Toras Menachem·Vol. 32 (5722·Part 1)·Second Day of Rosh Hashanah Sicha 5722תורת מנחם·לב - שנת תשכ"ב - חלק ראשון·בס"ד. שיחת* יום ב' דראש השנה·ה'תשכ"ב

אבלתי מוגה

בא. כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.

גצוה לנגן הניגון "אבינו מלכנו", ניגון "שלש תנועות" (דהבעש"ט, הרב המגיד ואדמו"ר הזקן), והניגון "ימין ה'".

דאח"כ צוה לנגן, ואמר מאמר ד"ה טוב טעם ודעת למדני.

ה* * *

וב. בנוגע לתקיעת שופר – מצינו בהמשך וככה² שני משלים שונים:

זמשל הא', מהבעש"ט ז"ל – מ"מלך שהי' לו בן יחיד .. שהי' חביב אצלו כבבת עינו ממש, ועלה בדעת האב ובנו שיסע למדינות אחרות ללמוד חכמות .. ויהי ברבות הימים .. עלה בלבו לחזור למדינת אביו, אבל מחמת אריכות הזמן שכח גם לשון מדינתו .. עד שהתחיל לצעוק בקול גדול בכדי שיכיר המלך קולו, וכשהכיר המלך קולו (ע"י טביעת עין שכלו) אמר הלא זהו קול בני כו'. וכך יובן הנמשל למעלה, שנש"י נק' בנים למקום", וכמאמר הבעש"ט³ שאהבת הקב"ה לישראל היא כמשל אהבת הורים זקנים לבנם יחידם שנולד להם לעת זקנתם – "והוריד הנשמה בגוף, שזהו כמשל בן המלך שהלך בדרך רחוקה .. עד שהתחיל לשוב ולצעוק בקול פשוט .. וזהו התקיעה בקול שופר שהוא בחי' צעקה פנימית .. וע"י צעקה זו מתעורר ממה"מ הקב"ה ומראה חיבתו לבנו יחידו כו'".

חומשל הב', מהרה"צ ר' לוי יצחק מבאַרדיטשוב⁴ – כידוע⁵ שהי' מלמד זכותן של ישראל, והלימוד-זכות שלו פעל למעלה, ונמשך גם למטה, לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות – מ"מלך בשר ודם שנסע

ט14
ליער גדול .. ולא מצא הדרך הנכון והישר לשוב לביתו, וראה ביער אנשים כפרים ושאלם על הדרך .. ולא ידעו .. עד שמצא איש חכם ונבון ושאלו על הדרך, אז הבין החכם שהמלך הוא .. ויראהו את הדרך, כי מרוב חכמתו ידע את הדרך המלך הנכון והישר, ויולך את המלך לבית המלוכה ויושב אותו על כסא מלכותו .. ויהי אחרי ימים רבים חטא אותו האיש למלך, ויקצוף עליו המלך ויצו לשרים .. לשפוט אותו .. ויצר להאיש מאד .. ויפול לפני המלך ויבקש על נפשו, שקודם שיצא דבר משפטו, ימלא שאלתו בדבר א', והוא, להלביש אותו בגדים הראשונים שלו בשעה שהוליך את המלך מהיער, וגם המלך ילבוש בגדים שלבש אז .. ויהי כאשר לבש המלך את בגדיו הנ"ל והאיש את בגדיו הנ"ל, זכר המלך את גודל החסד שעשה עמו אשר החזיר אותו לבית המלוכה וישיבהו על כסא מלכותו, ויכמרו רחמיו עליו .. והשיבהו על כנו. ככל המשל הזה כן אנחנו בנ"י, בשעת מ"ת החזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה⁶, ואנחנו בנ"י קבלנו התורה בשמחה ועונג עד אשר קדמנו נעשה לנשמע .. לכן אנחנו תוקעים בשופר, היינו באותו הלבוש שהי' במ"ת .. כמ"ש⁷ ויהי קול השופר וכו'".

