Toras Menachem·Vol. 48 (5727·Part 1)·Sicha of Simchat Torah day·5727תורת מנחם·מח- שנת תשכ"ז - חלק ראשון·בס"ד. שיחת יום שמחת תורה·ה'תשכ"ז

אבלתי מוגה

בא. כ"ק מו"ח אדמו"ר ביאר⁶¹⁹, שעיקר הענין של שמחת-תורה הוא הניגון והריקוד, ומצות היום בריקודים, ובאופן שרוקדים עם ספר-התורה כפי שהוא כרוך במפה ובמעיל, כיון שזה קשור עם מדריגת התורה כפי שהיא "נעלמה מעיני כל חי"⁶²⁰, שאינה בגלוי⁶²¹.

גובאופן זה אין התחלקות בין בנ"י, אלא הכל שוים: כאשר הס"ת פתוח – אזי יש חילוקים בהבנה והשגה, שיש מי שמבין ומשיג בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה, ועד להבנה והשגה בכל חלקי התורה – פשט, רמז, דרוש וסוד, ויש מי שאין לו הבנה והשגה, ושייך רק לאמירת אותיות התורה, באופן ש"לא ידע מאי קאמר"⁶²²; אבל כאשר הס"ת מכוסה – אזי אין התחלקות כלל, אלא הכל הם בשוה, מ"ראשיכם גו'" ועד "חוטב עציך" ו"שואב מימיך", כמו שבר"ה "אתם נצבים היום כולכם גו' ראשיכם שבטיכם מחוטב עציך עד שואב מימיך"⁶²³, ועד"ז בכאו"א גופא – כל הכחות שבו, מהראש עד להרגל, הם בשוה, ואדרבה – עיקר הריקוד הוא ברגל.

דומכל זה מובן שעיקר מצות היום דשמח"ת הוא ענין ההקפות, שאז הוא ענין הריקודים.

הב. ההכנה להקפות היא באמירת פסוקי "אתה הראת".

וובהקדמה – שכשם ש"מצות היום בשופר"⁶²⁴ דר"ה קשורה עם אמירת פסוקים, מלכיות זכרונות ושופרות, שבאים בתור ראי' מן התורה שאי אפשר בלאו-הכי ובאופן אחר, כן הוא בנוגע לענין ההקפות, שהפסוקים שאומרים לפנ"ז באים בתור ראי' מן התורה⁶²⁵, שהתורה פוסקת שאי-אפשר באופן אחר, ו"אין עוד מלבדו"⁶²⁶, ועד שפס"ד זה פועל גם

ז153
למעלה, שהקב"ה אומר "נצחוני בני נצחוני", ומתוך שמחה, "קא חייך ואמר כו'"⁶²⁷.

חהפסוק הראשון הוא: "אתה הראת לדעת גו'"8, וכפירוש רבנו הזקן⁶²⁸: "אתה" – קאי על העצמות, "הראת" – "דו האָסט זיך באַוויזן", "לדעת" – "כדי מען זאָל דיר קענען וויסן". וכן פירש בתרגום אונקלוס⁶²⁹ (שמבואר בגמרא⁶³⁰ שתרגום זה ניתן מסיני): "את אתחזיתא למדע כו'". והיינו, שהקב"ה נתן לבנ"י נתינת כח ורשות כדי שיוכל להיות אצלם ענין הידיעה (עד לפנימיות ענין הדעת – הכרה) בהעצמות.

טכלומר: לולי זאת ש"אתה הראת גו'" – לא היתה יכולה להיות אצל בנ"י שום ידיעה בהעצמות, שהרי החילוק בין בורא לנברא הוא באין-ערוך, ומכ"ש בנוגע למדריגות באלקות שלמעלה מבחי' בורא (שהרי "לא זהו עיקר האלקות מה שהעולמות מתהווים ממנו"⁶³¹), ועאכו"כ – לגבי בחי' "אתה", ענין העצמות שלמעלה מהתואר אלקות; וכדי שבנ"י יהיו שייכים לזה, צ"ל הענין ד"אתה הראת", שזוהי הנתינת כח מלמעלה.

