Toras Menachem·Vol. 49 (5727·Part 2)·Sicha of Shabbos Parshas Tazria·Parshas Hachodesh·Shabbos Mevarchim Nisan 5727תורת מנחם·מט- שנת תשכ"ז - חלק שני·בס"ד. שיחת ש"פ תזריע·פ' החודש·מבה"ח ניסן·ה'תשכ"ז

אבלתי מוגה

בא. מהפסוק¹⁰⁸² "החודש הזה לכם" – שעל שמו נקראת הפרשה והשבת בשם "פרשת החודש" – למדים (לדעת ר' שמעון בן גמליאל) ש"שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח .. שתי שבתות .. שהרי משה עומד בראש החודש ומזהיר על הפסח, שנאמר החודש הזה לכם ראש חדשים (ו"החודש הזה נאמר לו בר"ח .. שאמר לו הקב"ה כזה ראה וקדש"), וכתיב¹⁰⁸³ דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו'"¹⁰⁸⁴, והיינו, שבר"ח ניסן מתחילים כבר עניני הפסח.

גומזה מובן, שכן הוא גם בנוגע ליום השבת שבו קורין בתורה פרשת החודש – שאז מתחילים כבר עניני הפסח.

דובהקדמה – שכל עניני בנ"י מתחילים מהתורה, שהרי "אתם קרויים אדם"¹⁰⁸⁵, ע"ש "אדמה לעליון"¹⁰⁸⁶, ולכן כשם שקוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, כך בר נש עסיק באורייתא ומקיים עלמא¹⁰⁸⁷, והיינו, שה"עולם" של יהודי נעשה ע"י התורה.

הובפשטות – שדוקא ע"י לימוד התורה יודעים בנ"י את המעשה אשר יעשון ואלה אשר לא תעשינה¹⁰⁸⁸,

ו– כולל גם בנוגע לעניני הרשות, שבהם גופא יש ענינים אשר לא תעשינה – מצד הענין ד"קדש עצמך במותר לך"¹⁰⁸⁹, וכדברי רבינו הזקן בתניא¹⁰⁹⁰ "שהוא מדאורייתא", וכידוע פתגם רבינו הזקן¹⁰⁹¹: מה שאסור – אסור, ומה שמותר – לא צריך; וכיון ששני הענינים באים בחדא מחתא, הרי מובן, שגם מה שמותר אלא שלא צריך, הרי זה באותו אופן כמו מה שאסור –

ז245
ועד שכאשר יש ספק בידיעה, שיהודי אינו יודע לאיזה סוג שייך ענין פלוני, אין זה נחשב לספק (כדברי הפוסקים שספק ידיעה אינו נחשב לספק¹⁰⁹²).

חומזה מובן שהתחלת עניני הפסח היא מאז שקורין פרשת החודש בתורה, כיון שכל עניני בנ"י מתחילים ונמשכים ע"י התורה.

ט[ובפרט בנוגע לחג הפסח – כידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר¹⁰⁹³ שבעת עריכת ה"סדר" יש צורך לעיין ב"סידור" או ב"הגדה" כדי לידע מה שצריך לעשות].

יועד"ז בנוגע להמשכה על כל השנה כולה – כידוע מ"ש רבינו הזקן בלקו"ת¹⁰⁹⁴ בנוגע לענין הביטול שביו"ט, "לעלות וליראות ולהשתחוות לפניך"¹⁰⁹⁵, ש"מכל רגל ויו"ט הי' נמשך הביטול עד הרגל הבא אחריו", החל מחג הפסח, ר"ה לרגלים (כדברי הגמרא¹⁰⁹⁶ בפירוש דברי המשנה¹⁰⁹⁷ "באחד בניסן ר"ה .. לרגלים", "רגל שבו ר"ה לרגלים") – שגם ענין זה מתחיל כבר מיום הש"ק שבו קורין פרשת החודש, גם כאשר הקביעות דר"ח ניסן אינה בשבת, אלא לאחרי השבת (כקביעות שנה זו), מצד הקריאה בתורה "החודש הזה לכם וגו'".

יאב. ויש לבאר תחילה הענין של ר"ח ניסן, שהוא ממוצע בין חודש אדר לחודש ניסן, כמו כל ר"ח שהוא ממוצע בין החודש הקודם לחודש הבא:

יבענינו של חודש אדר הוא היו"ט שבו – פורים, בי"ד וט"ו; וכמו"כ ענינו של חודש ניסן הוא היו"ט שבו – חג הפסח, בי"ד וט"ו (שחיטת הפסח – בי"ד, ואכילתו – בט"ו, כמבואר בפרשת החודש).

