Chabad Library · The Mitteler Rebbe
Toras Chaim·
אבעז"ה פ' בא תורת אדמו"ר בליבאוויץ
ּ[ויהי] בעצם היום הזה1 יצאו כל צבאות ה'2 וכו', צבאות בחירי"ק תחת הצדי"ק ובשב"א תחת הבי"ת שמורה על [ענין] היות[ו] תיבת צבאות טפל ובטל ונכלל בשם ה[וי'], ר"ל צבאות של ה[וי'] ואינו ענין ודבר בפ"ע כלל. וי"ל למה בנביאים א' קדש ה[וי'] צבאות3 הרי שם צבאות דבר וענין בפ"ע ואינו נכלל וטפל כלל לשם הוי' אדרבה נק' הוי' צבאות, וכידוע דשם צבאות הוא מן הז' שמות4 שאינן נמחקים5 (וכמו שם הוי' ואהי'7 ושם6 אל אלקים אדני שדי [ו]צבאות וכמו וארא אל כו' באל שדי8 כו' וידוע דשם אהי' בכתר9 [ו]הוי' בחכמה10 [ו]שם אל בחסד11 כמ"ש חסד אל כל היום12, [ו]אלקים [ב]בחי' גבו'13 הוי' ת"ת14 כמ"ש בני גד אל אלקים הוי'15 וידוע דשם הוי' בא עם כל אחד מהשמות כמו הוי' אד'16 הוי' אלקים17 הוי' צבאות18 וכה"ג). אך הנה זהו ההפרש בין תורה לנביאים ששם צבאות זה לא נזכר בכל התורה בבחי' שם בפ"ע רק כמו צבאות הוי' טפל להוי' רק בנביאים נז' צבאות בבחי' שם בפ"ע כמו ה' צבאות וכה"ג19.
ּ[ויהי] בעצם היום הזה1 יצאו כל צבאות ה'2 וכו', צבאות בחירי"ק תחת הצדי"ק ובשב"א תחת הבי"ת שמורה על [ענין] היות[ו] תיבת צבאות טפל ובטל ונכלל בשם ה[וי'], ר"ל צבאות של ה[וי'] ואינו ענין ודבר בפ"ע כלל. וי"ל למה בנביאים א' קדש ה[וי'] צבאות3 הרי שם צבאות דבר וענין בפ"ע ואינו נכלל וטפל כלל לשם הוי' אדרבה נק' הוי' צבאות, וכידוע דשם צבאות הוא מן הז' שמות4 שאינן נמחקים5 (וכמו שם הוי' ואהי'7 ושם6 אל אלקים אדני שדי [ו]צבאות וכמו וארא אל כו' באל שדי8 כו' וידוע דשם אהי' בכתר9 [ו]הוי' בחכמה10 [ו]שם אל בחסד11 כמ"ש חסד אל כל היום12, [ו]אלקים [ב]בחי' גבו'13 הוי' ת"ת14 כמ"ש בני גד אל אלקים הוי'15 וידוע דשם הוי' בא עם כל אחד מהשמות כמו הוי' אד'16 הוי' אלקים17 הוי' צבאות18 וכה"ג). אך הנה זהו ההפרש בין תורה לנביאים ששם צבאות זה לא נזכר בכל התורה בבחי' שם בפ"ע רק כמו צבאות הוי' טפל להוי' רק בנביאים נז' צבאות בבחי' שם בפ"ע כמו ה' צבאות וכה"ג19.
בולהבין זה אם שם צבאות הוא מן הז' שמות שאינן נמחקין כנ"ל, למה לא נז' גם בתו' בשם בפ"ע20. והנה יש להקדים תחלה להבין בשרש ענין הז' שמות21 מהו ענין השמות, דהנה ידוע בס' הקבלה שהשמות נק' בשם כלים22 בלבד ויש ב' מדרגות בכלים פנימי' הכלים וחיצוני' הכלים, והיינו ב' מיני שמות שם התואר ושם הכינוי, שם התואר בחי' פנימי' הכלי ושם הכינוי23 בחיצוניות הכלים, ויש עוד מדרגה הג' בשמות והוא הנק' שם העצם כידוע. ויובן זה עד"מ באדם יש כלי לאור החכמה והוא הנק' מוח החכמה ואם הוא איש חכם מופלג נק' בשם חכם גדול, הרי קריאת שם זה חכם נק' שם התואר. כי מה שנק' חכם אינו ע"ש החכ' והשכל בפרטות24 שיש במציאות בכלי מוחו שכבר למד וקבל הרבה חכמה ודעת כו' וילמוד לכל כו', כי זהו נק' שם הכינוי לבד שמכנים לו שם זה דחכם מצד הקבלה שקיבל בכלי מוחו הרבה חכמות והוא פעולת כלי מוחו לבד שפעל ביגיעתו שקיבל25 ולהשפיע לזולתו כו' ונק' חיצוניות הכלי
גקיב, ב
לבד כנ"ל26 אין זה שייך לעצם כלל27 חכמתו כ"כ ונק' ג"כ שם הפעולה כו'. אבל שם התואר הוא מה שנק' בשם חכם ע"ש עצם כלי חכמתו דוקא28, כי מה שלמד וקיבל הרבה במוחו יש לו שיעור והפסק כפי ערך שקיבל גם אם [מ]תחכם בזה הרבה29 יותר, ואע"פ שיש מציאות אור החכמה במוחו ממש ונק' אור בכלי אבל הוא מדוד [ב]שיעור והגבלה כו'. אך בחי' שם התואר הוא הנק' פנימי' הכלי כנ"ל, היינו מה שכלי מוחו הוא בחי' כלי קיבול לקבל ולהעמיק [בכל] חכמה ושכל להשכיל בו בכל פעם שילמוד, אע"פ שאין מציאות החכמה עצמה במוחו עדיין זהו הנק' שם התואר מה שיתואר בעצם הכלי של החכמה בכלל ולא שנק' ע"ש לימוד [ה]חכמה בפרט בלבד, אלא כל שכל וחכמה ישכיל לעומקו יותר מזולתו מפני שהכלי של המוח שלו רחב30 ביותר שנק' זה כח היולי ועצמי, רק מפני שאין זה חכמה ושכל עצמי אלא שהוא בחי' כלי לקבל כללות כל אור31 וחכמה נק' שם התואר שמתאר את כח עצם החכמה כנ"ל. וזהו הנק' פנימי' הכלי שמתאחד עם אור העצם שהוא אור [ו]עצם [כח] השכל [והחכמה] שנק' שם העצם, כמו שנק' איש חכם גדול ע"י32 אור החכמה בעצם כחכמת שלמה וכה"ג שהי' שופע בו ממקור החכמה העליונה בלי שיעור וגבול כלל33 בכל חכמה ומדע וד"ל34 [ו]כמ"ש וה' נתן חכמה לשלמה35 ּ וכן יהיב חכמתא לחכימין36, שיש בזה ב' דברים, א' בחי' האור שזהו שפע העליונה מלמעלה למטה להיות כח רב בעצם כח השכל ש[י]איר בתוס' מרובה כמעיין המתגבר [ל]ה[ו]ציא מושכלות עמוקות בלי שיעור כלל, והב' בחי' כלי המוח שיכול להעמיק ולקבל כל חכמה ושכל שנק' גם זה חכם כנ"ל אלא שהוא שם התואר שמתאר לעצם כח ואור השכל כתואר הפנים שמראה על העצם שנק' צלם וצורה עצמית כנ"ל37, וע"כ מתאחדים והיו לאחדים ממש כמ"ש יהיב חכמתא לחכימין דוקא, ולכאורה אם הם חכימין מה הם צריכים למתנה זו דחכמה, אלא חכימין הם בבחי' הכלי' שהוא שם התואר שלהם ראוי ליתן השפע האור דחכמה בכללות ולא למי שאין להם כלי לקבל עצם החכמה וזה מדבר בכח החכמה ההיולית בכלל דוקא, משא"כ החכמת שלמה38 כפי ערך כלי קבלת[ו] [ב]יגיעה בפרט[י] שכל[יי]ם זהו חיצוניות כלי חכמתו
לבד כנ"ל26 אין זה שייך לעצם כלל27 חכמתו כ"כ ונק' ג"כ שם הפעולה כו'. אבל שם התואר הוא מה שנק' בשם חכם ע"ש עצם כלי חכמתו דוקא28, כי מה שלמד וקיבל הרבה במוחו יש לו שיעור והפסק כפי ערך שקיבל גם אם [מ]תחכם בזה הרבה29 יותר, ואע"פ שיש מציאות אור החכמה במוחו ממש ונק' אור בכלי אבל הוא מדוד [ב]שיעור והגבלה כו'. אך בחי' שם התואר הוא הנק' פנימי' הכלי כנ"ל, היינו מה שכלי מוחו הוא בחי' כלי קיבול לקבל ולהעמיק [בכל] חכמה ושכל להשכיל בו בכל פעם שילמוד, אע"פ שאין מציאות החכמה עצמה במוחו עדיין זהו הנק' שם התואר מה שיתואר בעצם הכלי של החכמה בכלל ולא שנק' ע"ש לימוד [ה]חכמה בפרט בלבד, אלא כל שכל וחכמה ישכיל לעומקו יותר מזולתו מפני שהכלי של המוח שלו רחב30 ביותר שנק' זה כח היולי ועצמי, רק מפני שאין זה חכמה ושכל עצמי אלא שהוא בחי' כלי לקבל כללות כל אור31 וחכמה נק' שם התואר שמתאר את כח עצם החכמה כנ"ל. וזהו הנק' פנימי' הכלי שמתאחד עם אור העצם שהוא אור [ו]עצם [כח] השכל [והחכמה] שנק' שם העצם, כמו שנק' איש חכם גדול ע"י32 אור החכמה בעצם כחכמת שלמה וכה"ג שהי' שופע בו ממקור החכמה העליונה בלי שיעור וגבול כלל33 בכל חכמה ומדע וד"ל34 [ו]כמ"ש וה' נתן חכמה לשלמה35 ּ וכן יהיב חכמתא לחכימין36, שיש בזה ב' דברים, א' בחי' האור שזהו שפע העליונה מלמעלה למטה להיות כח רב בעצם כח השכל ש[י]איר בתוס' מרובה כמעיין המתגבר [ל]ה[ו]ציא מושכלות עמוקות בלי שיעור כלל, והב' בחי' כלי המוח שיכול להעמיק ולקבל כל חכמה ושכל שנק' גם זה חכם כנ"ל אלא שהוא שם התואר שמתאר לעצם כח ואור השכל כתואר הפנים שמראה על העצם שנק' צלם וצורה עצמית כנ"ל37, וע"כ מתאחדים והיו לאחדים ממש כמ"ש יהיב חכמתא לחכימין דוקא, ולכאורה אם הם חכימין מה הם צריכים למתנה זו דחכמה, אלא חכימין הם בבחי' הכלי' שהוא שם התואר שלהם ראוי ליתן השפע האור דחכמה בכללות ולא למי שאין להם כלי לקבל עצם החכמה וזה מדבר בכח החכמה ההיולית בכלל דוקא, משא"כ החכמת שלמה38 כפי ערך כלי קבלת[ו] [ב]יגיעה בפרט[י] שכל[יי]ם זהו חיצוניות כלי חכמתו
