Chabad Library · The Mitteler Rebbe
Toras Chaim·
ארח, א
33omer5562_2
33omer5562_2
בוהנה לתוספת ביאור1 שרשי הדברים צ"ל תחלה עיקר ענין הסעודה מה היא, כמו שני סעודות השבת בליל שבת נק' סעודתא דחקל תפוחין כו' וביום השבת2 נק' סעודתא דעתיקא וכמ"ש וקראת לשבת ענג3 כו', והיינו ג"כ ענין סעודת כלה וסעודת חתן כנ"ל. וביאור הדבר הנה עיקר ענין הסעודה הוא ענין העונג מגמר[ה] של איזה דבר שמחה כמו ויאכלו לחם לפני האלקי'4 עם יתרו שהי[תה] סעודת שמחה על גמרו של דבר בענין יצ"מ כו'. וכמו"כ הסעודה שיעשה המלך בנצחו5 את שונאו במלחמה שיעשנה אחר גמר המלחמה דוקא וכמ"ש במ"א וד"ל. ועד"ז כל סעודה שיעשה האדם לשמחה הוא לאחר שיגמור איזה מלאכה או בנין בית וכדומה וד"ל. וזהו ויכולו השמים והארץ6 כו' אז היא סעודתא דחקל תפוחין כו', פי' כי הנה כתי' אחר גמר כל ימי המעשה וירא אלקי' את כל אשר עשה והנה טוב מאד7 היינו מבחי'8 עונג העליון שהוא מאד בלי גבול9.
גוהנה י"ל כי הלא ידוע ששרש דשרש צדיק ח"י עלמין10 שהוא גמרה של השפע ביום הז' שהוא בחי' טוב מאד, היינו יסוד דע"י11 דבקדמי"ן ברא13 כו', וכמ"ש צדיק כתמר יפרח כארז בלבנו"ן12 כו', וא"כ גם בכל יום מו' ימי המעשה14 היתה הארת העונג האלקי בחכ' עד סיום המדות שהוא הוי"ו כו'. אך הענין יובן ע"פ מ"ש במ"א שבגמרה של השפע שם יותר מתגברת העונג15 כמו בזיווג כו' וזהו הנק' ששון כו'. וכמו"כ בכלות השפע דתההוות שמים וארץ וכל צבאם דבי"ע מאור הזרוע לצדיק16 כו' היתה בגמר הזה תגבורת העונג שבשרש דשרש בחי' ע"י והוא הנק' טוב מאד, וזהו שאחר גמר כל המעשה דוקא כתיב והנה טוב מאד וד"ל. והנה לטעם זה תקרא מ"ד17 מל' דאצי' המקבלת השפע אור מצדיק ח"י עלמין בליל שבת בשם כלה18 ע"ש כליון כמו כלתה נפשי19 פי' לפי שאז כליון וגמר השפע במשפיע. וכמו"כ יש בחי' כליון וגמר במקבל
דרח, ב
השפע, פי' שבגמר קבלת השפע יותר תהי' תגבורת העונג, וזהו ויכולו לשון רבים ע"ש שכלתה וגמרה ההשפעה במשפיע ומקבל הנק' שמים וארץ כו' שאז גילוי תגבורות העונג ביותר כו'. וזהו שנק' כלה מלשון כלתה נפשי כו' בגמר*20 קבלתה השפע תתענג על ה' עד שתכלה נפשה בבחי' או"ח לתגבורת גילוי אור20 של המשפיע הנק' טוב מאד ולאותו הטוב מאד תכלה נפשה מרוב תגבורת הגילוי כו' וד"ל. משא"כ בשאר ימי המעשה [הנה] הגם שהי' העונג בהעלם בכל שפע אור, אבל מאחר שעדיין נשאר באמצע השפע אין העונג בתגבורת ובגילוי כ"כ ולא תקרא בשם כלה כו'. וכידוע שהשפע הוא דבר בפ"ע והעונג שבו הוא מובדל ומרומם ממנה כמו עד"מ המשפיע שכל לתלמידו שעצם ההשפעה היא עבודה וטרח[א] ומה ש[י]תענג בהשפעתו אינו בשעת השפעתו כ"א אחר השפע שיתענג ממה שקיבל התלמיד כו', אך עכ"ז הי' גם בשעת השפע עונג רק שהי' בהעלם כו'. כן עד"מ בכל ו' ימי המעשה, כמו אור החסד דאצי' ביום ראשון וכל פרטיו מאחר שאין בו ּ שלימות בלתי שאר האורות דימים הבאים אין בו גילוי העונג עדיין כ"א בהעלם לבד, ואפי' בחכ' שבכל יום ויום לא הי' בה העונג בגילוי [ו]בתגבורת דידוע דבראשית נמי מאמ"ר הוא21 פי' גם החכמה שהיא המוחין למדות בחי' עבודה וטרחא היא להשפיע מוחין לאור חסד כו' וד"ל, כי כל מאמ"ר הוא בבחי' עשי' וירידת השפע כידוע. וא"כ נמצא מכל הנ"ל שזהו כמשל העושה סעודה אחרי שגמר מלאכתו בנין או כלי וכדומה שבהיות[ו] עדיין באמצע מלאכתו לא קבל עונג ממלאכה אך היתה בהעלם ע"ש שעתיד להתענג בו כו', ובגמרו ונשלם כל הפעולה בכל פרטי' אזי יתעדן ויתענג בו ויתפאר בו לאוהביו וריעיו ויקראם לסעודה ושמחה כו'. וע"ד מ"ש22 יובן ענין סעודת הכלה דא היא סעודתא דחקל תפוחין כו', פי' חקל תפוחין הוא ענין עונג שימצא בשדה העליונה כו', והיינו ע"ש שכלתה נפשה אל העונג הגלוי שבמשפיע וד"ל.