יג. וכיון ששני משלים אלו הובאו בתורת החסידות ביחד, באותו סעיף, הרי זו הוכחה שהם קשורים ושייכים זל"ז.

יאואף שלכאורה הם ענינים שונים, שהרי תוכן משל הא' הו"ע התשובה, שזוהי הצעקה כו', שענינה הוא חרטה על העבר (כולל גם על זה גופא שצריך לצעוק ללא אותיות, מפני ששכח את השפה שבה מדברים במדינת המלך) וקבלה על להבא, ואילו משל הב' קשור עם ענין התורה – מ"מ, יש שייכות בין ענין התשובה וענין התורה.

יבוזהו גם מה שמזכירים בראש-השנה כללות הענין דמתן-תורה והקול שופר דמ"ת – "אתה נגלית וכו'" – שבזה מודגש הקשר והשייכות דענין התשובה (ענינו של השופר דר"ה⁸) עם ענין התורה.

יגולהעיר גם ממשנת"ל במאמר⁹, בענין הפסוקים שאומרים קודם תקיעת-שופר, שענינם הוא הקדמת התשובה שמסירה את ההעלמות וההסתרים כו', שכיון שכל פסוק הוא ענין לעצמו שנפרד משאר הפסוקים שבפרשה ההיא, הרי עיקר ענינו הוא אותיות התורה.

יד15
ד. וכללות הענין הוא – שע"י תקיעת-שופר נמשכים כל ההמשכות כו', שנכללים בלשון הכתוב¹⁰ "ונתתי גשמיכם בעתם",

טווההמשכה היא על כל השנה כולה – בכל יום ובכל רגע, כמ"ש¹¹ "לרגעים תבחננו",

טז– אבל, לא באופן שיכול להיות שבר"ה נמשכת השפעת הטוב, ואעפ"כ, כאשר ההמשכה צריכה לבוא בפועל במשך השנה, אזי צ"ל ענין של בחינה כו' (כמבואר בקונטרס ומעין¹² פרטי הדברים בזה), אלא, שכבר בר"ה זה נמשכת השפעת הטוב בפועל ממש על כל הרגעים שבמשך השנה כולה –

יזשתהי' שנה טובה ומתוקה, בטוב הנראה והנגלה, בבני חיי ומזוני רויחי.

יח* * *

יטה. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר¹³:

כבראש-השנה הראשון שהי' אדמו"ר הזקן במעזריטש, אמר "גוּט – בהברת שורוק – יו"ט". ושאלו אותו: מניין לכם שצריכים לומר "גוּט יו"ט" (בשורוק)? והשיב: אצלנו אומרים כך בכל הימים-טובים. ואמרו לו, שאצל הבעש"ט – שהי' בפולין, ששם היו אומרים בכל הימים-טובים "גִיט יו"ט" (בחיריק) – הי' המנהג לומר בר"ה ומוצאי יוהכ"פ: "גוּט יו"ט" (בשורוק), כי, "גוט" בגימטריא ח"י, להמשיך חיות בימים ושנים וכל המועדים כו'.

כאוכיון שכ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר זאת – המשיך זאת בדיבור, והרי ב"דבר מלך שלטון"¹⁴, ובאופן ש"יקום לעולם"¹⁵.

כבוכן גם בנוגע למשנת"ל במאמר¹⁶ הדיוק ד"טוּב"¹⁷ במלאפום, שמורה על תכלית הטוב¹⁸, ובאופן של "טוב טעם", שהו"ע התענוג, החל מלימוד התורה מתוך עריבות ("לערנען מיט אַ געשמאַק"), ועי"ז תומשך עריבות ("געשמאַק") גם בגשמיות.

כגובפשטות – שיומשך ה"טוב" ("גוּט") בכל המועדים וכל הימים

כד16
של כל השנה כולה, שתהי' שנה טובה, וכתיבה וחתימה טובה, בגשמיות וברוחניות גם יחד.

כה[לאחרי ברכת המזון, תפלת ערבית והבדלה, נתן כ"ק אדמו"ר שליט"א לכל אחד מ"כוס של ברכה"].

כו______  ______