Toras Menachem·Vol. 37 (5723·Part 3)·Sicha of Tuesday Parshas Chukas·3 Tammuz·5723תורת מנחם·לז - שנת תשכ"ג - חלק שלישי·בס"ד. שיחת יום ג' פ' חוקת·ג' תמוז·ה'תשכ"ג

א– לקבוצת תלמידים דישיבת "נר ישראל" טורונטו, בחדרו הק' –

בבלתי מוגה

גא. מנהג ישראל – ש"תורה הוא"⁴⁸⁸ – שמשתדלים לקשר כל דבר עם ענין של תורה.

דוטעם הדבר – לפי שהמציאות של עם ישראל (ע"פ דין) נעשתה בעת קבלת התורה במעמד הר סיני, כדאיתא בגמרא (במסכת יבמות⁴⁸⁹) שאז היתה הגירות של עם ישראל, ולכן, כל עניניהם של בנ"י, אפילו ענינים פשוטים, ענינים גשמיים, צריכים להיות קשורים וחדורים בהענין שעל ידו נעשתה המציאות שלהם – ענין התורה.

הובתורה גופא – הנה בתקופה וזמן שלומדים ענין מיוחד בתורה, יש לקשר כל הענינים עם ענין מיוחד זה שבתורה, שכן, עצם העובדה שלומדים ענין מיוחד זה, מהוה הוכחה שיכולים ללמוד ממנו הוראה בנוגע לכל שאר הענינים שנעשים בזמן זה, כולל גם עניני הגוף ועניני הרשות.

וב. בהתחלת מסכת קידושין⁴⁹⁰ שנינו: "האשה נקנית בשלש דרכים .. בכסף בשטר ובביאה".

זופשטות הדברים – שמדובר אודות הקשר והשייכות בין איש ואשה בישראל, שנקרא בשם "קידושין", שהאיש מקדש את האשה והאשה נעשית מקודשת לו.

חומבואר בגמרא⁴⁹¹ שהקשר בין איש ואשה נקרא בשם "קידושין" – לפי ש"אסר לה אכולא עלמא כהקדש", היינו, שנוסף לכך שנעשית שייכות מיוחדת בין האיש והאשה, ניתוסף גם בהיחס לכל העולם, ש"אסר לה אכולא עלמא כהקדש", ולא עוד אלא שהיחס השלילי לכל העולם ("אסר לה אכולא עלמא כהקדש") הוא ענין עיקרי, עד כדי כך שעל שם זה נקרא כללות הקשר והשייכות שבין איש לאשה בשם "קידושין".

ט98
וענין זה נעשה בשלש דרכים, בכסף בשטר ובביאה, כמבואר פרטי הדברים בזה בהמשך דברי המשנה והגמרא.

יוכללות החילוק בין ג' הדרכים שעל ידם נקנית האשה לבעלה:

יאכסף: כאשר האיש נותן לאשה כסף או שוה כסף – הרי אינו נותן חלק מגופו, כי אם דבר חיצוני בלבד, אבל, דבר חיצוני זה צריך להיות בעל חשיבות – "בפרוטה ובשוה פרוטה"⁴⁹², שבזה יכולה לקנות חיי נפשה⁴⁹³, משא"כ פחות משוה פרוטה שאינו דבר חשוב להיות קשור עם חיות הנפש.

יבשטר: גם כאשר השטר כשלעצמו אינו שוה פרוטה⁴⁹⁴, מ"מ, כאשר הבעל כותב על השטר הרי את מקודשת לי, והאשה מקבלת את השטר ברצונה (שהרי קידושין צ"ל ברצון האשה⁴⁹⁵), הרי היא מקודשת.

יגוביאה – היא השייכות הפנימית בין האיש לאשה, ועי"ז נעשית תכלית ענין הקידושין – "פרו ורבו ומלאו את הארץ"⁴⁹⁶ (כדאיתא בראשונים⁴⁹⁷ שמטעם זה אין מברכים על מצות קידושין ("אקב"ו לקדש את האשה"), כיון שקיום המצוה נעשה בלידת הבנים).

ידג. ויש לבאר תוכן כללות ענין הקידושין וחלותם ע"י שלש דרכים הנ"ל – ברוחניות הענינים.