יועוד זאת – "אתה הראת לדעת", היינו, שיהי' הענין דידיעת אלקות לא רק במדריגות תחתונות, אלא גם למעלה מעלה עד אין קץ, שגם שם לא מספיק ענין האמונה, אלא צ"ל גם ענין הידיעה.

יאוכמבואר⁶³² בענין "זה א-לי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו"⁶³³, שתחלה צ"ל הענין ד"אלקי אבי", שהו"ע האמונה, שלכן הרי זה באופן של רוממות, "וארוממנהו", אבל לאחרי כן צ"ל הענין ד"זה א-לי", שהו"ע הידיעה, שהוא עצמו מבין אלקות.

יבועל זה באה הנתינת כח מלמעלה – שאצל יהודי יוכל להיות ענין הידיעה, ועד לענין הדעת – הכרה באלקות.

יגג. וכיון שזוהי נתינת כח מלמעלה – הרי בודאי שסוכ"ס יבוא

יד154
הדבר לידי פועל, וכמ"ש⁶³⁴ "כן יהי' דברי גו' לא ישוב אלי ריקם כי אם גו'" (בדוגמת "כאשר ירד הגשם והשלג גו' כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה"⁶³⁵) – שענין זה נאמר אפילו לגבי נביא, ועאכו"כ בנוגע להעצמות, שהראה את עצמותו כדי שתהי' בו ידיעה, הרי בודאי יבוא הדבר לידי פועל.

טווהרי ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר⁶³⁶ שחסידים הם פקחים ואינם מניחים למחר: "מחר" – היינו "למחר לקבל שכרם"⁶³⁷, שאז בודאי יקויים היעוד "כולם ידעו אותי"⁶³⁸, אבל חסידים אינם ממתינים ל"מחר", אלא עושים זאת כבר עכשיו – "היום לעשותם"⁶³⁹.

טזוכיון ש"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו"⁶⁴⁰, הרי מובן שבודאי יש לכאו"א מישראל הכח שתהי' לו ידיעה באלקות⁶⁴¹.

יז* * *

יחד. בכלל הי' זה דבר נדיר ביותר שכ"ק מו"ח אדמו"ר ידבר אודות עצמו,

יטאך בשמח"ת תש"ה⁶⁴² דיבר כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות הפסוק⁶⁴³ "וליוסף אמר מבורכת הוי' ארצו גו'",

כ– וכדי שלא תהי' נתינת מקום לומר שהכוונה היא למישהו אחר... אמר אז⁶⁴⁴ הפתגם דלקמן:

כאהבעש"ט והמגיד הם בבחי' הכתר, שיש בה ב' הבחי' דעתיק ואריך: הבעש"ט הוא בחי' עתיק, והמגיד הוא בחי' אריך. רבנו הזקן – חכמה, אדמו"ר האמצעי – בינה, והצ"צ – דעת. והוסיף: זאת שמעתי ברבים, וביחידות שמעתי עד נצח והוד "און ווייטער" (עכ"ל).

כבוהרי לאחרי ספירת ההוד באה ספירת היסוד וכו', וספירת היסוד היא ענינה של יוסף –

כגודיבר אז אודות ארצו של יוסף, שמבורכת בכל טוב, וכדברי רש"י,

כד155
"שלא היתה בנחלת השבטים ארץ מלאה כל טוב כארצו של יוסף" (אף שכל נחלות השבטים היו טובות).

כהאלא שבשביל זה צ"ל ענין החרישה, כי לולי זה הרי כל הטוב הוא בהעלם, ולא בגילוי.

כווסיים כ"ק מו"ח אדמו"ר: חסידים בכלל, ותמימים בפרט, עיבדו ("באַאַרבעט") את ארצו של יוסף, ואז היא תוציא כל טוב בגשמיות וברוחניות!

כזה. אמנם, לאמיתתו של דבר – לאחרי ההקדמה ש"שמחת תורה שאַדט ניט"⁶⁴⁵ – הנה משנת תש"ה ועד עתה, עדיין לא נעבדה "ארצו של יוסף" כדבעי, ולכן חסרים גם הענינים בגשמיות, ועד שפלוני בן פלוני מתאונן על ענינים של מה-בכך...