דקיב, ג
כמו שהוא פועל בידים פעולה ומלאכה שמזה לא יתואר כלל כח העצם של חכמתו רק בחי' התפשטות[ה] לבד וד"ל. ונמצא מובן מזה שקריאת שם חכם קטן וגדול39 ימצא בו ג'40 אלה בכח ואור עצם חכמתו ברוב תגבורת השפע הנשפע ממקור החכמה שזהו נק' אור מקיף הא' הוא נק'41 שם העצם, והב' בחי' הכלים של עצם כח החכמה שהוא פנימיות הכלי בכל חכמה להשכיל ולהעמיק כנ"ל כמו הנה ישכיל42 כנ"ל יש חכם קטן וגדול כנ"ל43, והג' בחכמה שכבר למד וקיבל בכלי המוח וש[ו]פע לזולתו שנק' חכם ע"ש התפשטות כח חכמתו לבד שנק' שם הכינוי כנ"ל וד"ל (ומ[מ]ה שאנו רואים שאיש זה [כלי מוחו] מסוגל לחכמת רפואה לבד וזה לחכ' אחרת44 ולא לזולתה וכה"ג זהו [ג"כ] מצד בחי' כלי התואר שמתאחד עם העצם וזהו עצם כח חכמתו אינו מסוגל רק לכח חכמה45 זו דוקא46 כו' אע"פ שנק' כח היולי להשכיל בכל חכמה [וכמ"ש במ"א וד"ל]). והנה עכ"פ מובן מכ"ז שבחי' שם חכם שהוא בחי' שם התואר אינו רק ע"ש בחי' הכלי לקבל [כל] חכמה, אבל מצד גופ[ה] של החכמה שנק' אור אינו במציאות קריאת שם התואר אלא נק' שם העצם [ו]עכ"ז יהי' איך שיהי' נתאחדו יחד בין בבחי' פנימי' הכלי שזהו כח ההיולי לקבל כל חכמה ובין בחיצוני' הכלי כאשר ישכיל שכל פרטי במוחו וד"ל. וכמו"כ יובן במדות כמו אור החסד ואור הגבורה שיש בזה ג"כ ב' מיני שמות הן ב' מיני כלים הנ"ל שם התואר שמתאר לעצם כח חסדו שנק' פנימי' הכלי ושם הכינוי ברוב47 פעולת [ו]התפשטות החסד רק48 שעשה ושעושה כו' וכן במדת הגבו' והדין להיפוך, ושם העצם הוא ע"ש עצם כח החסד כמו שהוא טרם שיתואר בכלי הפנימיות ויכונה בשם הכינוי או שם הפעולה כנ"ל באור החכמה וד"ל.
כמו שהוא פועל בידים פעולה ומלאכה שמזה לא יתואר כלל כח העצם של חכמתו רק בחי' התפשטות[ה] לבד וד"ל. ונמצא מובן מזה שקריאת שם חכם קטן וגדול39 ימצא בו ג'40 אלה בכח ואור עצם חכמתו ברוב תגבורת השפע הנשפע ממקור החכמה שזהו נק' אור מקיף הא' הוא נק'41 שם העצם, והב' בחי' הכלים של עצם כח החכמה שהוא פנימיות הכלי בכל חכמה להשכיל ולהעמיק כנ"ל כמו הנה ישכיל42 כנ"ל יש חכם קטן וגדול כנ"ל43, והג' בחכמה שכבר למד וקיבל בכלי המוח וש[ו]פע לזולתו שנק' חכם ע"ש התפשטות כח חכמתו לבד שנק' שם הכינוי כנ"ל וד"ל (ומ[מ]ה שאנו רואים שאיש זה [כלי מוחו] מסוגל לחכמת רפואה לבד וזה לחכ' אחרת44 ולא לזולתה וכה"ג זהו [ג"כ] מצד בחי' כלי התואר שמתאחד עם העצם וזהו עצם כח חכמתו אינו מסוגל רק לכח חכמה45 זו דוקא46 כו' אע"פ שנק' כח היולי להשכיל בכל חכמה [וכמ"ש במ"א וד"ל]). והנה עכ"פ מובן מכ"ז שבחי' שם חכם שהוא בחי' שם התואר אינו רק ע"ש בחי' הכלי לקבל [כל] חכמה, אבל מצד גופ[ה] של החכמה שנק' אור אינו במציאות קריאת שם התואר אלא נק' שם העצם [ו]עכ"ז יהי' איך שיהי' נתאחדו יחד בין בבחי' פנימי' הכלי שזהו כח ההיולי לקבל כל חכמה ובין בחיצוני' הכלי כאשר ישכיל שכל פרטי במוחו וד"ל. וכמו"כ יובן במדות כמו אור החסד ואור הגבורה שיש בזה ג"כ ב' מיני שמות הן ב' מיני כלים הנ"ל שם התואר שמתאר לעצם כח חסדו שנק' פנימי' הכלי ושם הכינוי ברוב47 פעולת [ו]התפשטות החסד רק48 שעשה ושעושה כו' וכן במדת הגבו' והדין להיפוך, ושם העצם הוא ע"ש עצם כח החסד כמו שהוא טרם שיתואר בכלי הפנימיות ויכונה בשם הכינוי או שם הפעולה כנ"ל באור החכמה וד"ל.
ה[ב] ומעתה הנה יובן בנמשל [למעלה] מכל הנ"ל בבחי' ז' שמות שאינן נמחקים כמו אל אלקים כו' שיש בזה ב' מדרגות פנימי' הכלי[ם] וחיצוני' הכלי[ם] שזהו שם התואר ושם49 הכינוי ושם הפעולה כו'. דהנה ידוע בענין ע"ס דאצי' שנאצלו מעצמות המאציל הן בבחי' או"כ דהיינו חכמה מוחא חסד כו'51 דרועא50 ימינא52 כו' וכה"ג, ּ ומצד בחי' האורות דע"ס שכלולים בעצמות ממש אמר לאו דאית לך צדק53
וקיב, ד
ומשפט54 ידיעא דאיהו דין55 עד ולאו מכא"מ כלל כמ"ש בס"י ע"ס בלי מ"ה56 בלי מ"ה57 בלי מהות כו' (ומ"ש דאיהו וחיוהי חד58 הכל בבחי' א"ס הרי עכ"פ יש חכמה וחסד בבחי' א"ס כמו ולתבונתו אין מספר59 וחסדי ה' כי לא תמנו60 כו', אבל אינו נק' במציאות אור מוגבל רק בהיותו בכלי דוקא ומ"ש61 דאיהו וגרמוהי ג"כ חד62 שהן הכלים בבחי' פנימי' הכלי63 דוקא), אבל מצד התלבשות האורות דע"ס בכלים המגבילים ומתארים את האורות נק' [ב]שם כמו64 אור החכמה ואור החסד, שהן נק'65 שמות ע"ד הנ"ל במשל קריאת שם חכם שהוא רק ע"ש כלי חכמ[תו] שיוכל לקבל כל חכמה או חסדן ע"ש כלי חסדו שמוכן לעשות חסד תמיד שזהו נק' פנימי' הכלים שאור עצם החכמה שורה בו ופנימי'66 הכלי שאור עצם החכ'67 שורה בו [ו]נק' שם התואר שמתאר לעצם האור. כך הוא ע"ד הנ"ל באור החכמה העצמי' הנאצל [ששורה] בכלי מוחו אז הוא הנק' חכים ולא בחכ' ידיעא68 כו' [ו]זהו חכ' מוחא או"כ כו', וכך הוא בשאר הספי' וכמו שם אל הוא בחי' כלי לאור החסד הנאצל שנק' שם התואר לתאר לאור עצם החסד כו', וכן בשם אלקים שהוא בחי' כלי לאור הגבורה וזהו פ[נימ]י' הכלים שמתאחדים עם האורות (וע"כ אמר דאיהו וגרמוהי ג"כ חד כו' וכנ"ל דשם התואר מתאחד עם האור בעצם כמו יהיב חכמתא לחכימין כו'). והמדריגה הב' בז' שמות שאינן נמחקין הנ"ל69 הוא בבחי' חיצוניות הכלים וכמו שם הכינוי ושם הפעולה כנ"ל. והענין הוא כידוע בפי' שם אלקים או שם אדני שהוא לשון שררה70 ואדנות שהוא על זולתו דוקא כמו נשיא אלקים אתה בתוכינו71 כו' [או] אדון [כל] הארץ72, וגם שם אל הוא בבחי' שפע אור חסד שנמשך למטה מאצי' לבריאה ומבריאה ליצי' כו' עד שזן את [כל] העולם בחסד כו' כמ"ש כי חסד אל73 כל היום, וכן אל רחום וחנון74 נמשך עד למטה שהוא אל רחום וחנון למחול ולסלוח חטא ועון בפו"מ [ו]כמו מי אל כמוך75 נושא עון כו', וכן אל [לשון כח76 ] כמו לשון ו[את] אילי הארץ לקח77 והוא שם אל [מ]אלקים דאלקים הוא [ג"כ] כח78 אלקי המהווה את כל העולמות והוא בבחי' כלי הגבורה והוא הצמצום79 דוקא משום דבלתי הצמצום א"א שיהי' בריאה מאין ליש וכן80 שם אדני אדון ומושל81 על כול[א] ש[ב]זה עיקר שפע האלקי להחיות הנבראים [ו]כמ"ש מלכותך מלכות כ"ע82 כו'.
