Toras Menachem·Vol. 35 (5723·Part 1)·Sicha of the Second Day of Rosh Hashanah 5723תורת מנחם·לה - שנת תשכ"ג - חלק ראשון·בס"ד. שיחת יום ב' דראש השנה·ה'תשכ"ג

אבלתי מוגה

בא. כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.

גצוה לנגן "אנעים זמירות", "צמאה לך נפשי", "אבינו מלכנו". אח"כ צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה יבחר לנו את נחלתנו – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א.

ד* * *

הב. על¹ הפסוק² "דרשו הוי' בהמצאו", אמרו רז"ל³ "אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום-הכפורים".

ובלשון רז"ל זה ישנם, לכאורה, שני ענינים הפכיים⁴: מהלשון "שבין ר"ה ליוה"כ" משמע שר"ה ויוה"כ אינם בכלל עשרה ימים אלו⁵; אבל מדברי הגמרא "אלו עשרה ימים", מוכח, שגם ר"ה ויוה"כ נכללים בחשבון העשרה ימים, שהרי בין ר"ה ליוה"כ ישנם רק שבעה ימים.

זובהכרח לומר, שבר"ה ויוה"כ יש שני ענינים: ענינם העצמי, שאינו ענין התשובה, וענין התשובה שבהם, שבגללו נכללים הם ב"עשרת ימי תשובה". והסדר הוא, שתחלה צריכה להיות העבודה מצד ענינו העצמי של ר"ה, ואח"כ – עבודת התשובה דר"ה. ולכן נאמר הלשון "עשרה ימים שבין ר"ה כו'", כי עבודת התשובה דר"ה – שבגללה נכלל ר"ה בחשבון עשרת ימי תשובה – באה לאחרי העבודה דר"ה מצד עצמו⁶.

חג. תשובה היא למעלה מכל המצוות, ולכן מועילה תשובה לתקן את כל הפגמים שע"י המצוות, כיון שמגעת למעלה יותר מכל המצוות⁷.

ט15
וכיון שאומרים שענין התשובה (דר"ה) בא רק לאחר הענין דר"ה שמצד עצמו, הרי מובן, שהענין דר"ה שמצד עצמו הוא למעלה עוד יותר מענין התשובה.

יהעבודה דר"ה שמצד עצמו היא – "אמרו⁸ לפני כו' מלכיות כדי שתמליכוני עליכם". ומובן, שקודם שמקבל על עצמו מלכותו יתברך, לא שייכת כל עבודת המצוות (וכמאמר⁹ "קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי"). ובמילא, הנה גם עבודת התשובה, שענינה לתקן מה שלא קיים גזירת המלך¹⁰ – שייכת רק לאחר קבלת מלכותו יתברך.

יאוהיינו, שע"י העבודה דר"ה – "שתמליכוני עליכם" – לוקחים את העצמות ממש, למעלה מכל הגילויים: קיום המצוות (גזירות) – מגיע ברצון העליון כפי שנמשך למטה בגילוי, שהרי המצוות הן רצונו יתברך; עבודת התשובה, שמתקנת גם מה שעשה היפך הרצון – מגעת למעלה יותר מהרצון, אבל עדיין במדריגה שיש לה שייכות עם בחינת הרצון¹¹, כי במדריגה שאינה שייכת כלל לרצון – גם עבודת התשובה על היפך הרצון אינה תופסת מקום, כיון שיש לה עדיין שייכות לרצון, גילויים; ואילו העבודה ד"תמליכוני עליכם" מגעת בהעצמות ממש – למעלה מכל הגילויים¹².

יבומזה מובן גם גודל מעלת נשמות ישראל, שהם מגיעים בהעצמות ממש, ולכן ביכלתם לעורר אצל הקב"ה בעצמו את הרצון להיות מלך¹³. אבל בכדי להגיע להעצמות ממש, נדרש הביטול הפנימי¹⁴ שמצד עצם

יג16
הנשמה¹⁵, שמתבטא בענין ההכתרה – הבקשה "מלוך על העולם כולו וכו'".

ידד. השם שקוראת התורה – אינו שם הסכמי, אלא הוא מבטא את החיות (המהות) של הדבר הנקרא בשם זה¹⁶. וגם בשם "ראש השנה" מרומזים¹⁷ הענינים האמורים:

טו"ראש" – כולל: (א) המהות והמעלה של הראש מצד עצמו, למעלה מכל האברים, (ב) הראש כולל את החיות של כל האברים, (ג) הראש מנהיג את כל האברים גם לאחרי שכבר נמשכת בהם החיות.

טזוכן הוא גם בראש השנה: (א) העבודה דר"ה מצד עצמו – "שתמליכוני עליכם" – שמגעת בהעצמות, כנ"ל, למעלה מלהיות בערך לעבודה של כל ימי השנה; (ב) עבודת התשובה של ר"ה, שיש לה ערך ושייכות למצוות (גזירות), אבל היא למעלה מהם, והיא כמו כלל הכולל כולם; (ג) פעולת ההחלטה הטובה בר"ה על קיום המצוות של כל השנה¹⁸ – כמו הראש המנהיג את האברים.

יזה. בהעצמות – אין הגבלות ח"ו.

יחוכיון שההמשכה הנמשכת בר"ה ע"י תקיעת שופר היא מהעצמות ממש – הרי בהמשכה זו לא שייכים חשבונות, ואין בה הגבלות של סדר השתלשלות.

יטובודאי תהי' ההמשכה כרצונו ית', והרי רצונו הוא בודאי טוב (שהרי "באור¹⁹ פני מלך" יש רק "חיים"²⁰), וטוב בגשמיות²¹ (כידוע²² שהעצמות קשור כביכול עם גשמיות),

כ17
והיינו שיומשך מהעצמות כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה.

כא* * *

כבו. [כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון שלש תנועות (דהבעש"ט, המגיד ואדמו"ר הזקן). ניגון הצ"צ. ניגון אדמו"ר מהר"ש. ניגון כ"ק מו"ח אדמו"ר – ה"בינוני". ניגון אדמו"ר הזקן בן ד' הבבות (בבא הרביעית – פ"א). "ניע זשוריצי כלאָפּצי"²³.

כגלאחרי ברכת המזון – התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן "הושיעה את עמך".

כדלאחרי תפלת ערבית, הבדלה וחלוקת כוס של ברכה, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:]

כהיעזור השי"ת שהענין ד"מתעשרת בסופה"²⁴ – שנעשה כבר מיד לאחרי תקיעת שופר²⁵ – יומשך בפועל על כל השנה, בטוב הנראה והנגלה, למטה מעשרה טפחים, בבני חיי ומזוני רויחי.

כו(ואח"כ הוסיף:) והיציאה מראש השנה על כל השנה תהי' בשמחה ובששון.

כז[והתחיל לנגן "כי בשמחה תצאו"].

כח______  ______