Toras Menachem·Vol. 38 (5724·Part 1)·Shabbos Chol HaMoed Sukkos 5724תורת מנחם·לח - שנת תשכ"ד - חלק ראשון·בס"ד. שיחת שבת חול-המועד סוכות ה'תשכ"ד

אבלתי מוגה

בא. בהפטרת שבת חול-המועד סוכות מדובר אודות מלחמת גוג ומגוג, כדאיתא בגמרא במסכת מגילה¹³³. וטעם הדבר – כי מלחמת גוג ומגוג עתידה להיות בחודש תשרי¹³⁴.

גוהנה, איתא בכתבי האריז"ל¹³⁵: "גוג ומגוג עולה שבעים, כנגד שבעים אומות, כי אז ימלוך גוג על שבעים אומות, וכולם יבואו יחד על ישראל".

ד[ולהעיר, שאף שאות ו' ד"ומגוג" היא (לא מהאותיות העיקריות, אלא) אות השימוש בלבד, ולכאורה אינה שייכת לעצם הענין דגוג ומגוג, אעפ"כ, נכללת גם היא ברמז לשבעים אומות, כי, ו' הוא אות המצרף, דהיינו "שכולם יבואו יחד על ישראל", וצירוף זה הוא ענין עיקרי, שהרי אינו דומה מלחמה עם כל אומה בפני עצמה למלחמה עם כל האומות יחד, כידוע תורת רבנו הזקן בשם בן המגיד¹³⁶ על הפסוק¹³⁷ "ונאספו שמה כל העדרים", שבצירוף כולם יחד ה"התקפה" ("אַטאַקע") היא גדולה וקשה הרבה יותר. וכיון שגם הוא"ו הוא ענין עיקרי, ה"ה עולה למספר שבעים].

הוממשיך לבאר את החידוש שבגאולה העתידה (כש"כולם יבואו יחד על ישראל" ו"יגאלו מידם") לגבי הגאולות שלפנ"ז – ש"אז יהי' תשועה רבה, כי עתה, כשנגאלו ממדי ויון, גלו לאדום, וכן בכל יום ויום ניצולו מיד זה ונופלים ביד זה, ויום הזה ניצולו מיד כולם", והיינו, שתהי' אז גאולה שלימה.

ועד כאן – תוכן דברי האריז"ל.

זב. ויש לבאר השייכות דמלחמת גוג ומגוג לשבת חול-המועד סוכות:

חובהקדם המדובר אתמול¹³⁸, מיוסד על דברי רבותינו נשיאינו¹³⁹, שכל

ט54
הענינים שבר"ה ויוהכ"פ הם באופן ד"בכסה"¹⁴⁰, באים לידי גילוי בחג הסוכות. ובחג הסוכות גופא, הנה יום השבת שבו כולל את כל ימי הסוכות,

י– כי, ביום השבת יש שני ענינים: (א) עלי' והתכללות – שכל הימים שלפניו נכללים ועולים ביום השבת (בהתאם להפירוש ד"ויכולו"¹⁴¹ – מלשון כליון¹⁴²), (ב) המשכה מלמעלה למטה – ש"מיני' מתברכין כולהו יומין"¹⁴³ שלאחרי השבת (בהתאם להפירוש ד"ויכולו" – מלשון כלים¹⁴⁴). ושני ענינים אלו באים ביחד, כי, העלי' שבשבת היא באופן כזה שלאחרי כן תהי' ההמשכה (וכידוע בענין "נכנס בשלום ויצא בשלום"¹⁴⁵, שהכניסה עצמה צריכה להיות באופן כזה שתהי' גם היציאה בשלום). ומצד העלי' וההמשכה שבשבת, נכללים בשבת חוה"מ כל ימי חג הסוכות –

יאשבהם מתגלים כל הענינים שישנם בהעלם בר"ה ויוהכ"פ, עד להענין ד"תמליכוני עליכם"¹⁴⁶.

יבוגילוי זה הוא הנתינת כח על מלחמת גוג ומגוג.

