Chabad Library · The Mitteler Rebbe
Toras Chaim·
אהרצוא לשוב דוקא אז יאיר אור דגדלות המוחי' דאבא ביותר כו' כנ"ל וד"ל. משא"כ המצה נאסר בה החמץ מפני שאין בה גילוי גדלות המוחי' דאבא רק בהעלם והלבשה לבד (ומה גם [שבא] ממקום ומדרגה גבוה מאד נעלה שהוא מבחי' העצמות ממש כנ"ל שא"א שיעלה שם בחי' היש אף לאחר ביטולו לאין, להיותו למעלה [מעלה] מבחי' אין האמיתי דעצמות א"ס ב"ה שאינו שורה רק בבחי' השפלות וקטנות ביותר דוקא והוא המצה שנק' לחם עוני [דוקא] דעומ"ר אינו שורה [רק] בעומ"ת180 כמ"ש כי רם ה'181 ושפל יראה כידוע, ואמנם מזה דוקא בא בחי' גילוי אור דאבא להפוך היש לאין כנ"ל וד"ל). ובזה מתורץ הקושיא דלעיל דאע"פ שגם ב' הלחם הוא רק בנו"ה דאבא אבל הוא [מ]בחי' גדלות המוחין דאבא שבא בגילוי אור בלא צמצום והעלם ולבוש כלל ע"כ א' חמץ תאפינה דוקא, משא"כ המצה שהיא בבחי' קטנות דיסוד אבא בהעלם ביותר נאסר בה החמץ בתכלית כדי שלא יקבלו החיצונים יניקה מפסולת הגבו' שנק' גבו' קשות כידוע וד"ל.
בוהנה אחר כ"ז י"ל שרש ענין [ה]ד' כוסות דיין דאפי' עני שבישראל מחוייב בד' כוסות182 כו', ולכאורה יפלא דלפי כל הנ"ל הרי אין במצה מבחי' הרצוא דמוחי' דאימא כלל אדרבה לזה נאסר החמץ כו' לפי שאין בה שום התפעלו' והשגה מורגש בטעם כו', וא"כ למה מצוה ביין בד' כוסות שהיין הוא המשמח כו' שהוא [ב]בחי' התפעלות הרצוא דבינה כידוע בכוס יין183 דקידוש שהוא בבחי' מוחין דאימא כנ"ל. אך הנה יש להקדים ענין א' והוא מה שהמלאכי' א'184 תנה הודך על השמים185 שהוא הוד דתורה והשיב ה'186 [להם] כלום גזל יש188 ביניכם187, דהנה באמת גם המלאכי' ראוים לקבל התורה כי עיקר ענין התורה הוא בחי' גדלות אור החכמה דאורייתא מח"ע נפקת189 להיות בחי' שוב שאחרי היפוך הרצוא לשוב כנ"ל שזהו כל התורה לאכללא שמאלא בימינא190 שהוא גבו' דרצוא דאימא להתהפך לחסדים דימין דאבא כו', וגם המלאכים נא' בהם והחיות רו"ש191 שאחרי הרצוא שלהם בתחילה הם שבים בביטול דבחי' אין דחכמה לפי שבאים בקירוב יותר בהשתחוואות לפני ה', עד שהרצוא שלהם נהפך לשוב כמו בעמדם תרפינה כנפיהם192 כשבאים בקירוב יותר בעמידה יפלו מהשגתם [בהתפעלות] דרצוא שבאוי"ר שבכנפיהם כו' (והיינו לפני193 אל נהירו דחכ'194 דנהיר עלייהו בקירוב). וזהו ּ וצבא השמים לך