Toras Menachem·5727 - Part Three·Sicha of Shabbos Parshas Re'eh·Shabbos Mevarchim Elul 5727תורת מנחם·נ - שנת תשכ"ז - חלק שלישי ערוך·בס"ד. שיחת ש"פ ראה·מבה"ח אלול·ה'תשכ"ז

אבלתי מוגה

בא. הביאור בשיחת אדמו"ר מהוריי"צ¹³²⁹ מחג הפסח (שענינו מלמעלה למטה), שבה מתאר את אוירת שבת מברכים אלול בליובאַוויטש¹³³⁰ – כיון שיש צורך בנתינת כח מלמעלה¹³³¹ גם בשביל העבודה דחודש אלול מלמטה למעלה (אף שעל ידה פועלים עילוי שלא בערך), ולכן נאמרה שיחה זו בחג הפסח, שזהו הזמן העיקרי של הנתינת כח מלמעלה. וביאור פרטי הענינים בהשיחה: אור ובהירות השמש – המשכה מלמעלה, והריח של אלול (הגילוי דמשיח – "והריחו"¹³³², "מורח ודאין"¹³³³ – ע"י התשובה) ורוח התשובה ("והרוח¹³³⁴ תשוב גו'"¹³³⁵), בהקדמת שינוי האויר (שישנו תמיד אצל כל אחד ללא טירחא), שמבטאים את התעוררות המטה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ט ע' 158 ואילך.

ג* * *

דב. בשיחה הנ"ל מספר כ"ק מו"ח אדמו"ר גם אודות מאמרי החסידות של שבת מברכים אלול, וז"ל¹³³⁶:

ה"די חסידות פון שבת מברכין אלול מיט דעם געוויינלעכן אָנהויב¹³³⁷ "אני לדודי ודודי לי¹³³⁸ ר"ת אלול"¹³³⁹, אָדער "השמים כסאי"¹³⁴⁰, אָדער "ראה אנכי נותן לפניכם היום"¹³⁴¹, איז¹³⁴² שוין געווען אַ אלול'דיקע".

ו310
ויש לבאר סדר הדברים בהזכרת ג' התחלות המאמרים – דלכאורה הי' הסדר צריך להיות באופן אחר:

ז"ראה אנכי נותן לפניכם היום" הוצרך להיות לפני "השמים כסאי" – שהרי רק כאשר ר"ח אלול חל בשבת אזי מפטירים "השמים כסאי", ואילו ברוב השנים חל ר"ח אלול בימות החול, ובשבת רק מברכים החודש, ואז שייכת רק ההתחלה של פרשת השבוע, "ראה אנכי נותן לפניכם היום".

חועוד זאת, ש"ראה אנכי נותן לפניכם היום" הוצרך להיות גם לפני "אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול", שהרי פרשת השבוע ("ראה גו'") הו"ע "תדיר" שקודם לענינו של חודש אלול שהוא "אינו תדיר".

טג. ויובן בהקדם האמור לעיל (ס"א) בביאור החילוק שבין חודש אלול לחודש ניסן (ש"רגל שבו" הוא חג הפסח):

יענינו של חודש ניסן הוא המשכה מלמעלה למטה, כמשל אב רחמן שיש לו בן קטן, שאינו ממתין עד שיגדל הבן, אלא מצמצם את עצמו ויורד אליו כו', ועד"ז בנוגע לבנ"י, עליהם נאמר¹³⁴³ "כי נער ישראל ואוהבהו"; ואילו ענינו של חודש אלול הוא עבודת האדם מלמטה למעלה – "אני לדודי", שעי"ז פועלים הענין ד"דודי לי"10, שזהו כללות הענין ד"תמליכוני עליכם"¹³⁴⁴, שהקב"ה נעשה מלך על בנ"י, שהרי "אין מלך בלא עם"¹³⁴⁵, ובזה גופא – לא רק "עם" מלשון (גחלים) עוממות¹³⁴⁶, אלא גם כלשון הכתוב¹³⁴⁷ "והם עמך ונחלתך", שבזה מודגשת השייכות וההתאחדות שביניהם.

יאוהענין בזה – שע"י העבודה מלמטה למעלה נעשה ענין של התחדשות, לא רק לגבי הענין דיציאת מצרים (חג הפסח, ענינו של חודש ניסן), שקשור עם ענין האמונה (שבשכרה נגאלו אבותינו ממצרים¹³⁴⁸), שלכמה דעות אינה מצוה פרטית שנמנית במנין המצות, להיותה רק הקדמה לענין המצוות (כפי שמביא הצ"צ בדרך מצותיך מצות האמנת אלקות¹³⁴⁹), אלא גם לגבי מתן-תורה שבו התחיל הענין דקיום המצוות – שהרי הגילויים דלעתיד לבוא הם למעלה גם ממ"ת, כדברי רבינו הזקן

יב311
בתניא¹³⁵⁰ בנוגע להגילויים דלעתיד לבוא, ש"כבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה", וכדי לפעול את הגילויים דלעת"ל יש צורך במעשינו ועבודתינו דוקא¹³⁵¹ ("עבודה" דייקא, מלשון עיבוד עורות¹³⁵²), כולל ובמיוחד – עבודת התשובה, שזוהי העבודה המיוחדת של חודש אלול, שפועלת את הגילוי דמשיח (כנ"ל ס"א).

