Toras Menachem·Vol. 1 (5710)·Sicha of Shabbos Parshas Vayakhel-Pekudei·Shabbos Mevarchim and Erev Rosh Chodesh Nisan 5710תורת מנחם·– א – שנת ה'שי"ת·בס"ד. משיחת ש"פ ויקהל-פקודי·מבה"ח וער"ח ניסן ה'שי"ת

אב"המשך" האחרון⁸⁰ שכתב הרבי – הבהיר את הכל ("ער האָט אַלץ באַוואָרנט") ושם גם רמז את הכל⁸¹.

בבסיומו (במאמר לב' ניסן⁸²) מבאר הרבי ענין הנצח⁸³, ואומר, שמדת הנצח מושרשת בעצם הנפש ממש, למעלה מכל הכחות. ולכן רואים שבשביל נצחון במלחמה מבזבזים האוצרות הכמוסים וחתומים מדור דור⁸⁴, והמלך עצמו עומד בקשרי המלחמה ומשליך חייו מנגד. כל זה נעשה לשם נצחון המלחמה, ומכאן מובן עד כמה נוגע ה"נצח" לנפש.

גהרבי אומר זאת ביחס לזמננו זה, הזמן האחרון שלפני הגאולה, זמן גמר הבירורים, כפי שכתב הרבי ב"הקריאה והקדושה" שעתה הוא הזמן שלפני הגאולה, והעבודה עתה היא בדרך של נצחון וקבלת עול דוקא.

דכדי לנצח את המלחמה בזבזו את "האוצרות הכמוסים וחתומים מדור דור" – אלו הם כל הענינים והסיפורים שהרבי גילה בזמן

ההאחרון, שהיו כמוסים וחתומים מדור דור, עד דורו של הבעש"ט ומורו בעל ח"י⁸⁵.

והעובדה שהרבי גילה את כל הענינים מהווה ענין של בזבוז ממש, כי, אין איש שם על לב כדבעי לכל הענינים, ולכן הרי זה בזבוז ממש, והכל בשביל הנצחון.

זכיון שכל זה לא הועיל – מוסיף הרבי במאמר ש"המלך עצמו עומד בקשרי המלחמה". כך נהג גם הרבי, שלא עסק אך ורק בענינים נעלים, אלא התעסק וטיפל בעצמו בכל הענינים, ואפילו הפשוטים ביותר. הוא עצמו עמד בקשרי המלחמה.

חאילו זכינו – היו כל הענינים האלו מספיקים לנצח את המלחמה, והרבי הי' מוליכנו מכבר לקראת המשיח. אך מאחר שלא התמסרו אליו כפי הצורך – לא הספיק גם זה, ואז, כפי שמוסיף הרבי במאמר, משליך המלך חייו מנגד.

ט(כ"ק אדמו"ר שליט"א בכה הרבה ולבסוף סיים:) כיון שיותר מזה

ילא כותב הרבי במאמר, והמאמר הוא תורה, הרי פסק התורה הוא שעתה די בכך, יש רק לאזור כוח וגבורה לנצח במלחמה, והרבי יוליכנו לקראת המשיח.

יא**