טוובהקדמה – שכשם שעניני התורה ישנם בעולם למטה כפי ששייכים לגוף גשמי, כמו כן ישנם עניני התורה כפי שהם למעלה.

טזדהנה, קודם שירדה התורה למטה היתה כבר התורה למעלה, ועד שהמלאכים ביקשו שהתורה תנתן להם, "תנה הודך על השמים"⁴⁹⁸ (כדאיתא בגמרא במסכת שבת⁴⁹⁹).

יזולכאורה אינו מובן: כיון שאצל מלאכים לא שייכים עניני התורה כפי שהם בעולם למטה, כמו הענין דקידושי איש ואשה שאינו שייך כלל אצל מלאכים – א"כ מה היתה בקשתם שהתורה תנתן להם?

יחועכצ"ל, שהמלאכים ביקשו לקבל וללמוד את התורה כפי שהיא ברוחניות⁵⁰⁰, שכן, עניני התורה ישנם גם ברוחניות, ותורה כזו – כמו שהיא ברוחניות הענינים – יכולים גם המלאכים ללמדה.

יט99
וע"ד שמצינו בגמרא⁵⁰¹ "קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא כו'" בנוגע לדיני נגעים, וכפי שמבארים רבותינו נשיאינו (אדמו"ר הזקן והרביים שלאחריו)⁵⁰² פרטי הענינים בזה כפי שלומדים אותם במתיבתא דרקיעא (ברוחניות), אשר, מהם נשתלשלו חילוקי הדינים בנוגע לנגעים כפשוטם (בעולם למטה).

כומזה מובן גם בעניננו – שכללות ענין הקידושין והשלש דרכים שבהם האשה נקנית, ישנו גם ברוחניות הענינים.

כאד. והביאור בזה:

כבאיתא במדרשי חז"ל שכל "שיר השירים" רומז על ענין הקידושין שבין הקב"ה וכנס"י, שהקב"ה הוא הבעל וכנס"י היא אשתו של הקב"ה⁵⁰³.

כגוכן איתא במשנה במסכת תענית⁵⁰⁴: "ביום חתונתו זה מתן תורה", היינו, שבשעה שהקב"ה נתן את התורה לבנ"י, אזי היתה ה"חתונה" בין הקב"ה ובנ"י.

כדוהיינו, שבשעת מתן תורה בחר הקב"ה בבנ"י – "ובנו בחרת מכל עם ולשון"⁵⁰⁵ – שיהיו קשורים עמו, כמ"ש⁵⁰⁶ "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".

כהוענין זה נקרא בשם "קידושין" – כלשון הכתוב "גוי קדוש" – ע"ד קידושי איש ואשה ש"אסר לה אכולא עלמא כהקדש", והיינו, שיהודי צריך להסתכל על כל עניני העולם שהם אסורים עליו כהקדש, כדאיתא בגמרא במסכת ברכות⁵⁰⁷ "כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים".

כוה. ועל זה אמרו שהשידוך וההתקשרות של בנ"י עם הקב"ה – שכללותו הוא ע"י התורה, "ביום חתונתו זה מתן תורה" – הוא "בשלש דרכים, בכסף בשטר ובביאה", שהם ג' ענינים שבהם מתחלקת התורה עצמה.

כזוע"ד מאמר חז"ל⁵⁰⁸ "על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים", היינו, שכללות התורה נחלקת לג' הענינים

כח100
דתורה עבודה וגמ"ח, ועד"ז ישנה גם החלוקה של כללות התורה לג' הענינים דכסף שטר וביאה⁵⁰⁹.

כטוהענין בזה – שכללות המצוות נחלקים לג' סוגים: (א) מצוות שהם בגופו של אדם, (ב) רוב המצוות שאינם מצוות שבגופו, אלא הם קשורות עם הענינים שבהם מתעסק ומתייגע בכל ישותו, שכללותם הם נכסיו של אדם, (ג) מצוות הקשורות עם כחות הנפש, שעיקרם הוא כח החכמה, הבנה והשגה.

לוזוהי החלוקה דג' הענינים כסף שטר וביאה:

לאכסף – כסף לאו דוקא, אלא כולל גם שוה כסף – קאי על המצוות הקשורות עם נכסיו של אדם.