השפע, פי' שבגמר קבלת השפע יותר תהי' תגבורת העונג, וזהו ויכולו לשון רבים ע"ש שכלתה וגמרה ההשפעה במשפיע ומקבל הנק' שמים וארץ כו' שאז גילוי תגבורות העונג ביותר כו'. וזהו שנק' כלה מלשון כלתה נפשי כו' בגמר*20 קבלתה השפע תתענג על ה' עד שתכלה נפשה בבחי' או"ח לתגבורת גילוי אור20 של המשפיע הנק' טוב מאד ולאותו הטוב מאד תכלה נפשה מרוב תגבורת הגילוי כו' וד"ל. משא"כ בשאר ימי המעשה [הנה] הגם שהי' העונג בהעלם בכל שפע אור, אבל מאחר שעדיין נשאר באמצע השפע אין העונג בתגבורת ובגילוי כ"כ ולא תקרא בשם כלה כו'. וכידוע שהשפע הוא דבר בפ"ע והעונג שבו הוא מובדל ומרומם ממנה כמו עד"מ המשפיע שכל לתלמידו שעצם ההשפעה היא עבודה וטרח[א] ומה ש[י]תענג בהשפעתו אינו בשעת השפעתו כ"א אחר השפע שיתענג ממה שקיבל התלמיד כו', אך עכ"ז הי' גם בשעת השפע עונג רק שהי' בהעלם כו'. כן עד"מ בכל ו' ימי המעשה, כמו אור החסד דאצי' ביום ראשון וכל פרטיו מאחר שאין בו ּ שלימות בלתי שאר האורות דימים הבאים אין בו גילוי העונג עדיין כ"א בהעלם לבד, ואפי' בחכ' שבכל יום ויום לא הי' בה העונג בגילוי [ו]בתגבורת דידוע דבראשית נמי מאמ"ר הוא21 פי' גם החכמה שהיא המוחין למדות בחי' עבודה וטרחא היא להשפיע מוחין לאור חסד כו' וד"ל, כי כל מאמ"ר הוא בבחי' עשי' וירידת השפע כידוע. וא"כ נמצא מכל הנ"ל שזהו כמשל העושה סעודה אחרי שגמר מלאכתו בנין או כלי וכדומה שבהיות[ו] עדיין באמצע מלאכתו לא קבל עונג ממלאכה אך היתה בהעלם ע"ש שעתיד להתענג בו כו', ובגמרו ונשלם כל הפעולה בכל פרטי' אזי יתעדן ויתענג בו ויתפאר בו לאוהביו וריעיו ויקראם לסעודה ושמחה כו'. וע"ד מ"ש22 יובן ענין סעודת הכלה דא היא סעודתא דחקל תפוחין כו', פי' חקל תפוחין הוא ענין עונג שימצא בשדה העליונה כו', והיינו ע"ש שכלתה נפשה אל העונג הגלוי שבמשפיע וד"ל.