יגג. והענין בזה:

ידמלחמת גוג ומגוג בעבודת האדם – ענינה הוא המלחמה עם ז' המדות רעות, כל אחת כפי שהיא כלולה מעשר (שבעים אומות), שהרי צריך לברר כל מדה לכל פרטי' ובכל ענפי', ובלשון הכתוב¹⁴⁷: "ועל אגפיו גו'", לבררם ולזככם ולפעול בהם שיתעלו לבחי' "הרי ישראל"¹⁴⁸, שהכוונה בזה היא להרי ירושלים – שלימות היראה¹⁴⁹,

טו– כידוע שביראה ישנם כמה מדריגות: התחלת העבודה היא יראה תתאה; לאחרי כן צ"ל בחי' "בראשית", אותיות "ירא בשת"¹⁵⁰, בחי' חכמה; לאחרי כן – בחי' "נורא תהלות", בחי' הכתר כמו שבא בהמשכה; ולאחרי כן – בחי' "ירא בושת" כמו שבא בגילוי, ולא כמו שבא ברמז בתיבת "בראשית", שזהו הביטול דבחי' הכתר כמו שהיא

טז55
"קמי עילת העילות"¹⁵¹. ובחינה זו היא שלימות היראה, ולמדריגה זו צריכים להעלות את המדות.

יזוענין זה הוא בכחו של כאו"א מישראל, שהרי "אדם" – דקאי על בנ"י, "אדם אתם"¹⁵² – הוא מלשון "אדמה לעליון"¹⁵³, היינו, שהוא דומה לא רק לבחי' ההשתלשלות, אלא "אדמה לעליון", שלמעלה מסדר ההשתלשלות.

יחוהרי ענין זה נאמר לגבי כאו"א מישראל: אפילו מי שהוא בבחי' "ערבה", שאין בו לא טעם ולא ריח¹⁵⁴, והיינו, שגם לאחר שעברו ראש-השנה, עשרת ימי תשובה, יום-הכפורים וד' ימים שבין יוהכ"פ לסוכות, עדיין נשאר בבחי' "ערבה", שאין בו לא תורה ולא מצוות, "מכף רגל ועד ראש אין בו מתום"¹⁵⁵, וכל ה"שבעים אומות" הם אצלו בתוקף – גם עליו נאמר "אדמה לעליון", שלמעלה מהשתלשלות.

יטולכן גם לו ישנו הכח להגיע "בשעתא חדא וברגעא חדא"¹⁵⁶ לבחי' "ירושלים", בחי' "ירא בושת", כביטול הכתר כמו שהוא "קמי עילת העילות".

כועי"ז שכאו"א מישראל פועל ענין זה בעצמו – הנה "גם את העולם נתן בלבם"¹⁵⁷, שפועל גם את נצחון המלחמה בכל שבעים האומות במלחמת גוג ומגוג כפשוטה.

כאוזהו הטעם שהודיעו לנו אודות מלחמת גוג ומגוג, שתהי' עם כל האומות יחד, ושאר פרטי עניני המלחמה כו' – כדי שנדע מהי העבודה המוטלת עלינו, וע"י נצחון המלחמה בעבודה הרוחנית, נפעל גם נצחון המלחמה כפשוטה, בגאולה העתידה והשלימה (ככל עניני הגאולה שתלויים "במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות"¹⁵⁸), ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש, בעגלא דידן.

כב* * *

כגד. מאחר שעומדים אנו בשבת חול-המועד סוכות, אשר (כפי

כד56
שדובר בהתוועדות שלפנ"ז¹⁵⁹) בשבת הענינים הם בהרחבה – ובפרט שבת שחלה לאחרי שני ימים של יו"ט, ש"בתלת זימני הוי חזקה"¹⁶⁰ – אפשר לדבר באופן חפשי יותר ("אַ ביסל פרייער"), כיון שאין כ"כ הגבלה מצד זה שהדיבורים נחקקים כו'.

כהובכן¹⁶¹ – אינני גורס את ההנהגה לדחוף ולהידחף כו', שאין זו הדרך וההנהגה הראוי' בשעת התוועדות, והיא היפך הרצון וחפץ ותקוה כו', ומסתמא זהו גם היפך רצונם של רבותינו נשיאינו, ואין להאריך בדברים המצערים ומבהילים!

