Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א(הנחה בלתי מוגה)
בוהי'
גמדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני אמר הוי'291, ואיתא במדרש292 היאך באים בר"ח ובשבת מסוף העולם, אלא העבים באים וטוענים אותם ומביאים אותם לירושלים כו', והוא שהנביא מקלסן מי293 אלה כעב תעופינה. וצריך להבין, מהו הענין שלעת"ל יבואו להשתחוות בכל ר"ח ושבת, ולא כמו שהיו עולים לרגל שלש פעמים בשנה, כמ"ש294 שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך גו', ליראות ולהשתחוות לפניך295.
דב) והנה
הבמ"ש להשתחוות לפני, ידוע הדיוק שלפני הוא מלשון פנים296, שהו"ע הפנימיות, כידוע שבכמה ענינים יש ב' המדריגות דפנים ואחור, כמו בחי' סתים וגליא דקוב"ה, וכן בתורה, כדכתיב במגילה עפה דזכרי' והיא כתובה פנים ואחור297, וכן בעבודת נש"י יש עבודה שהיא בבחי' אחרי הוי' אלקיכם תלכו298, ויש עבודה שהיא בבחי' פנים, ועד לבחי' פנים בפנים299. וכללות החילוק ביניהם, שאחור הוא רק החיצוניות והגילוי של הדבר, ופנים הוא מהות הדבר, והיינו, שראיית מהות הדבר היא בבחי' הפנים דוקא, ועי"ז הוא בבחי' קירוב300.
וג) אמנם
זבזמן הזה נעשה ענין הקירוב ע"י התורה, כמ"ש301 קרוב הוי' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, ואמרו רז"ל302 אין אמת אלא תורה. והענין בזה, כפי שמבאר אדמו"ר מהר"ש בד"ה קרוב הוי' שנאמר בש"פ חוקת תרכ"ז303 (לפני מאה שנה), דצריך להבין איך הוא קרוב
ח122
ע"י התורה. ומקדים לבאר מ"ש בע"ח304 שאוא"ס מאיר בכתר ובחכמה בקירוב מקום, ובבינה בריחוק מקום, ובז"א ע"י חלון, ובמלכות ע"י נקב, ומאצילות לבי"ע ע"י פרסא305, שכל זה הוא בסדר השתלשלות, אבל נש"י ע"י התורה נעשים בבחי' קירוב, שזהו"ע נעלה יותר לא רק מאשר המדריגה היותר נעלית שבעולמות בי"ע, שזהו עולם הבריאה [מקום משכן חיות הקודש, שרובו טוב ומיעוטו רע306, והוא רק אפשרי המציאות, אבל עדיין אין שם ענין המציאות והישות307], ששם נמשך האור דאצילות ע"י מסך ופרסא (כידוע ב' הלשונות שבזה308), אלא גם למעלה מבחי' מלכות דאצילות, ששם מאיר אוא"ס ע"י נקב, ולמעלה גם מבחי' ז"א, ששם מאיר אוא"ס ע"י חלון, ולמעלה גם מבחי' בינה, שאף שגדלה מעלתה לגבי ז"א, עד כדי כך שיש פרסא ביניהם, שזהו מ"ש309 ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא גו', שהחיות הם בחי' המדות העליונות (ז"א), והרקיע שעל ראשי החיות הו"ע הפרסא שבין בינה לז"א310, מ"מ, מאיר בה אוא"ס בריחוק מקום. ואילו ע"י ענין התורה נעשים נש"י בבחי' קירוב.
ע"י התורה. ומקדים לבאר מ"ש בע"ח304 שאוא"ס מאיר בכתר ובחכמה בקירוב מקום, ובבינה בריחוק מקום, ובז"א ע"י חלון, ובמלכות ע"י נקב, ומאצילות לבי"ע ע"י פרסא305, שכל זה הוא בסדר השתלשלות, אבל נש"י ע"י התורה נעשים בבחי' קירוב, שזהו"ע נעלה יותר לא רק מאשר המדריגה היותר נעלית שבעולמות בי"ע, שזהו עולם הבריאה [מקום משכן חיות הקודש, שרובו טוב ומיעוטו רע306, והוא רק אפשרי המציאות, אבל עדיין אין שם ענין המציאות והישות307], ששם נמשך האור דאצילות ע"י מסך ופרסא (כידוע ב' הלשונות שבזה308), אלא גם למעלה מבחי' מלכות דאצילות, ששם מאיר אוא"ס ע"י נקב, ולמעלה גם מבחי' ז"א, ששם מאיר אוא"ס ע"י חלון, ולמעלה גם מבחי' בינה, שאף שגדלה מעלתה לגבי ז"א, עד כדי כך שיש פרסא ביניהם, שזהו מ"ש309 ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא גו', שהחיות הם בחי' המדות העליונות (ז"א), והרקיע שעל ראשי החיות הו"ע הפרסא שבין בינה לז"א310, מ"מ, מאיר בה אוא"ס בריחוק מקום. ואילו ע"י ענין התורה נעשים נש"י בבחי' קירוב.
