Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
ארשימה פרטית בלתי מוגה
בא. דובר אודות אמירת הבדלה בקיטל וטלית330, כיון שבזמן ההבדלה נמצאים עדיין במדריגת הקדושה שלפנ"ז.
גכן דובר אודות ברכת בשמים בהבדלה במוצאי יוהכ"פ שחל בשבת, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שיש בזה חילוקי מנהגים331.
דכ"ק אדמו"ר שליט"א סיפר332, שבמוצאי יוהכ"פ הי' כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע נותן שיורי ההבדלה לבנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, כדי שיערוך הבדלה לעצמו. והחידוש בזה – שהרי בכל השנה "אין צריך להטעים מכוס של הבדלה .. אלא המבדיל רגיל לשתותו כולו", ו"נוהגין לשפוך על השלחן מן יין הנשאר בכוס אחר שתיית המבדיל ומכבין בו הנר"333, ואעפ"כ, במוצאי יוהכ"פ הי' אדנ"ע נותן שיורי ההבדלה, כנ"ל.
הוסיפר הרש"ג הסיפור הידוע334 אודות החסיד ר' שמואל דוב מבאַריסאָוו, שהתחבא לשמוע את הלימוד של הצ"צ עם אדמו"ר מהר"ש במוצאי יוהכ"פ, וסוף הסיפור – שהצ"צ נתן להרש"ד משיורי ההבדלה, והבריא. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שלא שמע הסיום שעי"ז הבריא.
ודובר גם אודות אמירת "ויתן לך"335 במוצאי יוהכ"פ שחל בשבת (כפי שנדפס ב"מחזור השלם"). ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שצריך לומר "ויתן לך" יחד עם מישהו אחר, כדברי כ"ק אדנ"ע336.
ז[לא' המסובים ששאל אם עדיין אפשר לומר "ויתן לך", השיב כ"ק אדמו"ר שליט"א בבת-שחוק: הרי ישנו הענין ד"יתן ויחזור ויתן"337].
חב. דובר אודות השיעור338 של אכילת פרס339. ואמר כ"ק אדמו"ר
ט77
שליט"א, שהאריך בענין זה ב"לקוטי מנהגים" שנדפסו בסוף קונטרס רשימות הצ"צ על מגילת איכה340, ושם הביא גם משו"ת הצ"צ341 השיעור של ששה מינוט, ויש גם שמועה מר' הלל מפּאַריטש בשם הצ"צ342: "לא פחות משלשה מינוטין".
שליט"א, שהאריך בענין זה ב"לקוטי מנהגים" שנדפסו בסוף קונטרס רשימות הצ"צ על מגילת איכה340, ושם הביא גם משו"ת הצ"צ341 השיעור של ששה מינוט, ויש גם שמועה מר' הלל מפּאַריטש בשם הצ"צ342: "לא פחות משלשה מינוטין".
יג. הרמד"ר סיפר מה ששמע מהרש"ג ז"ל, אודות הצ"צ, שפעם הורה לו הרופא שלא להתענות בת"ב, וכשנכנס אליו מהרי"ל בת"ב לאחר חצות, ראה שנחלש ביותר, ואמר לו שהרופא צוה שיאכל – אמר לו הצ"צ, שביוהכ"פ, לא הי' מתענה במצב כזה, כי, בנוגע להתענית דיוהכ"פ אומרת התורה שאז דומין למלאכים343, אבל יש מצב שבו קובעת התורה שאין להתענות344, משא"כ בת"ב345 – איך אפשר לאכול?!...
יאואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: בנוגע ליוהכ"פ – מבואר בלקו"ת346 שישנו הענין ד"לחיותם ברעב"347, "שהחיות שלהם הוא מבחי' הרעב גופא כו'", משא"כ בת"ב לא מצינו ענין זה. ולכאורה, בהתאם לכך צ"ל גם החילוק ביניהם בנוגע להקולא בענין התענית.
יב[הרמד"ר אמר, שבנוגע לתענית דיוהכ"פ היו מאחלים שיהי' תענית טוב, משא"כ בנוגע לת"ב. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שבהיותו בגרמניא שמע איחול זה (גם) בנוגע לת"ב].
יגעוד סיפר הרמד"ר אודות ר' אברהם מזעמבין, שבת"ב האחרון בחייו לא הי' יכול להתענות, ואמר, שזהו עונש על שהחמיר בשאלות בנוגע לאלו שקשה להם להתענות.
יד[א' המסובים הוסיף לספר אודות ר' הלל, שצם בת"ב האחרון בחייו, למרות גודל חולשתו, ולאחרי ת"ב התאונן על הרבנים שלא הורו לו לאכול, ולאחרי כמה ימים נפטר].
טוואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהרב זוין כותב348 אודות ר' חיים מבריסק, שהי' נוהג להקל בשאלות בנוגע להתענית דיוהכ"פ, לא בתור קולא ביוהכ"פ, אלא בתור חומרא בפיקוח נפש!
טז78
ד. כ"ק אדמו"ר שליט"א העיר בנוגע למי שאינו יכול להתענות ביוהכ"פ, שלכאורה הי' צריך להיות חילוק בין אכילה לשתי', ששתי' תהי' קלה יותר מאשר אכילה, כיון שבתורה נתפרשה רק אכילה, ואילו בנוגע לשתי' יש צורך בלימוד שהיא בכלל אכילה349. והרי מצינו בכמה ענינים שיש חומר מיוחד בדבר המפורש בתורה, שגם הצדוקים מודים בו350.
ד. כ"ק אדמו"ר שליט"א העיר בנוגע למי שאינו יכול להתענות ביוהכ"פ, שלכאורה הי' צריך להיות חילוק בין אכילה לשתי', ששתי' תהי' קלה יותר מאשר אכילה, כיון שבתורה נתפרשה רק אכילה, ואילו בנוגע לשתי' יש צורך בלימוד שהיא בכלל אכילה349. והרי מצינו בכמה ענינים שיש חומר מיוחד בדבר המפורש בתורה, שגם הצדוקים מודים בו350.
יזא' המסובים העיר מדברי השאגת ארי'351 שגם אכילה לא נתפרשה בתורה, אלא "כל הנפש אשר לא תעונה"352. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שאף שלא נתפרש בתורה לשון אכילה בנוגע ליוהכ"פ, הרי למדים זאת ממ"ש353 "ויענך וירעיבך": "נאמר כאן עינוי, ונאמר להלן עינוי, מה להלן עינוי רעבון, אף כאן עינוי רעבון"354, ושם נזכר לשון אכילה – "ויאכילך"24.
יח______ ______