ומשפט54 ידיעא דאיהו דין55 עד ולאו מכא"מ כלל כמ"ש בס"י ע"ס בלי מ"ה56 בלי מ"ה57 בלי מהות כו' (ומ"ש דאיהו וחיוהי חד58 הכל בבחי' א"ס הרי עכ"פ יש חכמה וחסד בבחי' א"ס כמו ולתבונתו אין מספר59 וחסדי ה' כי לא תמנו60 כו', אבל אינו נק' במציאות אור מוגבל רק בהיותו בכלי דוקא ומ"ש61 דאיהו וגרמוהי ג"כ חד62 שהן הכלים בבחי' פנימי' הכלי63 דוקא), אבל מצד התלבשות האורות דע"ס בכלים המגבילים ומתארים את האורות נק' [ב]שם כמו64 אור החכמה ואור החסד, שהן נק'65 שמות ע"ד הנ"ל במשל קריאת שם חכם שהוא רק ע"ש כלי חכמ[תו] שיוכל לקבל כל חכמה או חסדן ע"ש כלי חסדו שמוכן לעשות חסד תמיד שזהו נק' פנימי' הכלים שאור עצם החכמה שורה בו ופנימי'66 הכלי שאור עצם החכ'67 שורה בו [ו]נק' שם התואר שמתאר לעצם האור. כך הוא ע"ד הנ"ל באור החכמה העצמי' הנאצל [ששורה] בכלי מוחו אז הוא הנק' חכים ולא בחכ' ידיעא68 כו' [ו]זהו חכ' מוחא או"כ כו', וכך הוא בשאר הספי' וכמו שם אל הוא בחי' כלי לאור החסד הנאצל שנק' שם התואר לתאר לאור עצם החסד כו', וכן בשם אלקים שהוא בחי' כלי לאור הגבורה וזהו פ[נימ]י' הכלים שמתאחדים עם האורות (וע"כ אמר דאיהו וגרמוהי ג"כ חד כו' וכנ"ל דשם התואר מתאחד עם האור בעצם כמו יהיב חכמתא לחכימין כו'). והמדריגה הב' בז' שמות שאינן נמחקין הנ"ל69 הוא בבחי' חיצוניות הכלים וכמו שם הכינוי ושם הפעולה כנ"ל. והענין הוא כידוע בפי' שם אלקים או שם אדני שהוא לשון שררה70 ואדנות שהוא על זולתו דוקא כמו נשיא אלקים אתה בתוכינו71 כו' [או] אדון [כל] הארץ72, וגם שם אל הוא בבחי' שפע אור חסד שנמשך למטה מאצי' לבריאה ומבריאה ליצי' כו' עד שזן את [כל] העולם בחסד כו' כמ"ש כי חסד אל73 כל היום, וכן אל רחום וחנון74 נמשך עד למטה שהוא אל רחום וחנון למחול ולסלוח חטא ועון בפו"מ [ו]כמו מי אל כמוך75 נושא עון כו', וכן אל [לשון כח76 ] כמו לשון ו[את] אילי הארץ לקח77 והוא שם אל [מ]אלקים דאלקים הוא [ג"כ] כח78 אלקי המהווה את כל העולמות והוא בבחי' כלי הגבורה והוא הצמצום79 דוקא משום דבלתי הצמצום א"א שיהי' בריאה מאין ליש וכן80 שם אדני אדון ומושל81 על כול[א] ש[ב]זה עיקר שפע האלקי להחיות הנבראים [ו]כמ"ש מלכותך מלכות כ"ע82 כו'.
זקיג, א
ונמצא דבכל שמות אלה דאל ואלקים ואד' [וכן] שדי [ו]צבאות הכל הוא בבחי' השפע [וההמשכה למטה דוקא וזהו בחי' חיצוני' הכלים שהוא שם הפעולה] והכינוי ע"ש פעולת[י]ו, ושם הכינוי הוא [ע"ש] הדבר שנמשך ע"ש83 שפע פרנסה או שפע חיים או84 רפואה, וכה"ג יש כינוי לשפע החכמה בפ"ע וזהו שמכווני' [בש"ע] בברכות דאתה חונן ורפאינו וברך עלינו כו' שיומשך לאדם למטה בפו"מ כידוע וד"ל. וזהו הנק' שמות בחיצוניות כמו שמו של אדם ראובן שאינו רק כדי שיקרא זולתו אותו85 בשם זה לפנות אליו ובלא שם זה אין לו86 תפיסא בו כלל [כידוע], ככלי שאין בה בית יד וע"י הבית יד יכולין לתפסה בו לפנותה87 לכל ּ צד שירצה88 כו', אבל האדם לעצמו אין צריך שם כלל כידוע. אך זהו בשם החיצוני' שהוא בשביל שיותפס בו לזולתו שהוא לחוץ ממנו, אבל שם התואר הוא לעצמו דוקא שהוא שמו המיוחד לו להורות ולתאר לעצם מהות[ו] גם מבלי נצרך להתפס לגבי זולתו, והוא ג"כ שם העצם שא"א לקרות לו שם אחר רק שם זה כמו קריאת שמות דכ"ב אותיות אל"ף בי"ת גימ"ל כידוע שא"א לקרות לתמונת האל"ף כ"א באות[ו] השם אל"ף וכן אות הבי"ת לא יקרא בשם אחר רק בי"ת וכה"ג, ובאמת אין טעם כלל בזה למה יקרא תמונת אות זה כך ואות זה כך אלא רק מפני ששמות הללו מת[ו]ארים ומורים על עצם האות כמו שהוא [ממש] ע"כ א"א לקרות[ו] בשם אחר כלל כו', [ו]עכ"ז יש תועלת בקריאת שמות [ל]אותיות שיוכלו להתפס בקריאה בפה בדבור כמו שקורין לאדם בשמו שזהו בחי' חיצוני' השם כנ"ל וד"ל. ונמצא מובן מזה בענין89 קריאת שמות באותיות יש ד'90 מדרגות הנ"ל בשמות דאלקים ואדני וכה"ג, [ד]מה שקורין ומכוונין בשמות אלה להביא שפע ע"י למטה מאצי' לבי"ע נק' חיצוניות השמות במה שיותפסו להמשיך שפע [למטה] שנק' שם הפעולה ושם הכינוי לכל פרט הטפל91, וז"ש לכו וראו93 מפעלות אלקים92 [אלקי'] דוקא אשר94 שם שמות בארץ א"ת ש’מות אלא ש מות שזהו בשביל השפע לעולמות כנ"ל, אבל בחי' פנימיות הכלי[ם] הוא בחי' שם התואר [והעצם באו"כ שלמעלה מבחי' שפע למטה כלל רק הוא שם כל ספי' ומדה המיוחד לה שמורה על העצם שנק' שם התואר ו]שם העצם כנ"ל וד"ל.
ונמצא דבכל שמות אלה דאל ואלקים ואד' [וכן] שדי [ו]צבאות הכל הוא בבחי' השפע [וההמשכה למטה דוקא וזהו בחי' חיצוני' הכלים שהוא שם הפעולה] והכינוי ע"ש פעולת[י]ו, ושם הכינוי הוא [ע"ש] הדבר שנמשך ע"ש83 שפע פרנסה או שפע חיים או84 רפואה, וכה"ג יש כינוי לשפע החכמה בפ"ע וזהו שמכווני' [בש"ע] בברכות דאתה חונן ורפאינו וברך עלינו כו' שיומשך לאדם למטה בפו"מ כידוע וד"ל. וזהו הנק' שמות בחיצוניות כמו שמו של אדם ראובן שאינו רק כדי שיקרא זולתו אותו85 בשם זה לפנות אליו ובלא שם זה אין לו86 תפיסא בו כלל [כידוע], ככלי שאין בה בית יד וע"י הבית יד יכולין לתפסה בו לפנותה87 לכל ּ צד שירצה88 כו', אבל האדם לעצמו אין צריך שם כלל כידוע. אך זהו בשם החיצוני' שהוא בשביל שיותפס בו לזולתו שהוא לחוץ ממנו, אבל שם התואר הוא לעצמו דוקא שהוא שמו המיוחד לו להורות ולתאר לעצם מהות[ו] גם מבלי נצרך להתפס לגבי זולתו, והוא ג"כ שם העצם שא"א לקרות לו שם אחר רק שם זה כמו קריאת שמות דכ"ב אותיות אל"ף בי"ת גימ"ל כידוע שא"א לקרות לתמונת האל"ף כ"א באות[ו] השם אל"ף וכן אות הבי"ת לא יקרא בשם אחר רק בי"ת וכה"ג, ובאמת אין טעם כלל בזה למה יקרא תמונת אות זה כך ואות זה כך אלא רק מפני ששמות הללו מת[ו]ארים ומורים על עצם האות כמו שהוא [ממש] ע"כ א"א לקרות[ו] בשם אחר כלל כו', [ו]עכ"ז יש תועלת בקריאת שמות [ל]אותיות שיוכלו להתפס בקריאה בפה בדבור כמו שקורין לאדם בשמו שזהו בחי' חיצוני' השם כנ"ל וד"ל. ונמצא מובן מזה בענין89 קריאת שמות באותיות יש ד'90 מדרגות הנ"ל בשמות דאלקים ואדני וכה"ג, [ד]מה שקורין ומכוונין בשמות אלה להביא שפע ע"י למטה מאצי' לבי"ע נק' חיצוניות השמות במה שיותפסו להמשיך שפע [למטה] שנק' שם הפעולה ושם הכינוי לכל פרט הטפל91, וז"ש לכו וראו93 מפעלות אלקים92 [אלקי'] דוקא אשר94 שם שמות בארץ א"ת ש’מות אלא ש מות שזהו בשביל השפע לעולמות כנ"ל, אבל בחי' פנימיות הכלי[ם] הוא בחי' שם התואר [והעצם באו"כ שלמעלה מבחי' שפע למטה כלל רק הוא שם כל ספי' ומדה המיוחד לה שמורה על העצם שנק' שם התואר ו]שם העצם כנ"ל וד"ל.
