Toras Menachem·Vol. 34 (5722·Part 3)·Sicha of Shabbos Parshas Re'eh·Shabbos Mevarchim Elul 5722תורת מנחם·לד - שנת תשכ"ב - חלק שלישי·בס"ד. שיחת ש"פ ראה·מבה"ח אלול·ה'תשכ"ב

אבלתי מוגה

בא. בתחילת¹⁰⁷⁷ הסדרה כתיב: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו גו' והקללה אם לא תשמעו גו'".

גוצריך להבין אומרו "ראה", שצריכה להיות ההסתכלות והראי' בזה דוקא, ולכאורה למה לא מספיק בזה הבנה והשגה, בחי' שמיעה, דכשיתבונן דכאשר "תשמעו" יקבל את "הברכה", ו"אם לא תשמעו" – את ההיפך ח"ו, בודאי יבחר בטוב¹⁰⁷⁸, ולמה צריך לראי' דוקא?

דעוד צריך להבין אומרו "אנכי נותן לפניכם היום" – דלכאורה, ענינים אלה שייכים רק לברכה ולא להפכה¹⁰⁷⁹, שהרי:

ה"אנכי" – "אנכי¹⁰⁸⁰ מי שאנכי", "בחי'4 דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל"¹⁰⁸¹, והרי כל ההעלמות וההסתרים (שמהם נשתלשל מציאות הסט"א) הם משם אלקים, בגימטריא הטבע¹⁰⁸², ובגילוי שם הוי' מתבטלים כל ההסתרים כו'¹⁰⁸³, ופשיטא שבבחי' "אנכי" שלמעלה גם משם הוי', אין שייך שום נתינת מקום לרע ח"ו.

ו"נותן" – הוא כמאמר רז"ל¹⁰⁸⁴ "הנותן בעין יפה נותן", ו"קללה" היא היפך ד"עין יפה".

ז"לפניכם" – פירושו¹⁰⁸⁵ לפנימיותכם¹⁰⁸⁶, והרי כל איש ישראלי, פנימיותו טוב הוא¹⁰⁸⁷.

ח238
"היום" מורה על העדר השינוי, על נצחיות9, שזהו בקדושה דוקא, כי רע הוא "מציאות" דהעדר¹⁰⁸⁸, ולעתיד כתיב¹⁰⁸⁹ "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ".

טב. והביאור בזה:

יטעם נתינת הברכה והקללה הוא בשביל שתהי' אפשריות הבחירה (כמ"ש¹⁰⁹⁰ "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים"), שלכן נתן הקב"ה רשות ויכולת לסט"א – שמצד עצמה אין בה שום ממשות כלל – להגבי' עצמה כנגד קדושת נפש האלקית, בכדי שהאדם ישפילה ע"י עבודתו דוקא, ובבחירתו¹⁰⁹¹.

יאמכיון שהבחירה היא מעיקרי מעלת עבודת האדם¹⁰⁹², ולכל הענינים והמדריגות, צריך האדם להגיע ע"י עבודתו דוקא, לכן, ישנה מציאות הרע לעומת כל הבחינות שבקדושה¹⁰⁹³, שלכן אפשר להיות לאדם רצון חזק

יב239
במילי דעלמא שלמעלה משכל¹⁰⁹⁴, עד שימסור נפשו על זה¹⁰⁹⁵ (ולא עוד, אלא שמצד אחד, הרצון דנה"ב הוא בתוקף יותר¹⁰⁹⁶ מהרצון דנה"א, כי נה"א עיקרו שכל, ונה"ב – מדות¹⁰⁹⁷), כי כל עניני האדם הם בבחירה דוקא¹⁰⁹⁸.

יגוכמו שהוא באדם, כן הוא גם כביכול למעלה – שהנתינת מקום לרע, ישנה גם בבחינה היותר עליונה¹⁰⁹⁹. ואדרבה, הדרגא שהיא פשוטה בתכלית ומושללת מכל הציורים, הרי אין שייך שום מנגד אליו, ושלילת מציאות הרע שם הוא רק מצד בחירתו ית'¹¹⁰⁰, וכמ"ש¹¹⁰¹ "הלא אח עשו ליעקב" – שניהם בשוה, אלא שבבחירתו החפשית – "ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי"¹¹⁰². ומצד בחירה זו נעשה הרע מושלל ומופרך

יד240
בתכלית, עוד יותר מאשר בבחינת הגילויים¹¹⁰³. ועד"ז באדם: כשבוחר בטוב, ומעורר את היחידה שלו, מתבטל במילא גם מציאות הרע¹¹⁰⁴.

טווע"י שהאדם בוחר בטוב בבחירתו החפשית, מתגלה בו בחירת העצמות שבחר בישראל, שההתקשרות דישראל וקוב"ה שמצד הבחירה, נעלית היא מההתקשרות שמצד הציור, כנ"ל.

