Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
אבלתי מוגה
בכ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.
גא. דובר כמ"פ208 בנוגע לענין השמחה, שישנם כו"כ טעמים וסיבות לענין השמחה,
ד– ובמילא יש גם חילוקי דרגות בענין השמחה. ואף שענינה של שמחה הוא פריצת גדר209, הנה בפריצת גדר גופא יש חילוקי דרגות –
הובזה גופא – יש פעמים שכל א' מטעמי וסיבות השמחה בא בזמן בפני עצמו, ויש פעמים שבזמן אחד מצטרפים ביחד כמה טעמים וסיבות לענין השמחה.
וובנוגע לעניננו – ישנם כו"כ טעמים וסיבות לענין השמחה שבאים ביחד, כדלקמן.
זב. לכל לראש – ישנה השמחה הקשורה עם אהבת ישראל, שמתבטאת בעצם העובדה שכו"כ מישראל מתאספים יחדיו, וכמאמר רז"ל210 "אכל בי עשרה שכינתא שריא" (ועאכו"כ במעמד כו"כ עשיריות מישראל), והרי "כמה גדולה שמחת הדיוט ושפל אנשים בהתקרבותו למלך כו'"211.
חוכל זה – "אף שאינם מדברים בדברי תורה" (כמ"ש רבינו הזקן באגה"ק212); ושמחה נוספת – כאשר התאספותם של כו"כ מישראל היא באופן שמדברים בעניני תומ"צ או דברי התעוררות ליראת שמים, שאז ניתוסף יותר בענין השמחה: (א) מצד ההוספה בהשראת השכינה במעמד "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה"213 באופן נעלה יותר מהשראת השכינה במעמד עשרה מישראל שאינם מדברים בדברי תורה, (ב) מצד לימוד התורה שצריך להיות בשמחה214, ככל עניני עבודת ה', שעליהם נאמר215
ט"עבדו את ה' בשמחה", וכמ"ש216 "עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב".
יוכל זה – גם כאשר התאספות זו (שכו"כ מישראל מתאספים יחדיו ומדברים דברי תורה כו') נערכת בכל ימות השנה, גם בימות החול; ועאכו"כ כאשר ההתאספות היא ביום מיוחד שהוא פטור ממלאכה או אסור במלאכה, שאז עומדים במעמד ומצב נעלה יותר – בקירוב יותר לאלקות, ומצד זה ניתוסף יותר בענין השמחה, כמ"ש217 "עוז וחדוה במקומו".
יאוכל זה – גם כאשר היום שאסור במלאכה הוא יום השבת או יוהכ"פ, שעליהם נאמר218 "וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד"; ועאכו"כ בימים טובים שנקראים "מועדים לשמחה"219, ובימים טובים גופא – בחג הסוכות, שהשמחה שבו היא גדולה יותר מהשמחה שבשאר המועדים, כי, בחג הפסח מתבטא הענין ד"מועדים לשמחה" בענין החירות ("זמן חרותנו"), ובחג השבועות מתבטא הענין ד"מועדים לשמחה" בענין התורה ("זמן מתן תורתנו"), ואילו בחג הסוכות מתבטא הענין ד"מועדים לשמחה" בענין השמחה גופא – "זמן שמחתנו"12.
יבוכיון שבזמן זה מצטרפים כל הטעמים והסיבות הנ"ל, הרי מובן שצריכה להיות שמחה גדולה ביותר.
יגג. ולא לדרשה קאתינא, אלא העיקר הוא ה"בכן" (כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר220) – שתהי' השמחה בפועל ממש, במחשבה דיבור ומעשה, ובהתגלות דוקא.
ידוכידוע שענין השמחה צריך להיות בגילוי דוקא221 – שזהו החילוק בין עונג לשמחה, שענין העונג יכול להיות אצל האדם גם בהיותו סגור בחדרי חדרים, חדר לפנים מחדר, משא"כ ענין השמחה אינו יכול להיות בהיותו סגור לעצמו, אלא בהתגלות דוקא, כמ"ש222 "ושמחת גו' אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי גו' והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך" (החל מ"הגר והיתום גו'" כפי שהם בעצמו גופא, ועד ל"הגר גו' אשר בקרבך" כפשוטו).
טווע"פ מארז"ל223 "אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה" – שכן הוא בנוגע לכל הענינים, ועאכו"כ בנוגע לענין השמחה שפורצת גדר – הרי מובן שע"י השמחה שמצד האדם למטה, נמשך וניתוסף גם ענין השמחה מלמעלה224 בעילוי שבאין ערוך, ועד ל"שמחת עולם על ראשם"225.