ח[ג] והנה ז' שמות שאינן נמחקין הנ"ל מאחר שאסור למחקן הרי הוא בבחי' אלקות ממש בלתי נפרד מבחי' יחודו האמיתי ית' וכמ"ש דאיהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד [בהון] כו', והיינו בין בפנימיות הכלי' בין בחיצוניות הכלי' שהוא כמו
טקיג, ב
חיצוני' השמות דשם אלקים ושם אדנ"י שמשפיעי' כל שפע למטה בבי"ע. ויש להבין בזה דבשלמא בחי' שמות וכלים דע"ס דאצי' כמו שהן באצי' דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' בבחי' אלקות עצמו ממש ע"כ אסור למחוק הז' שמות כו', אבל בחי' חיצוני' [השמות ו]הכלים דע"ס שנמשך מהם לבי"ע אין זה בחי' אלקות עצמו ולמה ז' שמות שאינן נמחקין הרי האסור הזה בחיצוניות השם דוקא הכתוב בקלף ודיו גשמי. אלא צ"ל דגם אור השפע אלקות הנמשך משמות וכלים [ה]חיצוני' [ש]נק' בשם אלקות ממש וכמ"ש מפעלות אלקים אשר פעל ועשה, אע"פ שגוף הבריאה וגוף השפע שכבר נתקבל בבריא'95 הוא בבחי' גבול אבל כח הפועלם ובוראם הוא מאין האלקי ממש, וכן אור השפע הנמשך משם האלקי' עצמו הוא בא, וע"כ גם חיצוניות השמות אסור למחוק כמו ונוקב שם ה'96 כו' ונוקב לשון פגם ומחק כו'. והיינו כמו אותיות שנבראו בהם שמים וארץ97 [כ]מאמר יהי אור98 כו' אע"פ שאותיות הללו נשפעים למטה אבל הם עצמם נק' בורא ולא נברא וכמ"ש בצלאל הי' יודע99 לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ (משא"כ אורות100 שיצאו למטה בבחי' נפרד מיחוד העליון דאצי' שנק' כח הפועל אלקי שבתוך הנפעל ונברא והן ג' עולמות בי"ע וכמשי"ת).
חיצוני' השמות דשם אלקים ושם אדנ"י שמשפיעי' כל שפע למטה בבי"ע. ויש להבין בזה דבשלמא בחי' שמות וכלים דע"ס דאצי' כמו שהן באצי' דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' בבחי' אלקות עצמו ממש ע"כ אסור למחוק הז' שמות כו', אבל בחי' חיצוני' [השמות ו]הכלים דע"ס שנמשך מהם לבי"ע אין זה בחי' אלקות עצמו ולמה ז' שמות שאינן נמחקין הרי האסור הזה בחיצוניות השם דוקא הכתוב בקלף ודיו גשמי. אלא צ"ל דגם אור השפע אלקות הנמשך משמות וכלים [ה]חיצוני' [ש]נק' בשם אלקות ממש וכמ"ש מפעלות אלקים אשר פעל ועשה, אע"פ שגוף הבריאה וגוף השפע שכבר נתקבל בבריא'95 הוא בבחי' גבול אבל כח הפועלם ובוראם הוא מאין האלקי ממש, וכן אור השפע הנמשך משם האלקי' עצמו הוא בא, וע"כ גם חיצוניות השמות אסור למחוק כמו ונוקב שם ה'96 כו' ונוקב לשון פגם ומחק כו'. והיינו כמו אותיות שנבראו בהם שמים וארץ97 [כ]מאמר יהי אור98 כו' אע"פ שאותיות הללו נשפעים למטה אבל הם עצמם נק' בורא ולא נברא וכמ"ש בצלאל הי' יודע99 לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ (משא"כ אורות100 שיצאו למטה בבחי' נפרד מיחוד העליון דאצי' שנק' כח הפועל אלקי שבתוך הנפעל ונברא והן ג' עולמות בי"ע וכמשי"ת).
יוהנה דרך כלל [ה]ז' שמות שאינן נמחקין הנ"ל הגם שיש בכאו"א פנימיות וחיצוניות כנ"ל מ"מ עיקר כללות הפנימי' של כל א' מהם הוא שם הוי' דוקא, הגם ששם הוי' בכלל הז' שמות הוא מ"מ יש בו יתרון מעלה מכולם, שהרי שם הוי' הוא בחי' שם העצם101 ּ [בכללות ו]כמ"ש וארא אל כו' באל שדי כו' הרי ב' שמות דאל שדי נראה להם וש[מי] הוי' לא נודעתי להם כו' (ואע"פ שכמה פעמים נז' בהם שם הוי'102 [הוא בחי' ת"ת כו'). וכמו שאנו מוצאים שאצל כל שם משמות דאל ואלקים ואדנ"י נזכר שם הוי'] בכמה מקומות כמו הוי' אד' הוי' אלקי' ואל הוי'103 והוי' צבאות וכה"ג רבים בכתובים, והיינו מפני ששם הוי' יש בכל ספי'104 ומדה דאצי' כמו באור החסד דאצי' שהכלי שלו הוא שם אל יש בו שם הוי' של בחי' חסד דאצי', שהוא בחי' הפנימי' של האור [ו]חסד זה דאצי' ע"כ ממילא הוא פנימי' דפנימי') (פי'105 הכלי חסד שהוא שם אל וכמו ויקרא הוי' הוי' אל רחום106 וכו', וזהו מי כמוך באלים הוי'107. וכן במדות וספי' דגבורה דשם אלקים נזכר בו שם הוי' אלקים תמיד לפי ששם זה הוא108 פנימי' האורות וכלים דשם אלקי', וכן בהוי' צבאות וכה"ג. ואע"פ ששם הוי' סתם גם הוא באורות וכלים
יאקיג, ג
בפ"ע והוא במדת וספי' הת"ת כו'109 שכלול מחו"ג*110 דאל ואלקי' כמ"ש אל אלקי' הוי' כו'. אבל באמת כל אור הנאצל באצי' [ב]כל הע"ס א"א כ"א ע"י ד' אותיות דיו"ד ה"א וי"ו ה"א כו' יו"ד צמצום וה"א התפשטות110 כו', ונק' הוי' של האור הנאצל מעצמות המאציל כמו אור החסד הנאצל א"א כ"א ע"י אותיות דהוי' כו', ועד"ז כל הספי' א"כ הרי שם הוי' הוא בחי' הפנימי' של כל ספי' וזהו שם מ"ה מלגיו111 דאיהו אורח כל האצי'*112 וד"ל). וזהו112 הכוונה הפשוטה בשמע ישראל113 הוי' אלקינו כו'114 שנמשך להיות [אלקינו] בשם וכלי [דשם הוי'] הוא הוי' אחד שבא ונמשך מאחדות הפשוטה להיות מהווה כל הוי[ות] שבכל פרט ופרט דע"ס והוא שם מ"ה מלגיו הנ"ל וד"ל). והנה שם הוי' שכולל כל הפנימי' דכל שם וספי' ע"כ אומר[ים] הוי' אלקינו הוי' צבאות כו' הוא הנק' בחי' אדם גימט' מ"ה115 וזהו שם מ"ה מלגיו כו', ופי' אדם אדמה לעליון116 לעצמות המאציל דלאו מכא"מ איהו117 כלל כו' ע"כ ביכולתו להיות בחי' פנימיות ומקור האור להתהוות כל האורות וכלים דאצי' בפרט ובכלל וז"ש מי כמוכה באלים הוי' כו'.
בפ"ע והוא במדת וספי' הת"ת כו'109 שכלול מחו"ג*110 דאל ואלקי' כמ"ש אל אלקי' הוי' כו'. אבל באמת כל אור הנאצל באצי' [ב]כל הע"ס א"א כ"א ע"י ד' אותיות דיו"ד ה"א וי"ו ה"א כו' יו"ד צמצום וה"א התפשטות110 כו', ונק' הוי' של האור הנאצל מעצמות המאציל כמו אור החסד הנאצל א"א כ"א ע"י אותיות דהוי' כו', ועד"ז כל הספי' א"כ הרי שם הוי' הוא בחי' הפנימי' של כל ספי' וזהו שם מ"ה מלגיו111 דאיהו אורח כל האצי'*112 וד"ל). וזהו112 הכוונה הפשוטה בשמע ישראל113 הוי' אלקינו כו'114 שנמשך להיות [אלקינו] בשם וכלי [דשם הוי'] הוא הוי' אחד שבא ונמשך מאחדות הפשוטה להיות מהווה כל הוי[ות] שבכל פרט ופרט דע"ס והוא שם מ"ה מלגיו הנ"ל וד"ל). והנה שם הוי' שכולל כל הפנימי' דכל שם וספי' ע"כ אומר[ים] הוי' אלקינו הוי' צבאות כו' הוא הנק' בחי' אדם גימט' מ"ה115 וזהו שם מ"ה מלגיו כו', ופי' אדם אדמה לעליון116 לעצמות המאציל דלאו מכא"מ איהו117 כלל כו' ע"כ ביכולתו להיות בחי' פנימיות ומקור האור להתהוות כל האורות וכלים דאצי' בפרט ובכלל וז"ש מי כמוכה באלים הוי' כו'.
יב[ד] וביאור הדבר הנה יובן ממ"ש ויקרא האדם שמות לכל הבהמה וחיות118 כו' וכל אשר יקרא119 כו', וידוע הטעם ש[ה]אדם דוקא קרא שמות לכל הבהמות והברואים120 לפי שכל הבהמות כלולים בו והוא כולל [כול]ם יחד שה[מ]דבר כולל בעצמו חי וצומח ודומם וכתיב אחור וקדם צרתני121 כידוע, וע"כ ידע האדם בשרש התהוות נפש כל חי משרש מחצבו122 ובעצם מציאותו ומהותו שלפי אופן שלו בעצם שרש מציאותו צריך שיקראוהו בשם זה דוקא, כמו השור נק'123 בשם זה שור לפי אופן שרש עצם מציאות התהוותו, וכן ארי' נק' בשם זה ארי' ע"ש [עצם] מהותו ומציאותו דוקא, וכה"ג עכ"נ124 חי' ועוף למינה125 כמו נשר נק'148 ע"ש מציאותו בעצם אין לו שם אחר רק שם נשר, וכה"ג כל פרטי הברואים שבחיות ובהמות ועופות קרא האדם שמות לכאו"א [ו]כל אשר יקרא לו האדם שם הוא126 שמו פי' זה שמו העצמי, והוא ענין שם העצם הנ"ל וכן נכלל127 בזה
יגקיג, ד
ממילא קריאת שם חיצוני במה שנתפס [בו] לקוראו בשם, וכן בחיות ובהמות דמרכבה פני ארי' פני שור ופני נשר שהן מלאכים העליונים ּ הרוחני' הכל קרא האדם שמות128 כו', [ו]מאחר שהאדם יכול לקרוא להם שמות דהיינו לתאר עצם מהותם כנ"ל129 שהוא עצמו למעלה הרבה מהן וע"כ כולם נכלל[ים ב]ו וכוללם יחד כו'. והיינו מפני שהוא ממקור ושרש גבוה שמשם יוכל לתאר כ"א בשמו כו', וע"כ לאדם עצמו לא מצא שם עד שאמר לו ששמו אדם130 כי הוא למעלה מבחי' שם, כי אין שם התואר שייך רק לדבר פרטי כמו לחסד ולמטה הוא פני ארי' אל הימין או לפני שור מהשמאל בחי' הדין וכל פרטיהם למיניהם למטה הנסתעף131 מהם, אבל האדם כולל כולם איך יתואר בדרך [שם] פרט[י], ועכ"ז קרא שמו אדם ע"ש צלם האדם העליון שכולל כל הספי' ע"ד אדמה לעליון שלמעלה מכל ספי' כו', וכמ"ש ופני אדם לארבעתן132 והיינו שם מ"ה מלגיו כו' דממלא כל שמהן כו' וד"ל [ומ"ש ויקרא האדם שם אשתו חוה133 זה הי' אחר חטא עה"ד שירדה למטה במדריג' והוצרך לקרוא לה שם חו"ה שהוא מילוי אחוריים דשם מ"ה134 כו' אבל קודם החטא קראה בשם אשה כי מאיש לוקחה135 כו' וד"ל].
