Chabad Library · The Mitteler Rebbe
Toras Chaim·
אאבא כו', כי כל דבר נמשך לשרשו35 ומקורו דווקא מצד עצם הדבר כמו שהוא ממש ומה ש[י]שכיל ויבין בזה מצד הידיעה בשכל שהוא אביו המולידו אינו רק כמוסיף על עצם הדבר (שיבוטל כשלא ייטיב עמדו וכה"ג), אבל מה שהוא מצד העצם בלתי הרכבה בטעם ושכל לא יבוטל לעולם שכל עצם אינו משתנה36 [כלל כידוע)]. ונמצא מה שהוא יודע ומכיר את אביו לקרות[ו] אבא ונמשך אחריו אע"פ שאינו רק בחי' קריאה בעלמא הרי בזה מלובש כל בחי' עצמ[ו]' השפע דאביו שיש בטבע התולדה שהולידו מכחו וראשית אונו37 כו' שלמעלה הרבה מן השכל ו[ה]טעם שמשכיל ומבין בזה עצמו אחר שיגדל כו', רק שבא בהתלבשות והעלם ביותר בקריאה והמשכה שנמשך אחריו וקוראו אבא שהוא בבחי' הכרה בלבד, אבל בזה מלובש מעצם הדבר ממש כמו שהוא כח עצם התולדה שמעצמות אביו כו'. ואין זה כמו שפע שכל מרב לתלמיד וכעשיר לעני כו' וכה"ג, שנק' שפע דעילה לעלול שאינו בא מעצמות המשפיע רק ע"י צמצום עצמותו ממש כידוע שהוא בחי' נה"י שבו כו' [שאין העלאה דמקבל מגיע רק לחיצוני' שפע זו דמשפיע ולא לעצמות ומהות המשפיע כלל. משא"כ קריאה והמשכה זאת דתינוק לאביו ואמו שמלובש בזה מעצמות דאביו ואמו38 ] דווקא אע"פ שאינו בא מצד השכל וטעם כלל ולא בהתפעלות הלב רק קריאה והכרה לבד וד"ל.
בוהנמשל מכ"ז יובן למשכיל בענין שרש המצה שנק' בחי' קטנות דאור אבא שהוא מה שאו' אבינו כו' וכמ"ש כי אתה אבינו39 וכה"ג, וכמו שהי' [בישראל בהיותם] במצרים שלא הי' בהם ּ רק בחי' ההכרה שהכירו את בוראם כי הוא אבינו כו' כתינוק שנמשך אחר אביו מפני ההכרה לבד ע"כ קוראו אבא ולא לזולתו וכמ"ש זכרתי לך חסד נעורייך40 דוקא לכתך אחרי במדבר41 בלא טעם ושכל כלל ולכן נא'42 כי נער ישראל ואוהבהו43 כו'. וכמו שאין התינוק יודע לקרות או"א עד שיטעום [טעם] כו', כך הוא ענין המצה שאכלו אבותינו במצרים כמ"ש ה"א לחמ"א עני"א ד"י [אכל"ו] כו' עני מן הדעת44 כמו שאין במצה שום טעם כלל כידוע. אך יש בזה דוקא התלבשות מעצמות כח התולדה דאב כנ"ל ולהכיר את בוראו לקרות אבא46 מצד שהוא45 שרש ומקור תולדות נש"י מפנימית אור אבא דאצי' כמ"ש כי אתה אבינו כו' וכמ"ש בנים אתם לה' אלקיכם47 כו' ואו' בני בכורי ישראל48 [כו'], כמו הבן שנולד מטפה שבמוח האב49 שהוא