Toras Menachem·Vol. 35 (5723·Part 1)·Sicha of Shabbos Parshas Chayei Sara·Shabbos Mevarchim Kislev 5723תורת מנחם·לה - שנת תשכ"ג - חלק ראשון·בס"ד. שיחת ש"פ חיי שרה·מבה"ח כסלו·ה'תשכ"ג

אבלתי מוגה

בא. בהפרשיות שקורין בשבועות אלו מדובר אודות "מעשה אבות" שהם מהווים "סימן לבנים"⁹¹⁹.

גכלומר: אין הכוונה שזהו סימן בעלמא שכל מה שאירע לאבות יארע גם לבנים, אלא ש"מעשה אבות" מהוה נתינת כח לבנים שגם הם יהיו יכולים לילך באותה הדרך.

דובלשון המדרש⁹²⁰: "כבוש את הדרך לפני בניך", היינו, שהאבות סללו את הדרך לכל בנ"י שיוכלו לילך בה.

הוהפירוש ד"סימן" הוא – בדוגמת סימנים שמציינים על הדרכים שעל ידם יודעים באיזו דרך לילך, ולולי הסימנים לא היו יודעים זאת.

וב. ובהקדמה – שבענין הסימנים שבתורה יש שני סוגים⁹²¹: (א) סימן בעלמא שעל ידו יודעים לאן שייך הדבר, אבל הסימן אינו שייך להדבר עצמו. (ב) הסימן הוא הסיבה לתכונות הדבר.

זולדוגמא – בסימני טומאה וטהרה של בעלי-חיים:

חהסימן שעוף טורף ודורס הוא עוף טמא⁹²² – אינו סימן בעלמא, אלא הוא סיבה, שבגלל היותו טורף ודורס, לכן הוא טמא.

טועד"ז בנוגע לסימני הטהרה, מעלה גרה ומפריס פרסה⁹²³ – שסימנים אלו הם סיבה לטהרת בעלי-החיים.

יוענינו בעבודת האדם – שהנשמה מצד עצמה אינה שייכת לענינים גשמיים, ורק מצד התלבשותה בגוף ונפש הבהמית – כדי למלא את הכוונה דדירה בתחתונים⁹²⁴ – זקוקה היא לאכילה ושתי' ושאר עניני עוה"ז, וצריכה להעלות את עניני העולם לקדושה. אך כדי להעלות את עניני העולם – יש צורך לילך בסדר העבודה דמעלה גרה ומפריס פרסה:

יא207
לא כל דבר שרואים בעולם צריכים לחטוף – "חטוף ואכול חטוף ואישתי"⁹²⁵, אלא יש צורך לברר תחילה, ובירור כפול – מעלה גרה – לחזור וללעוס ("איבער-קייען") כל דבר פעמיים: לכל לראש – לברר היטב אם אין שמץ איסור בדבר, ולאחרי שיודע שדבר זה מותר בתכלית, צריך להתחיל לברר אם הדבר מוכרח לו בכדי שיוכל לעבוד עבודתו. וכמאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר⁹²⁶ בשם חסידים הישנים: "וואָס מ'טאָר ניט – טאָר מען ניט, און וואָס מ'מעג – דאַרף מען אויך ניט" (מה שאסור – אסור, ומה שמותר – ג"כ לא צריך). והיינו, דכיון שמונח אצלו שבעצם אין ליהודי שייכות לגשמיות, ואין זה אלא ש"על כרחך אתה חי"⁹²⁷, בכדי להשלים את הכוונה דדירה בתחתונים – אזי כל דבר שאינו מוכרח לו, אלא הוא "מותרות" בלבד, אינו משתמש בו.

יבותנאי נוסף בשביל להעלות את הענינים הגשמיים לקדושה – מפרסת פרסה – שה"רגל" שבה הולך על הארץ צריכה להיות חלוקה לשתים, היינו, שסדר הליכתו של יהודי בעולם צריך להיות בשני קוין, ולא בקו אחד, "קיימא דחד סמכא"⁹²⁸, כבעולם התוהו⁹²⁹, כמדובר בהמאמרים דשנה שעברה⁹³⁰ שהעבודה צריכה להיות באופן של רצוא ושוב שהם ב' קוין דוקא, והיינו, שעוסק לא רק בקו התפלה (העלאה מלמטה למעלה) בלבד, או בקו הגמ"ח (המשכה מלמעלה למטה) בלבד, אלא בשני הקוין, וכמאמר חז"ל⁹³¹ "על שלשה דברים העולם (עולם גדול, וכן עולם קטן זה האדם⁹³²) עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים", ע"פ הוראות התורה.