יגוהחיבור של ב' הימים טובים – שצריכים להיות בסמיכות זל"ז, כמובן מזה שא' הטעמים לכך שבשנה מעוברת חוגגים פורים ב"אדר (שני) הסמוך לניסן", לפי ש"מיסמך גאולה לגאולה (פורים לפסח) עדיף"¹⁰⁹⁸ – הרי זה ע"י ר"ח ניסן, שהוא הממוצע בין שני החדשים, אדר וניסן.

יד246
ג. והענין בזה:

טואע"פ שפורים ופסח הם בסמיכות (ושייכים) זל"ז, "מיסמך גאולה לגאולה" – הרי הם שני ימים טובים בפני עצמם שחלוקים זמ"ז, ועד שגאולת פורים אין לה ערך לגאולת פסח, כי:

טזגאולת פורים היתה באופן שגם לאח"ז "אכתי עבדי אחשורוש אנן" (וכפי שמתבטא גם בהלכה, שלכן אין אומרים הלל בפורים)¹⁰⁹⁹ – שזהו למטה אפילו מגאולת פרס ומדי ויון כו', שעכ"פ חלק מבנ"י יצאו מהגלות ונכנסו לארץ ישראל, משא"כ בפורים, שכל בנ"י נשארו "עבדי אחשורוש", שעליו אמרו חז"ל¹¹⁰⁰ "שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדירה" (אפילו קודם הגזירה, ועאכו"כ בשעת הגזירה);

יזואילו גאולת פסח היתה גאולה שלימה – שהרי אף אחד מבנ"י לא נשאר בגלות, ועד שגם בעולם לא נשאר מציאות של גלות, שזהו"ע בירור ניצוצות הקדושה כו', כמ"ש¹¹⁰¹ "וינצלו את מצרים", "שעשאוה כמצודה שאין בה דגן .. (ו)כמצולה שאין בה דגים"¹¹⁰²,

יחועד שהגאולה מצד עצמה – אם לא הי' מתערב ענין חדש, ענין החטא כו' – היתה יכולה להיות גאולה שאין אחרי' גלות¹¹⁰³.

יטוא"כ אינו מובן, איך יכול להיות הענין ד"מיסמך גאולה לגאולה", שמגאולת פורים באים מיד לגאולת פסח – לכאורה צריך להיות ענין הגאולה בסדר והדרגה: גאולת פורים, ואח"כ גאולת פרס ומדי ויון כו' (שהיא באופן נעלה יותר מגאולת פורים, כנ"ל), ורק לאח"ז גאולת פסח; אבל איך יתכן שמגאולת פורים באים מיד לגאולת פסח, בה בשעה שיש ביניהם חילוק שלא בערך?!

כד. והביאור בזה – שזהו מצד ענינו של ר"ח:

כאענינו של ר"ח הוא – שדוקא ע"י הענין ד"יפקד מושבך"¹¹⁰⁴, היינו, שהלבנה היא באופן של נקודה בלבד, ועד שמתעלמת לגמרי, אזי נעשה "ונפקדת"23, שזהו"ע מולד וגילוי הלבנה מחדש¹¹⁰⁵, ועד שקשור גם עם גילוי השמש, כמבואר בדרושי חסידות¹¹⁰⁶ שמולד הלבנה בר"ח הוא ע"י יחוד שמשא וסיהרא, יחוד פנימי כו'.

כב247
ונמצא, שר"ח מחבר ב' קצוות: העלם וגילוי – שהרי לפני ר"ח ישנו ענין ההעלם, לא רק בנוגע לשמש, אלא אפילו בנוגע לירח, שזהו תכלית ההעלם, "כי יפקד"23; ודוקא עי"ז באים לענין הגילוי, "ונפקדת", כולל גם גילוי השמש!

