Chabad Library · The Mitteler Rebbe
Toras Chaim·
אכמ"ש כי זכר חסדו וע"כ רובו חסדים ומיעוטו גבו' מבחי' גבו' דאימא שבקו השמאל בג"ה כו', ובבחי' בנין המל' כתי' [ג"כ] ויבן ה' אלקי' את הצלע דאו"א תקינו לה126 כו' שהן או"א שבז"א כלול ג"כ מחו"ג דאימא127 רק שהמל' רובה גבור[ו']128 מסט' דאימא יותר דכאמה בתה129. ועכ"פ מובן [מכל זה] דבחי' חו"ג דזו"נ נמשך מאו"א ואו"א נמשך מא"א [וע"י] עד בחי' חו"ג שבעצמו' ממש וז"ש ויוציאנו הוי' אלקינו כו' (וזהו וה' כו'130 בכור שהוא בחי' חו"ג דזו"נ שנק' הוא וב"ד כנ"ל).
בוהנה להבין ביאור ענין המדות דא"א וע"י שזהו בחי' יד חזקה וזרוע נטויה וכמו בקי"ס דכתי' וירא ישראל131 את היד הגדולה כו', הנה תחלה י"ל בבחי' אור הכתר בכלל כידוע בע"ח שנק' ממוצע132 בין עצמות המאציל לנאצלים כו', כי אין ערוך כלל בין האורות הנאצלים לגבי עצמות המאציל כמו שאין ערוך לנברא לגבי הבורא, מאחר שהאצי' אינו אלא אור וזיו בעלמא כמו חלק קטן הנבדל מגדול כמו ויאצל [מן הרוח]133 כו' כמ"ש במ"א וכמ"ש בס"י שהע"ס הן כשלהבת הקשורה בגחלת134 כו' וצריך להיות בחי' אמצעי שיבאו מן העלם לגילוי, דמצד עצמו' המאציל נק' ע"ס בלי מ"ה בלי מהות135 כלל כמ"ש ולאו מכל אינון מדות כלל136, ואותו הממוצע שע"י יומשך האור ושפע מן המאציל לנאצלים137 כו' זהו בחי' אור הכתר (שאינו נמנה138 עם ּ הי"ס כאשר הדעת נמנה שהן חב"ד חג"ת נהי"מ). ובהכרח לומר שיש בממוצע זה מבחי' המאציל עצמו רק שהוא מבחי' האחרונה שבו וזהו בחי' הפנימי' שבכתר ונק' ג"ר שבו בכלל שנחשב מסוף עולם הא"ס שהוא עצמי' המאציל שלמעלה מע"ס דאצי' כמ"ש אנת הוא חד139 ולא בחושבן י"ס [כו' כנ"ל], וגם יש בבחי' הממוצע הזה שהוא הכתר מבחי' הנאצלים אך שהוא בחי' מקור ושרש להם והוא בחי' חיצוני' שבו לבד והן ז"ת שבו בכלל שמלובשים באו"א כנ"ל. והענין הוא כידוע דגם אור הכתר כלול מע"ס140 ובחי' המדות שבו עם המוחין הנמשך להם נק' בחי' חיצוני' שלו141 לבד, כמו שאנו רואים בנפש האדם שכלול מנר"נ ח"י142, בחי' נר"ן הן המוחין דחב"ד ומדות חג"ת נה"י מלובשים ומוגבלים בכלים אבל הרצון הוא אור בלתי מוגבל בכלי143 כלל