Toras Menachem·Vol. 38 (5724·Part 1)·Sicha of the second day of Sukkos·5724תורת מנחם·לח - שנת תשכ"ד - חלק ראשון·בס"ד. שיחת יום ב' דחג הסוכות·ה'תשכ"ד

אבלתי מוגה

בכ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.

גא. ידוע פירוש רבינו הזקן¹⁰⁰ על הפסוק "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו"¹⁰¹, שעניני ר"ה שהם "בכסה" (שהרי "בכסה" קאי על ראש השנה, כמארז"ל¹⁰² "איזהו חג שהחודש מתכסה הוי אומר זה ראש השנה"), מתגלים "ליום חגינו", בחג הסוכות (שהרי סתם "חג" בתורה קאי על חג הסוכות).

דומזה מובן, שכשם שבר"ה יש מצוה אחת מיוחדת– "מצות היום בשופר"¹⁰³, שזהו"ע שנוגע לר"ה ביחוד, שהרי ענין הקרבנות ישנו גם בשאר המועדים, אלא שבר"ה חלוקים הם במספרם ובמינם כו', ועד"ז מ"ע ומל"ת של שביתה בר"ה שישנם בכל יו"ט – כך גם בחג הסוכות יש מצוה אחת מיוחדת לחג הסוכות:

ההמשך הביאור – שענינו העצמי של חג הסוכות הוא הישיבה בסוכה¹⁰⁴, שבו נמשך ומתגלה ענינו העצמי של ראש השנה: "תמליכוני עליכם"¹⁰⁵ (שהוא בשוה בכל ישראל¹⁰⁶), ואילו מצות ד' מינים¹⁰⁷ ומצות

ו48
השמחה¹⁰⁸ הם בדוגמת ענין התשובה וענין המצוה שבר"ה. ובפרטיות יש בסוכה גופא גם ענין המצוה (מצות ישיבה בסוכה) וענין התשובה (סכך הסוכה שנעשה מענן הקטורת דיוהכ"פ¹⁰⁹) – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ט ע' 348 ואילך.

ז49
[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה שא' המסובים יפרוס מפה ויקדש, כדי שיוכלו לומר "לחיים"¹¹⁰].

ח* * *

טב. מאמר ד"ה חסידים ואנשי מעשה.

י* * *

יאג. בהמשך להאמור לעיל (ס"א) שכל הענינים שבר"ה באים לידי גילוי בחג הסוכות – הנה כשם שדובר לעיל¹¹¹ בנוגע לר"ה, שבקביעות

יב50
שנה זו שיום השבת חל מיד לאחרי ב' הימים דר"ה, ישנו המשך אחד של ג' ימים, ו"בתלת זימני הוי חזקה"¹¹², הרי כן הוא גם בנוגע לחג הסוכות, שיום השבת בא מיד לאחרי שני ימים טובים של חג הסוכות.

יגוכשם שבר"ה מצינו שייכות בין יום השבת לענין השופר ("מצות היום בשופר"), שענין השבת מחליף ופועל את ענין השופר, שלכן אין תוקעין בר"ה שחל בשבת, כמבואר בלקו"ת¹¹³ – כמו"כ מצינו שייכות בין יום השבת לחג הסוכות:

ידנוסף על השייכות בנוגע למצות נטילת ד' מינים, שביו"ט שחל בשבת אין נוטלין לולב, כיון שההמשכה שע"י הד' מינים נפעלת ע"י השבת14 – הנה גם בנוגע למצות סוכה (שהיא הענין העיקרי דחג הסוכות, כנ"ל) מצינו בגמרא¹¹⁴: "מיגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת" (ומזה שענין הסוכה פועל על ענין השבת, מובן שגם ענין השבת פועל על ענין הסוכה).

טוד. וכשם שהשייכות דשבת לשופר היא בענין התענוג – שהרי שופר ענינו תענוג14, וגם שבת ענינו תענוג, כמ"ש¹¹⁵ "וקראת לשבת עונג" – שזהו הענין הנעלה ביותר הן בשופר והן בשבת, הנה גם השייכות דשבת לסוכה היא בנוגע לענין הנעלה ביותר שבשבת עם הענין הנעלה ביותר שבסוכה:

טזבשבת ישנם בכללות ב' ענינים: (א) יום השבת הוא אחד משבעת ימי השבוע, אלא שהוא למעלה מהם, והו"ע ספירת המלכות שבשבת. (ב) "שביעאה עלייהו"¹¹⁶ – שיום השבת הוא למעלה מימי השבוע, והו"ע בחי' בינה שבשבת (ש"מיני' מתברכין כולהו יומין"¹¹⁷).