כגוכמו בכל ר"ח – הרי זה גם בר"ח ניסן, שפועל החיבור של פורים (ענינו של חודש אדר) עם פסח (ענינו של חודש ניסן):

כדבפורים הי' מעמד ומצב ד"אנכי הסתר אסתיר פני"¹¹⁰⁷, וכמודגש בכך שבכל המגילה לא נזכר שם הוי'¹¹⁰⁸, ואפילו לא שם אלקים שבגימטריא הטבע¹¹⁰⁹ (כמבואר בשער היחוד והאמונה¹¹¹⁰ השייכות דשם אלקים לענין הטבע), ועד שהנס דפורים הי' מלובש בדרכי הטבע – שזהו ע"ד העלם הירח (שקשור עם שם אלקים או שם אדנ-י¹¹¹¹) שבענין דר"ח.

כהואילו בחודש ניסן ישנו גילוי השמש, שזהו"ע גילוי שם הוי'30 ("שמש הוי'") – כמבואר במאמרי אדמו"ר מהר"ש¹¹¹² (שהשנה היא שנת המאה לשנה הראשונה של נשיאותו), שבי"ב חדשי השנה מאירים י"ב צירופי שם הוי', אלא שבשאר החדשים הצירופים אינם כסדרם, ואילו בחודש ניסן מאיר צירוף שם הוי' ככתבו, המרומז בפסוק¹¹¹³ "ישמחו השמים ותגל הארץ", ר"ת הוי'¹¹¹⁴, והיינו, שבחודש ניסן מאיר שם הוי' בגילוי (משא"כ בשאר החדשים, כי, הא גופא שהצירופים אינם כסדרם, הרי זה ענין של העלם והסתר).

כואך הענין הוא – שכדי לבוא לגילוי שם הוי' בחודש ניסן, שאז היא הגאולה דפסח, תכלית הגילוי, צ"ל תחילה המעמד ומצב ד"אנכי הסתר אסתיר פני" שבפורים, שגם הגאולה שבו היא באופן ד"אכתי עבדי אחשורוש אנן".

כזונקודת הענין – שדוקא ע"י תכלית ההעלם, "יפקד מושבך", באים לתכלית הגילוי, "ונפקדת", וכידוע¹¹¹⁵ שדוקא לאחרי הירידה למטה מטה עד שאי אפשר לירד למטה יותר, אזי נעשה ענין העלי' עד למעלה מעלה.

כח248
וכפי שמצינו בפורים גופא – כפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בד"ה וקבל היהודים¹¹¹⁶ מ"ש¹¹¹⁷ "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות", "דעתה בזמן הגלות (בימי הפורים) הם קבלו מה שהחלו כבר בזמן דמתן תורה", והיינו, שלמרות גודל המעלה שבזמן מ"ת, שאז הי' אלקות בגילוי וכו', הי' אז רק התחלה ("החלו לעשות") בלבד, ואילו גמר הקבלה הי' בימי הפורים דוקא, כשהיו בנ"י בגלות ובתכלית השפלות כו', שזהו לפי שדוקא אז הי' אצלם ענין המס"נ – שזהו בהתאם להאמור לעיל שדוקא ע"י המטה מטה (העלם הגלות) באים למעלה מעלה (ענין המס"נ).

כט[ולהעיר גם מהמבואר בתניא¹¹¹⁸ ש"כשבאים לידי נסיון בדבר אמונה כו'", שזהו"ע שנוגע עד נקודת היהדות, בחי' החכמה שבנפש שבה מלובש אור א"ס ב"ה, שאז אינו יכול להשלות את עצמו ("זיך איינרעדן") ש"בעבירה זו עודנו ביהדותו"¹¹¹⁹, אזי מתעורר "לעמוד בנסיון באמונת ה' .. למסור נפשו", שלא לנגוע "בקצה טומאת ע"ז ח"ו שהיא נגד אמונת ה' אחד, אפילו בלבושי' החיצונים שהם דבור או מעשה כו'", והיינו, שהגילוי של נקודת היהדות, מעלה מעלה, נמשך ופועל עד למטה מטה, שזהו"ע המעשה בלבד].

לויש לומר, שענין זה מרומז גם בלשון חז"ל "מיסמך גאולה לגאולה" – כי, "מיסמך" משתמע לתרי אפי: (א) מלשון סמוך, (ב) מלשון "סומך ה' לכל הנופלים"¹¹²⁰, והיינו, שגאולת פורים היא באופן שסומכת ופועלת את הגאולה דפסח, כי, דוקא ע"י המטה מטה יכולים לבוא למעלה מעלה.