טז* * *
יזד. בחג הסוכות תרצ"ו – לפני שלושים שנה – סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר226 מה ששמע מאביו (כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע) בשם זקנו (אדמו"ר מהר"ש):
יחפעם בשנת תר"ה, התאספו הרבה אורחים אצל הצ"צ (שהשנה היא שנת המאה להסתלקותו), והמתינו לאמירת חסידות, וקרא הצ"צ את זקני החסידים לחדר מיוחד והתוועד עמהם משך זמן רב, ואח"כ יצא הצ"צ למקום שבו המתינו כל האורחים, וקרא לבניו כל אחד בשמו, והצ"צ דחק את עצמו לתוך הקהל (ובלשון הרב: "אַריינגעשוועבט צווישן דעם עולם"), וקפץ על הספסל ומהספסל אל השולחן, ואמר: אמנם אמרו רז"ל227 "מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא", אבל "קטלא פלגא" – צריך להיות. ואח"כ הלך לרקוד עם כל הקהל משך זמן רב, ולאח"ז עלה עוה"פ על השולחן ואמר: כתיב228 "ולבי חלל בקרבי", ואמרו רז"ל229 שהרגו בתענית. "חלל" בגימטריא "חיים"230, והיינו, שכאשר "הרגו בתענית", אזי מתחילים חיים חדשים ("אַ נייער חיים")231.
יטה. ויש לבאר תוכן הדברים בסיפור זה:
כ"קטלא כו'" – קאי על ענין המסירת נפש, היינו, לאו דוקא מסירת הגוף, אלא מסירת הנפש, שהו"ע הרצון, כמ"ש232 "אין נפשי אל העם הזה", שפירושו, אין רצוני כו', וכידוע מאמר רבינו הזקן233 שמסירות נפש ענינה מסירת הרצון לה'.
כאאך עדיין אינו מובן: ידוע234 שענין הרצון הוא למעלה מהתחלקות, כך, שבכל פרט ישנו הרצון בכל עצמותו, וא"כ, כיצד שייך לומר "קטלא פלגא" בנוגע למסירת הרצון, דממה-נפשך: או שמוסר את הרצון או לא?!
כבוהביאור בזה – שכיון שיש לאדם ריבוי רצונות, הנה גם כאשר מוסר רצון אחד לה', לא מסר עדיין את כל הרצון, שהרי יש לו עוד רצונות זרים.
כגוזהו הפירוש ד"קטלא פלגא" בנוגע למסירת הרצון – שהכוונה ב"פלגא" (הן בגמרא והן בחסידות) אינה למחצה דוקא, אלא הכוונה היא, שזהו רק בנוגע לרצון פרטי, ולא בנוגע לכללות ענין הרצון, והיינו, שגם כאשר מוסר את רצונו בענין מסויים, אין זו מסירת הרצון כולו, אלא רק חלק ("פלגא" – למחצה, לשליש או לרביע כו') מכללות הרצון, שהרי מלבד רצון מסויים זה שמסר לה', יש לו עוד רצונות כו'.
כדולדוגמא: מבואר בתניא235 בנוגע לענין דאתכפיא, "כגון שחפץ לאכול, ומאחר סעודתו עד לאחר שעה או פחות ועוסק בתורה באותה שעה, כדאיתא בגמרא236 שעה רביעית מאכל כל אדם, שעה ששית מאכל ת"ח, והיו מרעיבים עצמם שתי שעות לכוונה זו, אף שגם אחר הסעודה היו לומדים כל היום" – שזהו ענין של מסירת הרצון, שהרי הוא חפץ לאכול (ככל בני אדם), אלא שכובש את רצונו ומרעיב את עצמו למשך זמן; ואעפ"כ הרי זה רק "קטלא פלגא", כיון שמסירת הרצון היתה בנוגע לענין פרטי בלבד.
כהומה גם שיכול להיות שמסירת הרצון הפרטי אינה אלא בענין קטן בלבד, ואילו בנוגע לענין גדול יותר אין בכחו עדיין למסור את רצונו, ולכן הרי זה רק בבחינת "קטלא פלגא".
כוו. אך עפ"ז יכולים לטעון: מהי התועלת ב"קטלא פלגא" בנוגע לרצון פרטי בענין פעוט, בה בשעה שיש לו עדיין ריבוי רצונות זרים?!
כזועל זה אומר הצ"צ, ש"קטלא פלגא" צריך להיות, כיון שמזה באים סוכ"ס למעמד ומצב ד"קטלא כולא".