כחאילו הי' מעבד את "ארצו של יוסף" – היו לו בדרך ממילא כל צרכיו, כמ"ש⁶⁴⁶ "אם בחוקותי תלכו גו' (שתהיו עמלים בתורה) ונתתי גשמיכם בעתם גו'", אבל כיון שבפועל לא עיבד, לכן חסרים לו הענינים בגשמיות, והוא מתאונן על ענינים שאין צורך להתאונן עליהם; הוא מתאונן על הענינים הטפלים, ולא על מה שצריך...

כטו. ויש להוסיף ולהעיר:

לכ"ק מו"ח אדמו"ר אמר באותה שיחה, שכוונתו היא לכל אחד, בלי יוצא מן הכלל.

לא– באותה שנה חל שמח"ת ביום שלישי בשבוע, וכיון שהפסוק "וליוסף אמר גו'" הוא בתחילת שיעור חומש היומי, לכן אמר אז כ"ק מו"ח אדמו"ר שפרשה זו שייכת לכאו"א.

לבואפילו בשנה זו ששמח"ת חל בערב שבת – הרי פסוק זה בקריאת התורה דשמח"ת הוא ב"שלישי", שבה עולה (לא כהן או לוי, אלא) ישראל, כך, שזהו ענין ששייך לא רק לכהן או ללוי, אלא לכל בנ"י.

לגז. בהתוועדות זו נוכחים גם יהודי רוסיא, שמסתמא לא ראו את הרשימה הנ"ל (ובמכ"ש מזה שאפילו כאן לא הגיעו הדברים כו', ועאכו"כ שם), ולכן כדאי לחזור ולומר עתה עוה"פ:

לדובהקדמה – שאצלם חסר עדיין בבני חיי כו' בגשמיות, אף

לה156
שברוחניות הרי הם מלאים וגדושים במסירות-נפש ובנסיונות, ובאופן שהמס"נ היא לא רק בשעת תפלת נעילה בסיום וחותם יום-הכיפורים⁶⁴⁷... אלא גם בכל יום, ובפועל.

לוולכן, כדאי לחזור ולומר, שכ"ק מו"ח אדמו"ר מבקש בקשה נפשית, שהיא גם ציווי ונתינת כח, לעבד ("באַאַרבעטן") את ארצו של יוסף, ובמילא יומשך כל טוב, ובלשון הכתוב: "ממגד שמים מטל גו'" (וכפי שהדין הוא בנגלה, ש"טל לא מיעצר"⁶⁴⁸).

לזובקשה זו נמסרת ע"י עבדיו הנביאים, עבדי הוי', לכל בנ"י – שיגלו שבארצו של יוסף ישנו כל טוב, אלא שיש צורך לעבד אותה.

לחועד שבאים לסיום הפרשה: "והם רבבות אפרים גו'"⁶⁴⁹ ("רבבות" – מלשון רבבה ומלשון ריבוי, כב' הפירושים שבזה⁶⁵⁰), ובאופן שפועלים גם בהיפך הקדושה⁶⁵¹, לעשות מ"צרה" – "צהר"⁶⁵² כו'23.

לט* * *

מח. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה אתה הראת לדעת גו'.

מא* * *

מבט. דובר לעיל⁶⁵³ אודות הענין ד"והגיענו" שישנו בהריקוד דשמח"ת, שלמרות היותו עייף ויגע, עליו לעשות את כל הענינים, ומתוך שמחה ותענוג.

מגוכן הוא בנוגע להעברת הסדרה "שנים מקרא ואחד תרגום", הן בנוגע לפרשת וזאת הברכה, לאלו שלא עשו זאת אתמול⁶⁵⁴, וכן בנוגע לפרשת בראשית – שבזה יש דעות מתי צריך לעשות זאת, קודם סעודה שני' או קודם סעודה שלישית⁶⁵⁵, אבל עכ"פ יש לעשות זאת. וכן בנוגע ללימוד פרשת בראשית עם פרש"י⁶⁵⁶.

מד157
והרי ידוע הפתגם⁶⁵⁷ "אַזוי ווי מען שטעלט זיך אַוועק שבת בראשית – אַזוי גייט עס" במשך כל השבתות של כל השנה כולה, ויהי רצון שאכן יהי' באופן כזה23.

מה______  ______