לאה. וההוראה מזה:

לביהודי יכול לטעון¹¹²¹, שכיון שנמצא במעמד ומצב של תכלית ההעלם, "עבדי אחשורוש אנן" – איך יתכן שלפתע ("מיט אַמאָל") יוכל לדלג לדרגא נעלית ולבוא למעמד ומצב של גאולה?!

לגוכמו"כ ישנם הטוענים, איך יכולים לומר שמשיח בא תיכף, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחה הידועה¹¹²² ש"הנה זה עומד אחר כתלנו"¹¹²³, וצריכים רק "לצחצח את הכפתורים" – בה בשעה שנמצאים בשפל המצב?!

לד249
והמענה לזה – כאמור לעיל שאדרבה: דוקא עי"ז שנמצאים למטה מטה, שאז ישנו ענין המס"נ כו', אזי יכולים לבוא לתכלית העילוי.

להוזהו גם מה שמצינו בפרשת החודש, שכאשר משה רבינו צוה לבנ"י אודות קרבן פסח, אמר להם "בעשור לחודש הזה ויקחו להם גו' שה גו' ושחטו אותו גו'"¹¹²⁴, היינו, שכאשר נמצאים עדיין במצרים, קודם הגאולה, יקחו את הע"ז של מצרים¹¹²⁵, על מנת לשחטו – שזהו ענין של מס"נ בהמעמד ומצב דמטה מטה, שדוקא עי"ז יכולה להיות לאח"ז הגאולה ממצרים¹¹²⁶.

לוו"כימי צאתך מארץ מצרים" – "אראנו נפלאות"¹¹²⁷ בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו וכו'.

לז* * *

לחו. דובר בהתוועדות דפורים¹¹²⁸ מה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר בפורים תרצ"ו¹¹²⁹, אודות הפורים שהי' אצל רבינו הזקן בשנת תקמ"ז (לאחרי הבר-מצוה של אדמו"ר האמצעי):

לטהקביעות היתה אז כמו בשנה זו, שתענית אסתר חל ביום חמישי, ושבת פ' זכור הי' ערב פורים, ופורים הי' ביום הראשון.

מביום השבת אמר רבינו הזקן מאמר ד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק, וביאר, שעמלק בגימטריא ספק (ובגימטריא ברזל)¹¹³⁰, ונאמר בו¹¹³¹ "אשר קרך", שפועל קרירות¹¹³², ועד שמטיל ספק אם העבודה היא עבודה.

מאואח"כ בפורים אמר רבינו הזקן מאמר ד"ה חייב איניש לבסומי בפוריא, והביא הפסוק¹¹³³ "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", שנת מלכו של עולם¹¹³⁴, וביאר, שכיון שההתהוות היא מאור א"ס, הרי מצד האור – שהוא מעין המאור – לא יכול להיות ענין של גלות אצל בנ"י, מפני שניכרת חשיבותם כו', ורק כשישנו ענין השינה למעלה, אזי יכול להיות ענין הגלות, שלא ניכרת חשיבותם של בנ"י כו'. וזהו"ע "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" – שנתבטל ענין השינה למעלה, וענין זה נעשה עי"ז

מב250
שבנ"י עמדו במצב של מס"נ במשך כל השנה¹¹³⁵, וכתוצאה מזה בא הנס דפורים.

מגובשנת תרע"ט הזכיר כ"ק מו"ח אדמו"ר לאביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע אודות מאורע זה, שפעל על אדנ"ע לומר (במקום המאמרים שחשב תחילה לאמרם) את המאמרים ד"ה זכור וחייב איניש¹¹³⁶, על יסוד המאמרים של רבינו הזקן הנ"ל.

מדואז דיבר אדנ"ע אודות פעולתו של צדיק לטובתו של יהודי¹¹³⁷ – שבהיותו מלובש בגוף, אזי פועל על יהודי באופן דמלמטה למעלה, שתחילה פועל על בחי' נר"נ המלובשים בגוף, ואח"כ פועל בבחי' חי', ועד שפועל בבחי' היחידה; אבל כאשר נשמתו של הצדיק אינה מלובשת בגופו, אזי פועל על יהודי מלמעלה למטה – תחילה על בחי' היחידה, ואח"כ בבחי' חי', ועד שמכה גם בבחי' נר"נ, ופועל שזולגים דמעות.

