Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
אבס"ד. שיחת ליל ה' פ' חיי שרה, כ"ף מרחשון, ה'תשי"ד.
– לעסקני ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, בחדרו הק' –
– לעסקני ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, בחדרו הק' –
בבלתי מוגה
גפתיחה
דא. היסוד של עם ישראל הוא ענין האחדות.
הבשעת מתן-תורה היו כל בנ"י באחדות, ובגלל זה – אמרו חז"ל1 – נתן הקב"ה את התורה לבנ"י, אשר, עי"ז נעשו ישראל לעם.
וואחדות זו שבנ"י מאוחדים יחדיו היא הכח לעמידתם בשלימות ובחוזק גם בהיותם בגלות, שנשארים קיימים מכל אוה"ע ("מ'לעבט זיי איבער"), והולכים וגדלים – שכן, כאשר לוחצים על בנ"י במקום אחד, מקבלים הם עזר וסיוע משאר בנ"י הנמצאים בשאר המקומות2, כך שהחזק עוזר ומסייע להחלש.
זב. אחדות זו נוגעת בכל הענינים, הן בענינים הגדולים, הן בענינים הממוצעים והן בענינים הקטנים. ובמילא, צריך כל יהודי לדעת שמוטל עליו חוב וזכות לא רק בתור פרט, אלא גם להשפיע על הכלל.
חומזה מובן גם בנוגע לעניננו – התכלית שבשבילה התאספנו עתה – להשתדל לעזור להישיבה – שצריך לדעת שאין המדובר רק אודות עזרה לקבוצה מסויימת, תלמידים וראשי ישיבות של תנועה מסויימת, תנועת חב"ד, אלא המדובר הוא אודות עזרה לבנ"י בכלל, ובפרט לבנ"י שקשורים בתוקף ובחוזק ("האַרט און שטאַרק") עם הקב"ה ותורתו.
טג. כאשר מתבוננים במצב ההוה – הנה מחד גיסא נוצר רושם מאד לא טוב, אבל לאידך גיסא, יש תקווה טובה ביותר:
יכאשר מסתכלים ורואים שיש חלק מבנ"י שאינם מכירים בכך שיהודים צריכים להיות קשורים עם תורה ומצוות, שזהו כל קיומו של עם ישראל – הרי זה יוצר רושם עצוב מאד.
יאאבל, כאשר מסתכלים ורואים שלאחרונה יש תנועה חזקה שדוגלת ולוחמת לחיזוק התומ"צ, ותנועה זו הולכת ומתפשטת בין קבוצותגדולות וחוגים גדולים – הרי זה נותן תקווה גדולה שהנה הנה ("באַלד באַלד") יהי' נצחון האמת.
יבד. אחת הסיבות לכך שעד עתה לא הצליחו, היא, העדר שימת-לב לחנך את הדור הצעיר, ולא עוד אלא שגם אלה שעסקו בכך, רצו לחנך את הדור הצעיר "מלמעלה למטה", היינו, שהצעירים יביטו על הזקנים, בעלי הנסיון, וילמדו מהם – דבר שלא התקבל אצל הדור הצעיר, כיון שרצונם להיות עצמאיים.
יגכיצד יכולים להשפיע על הדור הצעיר? – עי"ז שמחנכים את הנוער מקטנות, תוך כדי השתדלות שאח"כ יהיו הם בעצמם מחנכים. זוהי הדרך לכבוש את הדור הצעיר, וגם את דור הביניים.
ידה. זוהי אחת המטרות העיקריות בישיבות.
טובישיבות מחנכים את התלמידים לא רק בתור פרט, אלא המטרה העיקרית היא לנטוע בהתלמיד את הרעיון שעליו לפעול בכל החוג – תחילה בחוג מצומצם, ואח"כ בחוג רחב יותר – לקרבם ליהדות, עד כדי כך, שיהיו לא רק במלחמת הגנה ("דעפענסיוו"), אלא גם במלחמת תנופה ("אפענסיוו"), היינו, שגם הם ילחמו בשביל יהדות.
טזוענין זה בולט יותר בישיבות ליובאוויטש. בישיבות ליובאוויטש מלמדים את התלמידים לא רק שהם בעצמם יהיו דתיים, הן לשמים והן לבריות ("פרום צום אויבערשטן און פרום צו לייטן"), אלא מלמדים אותם עוד בהיותם בישיבה לנצל את הכשרונות והאפשרויות שלהם לצורך השפעה על הזולת, להיות "מנהיגים".