טזג. וזהו מ"ש "אנכי נותן גו' היום ברכה וקללה" – כי, בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב"ה רשות להסט"א להגבי' עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה – "אנכי", "לפניכם", "היום", אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה, רק בכדי לעורר את האדם, הרי ע"י בחירת האדם, היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל.

יזולפי שכוונת בריאת הרע היא בשביל אפשרות הבחירה, שזהו מצד טובו יתברך (בכדי ששכר העבודה לא יהי' "נהמא דכיסופא"¹¹⁰⁵), נאמר על זה הלשון "נותן" – בעין יפה.

יחוידיעה זו אשר גם מציאות הסט"א אין כוונתה לנגד לעבודת האדם, כי אם אדרבה, בכדי שעל ידה יגיע למעלה עליונה יותר – פועלת אשר העבודה תהי' בנקל יותר¹¹⁰⁶.

יטוזהו מ"ש "ראה" דוקא, כי שמיעה תופסת רק בחיצוניות וראי' – בפנימיות, שצריכה להיות הראי' וההסתכלות במהותו הפנימי של הרע (קללה), שאמיתית כוונתה הוא לסייע לקדושה.

כד. ע"פ הנ"ל תובן גם שייכות פ' ראה לחודש אלול¹¹⁰⁷:

כא241
א) בחודש אלול מאירים י"ג מדות הרחמים שלמעלה מהשתלשלות¹¹⁰⁸. ויכול האדם לחשוב, אשר מכיון שמאירה בחינה זו, אין זקוק לעבודה כלל, לכן נאמר "ראה אנכי גו' ברכה וקללה", אשר מציאות הרע ישנה גם לעומת בחינות הכי נעלות כנ"ל.

כבב) חודש אלול הוא זמן התשובה, שענינה להפוך זדונות לזכיות¹¹⁰⁹. ולכן קוראים אז פ' ראה – ההודעה והנתינת כח במעלת התשובה, שעל ידה מגיעים למעלה גם מצדיקים גמורים¹¹¹⁰.

כג* * *

כדה. האמור לעיל אודות הצורך במציאות הרע בשביל ענין הבחירה, הוא גם תירוץ על קושיא שמבלבלת כמה וכמה מעבודת השם: איך יתכן שיהיו העלמות והסתרים על הקדושה, ובאופן של תוקף והתגברות כו', כמאמר¹¹¹¹ "רשעים גוברים בו" – דלכאורה הרי זה נראה כמו שיש שתי רשויות ח"ו?! והמענה לזה¹¹¹² – שגם מציאות הרע נברא ע"י הקב"ה, כמ"ש¹¹¹³ "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע", כיון שיש צורך בזה כדי שיוכל להיות ענין העבודה באופן של בחירה.

כהוזהו גם הביאור בנוגע לכללות הענין דעירובי חצירות ושיתופי מבואות שתיקנו חכמים כדי שלא יטעו לחשוב שמותר להוציא ולהכניס מרשות היחיד לרשות הרבים¹¹¹⁴ – דלכאורה, ע"פ המבואר בחסידות (מיוסד על כתבי האריז"ל)¹¹¹⁵ בענין חילוק הרשויות, ש"רשות היחיד" שייכת ל"יחידו של עולם", ואילו "רשות הרבים" הו"ע טורי דפרודא וכו', איך אפשר לטעות ביניהם? אך הענין הוא – שזהו לפי שנתמעטו הדורות והתגבר חושך הלעו"ז כו'.

כובהמשך השיחה דובר גם אודות איסור תחומין – כפי שדרשו רז"ל¹¹¹⁶ על הפסוק¹¹¹⁷ "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי", דקאי על אלפים אמה של תחום שבת,

כז[ונתבאר, שלמרות שבנ"י היו אז במעמד ומצב נעלה, עד שנתנו

כח242
כל ממונם – אף ש"אדם בהול על ממונו"¹¹¹⁸ – עבור עשיית המשכן (שענינו לעשות לו ית' דירה בתחתונים¹¹¹⁹), מ"מ, הוצרכו להזהיר אותם: "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי". ולהעיר גם מדרשת חז"ל¹¹²⁰ על הפסוק¹¹²¹ "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו", "אע"פ שאני מזהירכם על המקדש .. אין בנין בית המקדש דוחה שבת". וע"ד שמצינו במדינה זו¹¹²², שהיא מבורכת בנתינת הצדקה עבור בניית בתי-כנסיות ובתי- מדרשות וישיבות, "מקדש מעט"¹¹²³, ואעפ"כ חסר בענין שמירת שבת],

כטובהמשך לזה נתבארו כמה פרטים ב"הדרן" על מסכת עירובין (שמסיימת בדיני תחומין) שנערך בהתוועדות דכ"ף מנחם-אב¹¹²⁴ – נכללו בשיחה שהוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפסה בלקו"ש חי"א ע' 63 ואילך.