טויתירה
ימזה, שהקירוב דנש"י שע"י התורה הוא באופן נעלה יותר אפילו מכתר וחכמה שבהם מאיר אוא"ס בקירוב מקום. והענין בזה, דהנה, מה שאוא"ס מאיר בכתר ובחכמה בקירוב מקום, אין זה מצד הכתר והחכמה עצמם, שהרי עצמות אוא"ס הוא למעלה מבחי' ע"ס (שראשיתם היא החכמה, שנרמזת באות יו"ד דשם הוי'311, ובזה נכלל גם הכתר שנרמז בקוצו של יו"ד312), וכמאמר313 לאו מכל אינון מדות איהו כלל, והיינו, שאוא"ס מצד עצמו הוא מובדל מהם, ועד כדי כך, שעל
יא123
בחי' החכמה נאמר314 והחכמה מאין תמצא, ואפילו על בחי' הכתר נאמר315 ישת חושך סתרו, וכמאמר316 כתר עליון אע"ג דאיהו אור צח אור מצוחצח אוכם הוא קדם עילת העילות, ואילו עצמות אוא"ס לית מחשבה תפיסא בי'317, אפילו מחשבה הקדומה דא"ק318, שהיא המדריגה היותר נעלית בכתר. ונמצא, שגם הכתר והחכמה הם בבחי' ריחוק. ומה שאוא"ס מאיר בהם בקירוב מקום הרי זה רק לפי שעלה ברצונו ית' שתהי' המציאות של כתר וחכמה ושיתלבש ויאיר בהם בקירוב מקום. ועד"מ בנפש האדם, שעצם הנפש מובדל לא רק מחכמה אלא גם מרצון, ואעפ"כ, מתלבשת הנפש בבחי' הרצון, ועד שהנפש נקראת ע"ש הרצון, כמ"ש319 אין נפשי גו', וכיו"ב, והתלבשות זו אינה אלא מצד רצון הנפש. ומ"מ, ההתלבשות בקירוב מקום יכולה להיות רק בכתר ובחכמה, מצד ענין הביטול שיש בבחי' הכתר, וכן בבחי' החכמה, כמבואר בתניא פל"ה בהגה"ה, שהטעם שאוא"ס אינו מתייחד אפילו בעולם האצילות אלא ע"י התלבשותו תחילה בספירת החכמה הוא משום שא"ס ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וזו היא מדריגת החכמה. אמנם בנש"י כתיב קרוב הוי' לכל קוראיו גו', שמצד עצמם הם בבחי' קירוב בעצם, והיינו, ע"י התורה, שעז"נ לכל אשר יקראוהו באמת, או ע"י התפלה, שעז"נ קרוב הוי' לכל קוראיו סתם, כמבואר בסידור320.
בחי' החכמה נאמר314 והחכמה מאין תמצא, ואפילו על בחי' הכתר נאמר315 ישת חושך סתרו, וכמאמר316 כתר עליון אע"ג דאיהו אור צח אור מצוחצח אוכם הוא קדם עילת העילות, ואילו עצמות אוא"ס לית מחשבה תפיסא בי'317, אפילו מחשבה הקדומה דא"ק318, שהיא המדריגה היותר נעלית בכתר. ונמצא, שגם הכתר והחכמה הם בבחי' ריחוק. ומה שאוא"ס מאיר בהם בקירוב מקום הרי זה רק לפי שעלה ברצונו ית' שתהי' המציאות של כתר וחכמה ושיתלבש ויאיר בהם בקירוב מקום. ועד"מ בנפש האדם, שעצם הנפש מובדל לא רק מחכמה אלא גם מרצון, ואעפ"כ, מתלבשת הנפש בבחי' הרצון, ועד שהנפש נקראת ע"ש הרצון, כמ"ש319 אין נפשי גו', וכיו"ב, והתלבשות זו אינה אלא מצד רצון הנפש. ומ"מ, ההתלבשות בקירוב מקום יכולה להיות רק בכתר ובחכמה, מצד ענין הביטול שיש בבחי' הכתר, וכן בבחי' החכמה, כמבואר בתניא פל"ה בהגה"ה, שהטעם שאוא"ס אינו מתייחד אפילו בעולם האצילות אלא ע"י התלבשותו תחילה בספירת החכמה הוא משום שא"ס ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וזו היא מדריגת החכמה. אמנם בנש"י כתיב קרוב הוי' לכל קוראיו גו', שמצד עצמם הם בבחי' קירוב בעצם, והיינו, ע"י התורה, שעז"נ לכל אשר יקראוהו באמת, או ע"י התפלה, שעז"נ קרוב הוי' לכל קוראיו סתם, כמבואר בסידור320.
