Toras Menachem·Vol. 47 (5726·Part 3)·Shabbos Parshas Matos-Masei·Shabbos Mevarchim Menachem-Av·5726תורת מנחם·מז - שנת תשכ"ו - חלק שלישי·בס"ד. ש"פ מטות-מסעי·מבה"ח מנחם-אב·ה'תשכ"ו

א(הנחה בלתי מוגה)

בוידבר

גמשה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה הוי' איש כי ידור נדר וגו'⁴⁹⁹. וצריך להבין⁵⁰⁰ מהו כללות ענין הנדרים, והרי איתא בירושלמי⁵⁰¹ לא דייך במה שאסרה תורה כו' (בתמי'), ולמה לאדם לאסור על עצמו דבר המותר. גם צריך להבין למה נאמרה פרשה זו לראשי המטות דוקא, דלא ככל שאר הפרשיות שנאמרו לכל ישראל. ורש"י פירש, חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחילה ואח"כ לכל בנ"י, ומוסיף, ומניין שאף שאר הדברות כן, ת"ל וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה וידבר משה אליהם ואחרי כן נגשו כל בני ישראל⁵⁰². אך עדיין צריך להבין מדוע משמיע הכתוב ענין זה (שחלק כבוד לנשיאים ללמדם תחילה) בפרשת נדרים דוקא. ובפירוש רש"י, ומה ראה לאמרה כאן, למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה וכו'. וצריך להבין מהו הענין בזה. גם צריך להבין מ"ש הבחיי⁵⁰³ שנסמכה פרשת נדרים לפרשת מועדות, לפי שבסיום פרשת מועדות נאמר⁵⁰⁴ אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם וגו'. ולכאורה אינו מובן, שהרי כללות ענין המועדים אינו נעשה ע"י נדר, ואדרבה, בסיום ענין המועדים נאמר לבד מנדריכם גו', וא"כ, מהו הקשר והשייכות שבין נדרים למועדות.

דב) והענין

ההוא, דהנה ידוע שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים⁵⁰⁵, והיינו, שהכוונה היא שתהי' הדירה למטה דוקא, שלכן צריכים בנ"י לעסוק בעניני המטה כדי לבררם ולזככם. ומזה מובן, שלא צריך להיות ענין הנדרים, שהו"ע הפרישות, כמארז"ל⁵⁰⁶ נדרים סייג לפרישות, כי, כאשר פורש מדברים המותרים, הרי אינו מבררם ומזככם. וכידוע תורת הבעש"ט⁵⁰⁷ על הפסוק⁵⁰⁸ כי תראה חמור שונאך וגו' עזוב תעזוב עמו,

ו238
שסדר העבודה אינו באופן של שבירת החומריות, אלא אדרבה, עזוב תעזוב עמו, היינו, שהעבודה צריכה להיות יחד עם הגוף ונה"ב, לבררם ולזככם, שגם הם יתעלו במדריגת האלקות. ולכן אמרה תורה דייך במה שאסרתך תורה, ואין לאדם לאסור על עצמו דברים המותרים, כיון שתכלית הכוונה היא בענין הבירורים. אמנם⁵⁰⁹, כל זה הוא באדם ישר הולך⁵¹⁰, והיינו, שהולך בדרך הישרה כו', אבל מי שחטא ופגם ועבר את הדרך, ורואה בנפשו שאי אפשר לו לברר את הדבר, אזי העצה היא שפורש עצמו ונודר הנאה גם מדבר המותר, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שישנו הפתגם הידוע: וואָס מ'טאָר ניט, טאָר מען ניט, און וואָס מ'מעג, דאַרף מען ניט⁵¹¹, והיינו, לפי שנמצא במעמד ומצב שיכול להיות שלא זו בלבד שהוא לא יברר את המאכל, אלא אדרבה, שהמאכל ימשיך ויוריד אותו למטה כו', ולכן צריך לפרוש ממנו ולאסור על עצמו.

זג) וענין

חב' אופנים הנ"ל בכללות העולמות הוא החילוק שבין עולם האצילות ועולמות בי"ע. דהנה, עולם האצילות הוא עולם מבורר, דכתיב בי'⁵¹² לא יגורך רע, ונקרא עולם האחדות⁵¹³, לפי ששם לא רק איהו וחיוהי חד, אלא גם איהו וגרמוהי חד⁵¹⁴. משא"כ בעולמות בי"ע, שעז"נ⁵¹⁵ ומשם יפרד, ששם מתחיל ענין הפירוד, ועד למציאות של רע כו', שהרי אפילו בעולם הבריאה יש עכ"פ מיעוט רע⁵¹⁶. ומזה מובן, שענין הנדרים שייך רק במדריגת עולמות בי"ע, משא"כ מצד מדריגת עולם האצילות אין צורך כלל בענין הנדרים. ובענין הספירות הרי זה החילוק בין ספירת הבינה לספירת החכמה⁵¹⁷, דהנה, ספירת הבינה היא מקור ההשתלשלות, והיינו, שעם היותה למעלה משבעת ימי הבנין, מ"מ, יש לה שייכות אליהם, שהיא מקורם כו', ולכן שייך שם ענין הנדרים. משא"כ בחי' החכמה היא למעלה מהשתלשלות, וכידוע שבחכמה מאיר אוא"ס, והיינו לפי שנרגש הענין שהוא לבדו הוא ואין זולתו כו'⁵¹⁸,

ט239
ומבחי' החכמה לא שייך שתהי' יניקת החיצונים, וכמ"ש⁵¹⁹ ימותו ולא בחכמה, ולכן לא שייך שם ענין הנדרים.