יגוזהו ששני הסימנים מעלה גרה ומפרסת פרסה הם סיבה לטהרת הבהמה – ה"בהמה" שבאדם – כי, כאשר ישנם שני תנאים הנ"ל, אזי יכולים להעלות את הדברים הגשמיים שבעולם.

ידג. וכן הוא בענין "מעשה אבות סימן לבנים" – שאין זה סימן בעלמא, אלא שהאבות "כבשו את הדרך", היינו, שע"י עבודתם של האבות סללו את הדרך ונתנו לנו את הכח לילך בה.

טו208
וכפי שמצינו בנוגע לעבודתו של אברהם אבינו בהכנסת אורחים – כמ"ש הרמב"ם⁹³³ ש"הוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה", היינו, שע"י עבודתו בגמילות חסדים חקק והנהיג זאת אצל כל בנ"י. ועד"ז בנוגע לעבודתו של יצחק בקו הגבורה – חפירת בארות, וכן בנוגע לעבודתו של יעקב בקו התורה, כמ"ש⁹³⁴ "ותורה שם בישראל", היינו, שע"י עבודתם חקקו ופעלו ענינים אלו אצל כל בנ"י.

טזובפרטיות יותר:

יזאע"פ שלכל אחד מהאבות היתה עבודה מיוחדת (כנ"ל), מ"מ, אין הכוונה שלא עסקו בשאר עניני העבודה – שהרי אמרו חז"ל⁹³⁵ שמאברהם אבינו התחילו "שני אלפים תורה", והחידוש של "שני אלפים תורה" לגבי "שני אלפים תוהו", הוא, שתוהו ענינו פירוד, ותורה ענינה התכללות, ולכן, בהכרח לומר שאצל כל אחד מהם היתה העבודה בכל ג' הקוין,

יח– וכפי שאמרו חז"ל⁹³⁶ ש"אברהם נקרא ישראל", וכן "יצחק נקרא שמו ישראל", היינו, שגם אצל אברהם ויצחק היתה העבודה של יעקב.

יטוכמו כן מצינו שגם אצל אברהם היתה העבודה בקו הגבורה, מדתו של יצחק, כמ"ש⁹³⁷ "עתה ידעתי כי ירא אלקים עתה".

כוכן מובן ממה שאמרו חז"ל⁹³⁸ שהקב"ה "צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם" (ועד שבגלל זה הוצרך אברהם אבינו לבקש מהקב"ה על ענין הזקנה, שעי"ז יהי' ניכר החילוק בינו לבין בנו יצחק⁹³⁹) – דאף שמדובר בנוגע לקסלתר פנים הגשמי, הרי כל הענינים הגשמיים נמשכים מרוחניות, ובפרט ע"פ המבואר באגה"ק⁹⁴⁰ ש"חיי הצדיק אינם חיים בשריים כ"א חיים רוחניים", וא"כ, מזה גופא שהיו דומים זל"ז בגשמיות, מוכח שכן הוא גם ברוחניות, והיינו, שאצל שניהם היתה העבודה בשני הקוין דחסד וגבורה⁹⁴¹. וכמו כן הי' אצלם קו התפארת, ענין התורה, כנ"ל שנקראו בשם ישראל.

כאובודאי שאצל יעקב, קו האמצעי, היו גם ב' הקוין של אברהם ויצחק, כמ"ש⁹⁴² "אלקי אבי אלקי אברהם ופחד יצחק הי' לי" –

כב209
אלא שהחילוק בין כל א' מג' האבות הוא – איזו עבודה היתה אצלו העיקר, בגילוי יותר⁹⁴³, ואותה חקק לבניו אחריו, כל בנ"י. וזהו שאברהם חקק את קו החסד, יצחק חקק את קו הגבורה, ויעקב חקק את קו התפארת.

כגוכל עניני העבודה של כל שלשת האבות צריכים להיות אצל כאו"א מישראל, כמבואר⁹⁴⁴ בפירוש מאמר חז"ל⁹⁴⁵ "אין קורין אבות אלא לשלשה", שאין זה כמו השבטים שכל שבט ושבט במסילתו יעלה, אלא שאצל כאו"א מישראל צריכה להיות העבודה של כל שלשת ה"אבות", וכפי שאומרים בהתחלת התפלה: "אלקי אבותינו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב", והיינו, לפי שמעשה אבות מהוה סימן ונתינת כח לבנים.

כדד. והנה, אע"פ שמעשה אבות סימן ונתינת כח לבנים, מ"מ, מעשה האבות אינם אלא "ריחות" בלבד, אבל אנו "שמן תורק שמך"⁹⁴⁶, והיינו, שעבודת בנ"י לאחרי מ"ת היא נעלית יותר ממעשה האבות.

