Chabad Library · The Mitteler Rebbe
Toras Chaim·
אוהמן הי' בבחי' הפנימי' דח"ע וכל בחי' פנימי' שובת בשבת ע"כ לא הי' יורד למטה בשבת כמ"ש היום לא תמצאוהו בשדה כנ"ל (ואע"פ שבסעודת השבת בא עונג העליון במורגש בעונג וטעם גשמי' ואו' דא היא סעודתא דע"י כו' כנ"ל, אבל לא ירד שפע דסעודת השבת ביום השבת כ"א מאשר אפו ובשלו בע"ש דמי שטרח בע"ש יאכל בשבת כו', וכך הוא באכילת המן שאכל[ו] בשבת מאשר הוכן בע"ש כמ"ש והי' ביום הששי כו' וד"ל) (ומה שנמשך עונג העליון הנעלם העצמי שבפנימי' ע"י ופנימי' דאבא להוליד נשמות בשבת יחוד פנימי דאו"א כגוונא355 דחכימין למטה כנ"ל שבא בהגשמה, זהו הכל בבחי' פנימי' ועצמי' שלמעלה מן השפע החיצוניות דחו"ב בעולמות).
בועדיין אין כ"ז מתיישב נכון דמ"מ הרי בסעודת השבת מלובש מעונג העליון כמו שהוא356 ואו' דא ה[י]א כו' כמו אכלו ריעים לעילא שהוא [ב]פנימי' המזון דחו"ב דאצי' למעלה, א"כ גם המן שנק' לחם מן השמים הי' יכול לבוא למטה כמו שהוא למעלה בפנימי' דאו"א כו'. אך התירוץ האמיתי לזה ּ יובן ממ"ש במ"א בענין העדן דעוה"ב357 שיש בו ב' מדרגות [ש]בכתר (גימ' תר"ך359 והחכ'360 נק' יש361 והוא שנק' פר"ס358 ונחלק לחו"ב וזהו קנה חכמה362 ב"פ קנה גימ' יש363, וחצי התחתון הוא שכר של המצות בתענוג מורגש שבא מן התענוג הנעלם שבפנימי' רצה"ע שבמצות למעלה (והוא בחי' חסד דע"י שמלובש בגלגלתא364 כו') שנק' י"ג חוורתי365 כו'), וז"ש יאר ה' פניו366 כו' וכתי' בי' להנחיל אוהבי יש367, וחצי העליון הוא בבחי' העדן עצמו דעין לא ראתה רק למחכה לו368 כו' שהוא ענין עליות הנשמות דת"ח שאין להם מנוחה369 אפילו בעוה"ב כענין וקדושים370 כו' שעולים בעילוי אחר עילוי בעצמות השעשועי' שלמעלה מכל חיי העוה"ב כו', ועלי' זו היא רק ביטול העצמות מכל וכל שאינו יכול לבא בעונג מורגש כלל רק בהיפוך בעלי' והסתלקות למעלה וזהו עיקר חיות[ם] כמ"ש ילכו מחיל אל371 כו' וכמו להחיותם ברעב372 שהרעב זהו עיקר החיות ולא השביעה במורגש כו'. ודוגמא לזה כחיות העני בפרוטה א' רק להחיות עצמיות נפשו ולא כעשיר שישבע בלחם ומזון ומיני מעדנים כו'. וכך הוא ההפרש בין צ"ג לבע"ת דצ"ג ישבעו ויתענגו בעוה"ב