Sources and References on Torah Ohr, Bereshit 1/מראי מקומות הערות וציונים על תורה אור·בראשית א׳

אהשמים כסאי: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסה"מ תקס"ה ח"ב ע' תשה. וביאור בע' תשטו.
ראה לעיל ציונים והערות לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
הגהות באוה"ת בראשית כרך ג תע, א. ובכרך ו תתרכג, ב (מלקו"ת לג' פרשיות). תתרל, ב. ובמקבילו ד"ה ואשא אתכם תרל"ח ע' ריז (בספר התולדות לכ"ק אדמו"ר מהר"ש, מציין כ"ק אדמו"ר זי"ע ”נתבארו הענינים דד"ה השמים כסאי וביאוריו (שבתו"א ולקו"ת לג"פ) בהרחב הביאור". וכן נזכר בד"ה ויהיו חיי שרה תרמ"ג ע' כב ”שהוא השמים כסאי שבתו"א").
המאמר נאמר בשבת פ' מסעי ר"ח אב תקס"ה.
ראה גם סה"מ תרס"ו ע' תקיט. ד"ה השמים כסאי תשל"ו (סה"מ מלוקט ח"ג ע' קלג). ד"ה השמים כסאי תשל"א.
לכללות מאמר זה ראה ד"ה זה תשמ"א־ ש"פ תרומה תשד"מ־ ש"פ נח תשמ"ה. ד"ה כי כאשר השמים פ' ראה תשמ"ה. ד"ה בראשית ברא תשמ"ו וד"ה השמים כסאי תשמ"ו. ד"ה השמים כסאי ש"פ קרח תשמ"ז ושם ביאר שכאן בתו"א מבואר בארוכה דשמים וארץ כולל כל סדר ההשתלשלות דבשמים יש ג' דרגות וגם בארץ יש ג' דרגות, ומבואר ג' דרגות אלו כאן ובדרושים שלאח"ז כפי שהוא בעולמות ובישראל.

בהשמים כסאי: ישעי' סו, א.

גאיך שייך עליו ית' לומר כסאי: ראה ד"ה השמים כסאי תשל"א.

דשהרי אין לו דמות הגוף: פיוט יגדל. ראה רמב"ם הל' יסודי התורה פרק א ה"ז. פיהמ"ש להרמב"ם פ' חלק יסוד הג'. תניא ח"ב פ"ב. ראה אוה"ת בראשית כרך ו תתרכג, ב. אוה"ת ענינים ע' צב בשם השל"ה.

ההנה מקום אתי: שמות לג, כא.

ושהוא . . ואין העולם מקומו: ”כמארז"ל במד"ר ר"פ ויצא תוך פס"ח ע"פ ויפגע במקום, וכ"ה בפ' תשא פמ"ה קרוב לס"פ ע"פ הנה מקום אתי" — אוה"ת בראשית כרך ו תתרכג, ב (מלקו"ת לג"פ). בסה"מ תרל"ח בד"ה ואשא אתכם ע' ריז.
ראה בלקו"ת ויקרא נא, סע"ב.

זכי מן השמים דברתי: שמות כ, יט.

חהתורה היא מן השמים . . שמים אש ומים: ראה אוה"ת כרך ו תתרכג, ב (מלקו"ת לג' פרשיות א, א) שצ"ע שלקמן פ' מקץ בד"ה כי עמך מקו"ח (לד, ד) מפרש שהכוונה על חכמה, וכן לקמן במאמר זה מפרש כן, וכאן מפרש על חו"ג ע"ש.

טמימינו אש דת למו: דברים לג, ב. בבוך 1092, ובבוך 1824 לז, א, ובבוך 2044 רלד, א נוסף: שימין בחי' מים ומבחי' אש נעשה דת למו.

יושמרתם את חוקותי: ויקרא יח, ה.

יאוכך אנו מבקשים: ”ע' אמרי בינה פתח השער ט, ב סי' ט"ו" — הג"ה בכת"י על תו"א דפוס ראשון.

יבותן בלבינו בינה: ראה ד"ה כל הנקרא בשמי תרצ"ו ע' 107.

יגתחלה לעשותה ואח"כ לקיימה: ”דהיינו תחלה להמשיכה ממקורה מבחי' אלפים שנה שקדמה לעולם להמשיכה בבחי' עולם" — אוה"ת שלח ע' תקפא.