יזו. וזהו מה שאמרתי קודם בנוגע לאסיפה זו כדי לעזור לישיבה, שלא מדובר כאן אודות עזרה לקבוצה או תנועה מסויימת – כי, עם כל השתתפות של נדבה בישיבה, נוטלים חלק בעזרה לכלל היהדות, כיון שתלמידי הישיבה יגדלו להיות לוחמים עבור יהדות ומנהיגים אצל בנ"י, בניו-יורק, בארצות-הברית כולה, וגם מעבר לים.
יחתלמידי הישיבה הם אנשי-החיל ("סאָלדזשער'ס", "סאָלדאַט'ן") היוצאים לקו הראשון במלחמה עבור יהדות, ולכן, כאשר תומכים בישיבה שתוכל לקבל תלמידים נוספים, אזי נוטלים חלק בנצחון המלחמה עבור יהדות, בניו-יורק, בארצות-הברית ובכל העולם.
יטז. הסימן לכל דבר חי הוא – תכונת הצמיחה והגידול.
כולכן, בטוחני שלא זו בלבד שלא יקטינו את השתתפות התמיכהלגבי מה שנתנו בשנה שעברה, אלא כל אחד יגדיל את השתתפות התמיכה שלו, וגם את האנרגי' שלו בעבודתו לטובת הישיבה, יותר מאשר בשנה שעברה.
כאובפרט שבמשך השנה גדלה הישיבה, ניתוסף מספר גדול של תלמידים וראשי ישיבות – הרי בודאי שצריכים להוסיף יותר.
כבובודאי שעי"ז תהי' תוספת הצלחה לכל אחד ואחד בעניניו הפרטיים.
כגח. השי"ת יעזור שכל זה יהי' בהצלחה,
כדואשר בקרוב נזכה לביאת משיח, ש"אז – אומר הקב"ה – אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו'"3 להכיר את העיקרון ("פּרינציפּ") של תורה ומצוות, וישרור שלום ואחדות בעולם.
כהיתן השי"ת הצלחה בגשמיות וברוחניות.
כו***
כזסגירה
כחט. איתא במדרש4 בנוגע לעשיית מצוה, דבר שצוה הקב"ה לעשות, שזהו עי"ז שהקב"ה נותן לו כח לעשות זאת.
כטאבל אעפ"כ, העובדה שיהודי נגש לעשות מצוה, הרי זה דבר התלוי בהאדם עצמו, כמארז"ל5 "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", ועל זה ניתנה לו בחירה; אלא שכאשר בוחר בטוב, אזי עוזר לו הקב"ה, אבל הבחירה עצמה תלוי באדם, והוא צריך להתייגע על זה.
לולכן, כאשר יהודי מתנהג ע"פ רצון ה', לאחרי שהגיע לזה ע"י ריבוי יגיעה – יכול הוא לתבוע מהקב"ה למלא את רצונו, היינו, שכשם שהוא עושה את רצונו של הקב"ה, כך עושה הקב"ה את רצונו6.
לאי. ובנדו"ד: כיון שכל אחד נענה בחיוב ובחום ("האָט זיך אָפּגערופן וואַרעם") ונתן עבור עניניו של הקב"ה [כמדובר לעיל שהנתינה עבור הישיבה היא נתינה עבור חיזוק היהדות בכלל], והוסיף לפי כחו – יש לקוות להקב"ה שיוסיף גם הוא ברכה והצלחה בכל הענינים.ויש להוסיף, שכיון ששנה זו היא שנת העיבור, שיש בה גם חודש הי"ג – בודאי יוסיפו גם כנגד חודש העיבור. ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא – שגם הקב"ה יוסיף עוד יותר.
לביא. כ"ק מו"ח אדמו"ר הי' אומר7 שכאשר יהודי לוקח על עצמו התחייבות לצדקה ("פּלעדזש"), אע"פ שלעת-עתה אינו רואה כיצד יוכל לעמוד בכך, ואעפ"כ עושה זאת בלב שמח – הנה מיד כשמחליט ליתן נדבתו, פותחים לו מלמעלה צינורות ("טשענעלס") חדשים ואפשרויות חדשות בעניני פרנסה, שיוכל לשלם את נדבתו.
לגויתירה מזה: כיון שנתינת הצדקה צריכה להיות רק חומש או מעשר8, נותן לו הקב"ה עבור פרנסתו בריבוי כל כך, עד שההתחייבות שקיבל על עצמו תהי' רק חומש או מעשר.
לדיב. יעזור השי"ת שתהי' הנתינה בלב שמח וביד רחבה, אשר, עי"ז יתוסף הצלחה להמנדבים, להם ולמשפחותיהם, הצלחה לישיבה, לראשי הישיבות, תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, שיראו פרי טוב בעמלם, ונזכה לישועות עבור כלל ישראל.
לה**