כו– ה"סדר" הנ"ל מתנהל כבר כעשר שנים, "ואין איש שם על לב"¹⁶²!

כזהטעם להנהגה זו – אינני יודע, ואפילו אם הייתי יודע – אין זה הזמן ואין זה המקום לדבר אודות ענין זה בזמן ההתוועדות.

כחואף ש"אגרא דכלה דוחקא"¹⁶³ – אין רצוני להיות הגורם לדבר.

כטמה יכול אני לעשות בענין זה – אינני יודע, מלבד לקצר בהתוועדויות, ואזי יוכלו ללכת לנוח במקום אחר...

לומצד טעם זה הי' בדעתי שלא להתוועד היום, אבל נמלכתי בדעתי, כי מי ירוויח מזה כו', וגם מצד הענין ד"כוס של ברכה", שאין זה ענין לחלק ממנו לאחר כמה ימים כו'. אלא שאותם ענינים שבדעתי לומר – אומר בקיצור.

לא*

לבה. איתא בפע"ח¹⁶⁴ שבערב חג הסוכות מרבים בצדקה¹⁶⁵.

לגובביאור שייכות ענין הצדקה לחג הסוכות – מצינו שני טעמים: (א) כי בחג הסוכות עולה בחי' צדק וצדקה¹⁶⁶, שהו"ע עליית המלכות, ולכן הצדקה אז היא באופן מעולה יותר; (ב) כמ"ש בסידור¹⁶⁷, לפי שבחג הסוכות מאירים החסדים העליונים, והכלי לקבלם הוא ע"י הצדקה.

לדויש לבאר החילוק בין ב' הטעמים הנ"ל, "מאי בינייהו",

לה57
– כמובן ממ"ש בקונטרס לימוד החסידות¹⁶⁸ שלימוד תורת החסידות צ"ל כמו לימוד נגלה דתורה, וא"כ, כשם שבנגלה דתורה, כשיש שני טעמים לענין אחד, בהכרח שטעם א' מוסיף על חברו, כן הוא גם בפנימיות התורה. וכפי שמצינו בתורת החסידות, שכאשר מביאים שני משלים לענין אחד, בהכרח שמשל א' מוסיף על חברו¹⁶⁹ –

לושלפי הטעם הראשון, נתינת הצדקה בערב חג הסוכות היא ענין בצדקה, ולפי הטעם השני – הרי זה ענין בסוכות.

לזוע"פ הידוע שצדקה היא בחי' מלכות, ואילו סוכה היא בחי' בינה¹⁷⁰, והרי החילוק בין מלכות לבינה הוא באין ערוך [וכידוע בפירוש "מן העולם ועד העולם"¹⁷¹ (שבתיבות אלו נכלל כללות ההשתלשלות – מן העולם הכי עליון ועד העולם הכי תחתון), דהיינו מעלמא דאתכסיא עד עלמא דאתגליא¹⁷², ובענין הספירות – מבינה למלכות, ונמצא שבינה היא תחלת ההשתלשלות, ומלכות היא סיום ההשתלשלות], הרי החילוק בין שני הטעמים הוא באין ערוך.

לחוגם ע"פ נגלה מובן גודל החילוק בין שני טעמים אלו, כי, צדקה היא לעניים (ואף שבצדקה נכלל גם ענין הגמ"ח, שהוא "בין לעניים בין לעשירים"¹⁷³, מ"מ, צדקה כפשוטה היא לעניים), משא"כ סוכה ענינה מרחב (כנ"ל).

לטו. והנה, לכאורה ישנו טעם ג' בהשייכות דצדקה לסוכה, שלכאורה הו"ע עיקרי:

מידוע שענין הסוכה שייך לענין השבת¹⁷⁴, ומרומז בנוסח תפלת שבת: "ופרושׂ עלינו סוכת שלומך .. הפורשׂ סוכת שלום כו'".

מאומכ"ש שענין הסוכה שייך ל"סוכת דוד הנופלת" – כפי שאומרים בברכת המזון בכל שבעת ימי הסוכות (ואף שחיוב אכילת פת הוא רק בלילה הראשון¹⁷⁵, הרי יש דעות¹⁷⁶ שחייבים לאכול בסוכה ארבע

מב58
עשרה סעודות, ובכל סעודה וסעודה אומרים) "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת".

