Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א(הנחה בלתי מוגה)
בכי
גתצא למלחמה על אויביך וגו'522, ומבאר רבינו הזקן בלקו"ת523 (ונתבאר גם בדרושי אדמו"ר האמצעי524, ובדרושי הצמח צדק והגהותיו525, ובדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז526), דאיתא בזהר527 שעת צלותא שעת קרבא, ומביא528 גם מ"ש529 אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי, ותרגם אונקלוס בצלותי ובבעותי, והיינו, שמ"ש כי תצא למלחמה גו' קאי על המלחמה שבעבודת התפלה. ומוסיף רבינו הזקן לפרש גם המשך הכתוב (כי תצא למלחמה) על אויביך530, פי' כי תצא למלחמה זו לנצח כח המתאוה שבנפשו לקררה בתענוגי עוה"ז הגשמיים ולאתהפכא לאהבת ה', תהי' בבחי' על אויביך, דהיינו בבחי' שרשם למעלה, כי אין רע יורד מלמעלה531, ושרשם הוא טוב שהוא מבחי' מרכבה עליונה שבקדושה כו'. ומוסיף לבאר532, שעל אויביך היינו למעלה מאויביך, שאין לאויב שלמטה שליטה ואחיזה שם כו'.
דב) וצריך
הלהבין, איך יתאים פירוש רבינו הזקן עם פירוש רש"י533 שבמלחמת הרשות הכתוב מדבר. ובהקדים, שההוכחה של רש"י שבמלחמת הרשות הכתוב מדבר היא ממש"נ ושבית שביו, כי, במלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו, שהרי כבר נאמר534 לא תחי' כל נשמה. אבל מ"ש כי תצא למלחמה (אזי תהי') על אויביך, יש לפרש גם בפשוטו של מקרא535 לא רק במלחמת הרשות אלא גם במלחמת חובה, והיינו, שכתוב זה בא לבאר (לא רק הדין דושבית שביו שבסיום הכתוב,
ואלא גם) שהיציאה למלחמה צריכה להיות באופן דעל אויביך, שעי"ז יהי' הנצחון במלחמה. וע"ד מ"ש בפרשה שלפנ"ז536 כי תצא למלחמה גו' וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם גו', היינו, שתוכן הכתוב הוא הציווי לא תירא מהם, כיון שבעיני הקב"ה כולם כסוס אחד, כפי שמדייק רש"י מ"ש סוס ורכב לשון יחיד. ועד"ז יש לפרש מ"ש כאן כי תצא למלחמה על אויביך, שהציווי הוא שהיציאה למלחמה תהי' על אויביך, היינו, להתבונן במהותו של האויב כפי שהוא בשרשו ומקורו כו' (ע"ד פרש"י בפסוק וראית סוס ורכב גו', שזהו כפי שהם בעיני הקב"ה), שעי"ז תתבטל היראה ממנו, ויהי' נקל יותר לנצחו. ומובן, שכל זה שייך גם במלחמת חובה, ובמילא גם במלחמה הרוחנית שבעבודת התפלה. אמנם, מצד סיום הכתוב ושבית שביו (שאינו שייך במלחמת ארץ ישראל), משתנה גם פשוטו של מקרא במ"ש כי תצא למלחמה, שאין פירושו כאשר תצא למלחמה, אלא אם תצא למלחמה, כיון שבמלחמת הרשות הכתוב מדבר537. ועפ"ז אינו מובן, איך יתאים זה עם פירוש רבינו הזקן שקאי על המלחמה שבעבודת התפלה, הרי מלחמה זו אינה רשות אלא חובה538, ואדרבה, חובה היותר גדולה (עוד יותר מהחיוב דקיום המצוות539), וכמובן ממה שמבאר רבינו הזקן7 שענין התפלה הוא שיקריב כל אחד נפשו הבהמית, להעלותה ולקשרה בשרשה שהיא ג"כ מיסוד האש, ומקור חוצבה ויסודתה בהררי קודש, מרכבה העליונה, פני ארי' פני שור כו', אלא שלאחר ירידת והשתלשלות והתלבשות בע' שרים שמרי האופנים, נמשך תענוגי עוה"ז והכח המתאוה שהוא ג"כ בחי' חמימות האש, וגם היצה"ר הוא אש זר דולק, וצריך להעלות נפש הבהמית לשרשה בחי' אש שלמעלה כו'. וממשיך לבאר, שבכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו, וצריך בכל יום להמשיך בחי' אש שלמעלה. כי הנה כתיב540 ימים יוצרו, שיש מספר וקצבה לשני חיי האדם, ימי שנותינו בהם שבעים שנה גו'541, ולא ניתנו לנפשו האלקית שבקרבו, כי הנשמה אינה צריכה תיקון לעצמה כו'542, אלא מספר חיי האדם ניתן להתלבש בו נפשו הבהמית, ושניו קצובים לו במספר ששיערה חכמתו ית' שיוכל לשאת בנפשו להעלות ממנה כ"כ כחות וניצוצים שנפלו שמה בשבירת
זהכלים כו' (כמבואר ענין זה בריבוי מאמרי חסידות). ועפ"ז נמצא שהמלחמה שבעבודת התפלה הו"ע עיקרי, ועד שזוהי תכלית כל ענין ירידת הנשמה בגוף, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא543. ואיך אפשר לומר על זה במלחמת הרשות הכתוב מדבר.