כהאמנם, בפרשה זו, פרשת חיי שרה, יש חידוש בענין מעשה אבות לגבי כל הענינים שבספר בראשית, שנקרא ספר הישר, ע"ש שבו מסופר מעשה האבות שנקראו ישרים⁹⁴⁷ – שלא זו בלבד ש"מעשה אבות סימן לבנים", אלא יתירה מזה, ש"יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה"⁹⁴⁸.

כוכלומר: לא רק האבות עצמם, אלא אפילו עבדי אבות, ולא רק תורתן (כפי שמצינו שאליעזר הי' דולה ומשקה מתורת רבו⁹⁴⁹), אלא אפילו שיחתן של עבדי אבות – הרי זה יפה מתורתן של בנים, היינו, לא רק משיחתן אלא גם מתורתן, ולא רק מתורתן של עבדי בנים, אלא מתורתן של בנים עצמם.

כזוכיון שכל עניני התורה הם הוראה בעבודתינו, הרי גם ענין זה ש"יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים" נוגע לנו. ועכצ"ל, שבעבודתו של כל אחד מישראל ישנם ב' הענינים ד"תורתן של בנים"

כח210
ו"שיחתן של עבדי אבות" (כדלקמן), ועז"נ ש"שיחתן של עבדי אבות" שבכל אחד יפה מ"תורתן של בנים" שבו.

כט[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה להפסיק באמירת לחיים וניגון].

ל* * *

לאה. ויובן בהקדם דיוק נוסף:

לבענין זה ש"יפה שיחתן של עבדי אבות" שנאמר בנוגע לשיחתו של אליעזר שהוכפלה בתורה, יכול הי' להאמר – לכאורה – גם בנוגע לשאר השיחות של עבדי אבות, שלפנ"ז ושלאח"ז.

לגאבל בפועל – לא מספרת התורה מאומה אודות שיחתן של עבדי יצחק, וגם לא אודות שיחתן של עבדי יעקב. בנוגע לעבדי יעקב – מספרת התורה מה שאמר להם יעקב: "כה תאמרון לאדוני לעשו"⁹⁵⁰, אבל מה שאמרו הם – לא מספרת התורה. ועד"ז בנוגע לעבדי אברהם – הרי בשעה שאברהם שלח את אליעזר להשליחות שאודותה מסופר בפרשה זו, הי' כבר אברהם בן ק"מ שנה, לאחרי שאליעזר הי' עבדו במשך שנים רבות, ואעפ"כ, מכל שיחותיו של אליעזר לא סיפרה התורה מאומה, מלבד שיחתו של אליעזר בעת שליחותו בנוגע לנישואי יצחק ורבקה.

לדומזה מוכח שעיקר המעלה ב"שיחתן של עבדי אבות" מודגשת בשיחה זו דוקא.

להו. ויש לבאר מעלתה של שיחה זו – שקשורה עם כל שלשת האבות:

לוובהקדם דיוק הלשון "שיחתן של עבדי אבות", לשון רבים – אע"פ שמסיפור שיחתו של אליעזר מוכח רק בנוגע לעבדי אברהם.

לזלכאורה יש לומר, שכיון שאברהם נתן ליצחק שטר מתנה על כל נכסיו⁹⁵¹, נמצא, שאליעזר הי' גם עבדו של יצחק. אבל, כד דייקת שפיר, אין זה תירוץ מספיק – שהרי סוכ"ס, בשעת שליחות זו הי' אליעזר עבדו של אחד מהם: של אברהם לבדו, או של יצחק לבדו. וע"פ המבואר במדרש⁹⁵² ששטר המתנה שנתן ליצחק הי' על הזמן שלאחר מותו, נמצא, שאליעזר הי' אז עבדו של אברהם לבדו, וכן מורה לשון הפסוק⁹⁵³ "ויאמר עבד אברהם אנכי".

לח211
וההסברה בזה – ששליחות זו ששלח אברהם את אליעזר היתה בנוגע לנישואי יצחק, והתכלית דנישואי יצחק היא בשביל לידת יעקב, כמ"ש⁹⁵⁴ "כי ביצחק יקרא לך זרע", "ביצחק, ולא כל יצחק"⁹⁵⁵, יעקב דוקא, ונמצא, ששיחתו של אליעזר בענין זה היתה קשורה עם כל ג' האבות.

לטועפ"ז יש לבאר גם במה שמצינו בנוגע להשבועה שהשביע אברהם את אליעזר בנקיטת חפץ, באמרו "שים נא ידך תחת ירכי"⁹⁵⁶, שכשם ששבועה בנקיטת חפץ צריכה להיות ע"י ב"ד, כמו כן בשבועה זו הי' אברהם בגדר ב"ד⁹⁵⁷ – דאע"פ שהשבועה היתה ע"י אברהם לבדו, מ"מ, יש בזה גם הכח של יצחק ויעקב (ע"ד ב"ד של שלשה), כיון שהשליחות על ענין זה היתה קשורה עם כל ג' האבות.