הוהנה בסעודת היום החתן בא אל הכלה לסעודה ונק' סעודתא דעתיקא כו', כמ"ש וקראת לשבת עונג שהוא שהתענוג23 העליון הוא נק' לסעודה אל הכלה כו'. והנה עיקר שם הסעודה נק' ע"ש מי שעשאוהו בשבילו דהיינו למי שמזמנים וקוראי' אותו אל הסעודה ולא ע"ש העושה סעודה כו'. ובזמן שהי' בהמ"ק קיים
ורח, ג
הי' המנהג בכל ישראל שהי' החתן עושה סעודת החתונה24 ועיקר הסעודה הי' בשביל הכלה ונקראת ע"ש25 וכן המנהג עכשיו בא"י, אבל בזמן הגלות נהפוך הוא המנהג שהכלה עושה הסעודה בשביל החתן והסעודה נקראת על שמו כו'. וטעם הדבר כי בזמן בהמ"ק הי' יחוד פב"פ והי' עליית [ה]מל' בבחי' אצי' בכל פרצופ[ה], וזהו ביום26 השמיני שלח המלך27 את העם ויברכו את המלך כו', וזה הי' בשמע"צ28 שאז היא החופה שעיקר סעודת הח[ו]פה הוא בבית החתן דוקא, אבל בזמן הגלות שהכלה בבחי' הסתר והעלם בבי"ע לא יש בכחה להיות נקראת לסעודה בבית החתן אלא ה[י]א קורא[ה] את החתן אליה בביתה וכמ"ש באתי לגני אחותי כלה29 כנ"י והסעודה נק' ע"ש החתן. ועד"ז הי' בשבועות שהי' רק אירוסין30 עדיין ולא חופה כי עיקר הפי' של חתונת"ו הוא אירוסין לבד כמו ויתחתן31 כו', והיינו יו"ד הדברות שהי' בבחי' טבע"ת קדושין32 כמאמר אשר קדשנ"ו במצותיו33 כו' היו"ד*34 ה[י]א חכ'34 שעגולה כטבע"ת35 כו' ולכך היתה הסעודה בבית הכלה בקולות וברקים כנ"ל והיתה בשביל החתן ונקראת ע"ש כו'. וכמו"כ כתיב ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה36 כו', פי' כי מן הראוי הי' שיעקב יעשה הסעודה שהוא החתן וסעודת חופה בבית החתן דוקא כו', אך לבן הי' רמאי ורצה להחליף את לאה ברחל ולכך עשה הוא את הסעודה שהיא סעודת הכלה כו'. ויובן הדבר למעלה באצי' שבחי' לב"ן העליון אבי הכלה החליף סעודת החתן דיעקב בעל עולם האצי' לסעודת כלה כדי שתהי' לא"ה נכנסת תחת רחל וזהו שאסף אנשי המקום המקו"ם הידוע וד"ל. ולע"ל שתתעלה מדת המל' ותהי' עטרת בעלה37 יהי' כמו בזמן בהמ"ק שהי' הסעודה בבית ּ החתן כנ"ל. וכמו"כ כתיב במשתה אחשורוש לאסתר שאמרה אליו למחר אעשה כדבר המלך38, פי' למחר לע"ל כשתהי' בעילוי בבחי' אצי' פב"פ גם כשתעשה היא [ה]סעודה ותקרא להחת"ן אליה יהי' שוה כדבר המלך עכשיו שהוא קרא אות"ה39 אל משת"ה היי"ן כו' וד"ל.
הי' המנהג בכל ישראל שהי' החתן עושה סעודת החתונה24 ועיקר הסעודה הי' בשביל הכלה ונקראת ע"ש25 וכן המנהג עכשיו בא"י, אבל בזמן הגלות נהפוך הוא המנהג שהכלה עושה הסעודה בשביל החתן והסעודה נקראת על שמו כו'. וטעם הדבר כי בזמן בהמ"ק הי' יחוד פב"פ והי' עליית [ה]מל' בבחי' אצי' בכל פרצופ[ה], וזהו ביום26 השמיני שלח המלך27 את העם ויברכו את המלך כו', וזה הי' בשמע"צ28 שאז היא החופה שעיקר סעודת הח[ו]פה הוא בבית החתן דוקא, אבל בזמן הגלות שהכלה בבחי' הסתר והעלם בבי"ע לא יש בכחה להיות נקראת לסעודה בבית החתן אלא ה[י]א קורא[ה] את החתן אליה בביתה וכמ"ש באתי לגני אחותי כלה29 כנ"י והסעודה נק' ע"ש החתן. ועד"ז הי' בשבועות שהי' רק אירוסין30 עדיין ולא חופה כי עיקר הפי' של חתונת"ו הוא אירוסין לבד כמו ויתחתן31 כו', והיינו יו"ד הדברות שהי' בבחי' טבע"ת קדושין32 כמאמר אשר קדשנ"ו במצותיו33 כו' היו"ד*34 ה[י]א חכ'34 שעגולה כטבע"ת35 כו' ולכך היתה הסעודה בבית הכלה בקולות וברקים כנ"ל והיתה בשביל החתן ונקראת ע"ש כו'. וכמו"כ כתיב ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה36 כו', פי' כי מן הראוי הי' שיעקב יעשה הסעודה שהוא החתן וסעודת חופה בבית החתן דוקא כו', אך לבן הי' רמאי ורצה להחליף את לאה ברחל ולכך עשה הוא את הסעודה שהיא סעודת הכלה כו'. ויובן הדבר למעלה באצי' שבחי' לב"ן העליון אבי הכלה החליף סעודת החתן דיעקב בעל עולם האצי' לסעודת כלה כדי שתהי' לא"ה נכנסת תחת רחל וזהו שאסף אנשי המקום המקו"ם הידוע וד"ל. ולע"ל שתתעלה מדת המל' ותהי' עטרת בעלה37 יהי' כמו בזמן בהמ"ק שהי' הסעודה בבית ּ החתן כנ"ל. וכמו"כ כתיב במשתה אחשורוש לאסתר שאמרה אליו למחר אעשה כדבר המלך38, פי' למחר לע"ל כשתהי' בעילוי בבחי' אצי' פב"פ גם כשתעשה היא [ה]סעודה ותקרא להחת"ן אליה יהי' שוה כדבר המלך עכשיו שהוא קרא אות"ה39 אל משת"ה היי"ן כו' וד"ל.