ל* * *

לאו. מאמר ד"ה ארי' שאג מי לא יירא.

לב* * *

לגז. בנוגע לחודש אלול, ר"ת "אני לדודי ודודי לי"¹¹²⁵ – מבואר בלקו"ת32 ש"באלול הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים, ולהבין זה, כי למה הם ימות החול, ואינם יו"ט, כמו שבתות ויום טוב שבהם התגלות .. הארת אלקותו ית' .. אך הנה יובן ע"פ משל למלך, שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו, ואח"כ בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות, ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. וכך הענין עד"מ בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו ית' בשדה וכו'", וכפי שנתבאר במאמרי כ"ק מו"ח אדמו"ר¹¹²⁶ בפרטיות יותר.

לדובעמדנו בשבת מברכים חודש אלול, יש לעורר ע"ד ההכנה לעבודה דחודש אלול, שתהי' מתוך "הנחה" שנמצאים יחד עם המלך, ויודעים ש"מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם".

לה243
ובזה גופא – לכל לראש – בנוגע להוספה בעניני קדושה, תורה ומצוותי', ובמיוחד בפנימיות התורה, כמרומז גם במזמור "לדוד ה' אורי גו'" שמתחילים לומר בר"ח אלול¹¹²⁷, ש"אורי" קאי על פנימיות התורה, דלית תמן קושיא ומחלוקת כו'¹¹²⁸.

לוועוד זאת, שגם העסק בעניני חול, במלאכת השדה, חרישה וזריעה כו' (כיון שבחודש אלול נמצאים עדיין "בשדה"), צריך להיות באופן אחר לגמרי – שהרי דעת לנבון נקל, ואפילו פתי מבין זאת, שאינה דומה חרישה וזריעה ע"ד הרגיל (במשך כל ימות השנה) לחרישה וזריעה במעמד המלך (בחודש אלול).

לזח. ויש להוסיף ולהעיר:

לחבמדינה זו יש מנהג פראי ("אַ ווילדער מנהג") – שבתקופת הקיץ נוסעים מהעיר ל"קאָנטרי" למשך עשרה שבועות, וכתוצאה מזה מתמעט לימוד התורה אצל התלמידים כו'.

לטוגם אצל בעלי-עסקים – הנה למרות שבתקופת הקיץ מתמעטים עסקי המסחר ("די ביזנעס איז סלאָו") לגבי שאר ימות השנה (לא מיבעי בזמן שהעסק סגור לגמרי, אלא גם כאשר העסק פתוח הרי זה רק כדי לצאת ידי-חובה...), כך, שיש להם זמן פנוי ללימוד התורה – הרי המציאות היא שגם לימוד התורה בתקופה זו הוא במיעוט אצלם.

מאמנם, בעמדנו עתה בשבת מברכים חודש אלול – הנה מבלי להמתין עד שכולם יחזרו מה"קאָנטרי" ביום המוגבל (הנקרא "לייבער דיי") שבו מסתיימת תקופת הקיץ ע"פ חשבון ימות החמה (ששייך בעיקר לאלו שמונין לחמה¹¹²⁹), יש להתחיל כבר בכל עניני העבודה דחודש אלול, שאז הקב"ה נוסע ל"קאָנטרי" כביכול – "מלך בשדה".

מאט. ויש לקשר זה עם הפרשה שמתחילים לקרוא בתפלת מנחה – פרשת שופטים:

מבובהקדמה – שכשם שפרשת ראה קורין לעולם בשבת מברכים חודש אלול או בר"ח אלול¹¹³⁰, הנה פרשת שופטים קורין לעולם בחודש אלול עצמו.

מג244
והענין בזה – ע"פ המבואר בספרים¹¹³¹ בפירוש "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"¹¹³², דקאי על השערים שב"עיר קטנה זה הגוף"¹¹³³, שצריך להעמיד בהם שופטים ושוטרים ("שופטים – דיינים הפוסקים את הדין, ושוטרים – הרודין את העם אחר מצותם שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט"¹¹³⁴), שעי"ז מבטיחים שהנהגת האדם תהי' כדבעי למהוי¹¹³⁵ – שעבודה זו שייכת במיוחד לחודש אלול.

מדוע"י כללות העבודה דחודש אלול מלמטה למעלה, נעשית ההמשכה מלמעלה למטה על כל השנה כולה – בסבר פנים יפות ופנים שוחקות – בכל המצטרך בבני חיי ומזוני רויחי, ללא בלבולים, וזוכים לכתיבה וחתימה טובה כו'.

מה______  ______