מוזהו הפירוש בדיוק הלשון "יפה שיחתן של עבדי אבות", לשון רבים – שלא זו בלבד שמזה שהתורה מספרת בנוגע לאברהם, למדים "בנין אב" גם בנוגע ליצחק ויעקב, אלא עוד זאת, ששיחה זו אכן קשורה עם כל ג' האבות.

מאוהיינו, שהמעלה המודגשת בשיחתו של אליעזר בנוגע להשליחות בענין נישואי יצחק, היא, שבענין זה ישנו בגילוי לא רק קו החסד (כמדובר לעיל (ס"ג) שאף שכל א' מג' האבות עסק בכל ג' הקוין, מ"מ, עיקר עבודתו בגילוי היתה בקו אחד), אלא גם קו הגבורה וקו התפארת, ענינם של כל ג' האבות (משא"כ שאר השיחות של אליעזר שהיו קשורים עם אברהם כפי שעבודתו בגילוי היא בקו החסד בלבד).

מבז. וביאור הענין:

מגכאשר אברהם אבינו שלח את אליעזר בהשביעו אותו "אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק"⁹⁵⁸, הזהירו "השמר לך פן תשיב את בני שמה"⁹⁵⁹, "רק את בני לא תשב שמה"⁹⁶⁰, והיינו, לפי שבשעה שנעקד יצחק ע"ג המזבח נעשה "עולה תמימה", ולכן נאסר עליו לצאת מחוץ לארץ ישראל⁹⁶¹.

מדויש לבאר ענינו המיוחד של יצחק, שמכל ג' האבות רק הוא לא הי' יכול לצאת לחוץ לארץ – דלא כשאר האבות שגם אצלם היתה לכל

מה212
אחד מעלה מיוחדת – כפי שמצינו שיעקב הוא "בחיר שבאבות"⁹⁶², ואברהם נקרא "האדם הגדול בענקים"⁹⁶³, ולמרות גודל מעלתם היו יכולים לצאת לחוץ לארץ.

מווהביאור בזה – שענינו ועבודתו של יצחק הו"ע עבודת הקרבנות, שזוהי עבודה בקו הגבורה, העלאה מלמטה למעלה, ע"ד העלי' ע"ג המזבח. ובזה גופא יש כמה מדריגות, ועד לתכלית השלימות בהעלי' ע"ג המזבח – קרבן עולה, שכולה כליל, היינו, שמתבטל ממציאותו לגמרי ("ער ווערט אינגאַנצן אויס מציאות"), ועולה כולו לה'. וזהו שעבודתו של יצחק היא בארץ ישראל דוקא, מבלי לצאת לחוץ לארץ – בדוגמת הקרבנות שקרבים ע"ג המזבח דוקא.

מזמשא"כ עבודתו של אברהם היתה בקו החסד, שזהו"ע ההמשכה מלמעלה למטה, שהרי חסד ענינו "חס דלי"ת"⁹⁶⁴, היינו, לחוס ולהשפיע גם על מי שהוא במצב של דלות – שזהו כללות הענין דחוץ לארץ, היינו, חוץ לארץ ישראל שעלי' נאמר⁹⁶⁵ "לא תחסר כל בה", ולכן שייכת עבודתו של אברהם אבינו גם בחוץ לארץ.

מחועד"ז בנוגע ליעקב – שאף שענינו הוא (לא חסד, אלא) תורה, יש בזה גם ענין של המשכה למטה, ולכן שייכת עבודתו גם בחוץ לארץ – כשם שאפילו בתורה מצינו שישנו לא רק תלמוד ירושלמי אלא גם תלמוד בבלי.

מטוזהו שאברהם ויעקב היו יכולים לצאת לחוץ לארץ, משא"כ יצחק לא הי' יכול לצאת לחוץ לארץ – כיון שעבודתו של יצחק היתה (לא בדרך של המשכה מלמעלה למטה, אלא אדרבה) בדרך של העלאה מלמטה למעלה.

נוכל כך מודגש אצל יצחק ענין ההעלאה מלמטה למעלה עד שמצינו שהוא למעלה מזמן ומקום – שזהו ש"לא נאמרה זכירה ביצחק" (דלא כמו גבי אברהם ויעקב שבהם נאמר⁹⁶⁶ "וזכרתי את בריתי יעקב גו' ואף את בריתי אברהם אזכור"), לפי ש"אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח על המזבח"⁹⁶⁷, והיינו, שענינו של יצחק הוא למעלה מגדרי הזמן והמקום.