מהכאשר אדנ"ע אמר זאת, הי' אחד שבכה בדמעות, והביט עליו אדנ"ע ואמר:

מוהרבי – כאשר אדנ"ע הי' אומר "רבי" סתם, היתה כוונתו לרבינו הזקן – אמר, ש"עמלק" אינו כפשוטו, אלא יכול להיות שמאיר גילוי אלקות במוחו, ואעפ"כ אינו פועל בלב, בגלל שהחליט שלא להשתנות!...

מזז. ולכאורה אינו מובן:

מחבמאורע זה היתה הפעולה של אדנ"ע על החסיד מלמעלה למטה – ע"י ההכאה דבחי' חי' על בחי' נר"נ, שפעלה ענין הדמעות. וכיון שנשמת אדנ"ע היתה אז מלובשת בגוף, היתה הפעולה צריכה להיות באופן דמלמטה למעלה?!

מטויש לומר הביאור בזה בדרך אפשר:

נכיון שאדנ"ע רצה לומר מאמרים אחרים, ושינה ואמר מאמרים שמיוסדים על מאמרי רבינו הזקן – היתה זאת פעולה של רבינו הזקן, שפעל ע"י תורתו.

נאובהקדמה – שכיון ש"צדיקים דומין לבוראם"¹¹³⁸, הנה כשם שהקב"ה הכניס את עצמותו בתורה, כמאמר¹¹³⁹ "אנא נפשי כתבית יהבית", כמו"כ הכניס רבינו הזקן את עצמותו בתורתו. ולכן כאשר אדנ"ע חזר

נב251
מאמר של רבינו הזקן, הנה הפעולה שנפעלה עי"ז היתה פעולתו של רבינו הזקן.

נגוכמדובר פעם¹¹⁴⁰ אודות פתגם אדנ"ע שאמר קודם הסתלקותו¹¹⁴¹: "איך גיי אין הימל, און די כתבים לאָז איך פאַר אַייך"¹¹⁴² – שב' חלקי הפתגם אינם ענינים שונים, אלא הם קשורים זב"ז, באופן שענין אחד מחליף את הענין השני, והיינו, שה"תיקון" על הליכתו השמימה הוא ע"י שמשאיר לנו את ה"כתבים", כיון שע"י הכתבים יש לנו אותו בעצמו ("דורך די כתבים האָט איר מיר").

נדוכיון שהפעולה שע"י אמירת המאמר היתה פעולה של רבינו הזקן – נשמה שאינה מלובשת בגוף – לכן היתה הפעולה באופן דמלמעלה למטה, הכאה בנר"נ שהביאה לידי דמעות.

נהח. וההוראה מזה – כמדובר כמ"פ¹¹⁴³ שכל סיפור ששומעים לא צריך להשאר סיפור סתם, אלא יש ללמוד ממנו הוראה בפועל, ובפרט שכ"ק מו"ח אדמו"ר חזר וסיפרו בשנים שלאח"ז (בשנת תרצ"ו), הרי בודאי שצריך לבוא בנוגע לפועל:

נוגם כאשר מצד ההכאה בנר"נ ישנו ענין הדמעות, ולא דמעות סתם, אלא דמעות אמיתיות (כמובא בהשיחה בענין פרטי הדרגות בדמעות¹¹⁴⁴) – צריך לדעת שאין זה אלא מותרי מוחין (כידוע¹¹⁴⁵ שענין הדמעות הוא מצד כיווץ המוח, שאינו יכול לסבול כו'), כך, שזהו רק מצד המוח, ועדיין יכול להיות ענינו של עמלק – שכל זה אינו פועל הזזה בלב!

נזוהעצה לזה – לימוד התורה, כמארז"ל¹¹⁴⁶ "בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין". ובפרט בנוגע לעמלק, כפי שדרשו חז"ל¹¹⁴⁷ על הפסוק¹¹⁴⁸ "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים", "לפי שרפו ידיהם מדברי תורה", ומזה מובן, שכאשר יש התחזקות בלימוד התורה, אזי מתבטלת הסיבה לבואו של עמלק, ובמילא בטל גם המסובב.