ידע"י אב הרחמן: ראה לקו"ת ראה כה, ב.

טושמע לשון הבנה: כמ"ש דבר כי שומע, שמואל-א ג, י. נסמן לקמן לח, ב.

טזשמע שם ע': ”ע' אמרי בינה שער הק"ש ענין שם ע' רבתי ומתפרש יפה פי' הפסוק לך ה' הגדולה בסי' ג ובסי' ו" — הג"ה בכת"י על תו"א הנ"ל. ראה לקמן קה, ג. לקו"ת ואתחנן יא, ב. ושם מציין לכאן.

יזמלכותך מלכות כל עולמים: תהלים קמה, יג.

יחש"ה רבתי — לבד: בבוך 1824: בלבד.

יטעולמים — פי' תוך דבר: מובא בלקו"ת ואתחנן ו, ג.

כלהבין דבר מתוך דבר . . בחי' ממכ"ע: לקמן קיג, ג, לקו"ת בהר כה, ב מציין לכאן.

כאולית מחשבה כו': ת"ז בהקדמה (פתח אליהו).

כבמי לי בשמים: תהלים עג, כה.

כגאם ישים אליו לבו: איוב לד, יד.

כדרוח אייתי רוח: זח"ב קסב, ב.

כהאנכי מי שאנכי: ראה זח"א קסז, ב. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, יט.
בלקו"ת במדבר א, ב ”פי' שאין מכיר ומשיג בחי' אנכי אלא אנכי בעצמי". ושם י, ג ”הוא בחי' עצמותו ומהותו שאינו בגדר תפיסא והשגה כלל". וראה שערי אורה שער חנוכה לא, א. שם לז, ב ”דהיינו בחי' סוכ"ע הכללי".
ראה לקמן ט, ג. יח, ב. לז, ב. לח, א. נא, א. נו, א. סד, ב. סו, ב. פב, ג. פד, ג. פז, ג. קט, א. ועוד.