כחוכל זה הוא מצד מעלת הרצון (אפילו לגבי עונג) – כידוע237
כטשהרצון הוא התגלות עצמות הנפש, ופועל בכל הכחות (מהכח היותר עליון, שהוא העונג, עד לכח היותר תחתון, שהו"ע המעשה) בשוה, ועד שפועל גם באברי הגוף, וכמעשה הידוע30 באחד שבגלל הסכנה מלסטים התחבא במקום צר ביותר, ולאח"ז לא הי' יכול לצאת משם עד שהרחיבו המקום כו', והיינו, שמצד הסכנה נתגלה אצלו הרצון לחיות, ורצון זה פעל כיווץ באברי הגוף.
לוכיון שהרצון קשור עם עצם הנפש, הנה עי"ז שמבטל את רצונו להקב"ה, אפילו כאשר ביטול הרצון הוא בענין אחד, הרי זה פועל עליו כו', וכך הולך ומבטל את רצונו בענין שני ושלישי, ועד שע"י ביטול ריבוי הרצונות מגיע סוכ"ס למעמד ומצב ד"קטלא כולא".
לאז. וממשיך בהסיפור, שהצ"צ הוסיף ואמר "ולבי חלל בקרבי וכו'":
לבובהקדמה – שענין זה בא בהמשך להאמור לפנ"ז, שהרי הצ"צ לא הפסיק בינתיים בדיבור, כי אם בריקוד בלבד, וא"כ, הדיבור שלאח"ז בא בהמשך להדיבור שלפנ"ז.
לגוהענין בזה – כאמור לעיל שע"י "קטלא פלגא" באים סוכ"ס למעמד ומצב ד"קטלא כולא", שזהו הענין ד"לבי חלל בקרבי".
לדוממשיך, ש"חלל" בגימטריא "חיים", שלאח"ז מתחילים חיים חדשים – שאין זה באופן שנעשה חלל ומקום פנוי,
לה– וכידוע238 שכשם שצריך להזהר מענין של גאוה, כמו"כ צריך להזהר שלא להיות "אסקופא הנדרסת", שאז יש נתינת מקום לענינים בלתי רצויים ח"ו –
לואלא הכוונה היא לענין ד"חלל" שהוא בגימטריא "חיים", שלאח"ז מתחילים חיים חדשים239 – ע"י כללות ההנהגה באופן ד"ובחרת בחיים"240.
לזח. ויש להוסיף ולהעיר, שאף שבהמשך הענין ד"לבי חלל בקרבי" נזכר מאמר רז"ל "שהרגו בתענית" – אין כוונתי לענין התענית כפשוטו,
לחוכפי שרבינו הזקן הבהיר כבר באגרת התשובה241 ש"אפילו בדורות
לטהראשונים בימי תנאים ואמוראים לא היו מתענין בכה"ג אלא הבריאים דמצו לצעורי נפשייהו", משא"כ "בדורותינו אלה", שיש להחליף את התענית בענינים אחרים כו',
מואדרבה: "יאכלו ענוים וישבעו"242,
מאאלא שהאכילה תהי' כדבעי – לא מצד התאוה ותוקף הישות, אלא מתוך ביטול וענווה ("ענוים"), ואז יהי' הענין ד"ישבעו" (שזהו ע"ד הענין ד"משביעין אותו"243, שהוא גם מלשון שובע, כמבואר במאמר הצ"צ244),
מבובפרט בעמדנו בחג הסוכות, שאז בודאי אין מקום לענין של תענית כו', כיון שצריך להיות ענין השמחה כו',
מגובאופן שנמשך על כל השנה כולה – שתהי' שנה טובה ומתוקה בכל המצטרך, ועד לאופן ד"ופרצת"245, "נחלה בלי מצרים"246.
מד* * *
מהט. בהמשך להאמור לעיל (ס"ב) אודות עניני השמחה שבאים יחד בזמן זה, ישנו ענין נוסף בהשמחה דחג הסוכות – בשעה שיושבים בסוכה:
מוכתיב247 "בסוכות תשבו גו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". וכתב הב"ח248, "כיון דכתיב למען ידעו כו', לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כו'", והיינו, שכוונת המצוה – הזכרון דיצי"מ ("כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים") – היא חלק מהמצוה עצמה, ומעכבת את קיום המצוה.
מזוע"פ המבואר בחסידות249 שענין הידיעה הוא הרגש הדבר, החל מהמבואר בתניא250 ש"דעת הוא מלשון והאדם ידע את חוה251, והוא לשון התקשרות והתחברות, שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד ויתקע מחשבתו בחוזק כו'", "ועל כן הדעת הוא קיום המדות (אהבה וענפי' ויראה וענפי') וחיותן" (ובמילא הרי זה פועל גם על המעשה בפועל,
מחשהרי לבא פליג לכל שייפין252) – הרי מובן, שהזכרון דיצי"מ שנעשה ע"י הישיבה בסוכה הוא באופן נעלה יותר מכמו בשאר הימים טובים (שגם הם זכר ליצי"מ), כיון שזכרון זה הוא באופן של ידיעה ("למען ידעו גו'"), היינו, שנרגש אצלו הענין דיצי"מ.