חג) אך
טהענין הוא, שגם לפי פירוש רבינו הזקן דמ"ש כי תצא למלחמה קאי על המלחמה שבעבודת התפלה, אפשר לפרש כי תצא למלחמה כמו לפי פירוש רש"י, מלשון אם, שזהו"ע של רשות, כי, מה שעבודת התפלה היא מלחמת חובה אצל כאו"א מישראל, הרי זה רק בתחלת עבודתו, אבל לאח"ז אפשרים שני אופני עבודה, תורה או תפלה. והענין בזה, דהנה, מבואר בכ"מ544 שיש ב' אופנים בבירור היצה"ר, בדרך מלחמה, ובדרך שלום. ובכללות545 הרי זה החילוק546 בין עבודת התפלה, שעת קרבא, לעבודת התורה, שדרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום547. והיינו, שעבודת התפלה הו"ע בירור היצה"ר מלמטלמ"ע, ע"י התלבשות המברר (נה"א) בהמתברר (נה"ב), ולכן בא ע"י מלחמה ויגיעה. אבל הבירור שע"י תורה הוא מלמעלמ"ט (כידוע שהתורה נקראת לחם מן השמים548), בדרך ממילא, שע"י לימוד התורה ממשיך ומגלה אלקות בנפשו, ועי"ז מתבטל (ומתברר) היצה"ר מאליו. ועפ"ז מובן מה שבירור היצה"ר ע"י מלחמה (שהו"ע עבודת התפלה) נקרא מלחמת הרשות, כי ישנו בירור באופן של מנוחה, ע"י עבודה של תורה. וזהו גם מש"נ בסיום הפרשה549 והי' בהניח הוי' אלקיך לך מכל אויביך גו', שאז אין צורך בענין של מלחמה, וכמ"ש550 פדה בשלום נפשי מקרב לי גו', וכתיב551 וחרב לא תעבור בארצכם, אפילו חרב של שלום552, ואז העבודה היא בדרך מנוחה, שזהו אופן העבודה שע"י לימוד התורה. ועוד זאת, שגם כאשר נמצאים במעמד ומצב שיש צורך בענין המלחמה שבעבודת התפלה, הנה ע"י
ילימוד התורה, שזוהי העבודה שבדרך מנוחה, נעשית גם עבודת התפלה באופן אחר לגמרי, והיינו, דכשם שמעלת העסק בתורה שאחר התפלה הוא גבוה יותר מתורה שקודם התפלה553, שזהו מה שהתפלה פועלת על התורה, הנה כמו"כ ישנה גם הפעולה דלימוד התורה על עבודת התפלה שנעשית באופן נעלה יותר.
יאד) ויש
יבלקשר האמור לעיל בענין ב' אופני העבודה דתפלה ותורה עם ענינו של חודש אלול. ובפרט ע"פ הידוע שבדרושי החסידות שבלקוטי תורה הנה כבר בפרשת ראה מדובר אודות עניני חודש אלול, ועאכו"כ בפרשת כי תצא. והענין בזה, דהנה כתיב554 אני לדודי ודודי לי (ר"ת אלול555) הרועה בשושנים. וידוע שיש ב' פירושים בענין הרועה בשושנים556. פי' הא', ששושנה יש בה תליסר עלין כנגד י"ג מכילין דרחמי557, והיינו, שבחודש אלול מאירים י"ג מדה"ר558, וענין זה שייך בכללות לעבודת התפלה. ופי' הב', א"ת שושנים אלא ששונים559, באותם ששונים בתורה560. ויש להוסיף, שבענין התגלות י"ג מדה"ר (פי' הא' בהרועה בשושנים) יש הפרש גדול בין התגלות י"ג מדה"ר שבחודש אלול להתגלות י"ג מדה"ר שביוהכ"פ561, וא' החילוקים הוא, שהתגלות י"ג מדה"ר שביוהכ"פ הוא עיקר ענין דודי לי שבא לאחרי העבודה דאני לדודי, ואילו התגלות י"ג מדה"ר שבחודש אלול הו"ע דודי לי שענינו לעורר את העבודה דאני לדודי, דהיינו, בחי' אתעדל"ע שמעוררת את האתעדל"ת, שזהו ע"ד ענין התורה שהיא מלמעלה למטה, כמו לחם מן השמים (כנ"ל). ונמצא, שגם ענין התגלות י"ג מדה"ר שבחודש אלול ששייך לענין התפלה, הוא באופן ששייך גם לענין התורה, שלכן הנה גם ענין התפלה הוא באופן נעלה יותר (כנ"ל ס"ג).
יגוזהו
ידהיתרון דחודש אלול על כל השנה כולה, שמעלתו היא לא רק בענין התפלה (פי' הא' דהרועה בשושנים), אלא גם בענין התורה (פי' הב' דהרועה בשושנים), שלכן צריך להוסיף יותר בלימוד התורה, שזוהי העבודה שבדרך מנוחה ושלום דוקא, ובפרט ע"י לימוד פנימיות
טוהתורה, רזין ורזין דרזין שבתורה, דלית תמן לא קושיא כו' ולא מחלוקת כו'562, כולל גם הפצת המעיינות חוצה בדרכי שלום, ועי"ז פועלים אמיתית ושלימות הענין דפדה בשלום גו', בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד563 מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים.
טז______ ______