כוהתורה קדמה אלפים שנה לעולם: מדרש תהלים צ, ד. — ועייג"כ ב"ר פ"ח, ב. ויק"ר פי"ט. תנחומא וישב ד. זח"ב מט, א. — ראה ד"ה איתא במדרש תהלים (קונטרס נט). — (הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר המאמרים ת"ש ע' 83).
בלקו"ש חט"ו ע' 476 נדפס מכ' (מיום כג סיון תשי"ב) ביאור לד"ה זה: . . . במענה על שאלותיו, זה מכבר, בתו"א בתחלתו בד"ה השמים כסאי:
א) הא דאלפיים שנה קדמה תורה לעולם ואח"כ נמשכה בשמים וארץ — אם זהו ענין אחד עם האמור בזהר באד"ר, ע"ד חד אורחא ותרי"ג ארחין דאורייתא.
הנה, בכלל, האמור בזהר שייך למצות, ששרשן בכתר גלגלתא, וכמוש"כ באגה"ק ס"ך, וכ"ה ג"כ בד"ה תקעו תרצ"א ס"ו שמביאו במכתבו (משא"כ תורה שמחכמה נפקת עיי"ש באגה"ק), כי גם התרי"ג ארחין הם בגלגלתא. ולפעמים מפרשים מאמר הזהר גם על התורה, אבל כמו ששרשה בכתר. וראה לקו"ת במדבר יא, ד.
ב) מהו השייכות דבינה והתבוננות בלב לרחמים עליונים והתהוות התורה, — בלקו"ת לג' פרשיות (א, ב) מפרש ע"ז וז"ל: ועיין בתניא פמ"ה . . וגם כמו יוהכ"פ שהוא התגלות הבינה ה"ז ע"י שמעוררים רחמים. — ויעויין בתניא שם, ובהגהות הצ"צ ע"ז שנדפסו בקונטרס רשימות איכה ע' כ"ב.
ג) מש"כ שהמדות בטלים ונכללים במקורם — אם הכוונה לע"ס הגנוזות — הכוונה למקור המדות, היינו שכל המולידם, ז"ת דאימא. ועיין בזה באריכות בלקו"ת לג"פ (א, ג־ ו, ג), ובהמשך ר"ה שנדפס לשנה זו.
ד) התורה כבר נמסרה בעולם בשעת מ"ת ולמה צריכים לאתדל"ת — מובן ע"פ משנ"ת בחילוק התורה שלפני התפלה ושלאחרי', עיין לקו"ת ברכה (צו, ב) ובכ"מ.
ה) כותב דרוחו ונשמתו אליו יאסוף בקרב איש ולב עמוק, ובסוף המאמר איתא שהוא רק בבחי' מקיף וסובב.
הרי כתב גם בסוף המאמר דמעט מזער נתפס בפני' הלב, וממכ"ע לגבי סוכ"ע הוא מעט מזעיר. ראה תניא פמ"ח, ועג"כ בהוספות לתו"א ד"ה אם ישים — דיאסוף היינו אורות בכלים.
ו) גם המשכה דוידבר הוי' אל משה נעשה ע"י ואהבת גו', וכמוש"כ בפי' בלקו"ת לג"פ (יא, ג). ועייג"כ אמרי בינה שער הק"ש ספמ"ג.
ז) הארץ הדום רגלי — מפרש דמצות מעשיות מעלים הרגל — כנס"י למעלה והאדם למטה — והיינו העלאתם והתכללות של ג' (נה"י דלבר מגופא, תרין שוקין, רגל) במוחין, ע"י שנכללין מקודם במדות (וא"ו) והמדות במוחין (יו"ד), ונת' בפרטיות בלקו"ת לג"פ (ח, א. ואילך).
ח) זה שהנשמה המלובשת בגוף פועלת היחוד דאורייתא וקוב"ה — ב' טעמים בדבר: מפני שעסקה בניצוצות דתהו שקדם לתיקון. והעיקר — שעבודתה למטה גורם, בב"א, עבודת שרשה בכל העולמות וגם מה שלמעלה מעולמות, כי היא כחבל שראשו קשור למעלה. ועיין אגרת התשובה פ"ה, קו"א לתניא בתחילתו, הגה"ה שני' בתניא פ"מ. וראה ג"כ מאמר דשבת מברכין סיון ה'תשי"ב.
ט) מש"כ בביאור דד"ה כי כאשר השמים ספ"ד ענין ג' הווי"ן דויסע כו' — הוא לראי' לבאר מאין ממשיכין, שהוא מהיודי"ן כו'. ועיין תו"א ויצא ביאור דושבתי בשלום.
יוד) כח הצמיחה הפרטי, דצומח פרטי, גם הוא נמצא בארץ, ולא בגרעין, אלא שהגרעין מעורר אותו, היינו, שיצמח עשב זה ולא אחר. ראה אגה"ק סוף ס''ך. ד"ה יביאו לבוש (ש"א) פכ"ו. וככה הגדול פמ"ד. ועוד.

כזפי' עולם נקרא בחינת אש ומים: נזכר בלקו"ת בחוקותי מח, ב.

כחוזהו ענין וידבר ה' אל משה: ”לכמוני השפל הדל נראה דזה הוא עפ"י מה דאיתא באגה"ק סי' יב וז"ל: ולכן סתם שם הוי' ב"ה שבכל התורה מורה על מדת התפארת כו' ע"ש, ואם שגיתי ה' יכפר בעדי" — הג"ה בכת"י על תו"א הנ"ל.

כטלבחינת משה שהוא מבחי' כי מן המים משיתיהו: ”נראה דזהו ע"פ מש"כ לקמן בד"ה והנה זהו דרך כלל כו' ושם וז"ל שמים שם מים דאורייתא מחכמה נפקת, ואולי אפשר לתת טעם שנק' תורת משה — מטעם הזה דאורייתא מחכמה נפקת — ומשה מן המים משיתיהו וד"ל" — הג"ה בכת"י על תו"א הנ"ל.

לכי מן המים משיתיהו: שמות ב, י.

לאשו"ה הרי היא — כסא ע"ד: בכת"י: הרי היא כסאי כמו כסא: עד"מ.

לבדאנת חכים: ת"ז בהקדמה (פתח אליהו).

לגומעשרות וקרבנות: נתבאר באוה"ת בהעלותך ע' שסד.

