Toras Menachem·Vol. 34 (5722·Part 3)·Monday Parshas Nitzavim-Vayeilech·18 Elul 5722תורת מנחם·לד - שנת תשכ"ב - חלק שלישי·בס"ד. יום ב' פ' נצבים-וילך·ח"י אלול·ה'תשכ"ב

א(הנחה בלתי מוגה)

בבחכמה

גיבנה בית⁴¹⁴. ומבאר אדמו"ר הזקן במאמרו ד"ה זה⁴¹⁵, בהקדים להבין ענין מלכיות זכרונות ושופרות שאומרים בראש השנה, שמזכירים פסוקים מתורה נביאים וכתובים להביא ראי' על הענינים דמלכיות זכרונות ושופרות, דלכאורה, הלא ממילא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון⁴¹⁶ [כמבואר בדרושי ראש השנה שאע"פ שבכ"ה באלול נברא העולם⁴¹⁷, וראש השנה שבחודש תשרי⁴¹⁸ הוא יום ברוא אדם הראשון4, יום ששי למעשה בראשית, מ"מ, הרי הוא גם זכרון ליום ראשון דכללות מעשה בראשית], ומה צריכים להזכיר פסוקים⁴¹⁹.

דב) והענין

ההוא, דהפסוקים שאומרים הם בחי' החותם⁴²⁰ לקיים הדבר, כמו עד"מ המכתב של מלך בשר ודם כשעדיין לא חתמו בחותם המלך אינו כלום, שעדיין יוכל להשתנות לכמה אופנים שונים אחרים, אבל כשכבר חתמו בחותם המלך, הנה אז הוא קיום הדבר הנכתב במכתב, ואין לשנות ממנו אפילו כמלא נימא כו'. וכמו כן הוא למעלה, שחותמו של הקב"ה אמת⁴²¹, והו"ע התורה שהיא בחי' חותם, דאורייתא מחכמה נפקת⁴²², והחכמה נקראת חותם לקיים כל דבר שפע הנשפע מאצילות לבי"ע, כידוע שע"י החכמה נעשה עיקר ההנהגה בעולמות, כי החכמה תחי'⁴²³, וכולם בחכמה עשית⁴²⁴. וכמו שבחי' חכמה דאצילות הוא בחי' החותם לקיים שפע האצילות לנבראים, כמו כן בחי' חכמה

ו246
שבמאציל⁴²⁵ היא בחי' חותם לקיים כל דבר שפע מן המאציל לנאצלים, וכן עד"ז עד רום המעלות, וכמבואר במ"א טעם הדבר. וזהו הטעם שאומרים פסוקי תורה לענין מלכיות זכרונות ושופרות, הגם שזה היום ממילא תחלת מעשיך, כי, גם כאשר עלה ברצונו שיהי' לו תענוג ורצון במדת המלכות, הרי עדיין יכול הדבר להשתנות לכמה אופנים שונים אחרים, אך כאשר אומרים פסוקי התורה לענין מלכיות כו', הרי זה בחי' חותמו של הקב"ה לקיום הדבר שלא ישונה כלל, כי קיום כל דבר בבחי' חותם אין זה אלא ע"פ התורה דוקא, שהוא כמו שמביא ראי' ברורה לקיים הדבר. וכמו שגם בסודות ורזין דאורייתא שבזהר הקדוש אנו רואים שלא יסמוך בעל המאמר בלתי שיביא ראי' ברורה לדבריו באיזה פסוק מן התורה או מן הנביאים כו', כי בלתי זה אין למאמרו וסודו קיום כלל.

זומוסיף

חבהמאמר⁴²⁶, שלכך אומרים גם פסוקים שנזכר בהם ענין השופר כו'. ויש לבאר הטעם שמוסיף לפרש ענין זה במיוחד בנוגע לפסוקי שופרות⁴²⁷ בהוספה על פסוקי מלכיות וזכרונות, כי, הענין דמלכיות וזכרונות נעשה רק ע"י האמירה, כמאמר רז"ל⁴²⁸ אמר הקב"ה אמרו לפני בראש השנה כו' מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, משא"כ הענין דשופרות, שעל זה נאמר15 ובמה בשופר, היינו, תקיעת שופר במעשה בפועל, ולכן הקושיא היא ביתר שאת למה צריכים להזכיר פסוקי שופרות, מאחר שישנו הענין דתקיעת שופר במעשה בפועל, שהרי אמירת פסוקי שופרות היא לא רק ביו"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת שאין תוקעין⁴²⁹, אלא גם כאשר ישנו הענין דתקיעת שופר במעשה בפועל מוסיפים ואומרים גם פסוקי שופרות. ולזה מבאר ומדגיש במיוחד בנוגע לענין דשופרות, שאמירת פסוקי התורה הו"ע חותמו של הקב"ה שעי"ז יהי' קיום הדבר שלא ישונה כלל⁴³⁰.