נא213
ועד"ז מצינו⁹⁶⁸ שבמשך ב' שנים שבין זמן העקידה עד שרבקה היתה בת ג' שנים הי' יצחק בגן עדן, ושנים אלו לא נימנו במנין שנותיו – שעפ"ז מתורצת הקושיא בנוגע לחשבון שנותיו של יצחק, שמצינו שבעת מיתת אברהם היו יעקב ועשו בני י"ג שנה (כמ"ש⁹⁶⁹ "ויגדלו הנערים גו'", שנעשו בני י"ג שנה⁹⁷⁰, "ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה .. ובישל יעקב עדשים להברות את האבל"⁹⁷¹), ולכאורה ע"פ החשבון הוצרכו להיות אז בני ט"ו שנה (שהרי אברהם חי קע"ה שנים⁹⁷², וכיון שבלידת יצחק הי' אברהם בן ק' שנה⁹⁷³, ויצחק הי' בן ס' שנה בלידת יעקב ועשו⁹⁷⁴, נמצא, שבמיתת אברהם היו יעקב ועשו בני ט"ו שנה), אלא, שב' השנים שהי' יצחק בגן עדן לא נימנו במנין שנותיו.

נבח. והנה, אע"פ שעבודתו של יצחק היא בארץ ישראל דוקא, ואסור לו לצאת לחוץ לארץ, מ"מ, הרי צריכים גם לברר את הענינים שבחוץ לארץ, שזהו תוכן כללות ענין השידוך דיצחק עם רבקה, כידוע⁹⁷⁵ שבחי' רבקה הוא מלשון רבקות של שלש שלש בקר כו'⁹⁷⁶, שמורה על בירור נה"ב כו'; אלא, שענין זה אינו באופן שיצחק יוצא לחו"ל, אלא באופן ששולחים לשם שליח ונותנים לו כחות שיוכל להביא את רבקה ליצחק.

נגושליחות זו נעשית ע"י אליעזר באמרו "עבד אברהם אנכי", היינו, שהולך בשליחותו ובכחו של אברהם, שענינו קו החסד, המשכה מלמעלה למטה:

נדהשליחות לפעול בירור העולם נעשית בכחו של אברהם אבינו – "אחד הי' אברהם"⁹⁷⁷, "אברם העברי"⁹⁷⁸, ע"ש ש"כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד"⁹⁷⁹, ואעפ"כ, אינו מתפעל מכל העולם שמסביבו, ואדרבה, כמ"ש⁹⁸⁰ "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", "אל תקרי ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב"⁹⁸¹, ולא רק באופן שהקב"ה הוא "א-ל העולם", היינו, שהעולם הוא

נה214
מציאות בפ"ע, והקב"ה הוא א-ל העולם, אלא "א-ל עולם", היינו, שהעולם עצמו הוא אלקות⁹⁸².

נוובכח זה הלך אליעזר בשליחותו של אברהם, והתגבר על כל המניעות והעיכובים שהיו בשליחותו (כמסופר במדרש⁹⁸³ שכאשר נתנו סם בתוך הקערה שלו, בא מלאך והחליף את הקערות כו'), ועד שפעל שיתנו לו את רבקה כו'.

נזוכאשר אליעזר עבד אברהם ממלא את שליחותו בחוץ לארץ – בכחו של אברהם (שענינו המשכה מלמעלה למטה) – ומביא את רבקה ליצחק, אזי נעשית פעולת הבירור וההעלאה ע"י יצחק, שענינו העלאה מלמטה למעלה.

נחט. והתכלית בזה היא – "ויביאה יצחק האהלה גו' ותהי לו לאשה"⁹⁸⁴ – ענין הנישואין דוקא.

נטכלומר: אין להסתפק בענין האירוסין בלבד שנעשה ע"י פעולתו של אליעזר⁹⁸⁵, במעמד העשרה אנשים שלקח עמו יחד עם עשרת הגמלים⁹⁸⁶ – שכן, אע"פ שגם ע"י האירוסין נעשית מקודשת ליצחק באופן שנאסרת אכו"ע כהקדש⁹⁸⁷, מ"מ, אין זה מספיק, כיון שהקשר והשייכות שנעשה בין רבקה ליצחק ע"י ענין האירוסין הוא באופן מקיף בלבד, והתכלית היא להביא את רבקה אל יצחק כדי שיהי' גם ענין הנישואין שהוא יחוד פנימי, שעי"ז יהי' לידת בנים (יעקב), שבענין זה מתגלה כח האין-סוף בנבראים⁹⁸⁸.