יד) והנה

יאכשם שישנו חילוק הנ"ל במקום (בעולמות ובספירות), כמו"כ ישנו חילוק זה גם בזמן, שזהו כללות החילוק שבין ימות החול⁵²⁰, ימים טובים ויום השבת. והענין בזה, דהנה נת"ל⁵²¹ בענין הבירורים, שיש בירור בשייכות לפסולת, אם באופן דבירור הפסולת מתוך האוכל, או באופן דבירור האוכל מתוך הפסולת⁵²². ובענין זה היא כללות העבודה דימות החול. אמנם, גם בימים טובים ישנו ענין הבירור בשייכות לפסולת, וכמ"ש⁵²³ פרש חגיכם, ולכן יש צורך בזהירות שלא תהי' יניקה לחיצונים כו', וכפשטות הדין ששמחת יו"ט צריכה להיות באופן שחייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים כו', כמ"ש⁵²⁴ ושמחת בחגך אתה וגו' והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך, ולולי זאת, הנה עז"נ וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם⁵²⁵. ועד שחייבין ב"ד להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין כו', כדי ששמחת יו"ט תהי' כהוגן⁵²⁶. וכל זה הוא לפי שיו"ט הוא בחי' מוחין דאימא⁵²⁷, כי ימים טובים הם מועדים לשמחה⁵²⁸, וכתיב⁵²⁹ אם הבנים שמחה, בחי' בינה, שזוהי מדריגת עולם הבריאה, כמאמר⁵³⁰ אימא עילאה מקננא בכורסיא. וכיון שבינה היא מקור ההשתלשלות (כנ"ל ס"ג), לכן שייך שם ענין של יניקה כו'. ולמעלה מזה הוא יום השבת, שהוא בחי' מוחין דאבא29, בחי' שלמעלה מהשתלשלות, שבזה לא שייך ענין הפסולת, שזהו מש"נ פרש חגיכם דוקא ולא פרש שבתכם⁵³¹, ולכן שבת מצוה לענגו באכילה ושתי'⁵³², ועד שאפילו שינה בשבת תענוג⁵³³, כיון שאי אפשר שתהי' יניקה כו', וכללות

יב240
העבודה דשבת אינה בענין הבירורים ששייך בהם פסולת, שהרי בשבת בורר אסור, אלא העבודה דשבת היא ע"ד מ"ש⁵³⁴ ואכלתם אכול גו', שהו"ע בירור אוכל מתוך האוכל, כנ"ל בארוכה. ובזה יובן גם שייכות ענין המועדות לענין הנדרים19, כי בבחי' בינה (ששם היא מדריגת המועדות) שייך גם ענין הנדרים (כנ"ל ס"ג).

יגה) אך

ידעפ"ז צריך להבין מש"נ וידבר משה אל ראשי המטות גו' איש כי ידור נדר וגו', דלכאורה, ע"פ המבואר לעיל הרי ענין הנדרים שייך במדריגות תחתונות דוקא, בבחי' בינה דוקא שהיא מקור להשתלשלות, ובעולמות בי"ע דוקא שהם באופן של פירוד כו', וכן בעבודת בנ"י, שענין הנדרים הוא רק כאשר רואה בנפשו שאי אפשר לו לברר את הדבר כו'. ומזה מובן, שענין הנדרים שייך יותר לאנשים פשוטים, שמצד פחיתות מדריגתם צריך להיות אצלם ענין של פרישות כו'. וא"כ, מדוע נאמרה פרשה זו לראשי המטות, שהם במדריגה נעלית, וכמו הזקנים שהיו במדריגת משה, כמ"ש⁵³⁵ ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, והרי במדריגת משה, בחי' החכמה, לא שייך ענין הנדרים (כנ"ל ס"ג).

טואך

טזהענין הוא, שעיקר הכוונה בפרשה זו הוא (לא לענין הנדרים, אלא אדרבה) לענין התרת נדרים19, וכנ"ל (ס"ב) שע"פ תורה לא צריך להיות ענין הנדרים. וזהו שפרשה זו נאמרה לראשי המטות, כדי שהם יפעלו התרת נדרים, כי ענין התרת נדרים נעשה ע"י חכם דוקא, ובאופן שעוקר את הנדר מעיקרו⁵³⁶, והיינו, שיפעלו אצל כל בנ"י שיהיו במעמד ומצב נעלה יותר שלא יצטרכו לענין הנדרים. וכללות הענין שחכם מתיר את הנדר, דהיינו, שהדבר האסור נעשה מותר, הוא מצד בחי' אוא"ס שבחכמה, והוא בחי' גבורה דעתיק, שלכן ביכלתו להתיר. ויש גם אופן התרת נדרים בשלשה הדיוטות. והענין בזה, דהנה מבואר בסידור⁵³⁷ הענין שבשלשה אומר נברך, שהן בחי' חג"ת כשמתכללים יחד, ואז היא הברכה לרבים שנמשכת מבחי' כח"ב. ועד"ז י"ל בענין ג' הדיוטות, שממשיכים מבחי' הכתר, ולכן ביכלתם להתיר את הנדר.

יז241
ועפ"ז

יחיש להוסיף בביאור הסמיכות דפרשת מועדות לפרשת נדרים, שבפסוק אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם גו', מרומז הקשר והשייכות שבין מועדות לנדרים, שזהו לפי ששניהם הם מבחי' בינה, שמשם יכולה להיות יניקה כו', ולכן יש צורך בענין הפרישות כו'. ולאח"ז באה פרשת נדרים שעיקרה הו"ע התרת נדרים, שזהו מצד בחי' החכמה שלמעלה מבחי' הבינה, וכמו ענין השבת שלמעלה מיו"ט⁵³⁸, ועד שבאים לתכלית העילוי דיום השבת, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים⁵³⁹.

יט______  ______