מטוכיון שהישיבה בסוכה פועלת שנרגש אצלו הענין דיצי"מ, הרי מובן, שעי"ז ניתוסף גם בענין השמחה.
ני. וכאן המקום להתעכב על דברי רבינו הזקן בשולחנו41 בנוגע לענין זה – שהרי ידוע253 גודל הדיוק בלשונו הזהב של רבינו הזקן בכלל, ובפרט בשו"ע, שמדייק בכל תיבה ובכל אות, ולכן, כאשר רואים שרבינו הזקן משנה מלשון המחבר, ולא עוד אלא שמשנה גם מלשון הטור [דבשלמא השינוי מדברי המחבר יכול להיות בגלל שרבינו הזקן מוסיף גם טעמי ההלכות, משא"כ השינוי מדברי הטור, שכותב גם טעמי ההלכות (ובאריכות יותר מרבינו הזקן שכותב רק "תמצית ופנימיות טעמי ההלכות", כמ"ש בהקדמת הרבנים בני המחבר), וגם דרשות הפסוקים כו'], הרי זה בודאי בתכלית הדיוק, ויש בזה חידוש בנוגע להלכה.
נאהביאור בלשון רבינו הזקן בשולחנו (ביחס ללשון המחבר והטור)254, "בסוכות תשבו שבעת ימים [גו'] למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, הם היו ענני כבודו שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש, ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות העשויות לצל כדי שנזכיר נפלאותיו ונוראותיו",
נב– שגדרה של סוכה היא (לא רק הענין השלילי ש"בל יכה בהם שרב ושמש", אלא גם הענין החיובי) שעשוי' לצל (ולכן מברכים על הסוכה, אף שאין מברכים על מצוות שענינם שלילת סכנה255);
נגהנפק"מ לדינא בנוגע לשיעור הסכך שצ"ל צלתו מרובה מחמתו, וישוב הסתירה בזה בדברי אדה"ז;
נדתירוץ הקושיות: (א) למה עושים זכר רק לענני הכבוד, ולא לשאר הנסים שהיו ביצי"מ, (ב) למה מספיק ב' דפנות וטפח, ולא א' מלמעלה וא' מלמטה256 וד' מד' רוחות, כמו ענני הכבוד – ע"פ דברי אדה"ז שעשיית הסוכה היא רק לזכר "ענני כבודו שהקיפם בהם לצל", שזהו
נהחסד וחיבה יתירה כדי שהליכתם במדבר תהי' ללא צער כלל (משא"כ שאר החסדים שהם דברים המוכרחים), ובשביל "צל" מספיק ב' דפנות וטפח עם סכך מלמעלה;
נווהדיוק "ענני כבודו", שהכבוד הוא (לא של ישראל, אלא) של הקב"ה, ולכן "חל שם שמים" על הסוכה257 –
נזהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס258 בלקו"ש חל"ב ע' 140 ואילך.
נח* * *
נטיא. מאמר ד"ה הללו את הוי' כל גוים גו'.
ס* * *
סאיב. דובר לעיל (בהמאמר259) אודות הקישור של חג הסוכות עם יוהכ"פ (וגם ר"ה, ועוד לפנ"ז – החל מר"ח אלול), שכל עניני חג הסוכות נמשכים מיוהכ"פ, והיינו, שביוהכ"פ נפעל הענין למעלה, ואח"כ בחג הסוכות הרי זה נמשך ומתגלה למטה (ובפרטיות יותר – הנה ההמשכה למטה נעשית מיד בהתחלת חג הסוכות, ובהמשך ימי החג פועלים שתהי' ההמשכה בכל התוקף ("מיטן גאַנצן שטורעם")).
סבומזה מובן, שהשייכות של חג הסוכות עם יוהכ"פ מתבטאת גם בפרטי הענינים שבימים אלו.
סגונתעכב עתה – בקשר להכינוס העשירי של צעירי אגודת חב"ד שיתקיים מחר – על התפקיד המיוחד של "פרחי כהונה" שמצינו הן ביוהכ"פ והן בחג הסוכות.
סדובהקדמה – שהתואר "כהונה" שייך לכאו"א מישראל (כשם שהתואר "צדיק" שייך לכאו"א מישראל, כמ"ש260 "ועמך כולם צדיקים"), כמ"ש261 "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", וכמ"ש הרמב"ם262: "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש .. אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו .. הרי זה נתקדש קדש קדשים וכו'" – דיש לומר, שבדיוק הלשון "קדש קדשים" מרמז הרמב"ם ש"כל
סהאיש ואיש" יכול להיות שייך לא רק ל"שבט לוי", אלא (לאחרי שעוסק בעבודה זו בסדר מסודר, מן הקל אל הכבד, יכול להגיע) גם לדרגא היותר נעלית בשבט לוי – דרגת הכהן גדול, עליו נאמר263 "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים"264.