סולהעיר, שאצל יצחק ורבקה התחיל גילוי כח הא"ס תיכף ומיד כאשר "ויביאה יצחק האהלה", שהרי אז נעשו ג' הענינים ד"נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצוי' בעיסה, וענן קשור על האוהל"⁹⁸⁹, ובנסים אלו מתגלה כח הא"ס (כולל גם בה"נר דלוק", שמצד עצמו הי' דולק לעולם, ורק מצד מצות הדלקת נר שבת הוצרכו להדליק נר חדש בערב שבת הבא).

סא215
וענינו בעבודה – שלאחרי שמבררים הבירורים בחוץ לארץ, צריך לפעול בהם ענין היחוד, ע"ד "ויביאה יצחק האהלה גו' ותהי לו לאשה", ועד "וינחם יצחק גו'"66, שהו"ע התשובה.

סבוהענין בזה – שלא מספיק הבירור בדרך אתכפיא, אלא צריך לפעול הענין דאתהפכא, שזהו ענין נעלה יותר ממה שמצינו בדוד שנאמר בו⁹⁹⁰ "ולבי חלל בקרבי", "כי הרגו בתענית"⁹⁹¹, וזוהי מעלתו של אברהם אבינו, כדאיתא בירושלמי סוף ברכות ש"אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב, דכתיב⁹⁹² ומצאת את לבבו נאמן לפניך" ("שתי לבות, שאף יצה"ר שלו החזירוהו לטוב"⁹⁹³), ועד"ז בנוגע להגוף, שפועל עליו להיות במעמד ומצב ש"כי מטא למודים מנפשי' כרע"⁹⁹⁴.

סגוענין זה נעשה ע"י התורה, ענינו של יעקב (שזוהי תכלית ומטרת שליחותו של אליעזר בכחו של אברהם לפעול השידוך של יצחק ורבקה) – כמארז"ל⁹⁹⁵ "בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין", "תבלין" דייקא, שענינו שנותן טעם בהמאכל, והיינו, שאין זה באופן שמבטלים את מציאותו של היצה"ר, אלא אדרבה, מהפכים אותו לטוב, כמבואר בתניא⁹⁹⁶ בפירוש הכתוב⁹⁹⁷ "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי" (ש"הוא מאמר השכינה לבני' כללות ישראל"), "מטעמים לשון רבים .. כמו שבמטעמים גשמיים ד"מ יש שני מיני מעדנים, אחד ממאכלים ערבים ומתוקים, והשני מדברים חריפים או חמוצים רק שהם מתובלים ומתוקנים היטב עד שנעשו מעדנים להשיב הנפש".

סדי. המורם מכל האמור לעיל – שבהשליחות של אליעזר בנוגע להשידוך של יצחק ורבקה נכללים כל עניני העבודה של שלשת האבות אברהם יצחק ויעקב:

סהא) כללות ענין השידוך של יצחק עם רבקה, שהו"ע הבירורים – בהתאם לכך שענינו של יצחק הוא העלאה מלמטה למעלה,

סוב) שליחותו של אליעזר עבד אברהם לילך לחוץ לארץ ולהביא את רבקה ליצחק (כיון שיצחק בעצמו לא הי' יכול לצאת לחוץ לארץ, להיותו עולה תמימה) – בכחו של אברהם, שענינו המשכה למטה דוקא,

סז216
ג) תכלית ומטרת השידוך של יצחק ורבקה – ענין הנישואין, שהוא יחוד פנימי, שעל ידו נעשה לידת בנים – יעקב, שענינו תורה, שעל ידה נעשה (לא רק ענין של בירור כו', אלא גם) יחוד פנימי כו'.

סחיא. ועל זה אמרו "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים":

סטובהקדים המבואר במאמר של הצ"צ⁹⁹⁸ החילוק שבין שיחה לתורה – על יסוד מאמר חז"ל⁹⁹⁹ "שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד", כיון שבגילוי אין בזה ענין של חכמה (תורה), וזהו החידוש שגם "שיחתן" צריכה לימוד – ש"שיחה" הו"ע התפלה.

עודוגמתו בנוגע לחילוקי אופני העבודה במשך זמני השנה – כפי שמצינו באחרונים¹⁰⁰⁰ שבחדשי אלול ותשרי גם תלמידי חכמים ממעטים בלימוד התורה, ומוסיפים בתפלה ותשובה, שזהו"ע ה"שיחה".