ממילא קריאת שם חיצוני במה שנתפס [בו] לקוראו בשם, וכן בחיות ובהמות דמרכבה פני ארי' פני שור ופני נשר שהן מלאכים העליונים ּ הרוחני' הכל קרא האדם שמות128 כו', [ו]מאחר שהאדם יכול לקרוא להם שמות דהיינו לתאר עצם מהותם כנ"ל129 שהוא עצמו למעלה הרבה מהן וע"כ כולם נכלל[ים ב]ו וכוללם יחד כו'. והיינו מפני שהוא ממקור ושרש גבוה שמשם יוכל לתאר כ"א בשמו כו', וע"כ לאדם עצמו לא מצא שם עד שאמר לו ששמו אדם130 כי הוא למעלה מבחי' שם, כי אין שם התואר שייך רק לדבר פרטי כמו לחסד ולמטה הוא פני ארי' אל הימין או לפני שור מהשמאל בחי' הדין וכל פרטיהם למיניהם למטה הנסתעף131 מהם, אבל האדם כולל כולם איך יתואר בדרך [שם] פרט[י], ועכ"ז קרא שמו אדם ע"ש צלם האדם העליון שכולל כל הספי' ע"ד אדמה לעליון שלמעלה מכל ספי' כו', וכמ"ש ופני אדם לארבעתן132 והיינו שם מ"ה מלגיו כו' דממלא כל שמהן כו' וד"ל [ומ"ש ויקרא האדם שם אשתו חוה133 זה הי' אחר חטא עה"ד שירדה למטה במדריג' והוצרך לקרוא לה שם חו"ה שהוא מילוי אחוריים דשם מ"ה134 כו' אבל קודם החטא קראה בשם אשה כי מאיש לוקחה135 כו' וד"ל].
ידוהנה התורה נק' [ג"כ] בשם אדם כמ"ש וזאת תורת האדם136 ששרשם מבחי'137 חכמה ומדות כידוע דאורייתא מחכ' נפקת138 ונתפשטה במדות כמו [טמא] טהור כשר פסול כמ"ש ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור139 כו'. והמדות שבה בכלל הן חו"ג שכוללים רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת140, הרמ"ח מ"ע141 הן בחי' החסד כוללם142 ושס"ה ל"ת הן הגבו'144 וכלולים באנכי ולא יהי' לך145. והענין הוא כידוע שהתורה עיקר ענינה בבחי' המ[די]דה למדוד הדבר איך וכמה כמו בדרך כלל [ב]רמ"ח מ"ע אופן המדידה הוא באיכות מעשה המצות שתעשה כך וכך דוקא ולא כך וכך, וזהו איה סופר ואיה שוקל146 שסופר ומודד את אופן המעשה ושוקל במשקל הנק' מתקלא, וזהו מפני שכל147 העלאת מ"ן והמשכת מ"ד במדה וקצבה לפי אופן כוונת [ו]רצון המאציל בבירורי' דרפ"ח כו' אשר צריך תיקון, ועל אופן הזה
טוקיד, א
הוסדו מצות מעשיות שנק' כלים מכלים שונים, וכמו העושה כלי בציור מדוקדק בתוארה ואיכותה לפי הנצרך לתועלת שלה והרי אם [י]חסר בה אף כקש"י לא נק' שם כלי כלל וזהו במ"ע ש[הן] נק' רמ"ח כלים, והן כמו ענין השמות הנ"ל בענין שם התואר שמתאר לעצם האור כמו שהוא ואם יחסר בתואר שלא כמו שהוא בעצם אינו נק' שם העצם כלל, וכך הוא ענין הכלים דרמ"ח מ"ע כי שמות וכלים ענין א' הוא כנ"ל, ואפי' בענין שם חיצוני שנתפס בו כך הוא, כמו [כ]שיקראו לראובן שמעון או לאל"ף בי"ת וכה"ג143 כנ"ל. וזהו איה שוקל במדה בענין הכלים דמ"ע כו' וכידוע דמצוה בא"ת ב"ש149 הוא שם הוי' [ב]כל מצוה בפרט שיש בהן [מ]בחי' [אור] החסד דשם הוי', וכללות המ"ע הן ה"ח [ו]צריך להיות במדה [קצובה] דוקא. וע[ד]"ז הל"ת הן [מ]בחי' הגבו' דשם אלקים והן ג"כ בחי' כלים רבים רק שאינ[ן] בבחי' כלי קבלה, אבל מ"מ ודאי נק' שמות כמאמר דכל התורה כולה שמותיו150 של הקב"ה כנ"ל, וכמ"ש זה שמי לעלם151 ואמרו שהן שס"ה ל"ת [ד]שמי עם י"ה גימט' שס"ה152 וזכרי עם ו"ה רמ"ח כו', וכן153 במ"ע [ובין בל"ת הכל] בא במדה ושיעור כמו בציצית ל"ב חוטין ובתפילין ד' בתים והסוכה תהי' כך וכך דוקא אז ישכנו בה המקיפים דא[מא]154 וכן בתפילין וציצית כו', וכן בגבו' דל"ת שזהו להעלות ולברר מק"נ באופן כך וכך דוקא כו'. וזהו ּ ותורה שם בישראל155 שם שמות וכלים רבים ע"י ריבוי הדקדוקים דוקא156 באיכות [אופן] מעשה המצות ובאופן157 הל"ת כו', וכדוגמא הנ"ל בז' שמות שאינן נמחקין שיש ג'158 מיני שמות וכלים, וכך הוא בשמות דתורה159 יש פנימיות וחיצוניות ש[הרי] נק' ארחות הוי'160 ממש [ודרך הוי'161 ] וכמ"ש בכל פ' ויאמר162 ה' אל משה163 כו' והוא שם [הוי'] שיש בכל מצוה כענין הוי' אלקים הוי' צבאות, וכאשר ישראל מקיימין המצות בפו"מ למטה הם מקדשין לבחי' שמות העליונים דאצי' וכמ"ש אשר קדשנו במצותיו164 שהן רמ"ח אברים דמלכא165 כו', והן יחודים עליונים שבאורות וכלים דאל166 דאצי' שע"י תומ"צ שנעשים כלים רבים לגילוי אוא"ס באצי' ממש דאיהו וחיוהי חד והוא ע"י המדות דכשר פסול כו' שזה הוא כללות המ"ע ול"ת שכלולים בחו"ג דאצי' ושרשה בח"ע167 שהוא פנימיות אור אבא כו' שמשם מקור אור דתומ"צ כידוע וד"ל.
הוסדו מצות מעשיות שנק' כלים מכלים שונים, וכמו העושה כלי בציור מדוקדק בתוארה ואיכותה לפי הנצרך לתועלת שלה והרי אם [י]חסר בה אף כקש"י לא נק' שם כלי כלל וזהו במ"ע ש[הן] נק' רמ"ח כלים, והן כמו ענין השמות הנ"ל בענין שם התואר שמתאר לעצם האור כמו שהוא ואם יחסר בתואר שלא כמו שהוא בעצם אינו נק' שם העצם כלל, וכך הוא ענין הכלים דרמ"ח מ"ע כי שמות וכלים ענין א' הוא כנ"ל, ואפי' בענין שם חיצוני שנתפס בו כך הוא, כמו [כ]שיקראו לראובן שמעון או לאל"ף בי"ת וכה"ג143 כנ"ל. וזהו איה שוקל במדה בענין הכלים דמ"ע כו' וכידוע דמצוה בא"ת ב"ש149 הוא שם הוי' [ב]כל מצוה בפרט שיש בהן [מ]בחי' [אור] החסד דשם הוי', וכללות המ"ע הן ה"ח [ו]צריך להיות במדה [קצובה] דוקא. וע[ד]"ז הל"ת הן [מ]בחי' הגבו' דשם אלקים והן ג"כ בחי' כלים רבים רק שאינ[ן] בבחי' כלי קבלה, אבל מ"מ ודאי נק' שמות כמאמר דכל התורה כולה שמותיו150 של הקב"ה כנ"ל, וכמ"ש זה שמי לעלם151 ואמרו שהן שס"ה ל"ת [ד]שמי עם י"ה גימט' שס"ה152 וזכרי עם ו"ה רמ"ח כו', וכן153 במ"ע [ובין בל"ת הכל] בא במדה ושיעור כמו בציצית ל"ב חוטין ובתפילין ד' בתים והסוכה תהי' כך וכך דוקא אז ישכנו בה המקיפים דא[מא]154 וכן בתפילין וציצית כו', וכן בגבו' דל"ת שזהו להעלות ולברר מק"נ באופן כך וכך דוקא כו'. וזהו ּ ותורה שם בישראל155 שם שמות וכלים רבים ע"י ריבוי הדקדוקים דוקא156 באיכות [אופן] מעשה המצות ובאופן157 הל"ת כו', וכדוגמא הנ"ל בז' שמות שאינן נמחקין שיש ג'158 מיני שמות וכלים, וכך הוא בשמות דתורה159 יש פנימיות וחיצוניות ש[הרי] נק' ארחות הוי'160 ממש [ודרך הוי'161 ] וכמ"ש בכל פ' ויאמר162 ה' אל משה163 כו' והוא שם [הוי'] שיש בכל מצוה כענין הוי' אלקים הוי' צבאות, וכאשר ישראל מקיימין המצות בפו"מ למטה הם מקדשין לבחי' שמות העליונים דאצי' וכמ"ש אשר קדשנו במצותיו164 שהן רמ"ח אברים דמלכא165 כו', והן יחודים עליונים שבאורות וכלים דאל166 דאצי' שע"י תומ"צ שנעשים כלים רבים לגילוי אוא"ס באצי' ממש דאיהו וחיוהי חד והוא ע"י המדות דכשר פסול כו' שזה הוא כללות המ"ע ול"ת שכלולים בחו"ג דאצי' ושרשה בח"ע167 שהוא פנימיות אור אבא כו' שמשם מקור אור דתומ"צ כידוע וד"ל.