סויג. ובכן:
סזיוהכ"פ הוא תכלית העילוי והשלימות של כל עשרת ימי תשובה, עליהם אמרו רז"ל265 "כאן ביחיד", וכפי שמפרש רבינו הזקן266 שעבודת ימים אלו היא מצד בחי' היחידה שבנפש. ולכן היתה עבודת יוהכ"פ בכהן גדול דוקא, והיינו, לא רק העבודה המיוחדת ליוהכ"פ, אלא גם הקרבת התמיד שהיתה בכל יום ע"י כהן הדיוט, הנה ביוהכ"פ הוצרכה להיות ע"י כה"ג דוקא267.
סחומובן שביוהכ"פ גופא היו חילוקי דרגות – מהתחלת יוהכ"פ ועד לסיומו בתפלת נעילה, שאז היתה תכלית העילוי והשלימות של יוהכ"פ.
סטוכיון שבהתחלת יוהכ"פ לא הי' עדיין העילוי והשלימות של יוהכ"פ, הי' צורך להבהיר ענינים מסויימים,
ע– בודאי לא ענינים של איסור ח"ו, שאין צורך לשלול אותם ביוהכ"פ –
עאשזהו שמצינו במשנה268: "ביקש להתנמנם" – שזהו ענין שיכול להיות אפילו אצל כה"ג, וכדי לשלול זאת שלא יישן הכה"ג – "פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדא ואומרים לו אישי כהן גדול עמוד כו' ומעסיקין אותו כו'", ועי"ז הבטיחו שתהי' עבודת היום בשלימות.
עביד. אך עדיין צריך להבין:
עגאיך היו "פרחי כהונה" יכולים להבטיח ולוודא שהכה"ג לא יתנמנם ויישן, ובלשון חז"ל (בנוגע לענין השינה)269: "ערביך ערבא צריך"?!
עדועכצ"ל, שהסיבה לכך ש"פרחי כהונה" יכולים להבטיח זאת היא – בגלל שהם בעצמם אינם שייכים להתנמנם ולישון!...
עה(כ"ק אדמו"ר שליט"א חייך ואמר:)
עואם הם "פרחי כהונה", "צעירי אגודת חב"ד" – לא יתכן שיתנמנמו וישקעו בשינה... ואם מישהו מתנמנם ונרדם, יש לזרוק אותו מ"צעירי אגודת חב"ד", כי, "שינה" ו"צעירי אגודת חב"ד" הם שני הפכים!...
עזוכיון שאצל "פרחי כהונה" אין חשש שמא יתנמנמו כו', לכן יש ביכלתם להבטיח גם שלא יתנמנם הכה"ג (החל מהכה"ג שבנפשם, ועי"ז גם הכה"ג כפשוטו).
עחטו. וכשם שביוהכ"פ מצינו את פעולתם של "פרחי כהונה" – מצינו זאת גם בחג הסוכות270:
עטבדברי המשנה271 אודות שמחת בית השואבה איתא ש"ילדים מפרחי כהונה" היו עולים בסולמות ובידיהם כדי שמן ופתילות כו', ועל ידם הי' "אור בית השואבה" דולק במקום גבוה, ומאיר בכל העיר – "עיר אלקינו"272 (שכולל גם כללות העולם כולו).
פ– השמן והפתילות היו אמנם מן המוכן, אבל היו מונחים באיזה מקום בלשכה, וכדי שידלקו ויאירו את כל העיר, היתה צריכה להיות פעולתם של "פרחי כהונה", שטיפסו בסולמות עם כדי שמן בידיהם, עד שהגיעו לראש הסולם כו'.
פאוגם בענין זה מודגש שבחג הסוכות נמשכים ומתגלים הענינים שנפעלו ביוהכ"פ – כי, פעולת "פרחי כהונה" ביוהכ"פ היתה רק בנוגע לכה"ג בהיותו בביהמ"ק, ואילו פעולת "פרחי כהונה" בחג הסוכות היתה באופן גלוי בכל ירושלים, ש"לא הי' חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה", ועד ש"אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה"273.