עאועד"ז יש חילוק בין תורה לשיחה בלימוד התורה גופא – שזהו החילוק שבין נגלה דתורה לפנימיות התורה, שבלימוד הנגלה העיקר הוא ענין ההבנה וההשגה (חכמה), ועד שיש חיוב לחדש בתורה¹⁰⁰¹, ואילו בפנימיות התורה העיקר הוא לא ענין החידוש, כי אם לימוד "אותיות הרב"¹⁰⁰², אלא שאותיות הרב צריכים לבוא בהבנה והשגה, והעיקר הוא – שעי"ז "יראת ה' היא אוצרו"¹⁰⁰³, כדאיתא בגמרא¹⁰⁰⁴ המשל מכור חיטין שצריכין לערב בהם "קב חומטין" (כמבואר בלקו"ת בהביאור ע"פ ולא תשבית מלח¹⁰⁰⁵), שזהו ע"ד ענין ה"שיחה" בלימוד התורה גופא¹⁰⁰⁶.

עביב. ועפ"ז יש לבאר המעלה ד"שיחתן" לגבי "תורתן" ("יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים") המודגשת בפרשתו של אליעזר בנוגע להשידוך של יצחק ורבקה שבה נכללת כללות העבודה:

עגאמרו חז"ל¹⁰⁰⁷ "העוה"ז אירוסין היו .. אבל לימות המשיח יהיו נישואין, שנאמר¹⁰⁰⁸ כי בועליך עושיך", וזהו גם מש"נ¹⁰⁰⁹ "והי' ביום ההוא

עד217
.. תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי", "ככלה בבית חמי' ולא ככלה בבית אבי'"¹⁰¹⁰.

עהומבואר בלקו"ת¹⁰¹¹ הטעם שענין הנישואין יהי' לעתיד לבוא, משא"כ במ"ת הי' רק בחי' אירוסין – לפי שלעתיד לבוא יהי' גילוי פנימיות התורה, שזהו עיקר ענין התורה, ועד שאמרו חז"ל¹⁰¹² "התורה שאדם למד בעוה"ז הבל הוא לפני תורתו של משיח" (פנימיות התורה), ולכן על ידה דוקא נעשה אמיתית הענין דיחוד פנימי שבנישואין.

עווכיון שתכלית הכוונה בהשליחות של אליעזר בנוגע לשידוך דיצחק ורבקה הוא היחוד פנימי שבענין הנישואין, לכן מודגשת בפרשתו של אליעזר המעלה ד"שיחתן" לגבי "תורתן", שזוהי המעלה דפנימיות התורה לגבי נגלה דתורה, שדוקא על ידה נעשה אמיתית היחוד שבענין הנישואין.

עזיג. ויש לקשר זה עם ענינו של שבת מברכים חודש כסלו:

עחחודש כסלו, להיותו חודש השלישי לתשרי, הרי הוא ע"ד חודש השלישי לניסן, חודש סיון, החודש דמתן-תורה, אלא, שחודש כסלו הוא החודש דמתן-תורה של פנימיות התורה¹⁰¹³.

עטוהענין בזה – שע"י המאסר של רבינו הזקן בפטרבורג והשחרור והגאולה שלו בי"ט כסלו נעשה הגילוי דפנימיות התורה ע"י תורת החסידות באופן של הבנה והשגה, ע"ד הענין ד"כתית למאור"¹⁰¹⁴, "הזית הזה כשכותשין אותו הוא מוציא שמנו"¹⁰¹⁵.

פוזהו שבשבת מברכים חודש כסלו, שבו נמשכת הברכה על ענינו של חודש כסלו, מ"ת דפנימיות התורה, קורין בתורה פרשתו של אליעזר שבה מודגשת המעלה ד"שיחתן" לגבי "תורתן", שזוהי המעלה דפנימיות התורה שעל ידה נעשה שלימות ענין הנישואין, כנ"ל.

פאומזה מובן שיום הש"ק פרשת חיי שרה, מברכים החודש כסלו, הוא זמן מסוגל בכל הקשור להוספה בלימוד פנימיות התורה, תורת החסידות, שעי"ז ממהרים ומזרזים ופועלים את שלימות הגילוי דפנימיות התורה ושלימות ענין הנישואין דלעתיד לבוא.

פב218
ולהעיר, שאע"פ שמצינו בדרושי חסידות של אדמו"ר האמצעי¹⁰¹⁶ ש"בגלות האחרון .. יכול להיות שיהי' חכם בלא יראה כלל (היינו ללא פנימיות התורה שעל ידה "יראת ה' היא אוצרו", כנ"ל) .. ויוכל לכוין לאמיתית הדין יותר כו'" – הרי מובן שהכוונה אינה אלא ש"יכול להיות" מצב כזה, אבל בודאי שהתכלית היא שיהי' גם ענין היראה, ואדרבה, ענין היראה הוא כמשל "מפתחות החיצונות" שעל ידם באים גם ל"מפתחות הפנימיות"¹⁰¹⁷.