לדאמרו בגמרא על פסוק כרסון רמיו: דניאל ז, ט. חגיגה יד, א (ראה אוה"ת נ"ך-א ע' שיג ”כרסון רמיו וע"י יתיב כו' אחד לכסא ואחד לשרפרף שנאמר השמים כסאי כו'"). סנהדרין לח, ב. וראה ברכות י, ב.

להוהענין כי הנה כנס"י: ראה סה"מ תרכ"ז [הוצאת תש"ס] עמוד סז.

לובנים אתה לה': דברים יד, א.

לזוברא כרעא דאבוה: יונת אלם רפ"ב, ראה יבמות ג, א תוד"ה מקמי. וראה לקמן עח, ב. ובמ"מ ללקו"ת ואתחנן יב, ג.

לחובבחינה זו נקרא הרגל ראש . . שסופן הוא תחילתן שבחי' הרגל נקרא ראש: משמע שמעלת הרגל ”בבחי' זו" היא בדוגמת מעלת הראש בבחי' הגילויים, והיינו שנעיצת תחלתן בסופן הוא באופן, שבחי' סופן — רגל, הוא כלי לבחי' תחלתן — כמו שהראש הוא כלי לשכל.
וכן מובן גם מענין ד”דירה בתחתונים" מה שדוקא התחתונים הם דירה לעצמותו ית' (ובעולמות העליונים — רק גילוי, שזהו ”ירידה מאור פניו ית'" (תניא פל"ו. נת' בד"ה באתי לגני תשי"א פ"ה. וש"נ) — שזהו לא רק לפי שהגילויים שישנם בעליונים מסתירים על העצמות, ובעוה"ז — אין הסתר זה, אלא גם) לפי שההרגש שמציאותו מעצמותו — בעוה"ז, הוא בדוגמת והוא ”כלי" ודירה להעצמות שמציאותו מעצמותו (אגה"ק סי' כ'. ביאוה"ז בשלח מג, ג, ביאוה"ז לצ"צ ע' ריד. וראה המשך ר"ה תרצ"ד (פי"ד. ובד"ה בסוכות שם בתחלתו), מצה זו תש"ז פ"ב. ובכ"מ). לקו"ש ח"ט ע' 75 הערה 30.

לטוכן כמה רפואות יש שעושין ברגלים: ראה לקו"ת מסעי צ, ג ”וגם לרפואת הראש הוא ע"י הרגל שמשימין במים חמין וכדומה לפי שיש גידי הראש בהרגל" ע"ש שמציין לכאן. וראה בסה"מ תרל"ב כרך ב ע' שעח.

מנעוץ תחילתן בסופן: ספר יצירה פ"א מ"ז. ראה גם לקמן נב, א. ראה לקו"ת תצא לה, ב. ביאוה"ז לצ"צ ח"ב ע' תר ומציין שם לכמה דרושים. וראה בלקו"ש ח"ו ע' 19 בהערה 57 ”החידוש שבסוף מעשה במחשבה תחלה על נעוץ תחלתן בסופן". בארוכה באוה"ת כאן כרך ג תעג, ב מלקו"ת לג"פ. וראה גם בד"ה ועמדו רגליו — תר"ל ע' שכ. ובד"ה ועתה יגדל נא תרל"ב כרך ב ע' שסז ואילך. באוה"ת חנוכה תתקכט, ב כ' הטעם ”שהוסד כן הוא כדי להיות קיום המשכת האור בעולמות שהרי הירידה הוא השפלה . . אך כאשר ימצא בהתחתון בחי' ומדריגה מה שאין נמצא בהעליון לכך יתקיים התלבשות העליון בתחתון" ע"ש.

מאאור ישר ואור חוזר: באוה"ת בראשית תתרכו, א מציין ע"ז ”אינו דומה לבחי' עגולים, שבבחי' עגולים לא יש כלל ראש וסוף . . אבל כאן הכוונה שיש ראש וסוף רק שמלמעלה למטה החכמה ראש והמל' סוף ומלמטלמ"ע בהיפוך".
וראה באוה"ת פ' ואתחנן ע' קעד וע' רצג ואילך למה דוקא נתב"ס ולא באמצען.

מבוישראל נקראו ראשית: ”ע' תו"ח פ' חיי שרה בד"ה והנערה טובת מראה כו' בסי' כו. בד"ה ומעתה יש להקדים עוד ענין א' כו' [##]". הג"ה בכת"י על תו"א הנ"ל.