פבטז. וכשם שנתבאר לעיל שענין הכהונה שייך לכאו"א מישראל – כן הוא גם בנוגע ל"פרחי כהונה":
פגכשם שאין חילוק אם הוא משבט לוי או משבט אחר, אלא כל מי ש"נדבה רוחו כו' הרי זה נתקדש קדש קדשים כו' לעולם ולעולמי עולמים", כך אין חילוק מהו מספר שנותיו; אם רק "נדבה רוחו אותו
פדכו'" – יש ביכלתו להימנות על "פרחי כהונה", ולהבטיח את שלימות עבודתו של הכה"ג בביהמ"ק, ולא רק בביהמ"ק, אלא גם להאיר את כל העיר.
פהויה"ר שיקויים כן בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, ובאופן דמוסיף והולך ואור, עד לקיום היעוד274 "לילה כיום יאיר".
פו* * *
פזיז. ידוע שבחג הסוכות ישנו ענין האושפיזין275 – ובכמה קהילות נהוג להזכירם בדיבור – אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף ודוד,
פחוכמו"כ ישנם שבעת האושפיזין החסידיים276: הבעש"ט, הרב המגיד, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הצמח-צדק, אדמו"ר מהר"ש, וכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע,
פטובודאי שאינם בסתירה זל"ז ח"ו, אלא "אלו ואלו דברי אלקים חיים"277, וכד דייקת שפיר, הרי אדרבה: ענינם היינו הך, כך, שניתן למצוא את ענינו של אברהם אצל הבעש"ט, וענינו של יצחק אצל הרב המגיד וכו'.
צובהקדמה – שכללות ענין האושפיזין שייך לכאו"א מישראל, וכמודגש בענין התפלה, שלאחרי שאומרים "אלקינו", מוסיפים "ואלקי אבותינו (ומפרטים) אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב", ועד"ז מובן גם בנוגע לשאר האושפיזין, וכן בנוגע לאושפיזין החסידיים.
צאובהתאם לכך, יש להתעכב על ענינם המיוחד של האושפיזין השייכים ליום השני דחג הסוכות [שהם ה"שולטים" על כל הענינים, וכמו בנוגע לכללות הימים טובים, חג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות, שבכל יו"ט ישנו ענינו המיוחד של יו"ט זה, וכמו בחג הסוכות, שענינו המיוחד הוא המשכת הדעת (כמבואר בסידור278), והוא ה"שולט" על כל הענינים] – יצחק והרב המגיד279.
צביח. ויש להתעכב על החילוק שבין יצחק לגבי אברהם, וכמו"כ בנוגע להמגיד ביחס להבעש"ט:
צגעבודתו של אברהם היתה באופן ד"הלוך ונסוע"280, בכל העולם, לא רק בארץ ישראל, אלא גם בארץ מצרים, בגרר, ולפנ"ז באור כשדים ובחרן כו'; משא"כ יצחק – כשרצה לצאת מארץ ישראל, נאמר לו "גור בארץ הזאת"281, "שאתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך"282.
צדכלומר: אברהם ויצחק היו שניהם במדריגה של "מרכבה"283, אבל בענין המרכבה גופא הי' חילוק בין עבודת אברהם באופן ד"הלוך ונסוע", לעבודת יצחק שהוצרכה להיות במקומו הוא.
צהוחילוק זה מצינו גם בין הבעש"ט להרב המגיד – כמסופר בארוכה בסיפורי רבותינו נשיאינו284, שהנהגתו של הבעש"ט היתה לסבב בכפרים ובעיירות שבהם דרו בנ"י, ולא עוד אלא שגם לאחרי התגלותו הי' נוסע למקומות רחוקים, להפיץ את מעינותיו חוצה; משא"כ הרב המגיד, שסדר עבודתו הי' באופן שישב במקומו, ושם נשפעו בהרחבה ("געגאָסן זיך") כל עניניו (ואף שבמשך השנים העתיק מושבו ממקום למקום, הרי זה כמו אצל יצחק שלא ישב כל הזמן באותם ד' אמות, אלא שעבודתו לא היתה באופן ד"הלוך ונסוע גו'", למצוא מקומות חדשים ולפעול בהם כו').
צוועוד זאת – שכשם שאברהם אבינו התעסק גם עם ערביים285, באמרו להם "ברכו למי שאכלתם משלו"286, כמו"כ מצינו אצל הבעש"ט שהתעסק גם עם יהודים שהיו בבחי' ערביים, ועד להתעסקות עם ערביים כפשוטם (כידוע כמה סיפורים בזה287), ובאופן שלא חיכה עד שהם יבואו אליו, אלא הוא הלך אליהם כו'; משא"כ אצל הרב המגיד לא מצינו סדר עבודה כזה. – בודאי נפעל גם ע"י המגיד הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה", אבל ענין זה הי' כמו אצל יצחק, באופן שה"ערבי" בא מאליו, ועי"ז נתבטלה מציאותו בתור "ערבי" ("ער איז געוואָרן אויס ערבי")288.