מגוהרי הענין ד"סוכת דוד הנופלת" שייך לענין הצדקה, כמבואר באגרת הקודש¹⁷⁷ שע"י מצות הצדקה מקימים את סוכת דוד מנפילתה.

מדז. ולהעיר, שהשייכות דמצות הצדקה להקמת סוכת דוד מנפילתה נזכרת באגה"ק ג' פעמים. ואין זה ענין של כפל לשון כו', אלא בכל פעם מדובר אודות ענין אחר. ועפ"ז יובן ג"כ פרטי השינויים בין ג' מקומות אלו, שינויי הלשונות, והשינויים במאמרי רז"ל שנזכרו בהם:

מהבפעם הראשונה (בסימן ט) מובא ענין זה בביאור הטעם ש"כל עיקר עבודת ה' בעתים הללו בעקבות משיחא היא עבודת הצדקה", ולא כמו שהי' בזמן התנאים והאמוראים "שת"ת הי' עיקר העבודה אצלם" – כיון ש"בעקבות משיחא (ש)נפלה סוכת דוד עד .. בחי' עשי'", ולכן צ"ל מעשה הצדקה, כדי להקימה מנפילתה. והיינו, שכאן מבאר את עצם שייכות ענין הצדקה להקמת סוכת דוד.

מובפעם השני' (בסימן כא) מבאר את ענין "רוב המעשה"¹⁷⁸, שישנה "מעלה פרטיות גדולה ונפלאה .. להיות מעשה הצדקה נעשית בפעמים רבות .. ולא בפעם א' ובבת אחת, גם כי הסך הכולל אחד הוא" – "כדי לזכך הנפש .. להמשיך חיים עליונים .. לארץ החיים .. שעלי' נאמר¹⁷⁹ ואתה מחי' את כולם, והיא סוכת דוד הנופלת .. להקימה מעפר מעט מעט".

מזובפעם השלישית (בסימן ל) מדבר אודות ריבוי הכמות בנתינת הצדקה (וענין "רוב המעשה" נזכר בדרך אגב בלבד), ש"כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול"¹⁸⁰. ועל זה מביא, ש"סוכת דוד" – בחי' המלכות – היא בחי' ומקום החשבון.

מחח. ויש לבאר מדוע לא הובא טעם שלישי בשייכות הצדקה לחג הסוכות – מצד ענין "סוכת דוד הנופלת", כי:

מטב' הטעמים דלעיל שייכים בכל זמן, משא"כ טעם הג' שייך רק בזמן הגלות, ולא לעתיד. ובמכ"ש ממ"ש רבנו הזקן בנוגע לזמן התנאים והאמוראים, "שת"ת הי' עיקר העבודה אצלם", ולא מעשה הצדקה,

נ59
ועאכו"כ שכן יהי' לעתיד לבוא, כאשר "גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון"¹⁸¹.

נאוכיון ש"התורה הזאת לא תהא מוחלפת"¹⁸², כך, שהנהגת נתינת צדקה בערב סוכות תהי' גם לעתיד – לכן הובאו רק שני הטעמים דלעיל, שיהיו שייכים גם אז.

נבולהוסיף, שטעם הג' הוא בבחינת "מלאכה שאינה צריכה לגופה"¹⁸³ – שהרי מוטב הי' ("עס וואָלט געווען אַ סך גלייכער") שסוכת דוד לא היתה בנפילה, ולא יהי' צורך להקימה!...

נגט. אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר לא ראו הנהגה זו של נתינת צדקה ביחוד בערב סוכות או בסוכות¹⁸⁴.