זוהנה ע"ד כל הנ"ל יובן בב' סעודות שבת שבליל שבת הוא עליות מל' באצי' הסעודה שלאחר גמר השפע באצי'
חרח, ד
עצמו כו', וביום השבת40 הוא השפלת עונג דדכורא בנוק' וה[י]א העושה סעודה בשבילו והסעודה נקראת על שמו סעודתא דעתיקא כו'. וזהו מארז"ל אלו שמרו בנ"י שתי שבתות41 הנ"ל כהלכתן דוקא דהיינו הא'*42 מלמטה למעלה והב' ביומא שהוא מלמעלה למטה כו' מיד היו נגאלין כו', והטעם ששבת דיומא גבוה במדרגה מן שבת דמעלי שבתא כו' [לפי המובן ממשל גמר הפעולה של הכלי שיהי' אז תגבורת העונג כו']. אמנם יש עוד הפרש בין עונג זה שגמר מלאכתו ומתפאר בו למריעיו42 כו' לעיקר העונג שמקבל אח"כ בדירתו בביתו הנאה או בכלי כסף המהודר כששותה בו לאחר ימים כו', ועיקר ההפרש שזה העונג שמקבל אחר זמן הוא מבחי' עצמיות העונג הכללי שביחידה שבנפשו הוא מתפשט באותו העונג פרטי של גמר ושלימות הפעולה שנמצא נשלם עונג פרטי זה בכללות עצמות העונג כו' שאם הי' נאבד הכלי ולא הי' משתעשע בו אין שלימות כלל בעונג שקיבל בגמר מלאכתו כו', וא"כ חוזר הדבר למקורו בשעה שמשתעשע בו והיינו עונג הנשפע בעת הגמר בא לעצמות העונג כו' וד"ל. ובזה יובן הפסוק וקראת לשבת ענג פי' שעצמות העונג יהי' נמשך אל התענוג43 שבליל שבת הנ"ל ובזה ישלימנו וד"ל וכמ"ש במ"א.
עצמו כו', וביום השבת40 הוא השפלת עונג דדכורא בנוק' וה[י]א העושה סעודה בשבילו והסעודה נקראת על שמו סעודתא דעתיקא כו'. וזהו מארז"ל אלו שמרו בנ"י שתי שבתות41 הנ"ל כהלכתן דוקא דהיינו הא'*42 מלמטה למעלה והב' ביומא שהוא מלמעלה למטה כו' מיד היו נגאלין כו', והטעם ששבת דיומא גבוה במדרגה מן שבת דמעלי שבתא כו' [לפי המובן ממשל גמר הפעולה של הכלי שיהי' אז תגבורת העונג כו']. אמנם יש עוד הפרש בין עונג זה שגמר מלאכתו ומתפאר בו למריעיו42 כו' לעיקר העונג שמקבל אח"כ בדירתו בביתו הנאה או בכלי כסף המהודר כששותה בו לאחר ימים כו', ועיקר ההפרש שזה העונג שמקבל אחר זמן הוא מבחי' עצמיות העונג הכללי שביחידה שבנפשו הוא מתפשט באותו העונג פרטי של גמר ושלימות הפעולה שנמצא נשלם עונג פרטי זה בכללות עצמות העונג כו' שאם הי' נאבד הכלי ולא הי' משתעשע בו אין שלימות כלל בעונג שקיבל בגמר מלאכתו כו', וא"כ חוזר הדבר למקורו בשעה שמשתעשע בו והיינו עונג הנשפע בעת הגמר בא לעצמות העונג כו' וד"ל. ובזה יובן הפסוק וקראת לשבת ענג פי' שעצמות העונג יהי' נמשך אל התענוג43 שבליל שבת הנ"ל ובזה ישלימנו וד"ל וכמ"ש במ"א.