צזיט. ועתה עומדים אנו ליכנס ליום השלישי דחג הסוכות, שהאושפיזין שלו הם יעקב אבינו ואדמו"ר הזקן289:
צחענינו של יעקב אבינו הוא – תורה, כמ"ש290 "ותורה שם בישראל", והי' "יושב אהלים"291, "אהלו של שם ואהלו של עבר"292, דקאי על תושב"כ ותושבע"פ293 (וכפי שמצינו בגלוי בתושב"כ הוראות מעניניו של יעקב294), ועוד לפני שירד למצרים – "את יהודה שלח לפניו גו' להורות גו'"295, "לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה"296.
צטואף שגם אברהם ויצחק עסקו בתורה, כמארז"ל297 "אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה הי' כו', יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה הי'" – הרי עיקר עבודתו של אברהם היתה הכנסת אורחים, ועיקר עבודתו של יצחק היתה חפירת בארות כדי למצוא "מים חיים"298; ואילו יעקב – הרי נוסף לכך שהי' אצלו ענין הנסיעות ממקום למקום כמו אצל אברהם, וכמו"כ ישב במשך כו"כ שנים בארץ ישראל כמו יצחק, הנה עיקר עבודתו היתה בלימוד התורה.
קוכמו"כ בנוגע לאדמו"ר הזקן – שמצינו אצלו הדגשה מיוחדת בנוגע לענין התורה באופן של בקיעת המחיצה (שזהו ענינו של יעקב – "אז יבקע כשחר אורך"299) שבין נסתר לנגלה, היינו, שגם נסתר דתורה בא בגילוי, באופן של הבנה והשגה בחב"ד שבנפש;
קאועי"ז נעשה גם הענין ד"מטתו שלימה" (שזהו החידוש של יעקב לגבי אברהם ויצחק ש"יצא ממנו כו'")300 – שלא מספיק שכח האמונה והמעשה בפועל יהיו בשלימות, אלא העבודה צריכה לחדור בכל עשר כחות הנפש, החל מחב"ד שבנפשו, שעל ידם נעשית גם הולדת המדות (כמבואר בתניא43), שזהו"ע "מטתו שלימה" בעבודה הרוחנית.
קבוהעיקר – שיקויים מ"ש "אז יבקע כשחר אורך", וכן המשך הכתוב: "וארוכתך מהרה תצמח" (כפי שנתבאר במאמר כ"ק מו"ח
קגאדמו"ר ד"ה אז יבקע גו' שנאמר בגלובאָקע301), בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.
קד* * *
קהכ. ידוע מ"ש רבינו הזקן באגה"ק302 בענין "פדה בשלום נפשי"303, שישנו הענין של גאולה פרטית, ש"כל ניצוץ פרטי מהשכינה שבנפש כל אחד מישראל יוצאת מהגלות והשבי' לפי שעה, בחיי שעה זו תפלה29 ועבודה שבלב כו'"; וגאולה פרטית זו היא הכנה שממהרת את ביאת הגאולה הכללית של כלל ישראל, כולל גם גאולת השכינה, שהרי גם היא בגלות, כמארז"ל304 "גלו לאדום שכינה עמהם", ולכן צ"ל גם אצלה ענין הגאולה – "פדה בשלום נפשי", כולל גם בחי' השכינה, בחי' המלכות, שנקראת "נפש"305.
קווגם ענין זה קשור עם האושפיזין של יום השלישי דחג הסוכות (שעומדים בסמיכות אליו), כי:
קזבנוגע ליעקב אבינו – מצינו שהי' עוסק באמירת "שיר המעלות" שבספר תהלים306, והרי ספר תהלים שענינו תהלות ותשבחות שייך לעבודת התפלה, אלא שזהו"ע התפלה כפי שנעשה חלק בתורה, א' מכ"ד ספרי קודש307.
קחוכמו"כ בנוגע לאדמו"ר הזקן – כידוע מ"ש באגרת לר' אלכסנדר משקלאָוו (שנדפסה לא מכבר308) ש"האומרים תפלה מדרבנן לא ראו מאורות מימיהם" (וכפי שממשיך לבאר ש"אף שנוסח התפלה ומנינה ג' פעמים ביום הוא מדרבנן, עיקר ענינה ומהותה הוא יסוד כל התורה וכו'").
קטומזה מובן, שנוסף על האמור לעיל שענינם של האושפיזין הנ"ל הוא לימוד התורה, כולל גם פנימיות התורה, שצריך ללמדה באופן של הבנה והשגה כו', ולהפיץ אותה כו' – הרי זה כולל גם שלימוד התורה הוא בהקדמת עבודת התפלה309, וכאמור, שזהו"ע של גאולה פרטית, שנעשית הכנה לגאולה הכללית.