פגוהעיקר הוא – שכיון שכל הענינים דלעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות¹⁰¹⁸, צריכה להיות עכשיו העבודה בפנימיות התורה, שעי"ז זוכים לשלימות גילוי פנימיות התורה לעתיד לבוא.

פד* * *

פהיד. מאמר ד"ה ויהיו חיי שרה גו'.

פו* * *

פזטו. המאמר דלעיל הוא מ"ביכל" של מאמרי אדמו"ר הזקן משנת תקס"ב שיצא מן השבי', אלא שבביכל הנ"ל הוא ד"ה ואם בשדה ימצא האיש וגו'¹⁰¹⁹. וכמו כן נמצא מאמר זה בדרושי הצמח צדק באור התורה¹⁰²⁰, ושם הוא ד"ה ויגדלו הנערים. וגם בביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי בהוספות לפרשת חיי שרה¹⁰²¹ נתבאר קצת מענינים אלו.

פחוכמדובר כמ"פ¹⁰²² ש"הכל עשה יפה בעתו"¹⁰²³, וכמארז"ל¹⁰²⁴ "הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל" – שאף שכבר עברו כו"כ שנים מאז שנאמר מאמר זה בשנת תקס"ב, הנה דוקא עכשיו נתגלה המאמר, ובעזה"י יצא לאור (יחד עם שאר המאמרים שבביכל הנ"ל) בדפוס, כפתגם הצ"צ¹⁰²⁵ שדבר שבדפוס הוא לדורי דורות.

פטוכאשר המאמר יצא לאור בדפוס, אזי תהי' האפשרות ללמוד ולעיין

צ219
בהמאמר, כולל גם בהשוואה להמאמר כמו שנדפס באוה"ת בתוספת הגהות והערות וביאורים של הצ"צ, כפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר¹⁰²⁶ אודות גודל היגיעה שהתייגע הצ"צ על מאמרי אדמו"ר הזקן כפי שאמרם בלשונו הזהב.

צאטז. במאמר הנ"ל ישנו עוד ענין שנוגע במיוחד ליושבי אוהל ותלמידי הישיבה:

צבמבואר שם¹⁰²⁷ שמצד המשכת מוחין דגדלות יכול להיות יניקת החיצונים, כפי שמצינו שאברהם אבינו אמר "לו ישמעאל יחי' לפניך"¹⁰²⁸, ולכן צ"ל שמירה שלא תהי' יניקת החיצונים, וזהו ענין הקרום החופה על המוח ומגבילו שלא יתגלה כי אם כפי הצורך, שלכן גם כשמשכיל בשכלו איזה שכל חדש לא יוכל להרחיב ולהסביר אותו בגלל הגבלת הקרום שמגביל את המוח כו'.

צגוממשיך לבאר, שזהו"ע מצוות עשה ומצוות לא תעשה, שע"י מצוות עשה ממשיכים מוחין דגדלות, וע"י שמירת מצוות לא תעשה גורמים שלא יומשך למקום שאינו צריך כו'.

צדוענין זה נוגע גם לאופן העבודה בלימוד התורה – שהלימוד צריך להיות באופן של נקודה בהיכלא¹⁰²⁹, שהרי מצד התפשטות השכל יכול לילך בדרך עקלתון, והשמירה מזה היא ע"י ההתקשרות עם נקודת השכל.

צהוזהו גם כללות הענין ד"ברכו בתורה תחילה"¹⁰³⁰, היינו, שנוסף על ענין השכל וההשגה שבתורה, צריך לידע שזוהי חכמתו של הקב"ה, וידיעה זו מגבילה את השכל באופן שיכוין לרצון העליון כו'.

צווענין זה נעשה ע"י לימוד פנימיות התורה, שעל ידה נעשה גם לימוד נגלה דתורה באופן הרצוי.

צזוזהו גם שבתורת החסידות מודגש גודל הזהירות גם מעניני היתר שהם בבחי' מותרות, כהפתגם "וואָס מ'טאָר ניט טאָר מען ניט, און וואָס מ'מעג דאַרף מען אויך ניט" (כנ"ל ס"ב), וכידוע מ"ש בחובת הלבבות¹⁰³¹ שצריך להזהר במאה שערים של היתר שלא לבוא לשער אחד של איסור,

צח220
אפילו בשוגג, שהרי גם שוגג צריך כפרה (כדאיתא ברש"י ריש שבועות) – שזהו ע"ד ההגבלה שנעשית ע"י שמירת מצוות לא תעשה שלא יומשך האור למקום שאינו צריך.

צטוזהו גם הענין ד"פדה בשלום"¹⁰³², שהפדי' היא ע"י שלום¹⁰³³.

ק______  ______