מגוירא ראשית לו: דברים לג, כא.

מדנטלו ממנו אלף אורות (ובשבת חוזרין: בלקו"ת ברכה צג, ג ”פע"ח שער השבת פ"ח בענין ישמח משה כו' אלף חלקים של אור כו'". וראה לקו"ת להאריז"ל ס"פ תשא. שם ר"פ ויקרא. עיין בזה בספר הלקוטים בהעלותך עה"פ והאיש משה ענו מאד.
ולפענ"ד נראה, שהאלף אורות או המשכה הנ"ל אין זה ענין של תוספות אור בנשמה שתוכל להוסיף כח בעבודתה אבל נשארת במדריגתה . . אלא ב' ענינים הנ"ל הם ע"ד השינוי מאברם לאברהם. לקו"ש ח"ו ע' 245 ע"ש בארוכה. קטע מכאן מובא בד"ה פסל לך תרל"ב ע' פב.
בענין אלף אורות — ראה ד"ה ישמח משה תרל"ח.
בסה"מ תרמ"ג ע' לא כ' שאין הגוף מזדכך ע"י מצות מעשיות ומפרש שכאן בתו"א ”אמר רק מוחו ולבו זכים היינו שיזדככו המוח והלב להבין גדולת אוא"ס ב"ה ויהי' מקושר לאלקות . . צ"ל דקדוק לשונו הק' שע"י מצות מעשיות נע' מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה מהו המספר אלף פעמים דוקא, ולמה מוחו ולבו דוקא".
ראה ג"כ לקו"ש חכ"ב ע' 349. חכ"ג ע' 335.

מהלך רד מגדולתך: ברכות לב, א. פדר"א פרק מה. ראה רש"י תשא לב, ז.

מו(ובשבת . . חלקו): המוסגר נמצא גם בכת"י מאמרי אדה"ז.

מזשש מאות אלף רגלי העם: במדבר יא, כב.

מחשו"ה שלו — בקרבו: בכת"י נוסף: שהוא הי' בקרבם: והם.

מטמוחו ולבו זכים: ”כמו מים זכים והבן". הג"ה בכת"י על תו"א.

נאלף פעמים ככה: ע' באוה"ת בראשית ח"ו תתרכו, ב ואילך, ובפ' בחוקותי ע' רד. ובתורת שמואל תרכ"ז ע' עא מוסיף: והיינו לפי שכל ישראל מעורבים זב"ז תחתון בעליון ועליון בתחתון כו' עכ"ל. וראה לקמן עח, ב. ובמ"מ ללקו"ת ואתחנן יב, ג.

נאהדום . . להגביה: באוה"ת פ' בראשית א, א מציין ע"ז וז"ל: ר"ל שלא יהיו רגליה יורדות מות ע' זח"א ויחי דף רכא, ב והיינו שמשפילים א"ע בתאוות גשמיות שמזה נמשך שגם למעלה נשפל ההמשכה בהיכלות הקליפות כי יעקב חבל נחלתו כמ"ש ע"פ ואני נתתי לכם שכם אחד וז"ס גלות השכינה" עכ"ל ע"ש. וכ"ה באוה"ת נ"ך ח"א ע' שיב.

נבצדקה תרומם גוי: משלי יד, לד. ראה פי' הפסוק באוה"ת משלי נ"ך כרך א ע' תר.

נגאותיות ג' ו' י': באוה"ת בראשית כרך ג חנוכה תתקלא, ב מציין ”וע' בד"ה השמים כסאי בד"ה והארץ הדום רגלי . . דקאי על נה"א, ובד"ה ושמתי כדכד פי' דקאי על נה"ב". [לקו"ת ראה כה, א ”חטאתם של ישראל הוא הגורם חסד לאומים"]. וראה שם תתרלו, ב. אוה"ת נ"ך ע' תר מציין לכאן. סה"מ תרל"ח ע' ער.
ראה לקמן לח, ד שמגביה את בחי' היו"ד שבאה למעלה מעלה.

נדבבחינת גוי שהם אותיות ג' ו' י' . . חסד דין רחמים: ראה באוה"ת בראשית כרך א קלח, ב. כרך ו תתרלו, ב. וראה לקו"ש חל"ג ע' 226 הערה 27.

נהחסד דין רחמים: ראה אוה"ת ואתחנן ע' רצז.