יבד) וממשיך
יגבמאמר321 לבאר הענין דקירוב מקום וריחוק מקום למעלה, שאין הכוונה לקירוב וריחוק במקום גשמי ח"ו, כי אם, לקירוב וריחוק במעלה ומדריגה, דהיינו, מה שיש לו יתרון מעלה על זה נקרא מעלה, וכמו בשכל ומדות, שהשכל נקרא מעלה לגבי המדות לפי שיש לו יתרון מעלה על המדות. ועפ"ז יובן גם ענין הקירוב והריחוק, כמו בכחות הנפש, שכדי שיתגלו המדות שבלב, בהכרח שאור השכל יתצמצם או יתעלם לגמרי, אבל כאשר אור השכל מאיר בגילוי אי אפשר שיתגלו המדות. וענין הצמצום או התעלמות השכל הו"ע הריחוק. וזהו שמבינה לז"א אינו מאיר רק דרך חלון, והיינו, כמו אור השמש שמאיר בבית ע"י חלון, שאף שזהו אותו האור ממש, מ"מ, נתצמצם ונמדד האור
יד124
לפי מדת החלון, והיינו שכאשר בונים בית עושים בו חלון במדה המתאימה לכמות האור שרוצים להכניס לתוך הבית [וכמו"כ צריך להיות ענין הצמצום כדי שיומשך ויתגלה השכל מבחי' שלמעלה מהשכל, שעי"ז יהי' גילוי אור השכל לפי ערך הגבלת כלי השכל, ולא למעלה מהגבלת כלי השכל, כפי שמצינו בר"ע שכאשר שמע סודות נפלאים בשה"ש זלגו עיניו דמעות322, וידוע323 שהדמעות הם ממותרי מוחין כו', והיינו מצד עוצם מעלת הגילוי שהי' למעלה מהגבלת כלי השכל]. ואח"כ כאשר צריך לגלות את השכל בדיבור, אזי צריך להיות גם העלם המדות, וכמו שאנו רואים שכאשר האדם הוא בהתפעלות המדות, אזי אינו יכול לדבר דברי שכל, ואם מדבר בעת התפעלות המדות אזי יהי' הדיבור באותיות בלתי מסודרים, ובכדי שיהי' הדיבור מסודר ומכוון, בהכרח שיהי' צמצום בהמדות שלא יאירו בתוקף. וזהו שמז"א למלכות אינו מאיר רק דרך נקב.
לפי מדת החלון, והיינו שכאשר בונים בית עושים בו חלון במדה המתאימה לכמות האור שרוצים להכניס לתוך הבית [וכמו"כ צריך להיות ענין הצמצום כדי שיומשך ויתגלה השכל מבחי' שלמעלה מהשכל, שעי"ז יהי' גילוי אור השכל לפי ערך הגבלת כלי השכל, ולא למעלה מהגבלת כלי השכל, כפי שמצינו בר"ע שכאשר שמע סודות נפלאים בשה"ש זלגו עיניו דמעות322, וידוע323 שהדמעות הם ממותרי מוחין כו', והיינו מצד עוצם מעלת הגילוי שהי' למעלה מהגבלת כלי השכל]. ואח"כ כאשר צריך לגלות את השכל בדיבור, אזי צריך להיות גם העלם המדות, וכמו שאנו רואים שכאשר האדם הוא בהתפעלות המדות, אזי אינו יכול לדבר דברי שכל, ואם מדבר בעת התפעלות המדות אזי יהי' הדיבור באותיות בלתי מסודרים, ובכדי שיהי' הדיבור מסודר ומכוון, בהכרח שיהי' צמצום בהמדות שלא יאירו בתוקף. וזהו שמז"א למלכות אינו מאיר רק דרך נקב.