נד– אין כוונתי לומר שאלו שנוהגים להוסיף בצדקה בערב סוכות לא יעשו כן... אין זה עניני, אלא כוונתי היא ע"ד מה שמצינו בגמרא¹⁸⁵ "רב אחא ברי' דרבא מהדר אתרי וחד, הואיל ונפיק מפומי' דרב כהנא". –

נהלכתחילה חשבתי שיתכן שעשה זאת באופן של "מתן בסתר". אבל עפ"ז – הנה לכל לראש הי' לו להודיע למישהו עד"ז, כדי שלא ילמדו הוראה כו', ונוסף לזה, הרי בפע"ח¹⁸⁶ איתא שהרח"ו הי' מחלק לקופת עניים (או בנוסח אחר – שהי' מצוה לגבאי לחלק לקופת עניים), שגם באופן זה הנתינה היא בדרך "מתן בסתר", וא"כ הי' גם כ"ק מו"ח אדמו"ר יכול לנהוג כן.

נוואין לומר שענין זה הוא רק מ"הגהות צמח", ואין סומכין על זה – שהרי מנהג זה נעתק גם במשנת חסידים¹⁸⁷, ש"לא העתיק רק דברי האריז"ל"¹⁸⁸.

נזוגם אין לומר שרבותינו נשיאינו לא נהגו בהנהגה זו לפי שלא הביאה המגן אברהם (אף שמעתיק כו"כ ענינים מהאריז"ל), ולכן לא הביאה גם רבנו הזקן בשולחנו – שהרי ידוע מ"ש בני רבנו הזקן¹⁸⁹

נח60
ש"אחר רוב שנים שהוסיף פליאות חכמה על חכמתו בעמקות ובקיאות .. התחיל להגי' ולחדש כו'", ו"העמיד על דעתו הקדושה" גם כנגד דעת המג"א¹⁹⁰, ולכן ישנם ענינים שנהגו בהם רבותינו נשיאינו, אף שלא נזכרו במג"א, וגם לא בשו"ע רבנו הזקן.

נטי. ויש לומר בדרך אפשר:

סמבואר באגרת התשובה¹⁹¹ ש"נהגו עכשיו כל החרדים לדבר ה' להרבות מאד מאד בצדקה", ועד ש"כל אשר לאיש יתן בעד נפשו"¹⁹².

סאובזה נכללת גם הצדקה דחג הסוכות – שהרי ענין התשובה ישנו בכל הזמנים, גם לאחרי יום הכפורים,

סבוכידוע¹⁹³ מה שהשיב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לבנו כ"ק מו"ח אדמו"ר על שאלתו "ומה עתה?" – "איצט דאַרף מען ערשט תשובה טאָן" (עתה ביחוד יש לעשות תשובה),

סגובפרט בחג הסוכות – שלהיותו בחי' בינה38, בודאי ששייך לענין התשובה, שהרי תשובה היא בבחי' שמיני¹⁹⁴, בחי' בינה,

סדאלא שתשובה זו אינה תשובה סתם (ובפרט שחג הסוכות הוא "ראשון לחשבון עוונות"¹⁹⁵, ובמילא לא שייך בו תשובה על עוונות¹⁹⁶), אלא תשובה עילאה, שהיא ע"י התורה (כמבואר באגה"ת¹⁹⁷).

סהולכן, כשם שבנוגע לנתינת הצדקה שמצד התשובה כותב רבנו הזקן ש"נהגו עכשיו כל החרדים לדבר ה' להרבות מאד מאד בצדקה", בלי שום הגבלות – כך צריך גם לימוד התורה להיות בשופי, בלי הגבלות,

סוהחל מלימוד התורה בבחי' מקיף – שלימוד התורה מקיף את שכלו¹⁹⁸, וגם מהבל הדיבור נעשה בחי' אור מקיף¹⁹⁹, ועד ללימוד התורה באופן ד"ותורתך בתוך מעי"²⁰⁰ – בחי' פנימיות, שנמשך בשמיני-עצרת,

סזוכאשר יקיימו "אם בחוקותי תלכו"²⁰¹, "שתהיו עמלים בתורה"²⁰²,

סח61
בלי הגבלות – אזי יקויים ג"כ "ונתתי גשמיכם בעתם גו'"69, בבני חיי ומזוני, ובכולם רויחי, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, בלי הגבלות.

סט[לאחרי ההתוועדות נתן כ"ק אדמו"ר שליט"א בידו הק' לכל הנאספים מ"כוס של ברכה" דיום ב' דחג הסוכות].

ע______  ______