נונה"י אינו אלא התפשטות חג"ת וענפיה: ראה לקמן נ, ד שענין נה"י הוא עד"מ כליות יועצות איך להשפיע. וראה באוה"ת שבת שובה ע' א'תקכד.

נזשו"ה בבחינת — תרום ותגביה: בכת"י: תגביה ותרום כנ"ל.

נחשמים שם מים: ע' באוה"ת פ' עקב ע' תרה בארוכה.

נטדאורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א. וראה שם פה, א.

סלמה נקרא שמה ארץ שרצתה: ב"ר ה, ז. באוה"ת שה"ש כרך א ע' שיח כ': ”וכמ"כ נת' במ"א ענין השמים כסאי הוא רצוא אה"ר וכו' והארץ הדום יראה שוב, וצ"ע שבד"ה כאשר השמים החדשים נת' ארץ רצוא ושמים שוב וכו' וכן בכמה דוכתי בענין חתן וכלה דו"נ כלה כלתה נפשי וחתן חות דרגא, . . ויש לומר כי לפעמים מפרשים גבורה יראה ואז הוא בחי' שוב ולפעמים מפרשים גבורה רשפי אש ואז הוא רצוא, וכן חסד הפי' אהבה, אך יש אהבה שממטה למעלה היא רצוא ויש אהבה שמלמעלה למטה והיא בחי' שוב, ועמ"ש מענין ב' בחי' אהבה אלו בד"ה בהעלותך את הנרות שהוא ההפרש בין אהבה דאברהם ובין אהבה דאהרן כה"ג, ולכן ב' הסברות שבענין רצוא ושוב נכוני' והכל לפי הענין" עכ"ל שם.

סאשו"ה א' רץ כו': בכת"י אין תי' ”כו'". — ולכאורה הוא מיותר.

סבותושב"כ . . שהן שמותיו של הקב"ה: רמב"ן עה"ת בהקדמה, יונת אלם פכ"ט.

סגשו"ה אבל תורה — בנפש: בכת"י ליתא תי' זו.

סדושלשה נקראו . . דבר ה': בבוך 1092, 2044 כ"ז נמצא במוסגר.

סהושלשה נקראו ארץ: ראה ד"ה השמים כסאי תשמ"א.
בהג"ה בכת"י מחסיד על תו"א מעיר כאן ”ע' בד"ה כי כאשר השמים, עיין ותבין זאת, כי לכאורה עד כה דבריו שכנס"י נק' רגל רק מצות ותושבע"פ נק' ארץ". ראה גם אוה"ת בראשית כרך ו תתרלז, א.

סוארץ ארץ שמעי דבר ה': ירמי' כב, כט. בבוך 1824 נוסף: שכולם הם בחי' דבר ה'). בבוך הנ"ל מתי' ושלשה נקראו ארץ עד סיום הקטע הוא במוסגר. ושם במקום ”ושלשה נקראו" נכתב (וגם נקר'.

סזשו"ה וסובב — זה אביט . . אל זה אביט: בכמה כת"י ליתא, ואולי זה הוספה מכ"ק אדמו"ר הצ"צ.

סחאך אי זה בית . . בכל מאדך שהוא בבחי מקיף: באוה"ת במדבר כרך ג פ' בלק (בהוצאה חדשה) בהוספות ע' 74 מציין לכאן.

סטובחי' בית היינו בכל מאדך: מובא באוה"ת במדבר כרך ו ע' א'תתקו ע"ש בפי' בכל מאדך.

עבגגו ובקירותיו: בסה"מ תרל"ח ע' רמ נוסף: [ועמ"ש בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית]. =ֿלקו"ת ברכה צח, ד ואילך.

עאשמצינו במשה שבחטא העגל: ראה לקו"ת להאריז"ל ס"פ תשא. שם ר"פ ויקרא. פע"ח שער השבת פ"ח.

עברוחו ונשמתו אליו יאסף: איוב לד, יד. ע' באוה"ת פ' כי תצא ע' תתקכח.

עגואל זה אביט: ישעי' סו, ב. ראה לקמן יח, ד. לקו"ת ואתחנן ג, ג. וראה אוה"ת פ' ויחי כרך ב תי, ב.