נחויש להוסיף ולבאר הדיוק ש"רפו ידיהם מדברי תורה"¹¹⁴⁹ – דלכאורה, הרי ענין התורה הוא הבנה והשגה – כי, "ידים" מורה על

נט252
ענין המדות שבלב, "חסד דרועא ימינא" ו"גבורה דרועא שמאלא"¹¹⁵⁰, שמהם נמשך גם המעשה בפועל ב"סור מרע ועשה טוב"¹¹⁵¹, שהרי לבא פליג לכל שייפין¹¹⁵², לכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים, שכנגדם הם רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה¹¹⁵³, שעל ידם נעשה הענין ד"תמים תהי' עם הוי' אלקיך"¹¹⁵⁴. וזהו כל ענין התורה – שמההבנה וההשגה יומשך גם במדות שבלב, ועד למעשה בפועל (ובלשון הכתוב¹¹⁵⁵: "לנטוע שמים וליסוד ארץ", ש"המצות .. הן בחי' ארץ .. ותורה היא בחי' שמים"¹¹⁵⁶, וצ"ל ההמשכה משמים לארץ – מתורה למצוות).

סואדרבה: דוקא כאשר ענין ההבנה וההשגה בא לידי מעשה בפועל, שזהו ה"בכן" (כמבואר בשיחה הידועה¹¹⁵⁷), הרי זה מוכיח שאכן היתה אצלו הבנה והשגה אמיתית.

סאוכמבואר בהמשך תרס"ו¹¹⁵⁸, שבידעו שזהו ענין שנוגע למעשה בפועל, אזי הלימוד הוא מתוך יראת שמים וביטול, שאז נרגשת אצלו החביבות שבתורה, כנוסח ברכת התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", ולכן מבטל את מציאותו ורצונותיו – שלא להעמיד ולקיים את סברתו דוקא (שאז יכול להיות ח"ו באופן ד"מגלה פנים בתורה שלא כהלכה"¹¹⁵⁹), אלא לעמוד על אמיתת הענין, ואז נעשה הענין ד"הוי' עמו"¹¹⁶⁰, "שהלכה כמותו"¹¹⁶¹, שמכוון לאמיתתה של תורה.

סבט. וענין זה מודגש גם בשייכות לפסח ופורים:

סגענינו של חג הפסח הוא יצי"מ, וכיון שהתכלית של יצי"מ היא הענין דמ"ת, כמ"ש¹¹⁶² "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", נמצא, שהענין דמ"ת מתחיל כבר בחג הפסח.

סדוגם פורים קשור עם מ"ת – שהרי "הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב¹¹⁶³ קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקבלו כבר" (כיון שבמ"ת "כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית", ו"מכאן מודעא רבה

סה253
לאורייתא")¹¹⁶⁴, וכנ"ל (ס"ד) שזהו מ"ש "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות", ש"קבלו מה שהחלו כבר בזמן דמתן תורה".

סווההכנה לזה הוא ע"י ענין המס"נ: בחג הפסח – ע"י המס"נ שהיתה בלקיחת והקרבת הפסח שהי' הע"ז של מצרים (כנ"ל ס"ה), ובפורים – עי"ז שעמדו במס"נ במשך כל השנה כולה ולא עלתה להם מחשבת חוץ54 (כמבואר בהמאמר¹¹⁶⁵); והרי ענין המס"נ בעבודה הוא מסירת הרצון, היינו, שמסלק את כל רצונותיו, וכל כוונתו אינה אלא לקיים את הרצון העליון, ועי"ז מצליח בלימוד התורה ובקיום המצוות בהידור.

סזואז זוכה לברכת ה' בכל המצטרך, כמ"ש¹¹⁶⁶ "אם בחוקותי תלכו" אזי "ונתתי גשמיכם בעתם", וכל הברכות המנויות בפרשה, עד לסיום הברכות: "ואולך אתכם קוממיות"¹¹⁶⁷, בביאת משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד46 "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", בקרוב ממש.

סח* * *

סטי. מאמר (כעין שיחה) ד"ה החודש הזה לכם.

ע* * *

עאיא. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה להכריז שהביאור בפירוש רש"י יהי' על הפסוק יב, ד.

עביב. בהמשך להאמור לעיל (ס"א) ש"שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח .. שתי שבתות", ומתחיל כבר משבת פרשת החודש – יש להזכיר גם אודות חלוקת מצה שמורה, עבודת יד, ועגולה וכו', לחברים, ידידים ומכרים (כמדובר פעם בארוכה, וכבר נדפסו הדברים בקיצור¹¹⁶⁸), וכל המרבה הרי זה משובח.

עגויה"ר שתהי' פעולת המצה – מיכלא דמהימנותא ומיכלא דאסוותא¹¹⁶⁹ – הן אצל המחלקים והן אצל המקבלים, ויזכו לחג הפסח כשר ושמח, ובאופן שיומשך על כל השנה כולה.