טוה) אמנם
טזעפ"ז צריך להבין מ"ש קרוב הוי' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, ואין אמת אלא תורה, שע"י התורה נעשה ענין הקירוב, דלכאורה, הרי ענין התורה הוא בדיבור דוקא, ונת"ל שהמשכת השכל בדיבור היא בבחי' ריחוק. אך הענין הוא, שיש ב' אופני דיבור. אופן הא' הוא, שהדיבור נמשך מהשכל באופן של השתלשלות ממדריגה למדריגה, וכמו כאשר עלה ברצונו ושכלו לעשות איזה חסד, צריך תחילה לירד למחשבה לחשוב איך לעשות, ואח"כ ממחשבה למדות, ואח"כ ממדות לדיבור, שמדבר בענין החסד, או כמו המלך שמצווה לעשות חסד. ואופן הב' הוא, כשלומד דבר שכל בדיבור, שאז אין השכל יורד בבחי' השתלשלות, אלא הדיבור מקבל מן השכל מיד בלי השתלשלות, ובפרט כאשר עוסק בענין שכלי שמופשט ומובדל מענין המדות (אהבה ויראה) ואינו שייך אליהם כלל, וכמו לימוד חכמת התכונה בהלכות קידוש החודש, הנה כאשר שכל זה בא בדיבור, אזי מקבל הדיבור מהשכל עצמו, שלא ע"י השתלשלות המדות. ולהעיר, שגם כאשר עוסק בענין שכלי המופשט ומובדל מענין המדות, צריך להיות אצלו ענין של הטי' לשכל זה, היינו, שיהי' לו רצון ואהבה לשכל זה, וכמאמר לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ324, אבל כל זה הוא קודם הלימוד, ואילו בשעת הלימוד עצמו אינו שייך לענין המדות. ועד"ז בנוגע לכללות
יז125
הענין דלימוד התורה שצריך להיות לאחרי הקדמת האהבה ויראה325, שענין האהוי"ר הוא לפני הלימוד, אבל בשעת הלימוד עצמו אינו שייך לענין המדות, ואז מקבל הדיבור מהשכל עצמו, שלא ע"י המדות. ועפ"ז מובן שגם ע"י דיבור התורה נעשה ענין הקירוב, כיון שהדיבור מקבל מהשכל עצמו, שלא ע"י השתלשלות המדות.
הענין דלימוד התורה שצריך להיות לאחרי הקדמת האהבה ויראה325, שענין האהוי"ר הוא לפני הלימוד, אבל בשעת הלימוד עצמו אינו שייך לענין המדות, ואז מקבל הדיבור מהשכל עצמו, שלא ע"י המדות. ועפ"ז מובן שגם ע"י דיבור התורה נעשה ענין הקירוב, כיון שהדיבור מקבל מהשכל עצמו, שלא ע"י השתלשלות המדות.
יחו) ויש
יטלהוסיף, שבכ"מ מבואר שענין הקירוב נעשה (לא רק ע"י התורה, אלא) גם ע"י קיום המצוות, שזהו מה שאומרים בנוסח ברכת המצוות אשר קדשנו במצוותיו וצוונו, והיינו, לפי שהמצוות נמשכים מבחי' הרצון, ולכן נעשה על ידם הענין דקרוב הוי' גו'. ועוד זאת, שהמצוות נתלבשו בדברים גשמיים, ששרשם מעולם התהו, שבו הי' ריבוי האור, ומצד זה לא שייך שם בחי' ריחוק, אלא הכל הוא בבחי' קירוב, ולכן, ע"י קיום המצוות בדברים גשמיים, שמעלים אותם לשרשם בתהו, אזי נמשך שגם בבחי' התיקון יהי' אוא"ס בבחי' קירוב.
כז) ועפ"ז
כאיובן גם מ"ש והי' מדי חודש בחדשו גו' יבוא כל בשר להשתחוות לפני, דהנה ידוע326 שבר"ח מאירים המוחין בבחי' המלכות (דיבור) שלא ע"י ז"א, והיינו, שגילוי המוחין הוא בבחי' קירוב, ולעת"ל יהי' ענין זה בגילוי, ולכן יבוא כל בשר להשתחוות לפני, בבחי' קירוב. וזהו גם מה שלעת"ל לא תהי' הגבלת הזמן והמקום, כנ"ל מדברי המדרש שהעבים יביאו אותם מסוף העולם לירושלים, כיון שההמשכה בעולם ע"י ספירת המלכות תהי' (לא כמו שהיא עתה, כאשר רגלי' יורדות גו'327, בבחי' ריחוק, שמצד זה יש הגבלת הזמן והמקום, ואילו ענין העלי' לרגל הוא רק שלש פעמים בשנה, אלא) בבחי' קירוב, ולכן יהי' העולם כולו בבחי' קירוב328.
כב______ ______