Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א(הנחה בלתי מוגה)
בתורה
גצוה לנו משה מורשה קהלת יעקב206. וצריך להבין, מהו העילוי והשבח (שבח כו' שיש בו הזכרת זכות לישראל כו' כלומר כדאי הם אלו כו'207) בנתינת התורה לישראל באופן של ירושה (מורשה לשון ירושה) דוקא, כמבואר בלקו"ת208 שזהו כמו אדם היורש את אביו, שלא טרח ויגע, רק בא לו ממילא בירושה שכבר הכין אביו כו', דלכאורה, מאידך גיסא הרי אדרבה, זהו ענין של גנאי, שלולי ענין הירושה לא היו ראויים לזה, לפי שלא טרחו ויגעו כו' [ולהעיר גם ממארז"ל209 התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, והיינו, שבשביל לימוד התורה צריך להתקין עצמו כו' ע"י עבודתו ויגיעתו דוקא, ומזה משמע שמי שרוצה לקבל את התורה ללא עבודה ויגיעה, אלא באופן של ירושה, הרי זה ענין של חסרון כו']. ואף שבענין הירושה מודגש השבח של כל אחד מישראל שהוא מציאות של יורש, הרי שבח זה הוא שבחו של הקב"ה, שעשה את כאו"א מישראל למציאות של יורש, ולכאורה אין זה שבחם של ישראל מצד עצמם. ואין לומר שהשבח הוא לפי שבהם בחר הקב"ה, שהרי ענין זה אינו מצד הטעם, היינו, בגלל שיש בהם מעלה מיוחדת (שלכן יש לשבחם כו'), אלא רק מצד הבחירה כו'.
דב) ויובן
הבהקדם המבואר בלקו"ת שם210 שענין פי' מורשה לשון ירושה יש לפרש עוד בענין אחר, שירושה שייך לבחי' בן דוקא כו' שיורש עצמות אבא (לא רק הארת אבא), ומבאר, שזהו שבשמע"צ זוכים כל נש"י לקבל מעצמיות בחינת התורה (ולא רק מבחי' נובלות חכמה שלמעלה תורה211). והיינו, שאין זה רק ענין ש"כבר הוכן ונמשך כו'", ובא באופן של העברה מרשות לרשות (מרשות האב לרשות הבן) בלבד, אלא זוהי המשכה חדשה מדרגא נעלית יותר, עצמיות התורה.
וויש
זלקשר ב' ענינים אלו, בהקדם משנת"ל212 בענין י"ג מדה"ר, שאף שגדלה מעלתם ביותר, שהם למעלה מהשתלשלות כו', ונמשכים
ח85
באופן של אתערותא דלעילא, מ"מ, אינם נמשכים אלא למי שמשים עצמו כשיריים, כפי שדרשו רז"ל213 על הפסוק214 מי א-ל כמוך גו' לשארית נחלתו, לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו, למי שמשים עצמו כשיריים, ונתבאר215 שיש על זה ג' טעמים, אך בשבת (ועד"ז בשמע"צ) שייך רק טעם הג', שמצד גודל מעלת המשכת י"ג מדה"ר, יכולה המשכה זו להשאר למעלה, וכדי שתומשך ותתגלה בנפש האדם בפנימיות [שזהו גם ענין ז' פרים שנשארים אחר בירור י"ג הפרים, שזהו"ע הפנימיות216], צריך האדם להיות כלי לגילוי נעלה כזה, וענין זה נעשה ע"י הביטול שמשים עצמו כשיריים, כנ"ל בארוכה. ויש לומר, שכן הוא גם בענין הירושה דתורה, שע"י הביטול (משים עצמו כשיריים) שנרגש אצלו שאינו אלא כמו אדם היורש את אביו, שלא טרח ויגע, רק בא לו ממילא בירושה שכבר הכין אביו כו', אזי נעשה כלי שיוכל לקבל בפנימיותו המשכת המדריגה היותר נעלית דעצמיות התורה.
באופן של אתערותא דלעילא, מ"מ, אינם נמשכים אלא למי שמשים עצמו כשיריים, כפי שדרשו רז"ל213 על הפסוק214 מי א-ל כמוך גו' לשארית נחלתו, לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו, למי שמשים עצמו כשיריים, ונתבאר215 שיש על זה ג' טעמים, אך בשבת (ועד"ז בשמע"צ) שייך רק טעם הג', שמצד גודל מעלת המשכת י"ג מדה"ר, יכולה המשכה זו להשאר למעלה, וכדי שתומשך ותתגלה בנפש האדם בפנימיות [שזהו גם ענין ז' פרים שנשארים אחר בירור י"ג הפרים, שזהו"ע הפנימיות216], צריך האדם להיות כלי לגילוי נעלה כזה, וענין זה נעשה ע"י הביטול שמשים עצמו כשיריים, כנ"ל בארוכה. ויש לומר, שכן הוא גם בענין הירושה דתורה, שע"י הביטול (משים עצמו כשיריים) שנרגש אצלו שאינו אלא כמו אדם היורש את אביו, שלא טרח ויגע, רק בא לו ממילא בירושה שכבר הכין אביו כו', אזי נעשה כלי שיוכל לקבל בפנימיותו המשכת המדריגה היותר נעלית דעצמיות התורה.
טג) והנה
ייש עוד פירוש בענין הירושה, שזהו מה שיעקב יורש את האורות דתהו (השרש דעשו) שקדם לתיקון (השרש דיעקב)217, והיינו ע"י בירור הניצוצות דתהו שנפלו בשבירת הכלים בדברים הגשמיים, שבירור זה נעשה ע"י קיום המצוות שכולם נתלבשו בדברים גשמיים, וכידוע218 שאפילו קיום המצוות שהם חובת הלבבות, כמו אהבה ויראה, צ"ל באופן שיהי' ניכר בגוף הגשמי, וכמו ביראה, שארכובותיו דא לדא נקשן219, וכידוע הסיפור220 אודות אמירת "ובכן תן פחדך" ע"י רבינו הזקן, שמצד גודל הפחד הי' יכול לומר רק פַּח פַּח, ולא הי' יכול לסיים תיבת פחדך221.
יאויש
יבלקשר גם ענין זה עם האמור לעיל בענין הירושה, שאף שירושה הו"ע נעלה ביותר, למעלה מאתערותא דלתתא, מ"מ, הרי זה נמשך למטה בפנימיות האדם, בכל המדריגות שבו, החל מענין השכל, טעם ודעת, ועד לעבודתו בקיום המצוות בדברים גשמיים, שגם שם ישנו ענין הירושה כו'222.
יג______ ______