עד* * *

עה254
יג. הביאור¹¹⁷⁰ בפירוש רש"י על הפסוק¹¹⁷¹ "תשב", "אין תשב אלא לשון עכבה, כמו ותשבו¹¹⁷² בקדש, וישב¹¹⁷³ באלוני ממרא",

עו– ששם אי אפשר לפרש (כמו ברוב המקומות¹¹⁷⁴) מלשון ישיבה או התיישבות (בקביעות)¹¹⁷⁵, שהרי בנ"י היו בדרכם לא"י, ואברהם הי' צריך לקיים הציווי¹¹⁷⁶ "קום התהלך בארץ"¹¹⁷⁷. ועיקר ההוכחה היא ממ"ש "ותשבו בקדש", שהתעכבו בניגוד לרצונם (בגלל שלא נעלה הענן), משא"כ באברהם, כיון ששהה מרצונו, הי' מקום לפרש שהוא מלשון התיישבות וקביעות.

עזוזהו "(תשב) בדמי טהרה"90 – ש"אע"פ שרואה טהורה", והיינו, שמתעכבת ונמנעת מלהטמא ע"י ראייתה. ואף שמדובר אודות "דמי טהרה", "שם דבר כמו טוהר", כך, שאין כאן דבר שיגרום לטומאה, מ"מ, כיון שבדרך כלל מביאה ראיית דמים לידי טומאה, שייך לומר כאן "תשב (לשון עכבה) בדמי טהרה", אע"פ שדמים אלו טהורים (ומוכח בעיקר ממ"ש "וישב באלוני ממרא" – דאף שבודאי הי' טעם שבגללו הוצרך אברהם לדחות את הציווי "קום התהלך בארץ", מ"מ שייך לומר על זה לשון עכבה, כיון שישנו ענין שמצד עצמו הי' צריך להביא למצב אחר).

עחוכיון ש"ימי טהרה" הם "ימי טוהר שלה", לא רק לגבי בעלה, אלא בכל הענינים, גם בנוגע לקודש ומקדש, צריך לבאר הטעם ש"בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא"90 – "לפי שזו טבולת יום ארוך, שטבלה לסוף שבעה, ואין שמשה מעריב לטהרה עד שקיעת החמה של יום ארבעים, שלמחר תביא את כפרת טהרתה".

עטולכן, בהכרח לפרש "לא תגע"90, "אזהרה לאוכל, כמו ששנוי' ביבמות" – דכיון שהיא טהורה גם לגבי קודש, הרי אי אפשר לומר שהיא אסורה בנגיעה בקודש, בה בשעה שאפילו טמא ממש מותר בזה¹¹⁷⁸,

פ255
ועכצ"ל שזוהי "אזהרה לאוכל"; וזהו גם ההכרח ש"בכל קדש"90 "לרבות את התרומה" – שלאחר מלאת ימי טהרה (לאחר שקיעת החמה של יום ארבעים) אסורה רק באכילת קודש, ואילו במשך ל"ג הימים אסורה גם בתרומה (משא"כ אם הפירוש ד"לא תגע" הי' כפשוטו, הי' אפ"ל שבמשך ל"ג הימים אסורה אפילו בנגיעת קודש, ולאחר שקיעת החמה של יום ארבעים אסורה רק באכילת קודש).

פאוה"יינה של תורה": ב' פירושים בענין הישיבה למעלה¹¹⁷⁹: (א) ירידה והשפלה – באור הממלא¹¹⁸⁰, (ב) העדר השינוי – באור הסובב. ו"אין ישיבה אלא לשון עכבה"¹¹⁸¹ – כי כללות ענין האור, גם האור שלפני הצמצום, בא ע"י עכבה. אך כללות ענין ההעכבה והצמצום הוא בשביל הגילוי¹¹⁸² – הפיכת¹¹⁸³ חושך הצמצום לאור וגילוי¹¹⁸⁴, כמרומז ב"דמי טהרה", "שם דבר כמו טוהר", שהדם גופא נהפך ונעשה טהור –

פב256
הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ז ע' 80 ואילך.

פג[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן משקה עבור המלוה-מלכה לטובת ה"מעמד"¹¹⁸⁵, באמרו, שיהי' בהצלחה, ובשמחה וטוב לבב].

פד______  ______