טזקיד, ב
והנה כ"ז שהתורה ומצות נקראים168 שמותיו ממש היינו שנעשים בחי' כלים ושמות באצי' עצמו שנק' שמות[יו] של עצמות אור המאציל גם באור [ו]כלי החכ' [דאצי'] וכן בחו"ג וכה"ג, עד שכל בחי' אדם העליון דאצי' בפנימיותו שהוא שם הוי' הכללי הנ"ל נמשך ע"י [אור ד]תומ"צ כשנעשה מהם בבחי' כלים ושמות כמו בבחי' שם התואר הנ"ל כשמתאחד עם שם העצם דאור תומ"צ, [ו]כמ"ש [בתורה] ואהי' אצלו [כו'] שעשועים169 כו' הרי שרש התורה בעצמות השעשועים שקדם לתענוג שבא בחכ' דאצי' ומחכ' למדות ע"י שם הוי' שנק' שם מ"ה מלגיו הנ"ל ([ו]כמו ע"י מצות צדקה וחסד למטה נעשה יחוד עליון באור [וכלי ה]חסד הנאצל שיאיר בו מפנימיות ועצמות דשם הוי' שבשם אל וכה"ג, [הרי זהו למעלה הרבה משם הוי' שבאל שהוא אור וכלי חסד דאצי' וכה"ג ב]שם ע"ב דחכ'170 דאצי' ע"י מצות ת"ת למטה שעוסק בתורה לשמה נמשך מלמעלה משם ע"ב דהוי' שבחכ' דאצי' כו'). וכ"ז הוא בתושב"כ שהוא בחי' אותיות ושמות העצמ[י'] של עצמות אוא"ס [ממש] שע"ז אמר כל הקורא בתורה קורא בשמותיו171 כו'. ועד"ז אמרו אי' סופר ואי'172 כו' שהוא [ב]בחי' האצי' עצמו דשם אמרו דאיהו וחיוהי חד ממש שגילוי אוא"ס שם בלי הפסק [ובלי אמצעי] רק ע"י בחי' הקו"ח שעובר שם173 באצי' כידוע, אבל בג' עולמות הנפרדים שהן בי"ע שהן אחר הפסק הפרסא שבין אצי' לבריאה כנודע174 ושם אין גילוי אוא"ס עצמו רק ע"י בחי' המסך [ה]מבדיל שנק' הארה דהארה כמ"ש באורך נראה אור175 [ו]כמ"ש במ"א. וא"כ י"ל איך יוכל להיות בחי' שם וכלי [ל]עצמות א"ס כמו שם התואר הנ"ל בעולמות הנפרדים עד שמתאחד עמהם כמו שמתאחד בשמות וכלים דאצי' בשם התואר הנ"ל, וידוע דהתורה ירדה בד' עולמות אבי"ע176 וכתיב הנסתרות להוי'177 כו' שהוא תומ"צ דאצי' בשמות וכלים דאצי', אבל הנגלות לנו ולבנינו לשמור ולעשות178 בפו"מ ה"ז בא בעוה"ז השפל כמו ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי וכה"ג ואיך נעשה התפילין וציצית בצמר וקלף179 הגשמי בחי' כלי ושם לאוא"ס שבאצי' כמו שמות העליונים דאצי' ממש, ואף בעולם הבריאה ויצי' כמו בגעה"ע וגעה"ת אחר שהפרסא מפסיק שם כנ"ל גם שם לא יוכל להיות כלי ושם [ב]שם התואר במצות ותורה
והנה כ"ז שהתורה ומצות נקראים168 שמותיו ממש היינו שנעשים בחי' כלים ושמות באצי' עצמו שנק' שמות[יו] של עצמות אור המאציל גם באור [ו]כלי החכ' [דאצי'] וכן בחו"ג וכה"ג, עד שכל בחי' אדם העליון דאצי' בפנימיותו שהוא שם הוי' הכללי הנ"ל נמשך ע"י [אור ד]תומ"צ כשנעשה מהם בבחי' כלים ושמות כמו בבחי' שם התואר הנ"ל כשמתאחד עם שם העצם דאור תומ"צ, [ו]כמ"ש [בתורה] ואהי' אצלו [כו'] שעשועים169 כו' הרי שרש התורה בעצמות השעשועים שקדם לתענוג שבא בחכ' דאצי' ומחכ' למדות ע"י שם הוי' שנק' שם מ"ה מלגיו הנ"ל ([ו]כמו ע"י מצות צדקה וחסד למטה נעשה יחוד עליון באור [וכלי ה]חסד הנאצל שיאיר בו מפנימיות ועצמות דשם הוי' שבשם אל וכה"ג, [הרי זהו למעלה הרבה משם הוי' שבאל שהוא אור וכלי חסד דאצי' וכה"ג ב]שם ע"ב דחכ'170 דאצי' ע"י מצות ת"ת למטה שעוסק בתורה לשמה נמשך מלמעלה משם ע"ב דהוי' שבחכ' דאצי' כו'). וכ"ז הוא בתושב"כ שהוא בחי' אותיות ושמות העצמ[י'] של עצמות אוא"ס [ממש] שע"ז אמר כל הקורא בתורה קורא בשמותיו171 כו'. ועד"ז אמרו אי' סופר ואי'172 כו' שהוא [ב]בחי' האצי' עצמו דשם אמרו דאיהו וחיוהי חד ממש שגילוי אוא"ס שם בלי הפסק [ובלי אמצעי] רק ע"י בחי' הקו"ח שעובר שם173 באצי' כידוע, אבל בג' עולמות הנפרדים שהן בי"ע שהן אחר הפסק הפרסא שבין אצי' לבריאה כנודע174 ושם אין גילוי אוא"ס עצמו רק ע"י בחי' המסך [ה]מבדיל שנק' הארה דהארה כמ"ש באורך נראה אור175 [ו]כמ"ש במ"א. וא"כ י"ל איך יוכל להיות בחי' שם וכלי [ל]עצמות א"ס כמו שם התואר הנ"ל בעולמות הנפרדים עד שמתאחד עמהם כמו שמתאחד בשמות וכלים דאצי' בשם התואר הנ"ל, וידוע דהתורה ירדה בד' עולמות אבי"ע176 וכתיב הנסתרות להוי'177 כו' שהוא תומ"צ דאצי' בשמות וכלים דאצי', אבל הנגלות לנו ולבנינו לשמור ולעשות178 בפו"מ ה"ז בא בעוה"ז השפל כמו ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי וכה"ג ואיך נעשה התפילין וציצית בצמר וקלף179 הגשמי בחי' כלי ושם לאוא"ס שבאצי' כמו שמות העליונים דאצי' ממש, ואף בעולם הבריאה ויצי' כמו בגעה"ע וגעה"ת אחר שהפרסא מפסיק שם כנ"ל גם שם לא יוכל להיות כלי ושם [ב]שם התואר במצות ותורה
יזקיד, ג
הרוחניות דשם. ואנו רואים להיפך שמן מעשה המצות שלנו בפו"מ בגשמיות מזה נעש[ים] בחי' הכלים ושמות עליונים העצמי' לשכון בהם גילוי אוא"ס עצמו באצי' וכמ"ש ישראל מקדשי שמך180 כו'181 ּ [ש]הוא השמות דהוי' שבכל מצוה כנ"ל וזה פלא לכאורה וד"ל. אך הנה לזה הדבר שיוכל להיות גם בעולמות הנפרדים בחי' כלי ושם מיוחד [כ]שם התואר להתאחד עם גילוי אוא"ס כמו בשמות [ה]עליונים דאצי' כנ"ל הוא שעשו הנביאי' בנבואתם שבאו אחר קבלת התורה ע"י משה, והוא במה שנתנבאו בשם צבאות כמו כה א' ה' צבאות182 וכו' דשם צבאות הוא ג"כ מז' שמות שאי[נ]ן נמחקין רק דשם זה נעשה בבחי' שם התואר ביחוד שם וכלי גמור [כ]שאר השמות דאצי' ע"י הנביאים דוקא.
הרוחניות דשם. ואנו רואים להיפך שמן מעשה המצות שלנו בפו"מ בגשמיות מזה נעש[ים] בחי' הכלים ושמות עליונים העצמי' לשכון בהם גילוי אוא"ס עצמו באצי' וכמ"ש ישראל מקדשי שמך180 כו'181 ּ [ש]הוא השמות דהוי' שבכל מצוה כנ"ל וזה פלא לכאורה וד"ל. אך הנה לזה הדבר שיוכל להיות גם בעולמות הנפרדים בחי' כלי ושם מיוחד [כ]שם התואר להתאחד עם גילוי אוא"ס כמו בשמות [ה]עליונים דאצי' כנ"ל הוא שעשו הנביאי' בנבואתם שבאו אחר קבלת התורה ע"י משה, והוא במה שנתנבאו בשם צבאות כמו כה א' ה' צבאות182 וכו' דשם צבאות הוא ג"כ מז' שמות שאי[נ]ן נמחקין רק דשם זה נעשה בבחי' שם התואר ביחוד שם וכלי גמור [כ]שאר השמות דאצי' ע"י הנביאים דוקא.