עדוכריעות והשתחויות: ראה לקמן מה, ג. ובלקו"ת שה"ש מה, ג.

עהלא הביט און ביעקב: במדבר כג, כא.

עובוחן לבות וכליות: ע"פ תהלים ז, י. וראה בסה"מ תקס"ה ח"ב ע' תשיד שמביא הפסוק בוחן לבבות ה' (משלי יז, ג).

עזכי כאשר השמים: הנחת כ"ק אדה"א — בסה"מ תקס"ז ע' כז, נאמרה שבת פ' וארא.
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
הגהות ביאורים וקיצורים באוה"ת כרך ג תעח, א (זהו הנדפס בלקו"ת שה"ש נ, ג). הסיום להגהות הנ"ל בכרך ו תתרמב, ב. ביאור בכרך ג תפא, ב (מלקו"ת לג"פ) תרפה, א. כרך ו תתרמג, א. תתרמד, ב. תתרמט, א. ראה נ"ך כרך ג' ע' א'רנא.

עחכי כאשר השמים: ישעי' סו, כב.

עטבראשית . . וארז"ל . . בשביל ישראל . . התורה שנק' ראשית: בראשית א, א. ראה ב"ר פ"א, ד. ויק"ר פל"ו, ד. רש"י ורמב"ן בראשית א, א. נתבאר בד"ה כי עמך מקור חיים ת"ש.

פשמים וארץ הגשמיים: באוה"ת כרך ו תתרמד, ב יש הגה"ה לכאן.

פאלמה נקרא שמה ארץ: ב"ר ה, ז. וראה לעיל בהמאמר הקודם.

פבל' רץ וגם ל' רצון: ראה סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תשיב. אוה"ת כרך ג תפא, ב.

פגבכה ארוץ גדוד: שמואל-ב כב, ל.

פדוהחיות רצוא ושוב: יחזקאל א, יד.

פהשרפים עומדים ממעל לו: ישעי' ו, ב.

פוממעל לשכינת': ראה לקו"ת ברכה צט, ד. מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ע' רטז. ובארוכה באוה"ת על נ"ך ישעי' ע' קנט ואילך. ובביאורי הזהר לכ"ק אדמו"ר האמצעי לפ' אחרי עט, ב (בדף עח, א). ובביאורי הזהר לכ"ק אדמו"ר הצ"צ ע' שנז. בסה"מ תקס"ז ע' כח אינו מביא פסוק זה. וליתא עד שו"ה ית' — והנה בחי' הרצוא הזה הוא בק"ש.

פזוכן בחי' כללות נש"י . . להיות עם ודבר נפרד: נעתק גם בלקו"ת במדבר ה, ב.

פחואל אישך תשוקתך: בראשית ג, טז.

פטולאהבה את ה': דברים ל, כ.

צרוממות אל בגרונם: תהלים קמט, ו.

צאאך כדי . . צריך הוא: ראה אוה"ת פ' בראשית כרך ו הגהות לד"ה כי כאשר השמים סעי' א' שלכאורה יש כאן כפל לשון דכבר אמר שפסוד"ז הוא הכנה בלבד לשמו"ע לקרוע המסכים כו', אם כן מה בא לחדש שנית באמרו אך כדי כו' צריך הוא כו', אך הענין הוא דכאן בא לומר, שפסוד"ז הוא הכנה לק"ש כי בחי' הרצוא הוא בק"ש כנ"ל.

צבשלאום מלאום יאמץ וכשזה קם: בראשית כה, כג. מגילה ו, א.

צגהרצוא בשעת ק"ש . . השוב דשמ"ע: ראה לקו"ת שה"ש מז, א. שער האמונה לאדה"א עז, ב.

צדשבדבור א' בלבד נתהוו שמים וארץ: אבות ה, א.

צהממנו ית': בבוך ביאור על התורה לכן אמור לבנ"י קג, ב נוסף אח"כ תי': בשביל.

צוועד אין לו הפסק: עירובין נד, א.

צזהיש מספר לגדודיו: איוב כה, ג.

צחאלף אלפין: דניאל ז, י.

צטמספר גדוד אחד: חגיגה יג, ב.

קואהבת את ה': דברים ו, ה.

קאאחת היא יונתי: שה"ש ו, ט.

קבאחת היא לאמה: המשך הפסוק אחת היא יונתי.