יזועד"ז בסוכות ישנם שני ענינים אלו: (א) איתא בזהר¹¹⁸: "בסוכות תשבו שבעת ימים¹¹⁹, שבעת ימים כתיב, ולא בשבעת ימים, כגוונא דא כתיב¹²⁰ כי ששת ימים עשה הוי' וגו'" ("ששת", ולא "בששת") – שזוהי הבחי' דסוכות ששייכת לששת ימי השבוע, דוגמת בחי' הא' בשבת. (ב) סכך הסוכה – כמבואר בקבלה שסכך הוא בחי' בינה (מקיפים דאימא)¹²¹, דוגמת בחי' הב' בשבת.

יח51
והמדובר כאן אודות השייכות דשבת לסוכות, הוא בנוגע לענין הנעלה שבהם – בחי' הבינה שבהם.

יטוכיון שבבינה היא התגלות התענוג (כי התגלות עתיק בבינה¹²²) – נמצא, שהשייכות דשבת לסוכה היא בדוגמת השייכות דשבת לשופר, ששייכותם היא בענין התענוג (כנ"ל).

כאלא שבסוכות ישנו חידוש לגבי ר"ה – שבר"ה ענינים אלו הם "בכסה" ובהעלם, ואילו בסוכות באים כל הענינים (הן בחי' התשובה והן בחי' "תמליכוני עליכם") לידי גילוי, וכנ"ל¹²³ בנוגע להחידוש שבסוכות לגבי יוהכ"פ, שביוהכ"פ ענין התשובה הוא באופן ד"נכנס לפני ולפנים", משא"כ בסוכות הרי זה נמשך עד למטה מטה, ומצד זה הוא גודל השמחה שבסוכות (עד ש"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו"¹²⁴), כי ענין השמחה הוא גילוי התענוג.

כאה. וזהו גם מה שאמרו רז"ל¹²⁵ "כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו":

כבובהקדמה – שאף שהגמרא מקשה על זה ומתרצת תירוץ כו', הנה: לכל-לראש, בהתחלת הענין מביאה הגמרא בפשיטות ש"לא ראינו שינה בעינינו", אלא שמצד הגבלות הגוף מתעוררת קושיא בדבר, ויש צורך לתרץ "דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי". ונוסף לזה, גם לאחרי הקושיא והתירוץ – המסקנא היא ש"לא טעמנו טעם שינה", היינו שלא הי' להם טעם ועריבות ("געשמאַק") בשינה.

כגוהענין בזה¹²⁶:

כדהתענוג שבשינה הוא מצד הענין הנעלה שבשינה – שאז עולה הנשמה למעלה ושואבת לה חיים¹²⁷.

כהאמנם, בחג הסוכות לא הוצרכו לענין זה, כי, בסוכות מאירים בגילוי הענינים הנעלים ביותר, עד להענין ד"תמליכוני עליכם", ומזה נמשך גודל השמחה שפורצת כל הגדרים¹²⁸, כך, שאין צורך לעלות למעלה כו', אלא כל הענינים ישנם למטה בגילוי.

כווהשמחה דחג הסוכות פורצת גדר על כל השנה – שהקב"ה

כז52
משפיע את כל ההשפעות גם בגשמיות, ללא הגבלות כלל, "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה"¹²⁹.

כח*

כטו. בזמן הבית היו הגבלות בשמחת בית השואבה¹³⁰ – "שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום-טוב"¹³¹; אבל משחרב בית-המקדש – הרי "קלקלתנו זו היא תקנתנו"¹³².

לוכיון שכן, הנה מסתמא ימשיכו חלק מהקהל להתוועד בהתוועדות זו דשמחת בית השואבה, וכן יתוועדו בכל הלילות דחג הסוכות, גם בליל שבת, וגם בליל הושענא רבה.

לאויה"ר שיהיו ההתוועדויות כדבעי, וימשיכו על ידם שמחה על כל השנה כולה.

לב[כ"ק אדמו"ר שליט"א ברך ברכת המזון על הכוס.

לגחלוקת "כוס של ברכה" התקיימה לאחרי ההתוועדות דיום הש"ק חול המועד סוכות].

לד______  ______