יח[ה] וי"ל תחלה בשרש ענין הנביאים דהנה א' משה קיבל תורה מסיני183 ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים, ולכאו' מה שייכות לנביאים עם קבלת התורה שהרי [אין הנביא רשאי לחדש דבר184 כו' בלי תוספות ובלי גרעון על תורת משה, וא"כ מהו התועלת מנבואתם]185 בדבר ה' בנבואה האלק[י]ת וברוה"ק וכו' ו[ל]מה גדלה מעלתם מכל הצדיקים ובעלי תורה עד שהעובר ע"ד הנביא186 כעובר על מ"ש בתורה [כו'], ואם מפני טוב תוכחת מוסר ש[ל]הם ורוב אזהרתם לקיים את התורה ומצות [כו'], דבר זה הרבה צדיקים יכולים להוכיח את העם [והי' מהם]187 הרבה [בכל דור] שהוכיחו את העם ולמה נבדל מעלת הנביאים במה שנק' נביא ה' כו'. אך הנה ע"ד הפשוט שהנביאים לא הי' עיקר נבואתם רק לקיים את התומ"צ [ש]לא יסור מן הדרך188 ימין ושמאל כמבואר בכל דברי הנביאים משמואל הנביא עד חגי זכרי' ומלאכי189 וכו' נביאים אחרונים190. אמנם תוכחה שלהם מפני שהי' [בגילוי דבר ה' ממש בכלי הפה שלהם עשה רושם גדול בישראל גם מה בהיותם בגופים חומריים שיהי'] בהם גילוי אוא"ס בבחי' כלי ושם ממש כמו כלים ושמות דאצי' שבתורה בבחי' שם התואר. דהנה פי' נביא לשון דבור כמו בורא ניב שפתים191 [ו]כאשר בא דבר ה' שבאצי' בפה הנביא ה"ז בחי' גילוי ובקיעת האור מאצי' לבי"ע עד עוה"ז השפל בפה הנביא, וכידוע דשרש הנביאים בבחי' נו"ה192 שמביאים גילוי [אור] השפע מלמעלה למטה כמו ישעי' בנו"ה דבריאה193 ויחזקאל בנו"ה דיצי'194 וכו'. וע"כ אין בחי'195 זה
יטקיד, ד
בשאר צדיקים גדולים רק בנביאים שאין בחי' הפרסא מפסקת ביניהם כלל ויכולים לפעול ולעשות בחי' שם וכלי כמו שם התואר וכלי196 לגילוי אוא"ס בג' עולמות הנפרדים בי"ע להיות גם [שם] בחי' גילוי אוא"ס בכלי ושם ביחוד האמיתי דאור וכלי כמו שם התואר [כ]נ"ל וד"ל. והיינו [ענין] שם צבאות שעיקר נבואתם הי' בשם צבאות כמו ישעי' שראה הוי' צבאות197 יושב על כסא כו', וענין [שם] זה דצבאות הוא שם שנעשה198 שם וכלי מיוחד לגילוי אוא"ס בבי"ע אעפ"י שהן עולמות הנפרדי' ונק' צבאות [ממש] ואמנם ע"י בחי' גילוי אוא"ס בצבאות נעשה גם שם [ב]בחי' כלי ושם [כ]שמות דאלקי' ואד' כו' וכמאמר אות הוא בצבא200 דילי'199 [כו']. וז"ש קדוש ה' צבאות שצבאות הוא ה' ממש משום דשם זה דצבאות הוא בבחי' הכלי ושם בפ"ע בבי"ע כ[מו] שמות דאצי' ממש, דהגם שיש הרבה שמות למעלה באצי' שמיוחדים בתכלית היחוד דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש כנ"ל, אך הן הנה למעלה ולא נמשך מהן למטה שיהי' גילוי אוא"ס למטה בבי"ע כמו באותן שמות וכלים דאצי' בבחי' שם וכלי כאחד מהן [ממש, ולזה הי' כל הנבואה של הנביאים שיהי' בבי"ע ג"כ בחי' כלי ושם ביחוד גמור באוא"ס באחד] מן השמות דאצי' והוא בחי' שם201 דצבאות שרוב נבואתם הי' ע"י שם דצבאות, והוא ע"י דבר ה' שהאיר ּ בפי הנביא שהמשיך מאצי' לבי"ע להיות בבי"ע כלי ושם לאוא"ס כמו באצי' ממש אעפ"י שהפרסא מפסיק בין אצי' לבריאה כנ"ל, אבל בזה הי' נבדל מעלת הנבואה שהי' בוקע האור מאצי' לבי"ע כמו שהוא בל[י] הפסק מסך כו'. וזהו עיקר ענין שם דצבאות שנעשה בשם וכלי לעצמו ע"י הנביאים ודוקא בתוכחה שלהם לישראל דהיינו [שהזהירו] רק לקיים את התורה בלבד והוא מ"ש בתורה כבר בלי התחדשות כלל יקיימו בפו"מ וכו' וד"ל202, וכאשר יקיימו התורה203 בפו"מ לא תהי' התורה שמות בפ"ע כשמות וכלים דאצי', ולא יהיו [בנ"י] נפרדים מן התורה והתורה לא תהי' נפרדת מהם, אלא אדרבה יהיו בנ"י בקיום תומ"צ [בפו"מ] כמו שהן נשמות בגופים אע"פ שהן בעוה"ז הגשמי204 יהיו ג"כ בבחי' כלי ושם לאוא"ס שבתורה, וזהו שם דצבאות שנעשה שם וכלי בבי"ע. וזהו עיקר התוכחה של הנביאים אעפ"י שהוא רק לקיום התורה בלבד, דכל עיקר פעולתם אינם רק לקיים את התורה שכבר קבלו שיהי' גילוי אוא"ס שבתורה גם בכנס"י למטה בעולם הפירוד כמו [בעולם] היחוד ממש ואין כח זה רק לנביאים [בלבד] מטעם הנ"ל וד"ל.
בשאר צדיקים גדולים רק בנביאים שאין בחי' הפרסא מפסקת ביניהם כלל ויכולים לפעול ולעשות בחי' שם וכלי כמו שם התואר וכלי196 לגילוי אוא"ס בג' עולמות הנפרדים בי"ע להיות גם [שם] בחי' גילוי אוא"ס בכלי ושם ביחוד האמיתי דאור וכלי כמו שם התואר [כ]נ"ל וד"ל. והיינו [ענין] שם צבאות שעיקר נבואתם הי' בשם צבאות כמו ישעי' שראה הוי' צבאות197 יושב על כסא כו', וענין [שם] זה דצבאות הוא שם שנעשה198 שם וכלי מיוחד לגילוי אוא"ס בבי"ע אעפ"י שהן עולמות הנפרדי' ונק' צבאות [ממש] ואמנם ע"י בחי' גילוי אוא"ס בצבאות נעשה גם שם [ב]בחי' כלי ושם [כ]שמות דאלקי' ואד' כו' וכמאמר אות הוא בצבא200 דילי'199 [כו']. וז"ש קדוש ה' צבאות שצבאות הוא ה' ממש משום דשם זה דצבאות הוא בבחי' הכלי ושם בפ"ע בבי"ע כ[מו] שמות דאצי' ממש, דהגם שיש הרבה שמות למעלה באצי' שמיוחדים בתכלית היחוד דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש כנ"ל, אך הן הנה למעלה ולא נמשך מהן למטה שיהי' גילוי אוא"ס למטה בבי"ע כמו באותן שמות וכלים דאצי' בבחי' שם וכלי כאחד מהן [ממש, ולזה הי' כל הנבואה של הנביאים שיהי' בבי"ע ג"כ בחי' כלי ושם ביחוד גמור באוא"ס באחד] מן השמות דאצי' והוא בחי' שם201 דצבאות שרוב נבואתם הי' ע"י שם דצבאות, והוא ע"י דבר ה' שהאיר ּ בפי הנביא שהמשיך מאצי' לבי"ע להיות בבי"ע כלי ושם לאוא"ס כמו באצי' ממש אעפ"י שהפרסא מפסיק בין אצי' לבריאה כנ"ל, אבל בזה הי' נבדל מעלת הנבואה שהי' בוקע האור מאצי' לבי"ע כמו שהוא בל[י] הפסק מסך כו'. וזהו עיקר ענין שם דצבאות שנעשה בשם וכלי לעצמו ע"י הנביאים ודוקא בתוכחה שלהם לישראל דהיינו [שהזהירו] רק לקיים את התורה בלבד והוא מ"ש בתורה כבר בלי התחדשות כלל יקיימו בפו"מ וכו' וד"ל202, וכאשר יקיימו התורה203 בפו"מ לא תהי' התורה שמות בפ"ע כשמות וכלים דאצי', ולא יהיו [בנ"י] נפרדים מן התורה והתורה לא תהי' נפרדת מהם, אלא אדרבה יהיו בנ"י בקיום תומ"צ [בפו"מ] כמו שהן נשמות בגופים אע"פ שהן בעוה"ז הגשמי204 יהיו ג"כ בבחי' כלי ושם לאוא"ס שבתורה, וזהו שם דצבאות שנעשה שם וכלי בבי"ע. וזהו עיקר התוכחה של הנביאים אעפ"י שהוא רק לקיום התורה בלבד, דכל עיקר פעולתם אינם רק לקיים את התורה שכבר קבלו שיהי' גילוי אוא"ס שבתורה גם בכנס"י למטה בעולם הפירוד כמו [בעולם] היחוד ממש ואין כח זה רק לנביאים [בלבד] מטעם הנ"ל וד"ל.
כקטו, א
והנה עדיין אין זה מתיישב לנכון, דאם עיקר הטעם הוא רק מצד שענין הנבואה [הוא] שנמשך מאצי' לבריאה כמו שהוא באצי' כו', א"כ למה אין מדריגת נבואתם רק בנו"ה דבריאה ונו"ה דיצי', ומאחר שביכולתם לעשות כלי לשם צבאות205 דבריאה שוה206 כא' השמות דאצי', מזה מוכרח שצ"ל שרש הנביאים באצי' עצמן207, וראי' ממה שאומר הנבואה בשם ה' ממש וידוע דשם הוי' הוא באצי'208 ממש. אלא צ"ל מטעם אחר והוא לפי שתוכחת מוסר שלהם עשה רושם גדול גם ב[ק"נ ד]עשי' כמו בלב כ"א מישראל וגם בגוים לאתהפכא209 חשוכא לנהורא ממש שהרי היו מתנבאים על כל210 הגוים ואומות בדבר ה' ממש, וידוע שבחי' לאתהפכא211 חשוכא לנהורא למטה ממש הנה זה בא מכח העליון ביותר והוא מבחי' סוכ"ע שהוא אוא"ס שבאצי' בבחי' מקיף כללי שמקיף לד' עולמות [ד]אבי"ע [כו'] ושם נאמר גם חשך לא יחשיך ממך212 וקמי' כחשיכה כאורה כו' ג"כ בשוה ממש וכמשל הידוע מן העיגול הסובב שאין בו מעלה ומטה213 [ו]כמ"ש ומתחת זרועות עולם214 כו'. וזה הי' ענין הנבואה שהי' דבר ה' בפי הנביא בזה העולם החומרי להפוך חשך דק"נ לאור215 משום דזה האור נמשך מאוא"ס216 דקמי' כחשיכה [כאורה] כו', ולזה יכולים לעשות כלי ושם ביחוד גמור באוא"ס גם בעולם הפירוד כמו בעולם היחוד והוא שם דצבאות הנ"ל וד"ל. ומ"מ שרש נבואת[ם] אינו רק בנו"ה דבריאה ודיצי' כו', אבל בבי"ע ממשיכים מ[עצמות] אוא"ס להיות למטה כמו למעלה ממש מטעם זה217 וד"ל.