לבשטר – שלמדים⁵¹⁰ מגירושין שבהם נאמר⁵¹¹ "וכתב לה ספר גו'" – רומז על לימוד התורה שנקראת ספר, "ספר התורה הזאת"⁵¹².

לגוביאה – קאי על המצוות שהם בגופו של אדם.

לדועפ"ז יומתק שכשם שבקיום המצוות יש חילוק בין מצוות שבגופו למצוות שאינם בגופו, שמצוות שאינם בגופו אפשר לקיימם גם ע"י שליח, משא"כ מצוות שבגופו צריך לקיימם בעצמו ולא מהני שליחות, כמו מצות תפילין, שאי אפשר לצאת ידי חובתו ע"י שליח כיון שזוהי מצוה שבגופו (כמבואר בארוכה בפוסקים⁵¹³) – כן הוא גם בהשלש דרכים כסף שטר וביאה שבהם האשה נקנית, שקידושין בכסף ובשטר יכולים להיות גם ע"י שליח⁵¹⁴, משא"כ קידושי ביאה שאינם יכולים להיות ע"י שליח.

להוזהו תוכן הענין ד"האשה נקנית בשלש דרכים כו'" – שהתחלת ההתקשרות בין בנ"י להקב"ה צריכה להיות לכל הפחות ע"י א' משלשה ענינים הנ"ל, ו"מצוה גוררת מצוה"⁵¹⁵, שהולך "מחיל אל חיל"⁵¹⁶, עד שיבוא לקיום כל שלשת הקוין, שאז יהי' לא רק התחלת הקידושין, "האשה נקנית", ענין האירוסין בלבד, אלא גם שלימות ענין הנישואין והחתונה דהאשה זו כנס"י והאיש זה הקב"ה.

לוו. הלימוד וההוראה מזה:

לז101
אמרו חז"ל⁵¹⁷ "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", היינו, שאע"פ שכללות הענין דקבלת התורה והמצוות (במעמד הר סיני) הי' לפני אלפי שנה, מ"מ, צריכים בכל יום ויום לקבל מחדש את התומ"צ באהבה ובשמחה ע"ד שהי' בפעם הראשונה.

לחובענין זה יש הוראה לכאו"א מישראל, ובפרט בחורים שנמצאים באהלה של תורה, שאצלם צ"ל חיות יתירה בלימוד התורה, ולימוד מביא לידי מעשה⁵¹⁸, חיות יתירה בקיום המצוות – שבכל יום ויום צריכים מחדש ("כחדשים") לקבל על עצמם את הענין ד"אסר לה אכולי עלמא כהקדש", היינו, שמלבד ענין הקשור עם אמירת ברכה כו', אין להם שייכות עם עניני העולם;

לטובמה היא התעסקותם – לילך "מחיל אל חיל" בלימוד התורה וקיום המצוות, החל מא' מג' הדרכים: מצוה שבגופו (ביאה), ענין הקשור עם הבנה והשגה, לימוד התורה (שטר), ועד לרוב המצוות שאינם בגופו (כסף),

מועי"ז נעשה השידוך והקשר שלהם עם הקב"ה קשר של קיימא על כל השנה כולה.

מאז. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

מבהשי"ת יעזור לכם בהענין ד"קידושין" – הקידושין ביניכם להקב"ה, שנעשה ע"י לימוד התורה ("ביום חתונתו זה מתן תורה"), "תלמוד תורה כנגד כולם"⁵¹⁹ – להוסיף התמדה ושקידה בלימוד התורה,

מגוכדברי הגמרא בסוף מסכת ברכות: "אין להם מנוחה .. ילכו מחיל אל חיל", היינו, שלימוד התורה יהי' באופן של העדר המנוחה, שלא תרצו להנפש מלימוד התורה, ואז יעזור לכם השי"ת שתלכו "מחיל אל חיל".

מדועי"ז יתוסף בברכת השם בכל המצטרך לכם, ולכל לראש – להצליח בהבנה והשגה בתורה.

מהוהשי"ת יעזור לראשי הישיבה, משגיחי הישיבה ומנהלי הישיבה – שיראו פרי טוב בעמלם.

מו(טרם צאתם, אמר להם כ"ק אדמו"ר שליט"א:) קיץ בריא, והצלחה בלימוד התורה ובקיום המצוות.

מז______  ______