיעִים עַד דַּמֶּשֶׂק!
וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ז ה): ״אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק״. וְגָלֻיּוֹת בָּאוֹת וְחוֹנוֹת בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ט א): ״וְדַמֶּשֶׂק מְנוּחָתוֹ״, וְאוֹמֵר (ישעיה ב ב–ג): ״וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה׳ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם״, וְאוֹמֵר: ״וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים״ וְגוֹ׳.
אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְקַיֵּם ״וְדַמֶּשֶׂק מְנוּחָתוֹ״? מִנַּיִן שֶׁעֲתִידָה יְרוּשָׁלַיִם לִהְיוֹת מַגַּעַת עַד דַּמֶּשֶׂק? שֶׁנֶּאֱמַר ״וְדַמֶּשֶׂק מְנוּחָתוֹ״, וְאֵין מְנוּחָתוֹ אֶלָּא יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלב יד) ״זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד״!
אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְקַיֵּם (ירמיה ל יח) ״וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ״? אָמַר לוֹ: שֶׁאֵין עֲתִידָה לָזוּז מִמְּקוֹמָהּ! אָמַר לוֹ, מָה אֲנִי מְקַיֵּם (יחזקאל מא ז) ״וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה לַצְּלָעוֹת כִּי מוּסַב הַבַּיִת לְמַעְלָה לְמַעְלָה סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת עַל כֵּן רֹחַב הַבַּיִת לְמָעְלָה״? שֶׁעֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת מַרְחֶבֶת וְעוֹלָה מִכָּל צְדָדֶיהָ, כִּתְאֵנָה זוֹ שֶׁצָּרָה מִלְּמַטָּה וּרְחָבָה מִלְמַעְלָה, וְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם עֲתִידִים לִהְיוֹת מַגִּיעִים עַד דַּמֶּשֶׂק!
וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ז ה): ״אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק״. וְגָלֻיּוֹת בָּאוֹת וְחוֹנוֹת בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ט א): ״וְדַמֶּשֶׂק מְנוּחָתוֹ״, וְאוֹמֵר (ישעיה ב ב–ג): ״וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה׳ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם״, וְאוֹמֵר: ״וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים״ וְגוֹ׳.
19And similarly—R. Judah expounded [this verse as a parable]:“A pronouncement—the word of HASHEM:In the land of Hadrach and in Damascus does He rest;all the eyes of humanity look towards HASHEM,as well as all the tribes of Israel!” (Zech. 9:1).This [Hadrach,] refers to the Messiah,who will deal harshly (khad) with the nations,but tenderly (rach) with Israel.36Said to him R. Yose b. Dormasqit:Judah, my colleague!Why do you twist the Scriptures for us ?I summon the testimony of Heaven and Earththat I am from Damascus,and there’s a place there named Hadrach![R. Judah] said to him:How do you explain this verse[if it is not a messianic parable]—“And in Damascus does He rest” (Zech. 9:1)?[Replied R. Yose b. Dormasqit:]How do we know that in the future[the borders of] Jerusalem will approach Damascus?“And in Damascus does He rest” (Zech. 9:1)—[thus, contrary to R. Judah,] the verse refersto the future expansion of Jerusalem.Moreover, rest can refer to Jerusalem,for it is said:“This is My resting place for ever and ever” (Ps. 132:14).37 2:3.[R. Judah]38 said to him:How do you explain:“And the city will be rebuilt on its rubble” (Jer. 30:18)?[R. Yose b. Dormasqit said:]Jerusalem will never be moved from its place![R. Yose b. Dormasqit] said to [R. Judah]:How do I explain this:“The winding passage of the side chamberswidened from story to story;and since the structure was furnished all over withwinding passages from story to story, the structure itselfbecame wider and wider from story to story” (Ezek. 41:7)?[This means] that in the futureJerusalem will be enlarged in all directions,like a fig, which is narrow at the bottom and wide on top.And in the future the gates of Jerusalem will approach Damascus!15. And so He says:“Your Face39. Literally: “nose.” is like the tower of Lebanonthat looks out towards Damascus” (Song 7:5).And exiles shall come and encamp within her,for it is said:“And in Damascus does He take refuge” (Zech. 9:1).And, continuing, He says:“And in the end of days the house of the Mountain of HASHEMwill be founded on the highest of mountains,and it will be raised up among the hills,and all the nations will stream toward it” (Is. 2:2).And, moreover, He says:“Then many nations will say let us ascend the Mountain of HASHEM”! (Is. 2:3).
ככַּיּוֹצֵא בוֹ דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה: (בראשית מא מג) ״וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ״ – זֶה יוֹסֵף, שֶׁהָיָה אָב בְּחָכְמָה וְרַךְ בְּשָׁנִים. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוֹרְמַסְקִית: יְהוּדָה בְּרַבִּי, לָמָּה אַתָּה מְעַוֵּת עָלֵינוּ אֶת הַכְּתוּבִים? מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁאֵין ״אַבְרֵךְ״ אֶלָּא לְבִרְכַּיִם אַבְרִיכֵם [אַל בַּרְכִּיס], שֶׁהָיוּ הַכֹּל נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים מִתַּחַת יָדוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מא מג): ״וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם״.
2016. And similarly,R. Judah expounded:“He seated him upon a second chariot . . .and called before him: Avrech” (Gn. 41:43)—this is Joseph,for, as to wisdom he was a father (’av)but tender (rach) in years.40 1.13 for another example of resignfication of the elements of a name.Said to him R. Yose b. Dormasqit:Judah, my colleague!Why do you twist the Scriptures for us?I call on the testimony of Heaven and Earththat Avrech actually refers to [Joseph’s] knees (birkayim)—[as we say,] “I will make them kneel”(‘avricheim),41 in light of the various uses of the root, b-r-ch, “to bend the knee.”for everyone entered and departed at Joseph’s bidding.And this is the point of what is said:“And they placed him overthe whole of the Land of Egypt.”(Gn. 41:43).42