והנה עדיין אין זה מתיישב לנכון, דאם עיקר הטעם הוא רק מצד שענין הנבואה [הוא] שנמשך מאצי' לבריאה כמו שהוא באצי' כו', א"כ למה אין מדריגת נבואתם רק בנו"ה דבריאה ונו"ה דיצי', ומאחר שביכולתם לעשות כלי לשם צבאות205 דבריאה שוה206 כא' השמות דאצי', מזה מוכרח שצ"ל שרש הנביאים באצי' עצמן207, וראי' ממה שאומר הנבואה בשם ה' ממש וידוע דשם הוי' הוא באצי'208 ממש. אלא צ"ל מטעם אחר והוא לפי שתוכחת מוסר שלהם עשה רושם גדול גם ב[ק"נ ד]עשי' כמו בלב כ"א מישראל וגם בגוים לאתהפכא209 חשוכא לנהורא ממש שהרי היו מתנבאים על כל210 הגוים ואומות בדבר ה' ממש, וידוע שבחי' לאתהפכא211 חשוכא לנהורא למטה ממש הנה זה בא מכח העליון ביותר והוא מבחי' סוכ"ע שהוא אוא"ס שבאצי' בבחי' מקיף כללי שמקיף לד' עולמות [ד]אבי"ע [כו'] ושם נאמר גם חשך לא יחשיך ממך212 וקמי' כחשיכה כאורה כו' ג"כ בשוה ממש וכמשל הידוע מן העיגול הסובב שאין בו מעלה ומטה213 [ו]כמ"ש ומתחת זרועות עולם214 כו'. וזה הי' ענין הנבואה שהי' דבר ה' בפי הנביא בזה העולם החומרי להפוך חשך דק"נ לאור215 משום דזה האור נמשך מאוא"ס216 דקמי' כחשיכה [כאורה] כו', ולזה יכולים לעשות כלי ושם ביחוד גמור באוא"ס גם בעולם הפירוד כמו בעולם היחוד והוא שם דצבאות הנ"ל וד"ל. ומ"מ שרש נבואת[ם] אינו רק בנו"ה דבריאה ודיצי' כו', אבל בבי"ע ממשיכים מ[עצמות] אוא"ס להיות למטה כמו למעלה ממש מטעם זה217 וד"ל.
כאובזה יובן מ"ש במה שמצינו שהעובר ע"ד הנביא יותר קשה218 מעובר על מ"ש בתורה, וזה פלא דאיך אפשר שהדבר שדיבר הנביא בשם ה' יותר עליון מדבר ה' ע"י משה אחר שאין נביא כו'. אך הענין הוא דהעובר על דברי הנביא שעיקר ענינו [הוא] לעשות כלי ושם דצבאות בכאו"א מישראל כמו שנשמתו בגופו [כנ"ל] וא"כ אם עבר ע"ד הנביא הי'219 נפגם נשמתו מהיות בחי' כלי ושם לגילוי אוא"ס כמו למעלה באצי' ושוב אין לו תיקון כלל ּ מאחר שפגם בעצמו, אבל העובר על מ"ש בתורה הגם ש[ה]פגם הוא למעלה באורות ושמות עליונים כמו בל"ב חוטין דציצית כאשר עבר ע"ז פגם בל"ב נתיבות חכ'220 ופגם [ב]מ"ע דסוכה לא נמשך המקיפים דסכך וכה"ג אך לא פגם
כבקטו, ב
בכלי עצמו עדיין [ויש לו תיקון] רק שפגם באו"כ עליונים, משא"כ העובר ע"ד הנביא פגם בעצמו שאין לו תיקון מטעם הנ"ל וד"ל.
בכלי עצמו עדיין [ויש לו תיקון] רק שפגם באו"כ עליונים, משא"כ העובר ע"ד הנביא פגם בעצמו שאין לו תיקון מטעם הנ"ל וד"ל.
כגובכל הנ"ל יובן ענין של221 בעצם היום הזה יצאו כל צבאות הוי' [צבאות] בחיריק תחת הצדי"ק וחטף תחת הבי"ת שמורה ענין טפל לעיקר כנ"ל, כי בתושב"כ שהוא בחי' שמות עליונים דאצי' עצמו באו"כ שכל התורה שמותיו כו' והן שמות דהוי' ואד' ואלקים כולן222 שכולן בבחי' שם הוי' הפנימי' [ש]מתאחדי' בעצם האור דא"ס [בכלל ובפרט] כנ"ל ע"כ לא נזכר שם זה דצבאות בתשב"כ בבחי' שם וכלי בפ"ע, כי שם צבאות הוא בבחי' מל' דאצי'223 כשהוא מסתתר בעולם הבריאה שנק' צבאות הוי' ושם הוא נעשה [ב]בחי' כלי ושם בפ"ע כאחד השמות דאצי' בבחי' [שם] התואר, רק נזכר בתורה בבחי' טפל [לשם הוי'] והוא צבאות הוי' ולא שהוי' הוא צבאות ממש כמו קדוש ה' צבאות. אך ע"י הנביאים שהם עשו [לשם] צבאות לבחי' כלי ושם בפ"ע מטעם הנ"ל ע"כ נז' בנביאים שם דצבאות בבחי' שם וכלי ממש כמו כה אמר ה' צבאות בבחי' שם התואר כנ"ל (ואז לא224 יוכל להיות ע"י משה בחי' כלי ושם דצבאות כא' השמות, אך משה שרש נבואתו225 בפנימי' אבא שרש האצי' הרי שם דצבאות שהוא בבריאה כאין יחשב ורק [כשבא] שם זה דצבאות [למטה בבי"ע] נעשה בבחי' שם וכלי בפ"ע [ד]מה שבאצי' הי' טפל ובטל נעשה שם226 וכלי בפ"ע בבריאה (ודוגמא לדבר [ענין] א' זעירא דויקרא227 דלא ידיעא בשם וכלי228 כלל כמ"ש ויקרא אל משה229 ובד"ה הוא א' רבתי דאדם230 [כו'), וכמ"ש בזהר ע"פ שחורה אני דאזעירת גרמה231 ונעשית נקודה חדא באצי' ובירידה בבי"ע נעשה בבחי' פרצוף] (וזהו שאמר בעצם היום הזה יצאו כל כו'232 אע"פ שיצאו בלילה233 כמ"ש ליל שמורים הוא הלילה הזה לשון זכר234 [משום דזהו דומה] כמו לע"ל דכתי' ולילה כיום יאיר235 ע"ד236 שנק' לילה הזה עצם היום הזה דכולו237 טוב [כו'] מטעם דגם חשך כו' כנ"ל). ועוד יש לפרש בפי' צבאות הוי' טפל [ובטל] בערב רב שנתבררו מרפ"ח238 [כו'] שנפלו [ב]חטא עה"ד בנהר נילוס239. וזהו [צבאות לשון אסיפה וקיבוץ כמו ויצבאו על מדין240 ולאחר הבירור שלהם נעשה בבחי' כלי לשם ה'. וזהו שנק'] צבאות בחיריק ע"ד241 הביטול וההתכללות ומספר ר"ב שעלו מרפ"ח242 נשאר
כדקטו, ג
פ"ו שהוא גימט'244 שם אלקים243 שצריך בירור בגל[י]ות, ועל מספר ר"ב דערב רב שעלו עם משה נק' צבאות הוי' [כ]דוגמא דלע"ל דנהרו אליו כל הגוים245 [כו']. אבל בנ"י246 שעלו עם משה עצמו247 שחלק ה' עמו248 כמ"ש כי חלק ה' עמו249 כו' עליהם אמר אח"כ ויהי בעצם היום הזה הוציא הוי' עצמו את בנ"י [בעצמם כו'] על צבאותם250 למעלה מבחי' צבאות הוי', ששם זה דצבאות אינו אלא למטה בבי"ע כנ"ל וד"ל. [כמ"ש מי הוא זה מלך הכבוד251 שיורד מאצי' לבי"ע להיות מלך על עם נפרד ה' צבאות הוא מלך כו'.] וז"ש ויעש דוד שם252 שהוא שם דצבאות שבא לברר לרפ"ח כו', ולע"ל [א'] יתעלה שם זה למעלה מעלה [ו]כמ"ש אבן מאסו הבונים253 [כו'] א' ב"ן254 [כו'] והוא האבן הראשה255 [כו'] דזרובבל [כו'], וזהו שזכרי' ניבא [רק] בשם הוי' צבאות מפני שהי' נבואתו256 במשיח וגם בכל נב[ו]אות שלו כה א' ה' צבאות (עיין בו עד סי' ט"ו257 ) בעז"ה258.
פ"ו שהוא גימט'244 שם אלקים243 שצריך בירור בגל[י]ות, ועל מספר ר"ב דערב רב שעלו עם משה נק' צבאות הוי' [כ]דוגמא דלע"ל דנהרו אליו כל הגוים245 [כו']. אבל בנ"י246 שעלו עם משה עצמו247 שחלק ה' עמו248 כמ"ש כי חלק ה' עמו249 כו' עליהם אמר אח"כ ויהי בעצם היום הזה הוציא הוי' עצמו את בנ"י [בעצמם כו'] על צבאותם250 למעלה מבחי' צבאות הוי', ששם זה דצבאות אינו אלא למטה בבי"ע כנ"ל וד"ל. [כמ"ש מי הוא זה מלך הכבוד251 שיורד מאצי' לבי"ע להיות מלך על עם נפרד ה' צבאות הוא מלך כו'.] וז"ש ויעש דוד שם252 שהוא שם דצבאות שבא לברר לרפ"ח כו', ולע"ל [א'] יתעלה שם זה למעלה מעלה [ו]כמ"ש אבן מאסו הבונים253 [כו'] א' ב"ן254 [כו'] והוא האבן הראשה255 [כו'] דזרובבל [כו'], וזהו שזכרי' ניבא [רק] בשם הוי' צבאות מפני שהי' נבואתו256 במשיח וגם בכל נב[ו]אות שלו כה א' ה' צבאות (עיין בו עד סי' ט"ו257 ) בעז"ה258.