קיכא. ובהמשך לזה, הנה ע"פ הכלל "בתר רישא גופא אזיל"310, הרי כאן המקום להזכיר – כלשון הכתוב311: "אעלה גו' על ראש שמחתי" – את אחינו בנ"י ההולכים בעקבותיו של אדמו"ר הזקן ובשם תלמידיו יכונו, שנמצאים באותה מדינה שבה חי ופעל אדמו"ר הזקן (וכן רבותינו נשיאינו שלאח"ז עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו), ובה היתה גם גאולתו באופן ש"הפליא ה' והגדיל לעשות בארץ וכו'" (וכופל ענין ה"פלא" ג"פ), ובאופן ש"ראו כל אפסי הארץ"312 – שגם אצלם תהי' היציאה מן המיצר אל המרחב.
קיאוכיון שבענין זה לא שייכים ההגבלות שישנם בנוגע לגאולה הכללית, שאינה יכולה להיות בשבת ויו"ט, ויש צורך בהקדמת ביאת אלי'313 – הרי זה יכול להיות תיכף ומיד, בשעתא חדא וברגעא חדא, וכל המקדים הרי זה משובח.
קיבובעגלא דידן – נזכה לראות אותם בעיני בשר, למטה מעשרה טפחים, ובלשון הכתוב: "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"314, "לא תשאר פרסה"315.
קיגונוסף לכך ש"בתר רישא גופא אזיל" – הנה גם בהגוף עצמו, כאשר יש הזזה בחלק הגוף שנמצא במעמד ומצב של "מרחב" (לפי ערך ה"מיצר" שבו נמצאים הם), הרי מובן ופשוט שענין זה פועל גם על חלק הגוף שנמצא ב"מיצר", שגם הוא יבוא למעמד ומצב של מרחב.
קידובנוגע לעניננו:
קיהכאשר תומשך הרחבה אצל כל אלו שכבר יצאו משם ונמצאים בכפר חב"ד316, והיינו, שכל עניני כפר חב"ד יהיו באופן של "ופרצת", כולל ובמיוחד ע"י שמחה של מצוה (ובפרט כשישנו צירוף של כו"כ עניני שמחה, כנ"ל ס"ב) שפורצת גדר, באופן המתאים ל"פרחי כהונה" שמבטיחים שהכה"ג לא יתנמנם (כנ"ל סי"ג) – הרי זה ימהר ויפעל
קיואצל אלו שנמצאים עדיין שם שיצאו מן המיצר אל המרחב, ויקבלו אותם מתוך שמחה וטוב לבב כפשוטו, בעגלא דידן ממש.
קיז* * *
קיחכב. נוסף על הענין ד"בסוכות הושבתי את בני ישראל גו'", שבזה מודגשת אחדותם של כל בנ"י בענין הקדושה (כמוזכר לעיל317 לשון רבינו הזקן318: "קדושת הסוכה", ועד ל"קדושת הגוף", כלשון הצ"צ319) – ישנו גם הענין ד"ולקחתם לכם גו'"320, מצות נטילת ד' מינים, שבזה מודגשת ההתחלקות שבבנ"י, שהרי ד' המינים הם כנגד ד' הסוגים שבבנ"י, החל מאלו שיש בהם טעם (תורה) וריח (מעשים טובים), ועד לאלו שאין בהם לא טעם ולא ריח321, ואעפ"כ, מאחדים את כולם ביחד, ועד ששלימותו של האתרוג שיש בו טעם וריח תלוי' בכך שישנה גם הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח (וע"ד שההוכחה לגמר הולד היא כשנשלמו שערותיו וצפרניו322).
קיטוענין זה נעשה באופן ד"ולקחתם לכם", שזהו ע"ד מ"ש323 "ביום השמיני עצרת תהי' לכם", באופן ש"יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך"324 – ישראל וקוב"ה בלבד, שאינם שני דברים נפרדים ח"ו, אלא "חלק הוי' עמו"325.
קכויה"ר שע"י נטילת ד' מינים יתגלה הענין ד"אינון נצוחייא"326 – שיצא כאור צדקם בתוככי כל בנ"י בכל המצטרך להם, לשנה טובה ומתוקה בבני חיי ומזוני ובכולם רויחי, ולכל לראש – היציאה מהגלות המר אל הגאולה, ומתוך שמחה וטוב לבב.
קכאלאחרי ברכת המזון, תפלת ערבית והבדלה – נתן כ"ק אדמו"ר שליט"א בידו הק' לכל הנאספים מ"כוס של ברכה".
קכב______ ______