ט247
וזהו

יבחכמה יבנה בית, שבנין העולמות הוא ע"י חכמה, כמ"ש⁴³¹ בראשית ברא, ותרגומו בחוכמתא⁴³², והיינו, שבחכמה שבתורה יבנה בית דבי"ע מן האצילות, וכן סדר בנין האצילות מן המאציל, וכן עד"ז עד רום המעלות, כנ"ל. וד"ל (ע"כ תוכן המאמר).

יאג) ויש

יבלהוסיף ולבאר ענין זה בעבודת האדם, ע"פ המבואר בלקו"ת⁴³³ ד"ה והדרת פני זקן⁴³⁴ זה שקנה חכמה⁴³⁵, שקנה היינו כמ"ש⁴³⁶ ותופשי התורה, דהיינו מי שתופס במוח הזכרון, מוח החכמה, שזהו שבפ' קדש שכנגד מוח החכמה⁴³⁷ נאמר ולזכרון בין עיניך⁴³⁸. ומבאר, שמחמת צוק העתים כו' יש להשתדל לקנות ולחקוק במוח הזכרון עכ"פ תורה שבכתב, ומתורה שבעל פה יש להשתדל לקנות ולחקוק סדר קדשים הנקרא חכמה⁴³⁹. ומזה מובן שחכמה זו (קנה חכמה) היא בחי' החותם שעל ידה יבנה בית – ביתו של כאו"א מישראל בעבודתו בכל ג' הקוין דתורה עבודה (עבודת התפלה) וגמ"ח⁴⁴⁰ (כללות כל המצוות⁴⁴¹), שנקראים בשם בית, שהרי בתורה אמרו חז"ל⁴⁴² משחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, שזהו שהתורה נקראת בית⁴⁴³, ועד"ז ד' אמות של תפלה, שגם בתפלה כתיב⁴⁴⁴ כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, ומצוות הו"ע המקיפים⁴⁴⁵, שעיקרם הו"ע הבית, ועד לבית גדול, כדאיתא בגמרא⁴⁴⁶ בפירוש הפסוק⁴⁴⁷ (בית המלך גו') בית גדול, חד אמר מקום שמגדלין בו תורה וחד אמר מקום שמגדלין בו תפלה. ועי"ז זוכים לבנין ביהמ"ק, עליו נאמר⁴⁴⁸ גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, שקאי לא רק על בית שני שהי' גדול מבית ראשון בבנין ובשנים (כפירוש הפשוט⁴⁴⁹), אלא גם על בית שלישי שיהי' גדול מבית ראשון ובית שני (כפירוש הזהר⁴⁵⁰), וכמשנ"ת במאמרים שלפנ"ז⁴⁵¹ (ע"פ המבואר

יג248
במאמרי הצ"צ⁴⁵² ואדמו"ר מהר"ש⁴⁵³) דבית ראשון הוא בחי' ה"א עילאה שעל ידה הוא גילוי היו"ד (י"ה), ובית שני הוא בחי' ה"א תתאה שעל ידה הוא גילוי הוא"ו (ו"ה), ובית שלישי יהי' גדול משניהם, כיון שיהי' כולל שניהם (וזהו מ"ש גדול יהי' גו', שהוא ע"ד מ"ש⁴⁵⁴ ביום ההוא יהי', ב"פ י"ה, שגם ו"ה יהי' כמו י"ה⁴⁵⁵, היינו, שגם ה"א תתאה תקבל מבחי' היו"ד), וע"פ הידוע שכל הגילויים דלעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתנו במשך שית אלפי שנין דהוה עלמא, ובפרט במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות⁴⁵⁶, הרי מובן שכללות הענין דביהמ"ק השלישי שכולל בית ראשון, בחי' י"ה, ובית שני, בחי' ו"ה, נעשה ע"י העבודה בבחי' י"ה שהו"ע לימוד התורה, והעבודה בבחי' ו"ה, שהו"ע קיום המצוות⁴⁵⁷, ובאופן של גדלות, גדול תלמוד⁴⁵⁸, וגדולה צדקה⁴⁵⁹ (כללות כל המצוות32), שעי"ז גדול יהי' כבוד הבית וגו'. ועי"ז יומשך ויתגלה הענין דגדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו⁴⁶⁰, בכללות העולם, למטה מעשרה טפחים, וכמ"ש41 ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, כשם שאני נכתב כך אני נקרא⁴⁶¹ בפי כל אחד ואחת, ויקויים היעוד וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך⁴⁶², ועמדו זרים ורעו צאנכם⁴⁶³, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

יד______  ______