יגאמנם, התגלות כל הענינים היא ע"י התורה דוקא, וכן גם בנוגע לענין התשובה, שעם היותה למעלה מהתורה, כדמוכח מזה שמועילה גם על ביטול תורה, מ"מ, דוקא התורה מגלה את כחה ומעלתה של התשובה¹³⁵³.

ידוזהו כללות הענין דאמירת החסידות בשבת מברכים אלול – שזוהי ההתגלות של כח ומעלת ענין התשובה (תוכן העבודה דחודש אלול) ע"י פנימיות התורה, בחי' האמת לאמיתו שבתורה, למעלה מהבחי' שבה נאמר "אלו ואלו דברי אלקים חיים"¹³⁵⁴.

טוד. ועפ"ז יש לבאר את הסדר של התחלות המאמרים – "אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול", "השמים כסאי", "ראה אנכי נותן לפניכם היום":

טזלכל לראש מודגשת הנתינת כח מלמעלה (ע"י אמירת החסידות) על כללות העבודה דחודש אלול – "אני לדודי ודודי לי".

יזאך עדיין נשאלת השאלה: הרי נפש הבהמית "אקדימא טעניתא"¹³⁵⁵, וא"כ, איך יוכל לפעול את העבודה דחודש אלול?

יחועל זה בא המענה: "השמים כסאי", שענין הכסא הוא שעל ידו נשפלת קומתו (החל מהראש, וכן שאר האברים שבציור הקומה) של היושב על הכסא¹³⁵⁶ להיות נמשך למטה כו'¹³⁵⁷, וכן הוא בנוגע לנתינת כח על העבודה בחודש אלול, שהמלך (הקב"ה) משפיל את קומתו ובא למטה, ועי"ז יש בכחו וביכלתו של כל אחד מישראל להתגבר על נה"ב ולעבוד עבודתו, כיון שהקב"ה נמצא עמו.

יטואח"כ מוסיפים שהנתינת כח על העבודה דחודש אלול היא באופן ד"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה", שעי"ז תוכל להיות העבודה בתכלית השלימות, ועד לשלימות העבודה בימות המשיח מתוך מנוחה, כהמשך הכתובים בפרשה¹³⁵⁸: "אל המנוחה ואל הנחלה גו' וישבתם בטח"

כ312
– שזהו החידוש דימות המשיח, כמ"ש הרמב"ם¹³⁵⁹ שהטעם ש"נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח" הוא ("לא כדי כו'", אלא) "כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן", ו"יהיו פנויין בתורה וחכמתה כו'".

כאוכיון שישנה הנתינת כח מלמעלה באופן האמור, ופשיטא שמתבטלים כל המניעות ועיכובים מבית ומחוץ כו' – אזי נעשית העבודה דחודש אלול כדבעי, וזוכים לכתיבה וחתימה טובה, בבני חיי ומזוני רויחי.

כב* * *

כגה. מאמר ד"ה אני לדודי ודודי לי.

כד* * *

כהו. במאמר ד"ה אני לדודי שנקבע ע"י הצ"צ בלקו"ת פרשת ראה¹³⁶⁰ (כנ"ל¹³⁶¹), נתבאר ענינו של חודש אלול "ע"פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו וכו'", וכ"ק מו"ח אדמו"ר מוסיף¹³⁶² (על מ"ש "רשאין"): "ויכולין כו'".

כו[ולהעיר, שענין זה שייך גם לפירוש רש"י בפרשת השבוע (שיתבאר לקמן), על הפסוק¹³⁶³ "לא תוכל לאכול בשעריך וגו'", "יכול אתה אבל אינך רשאי"].

כזויש לומר, ש"יכולין" אינו ענין נוסף, אלא ביאור בהענין ד"רשאין" – דכיון ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה"¹³⁶⁴, עכצ"ל, שהענין ד"רשאין" הוא באופן ש"יכולין", דאל"כ, הרי הענין ד"רשאין" הוא ללא תועלת כלל.

כחוממשיך במשל: "ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו, ואח"כ בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כ"א ברשות, ואף גם זאת, רק המובחרים שבעם ויחידי סגולה".

כטומסיים: "וכך הענין עד"מ בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו ית' בשדה".

ל313
ולכאורה אינו מובן: כיון שמדובר כאן אודות חודש אלול שבו "יוצאין להקביל אור פניו ית' בשדה" – יש לבאר ב"משל למלך" רק אודות אופן ההנהגה "קודם בואו לעיר", ש"יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה", אבל מה נוגע כאן המשך המשל "ובלכתו העירה כו'"?

לאובכן: ענין זה נתבאר כבר פעם ע"ד החסידות¹³⁶⁵, ויש להוסיף ולבאר גם ע"פ נגלה, שענין זה מתאים ומכוון להלכה, כדלקמן.

לבז. בהלכות מלכים¹³⁶⁶ כותב הרמב"ם "שאין ממליכין מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר¹³⁶⁷ ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו".

לגאמנם, בנוגע לנמשל, שהמלך הוא הקב"ה – הרי לא שייך ענין המלחמה (כי, מצד הקב"ה, אין מי שיעמוד נגדו שיהי' צורך ללחום עמו), כך, שענינו של המלך (הקב"ה) הוא רק "לעשות משפט".

לדועפ"ז יש לבאר הטעם שהמלך בא לשדה – דלכאורה אינו מובן:

להע"פ הלכה צריך המלך להיות במעמד ומצב ש"ביפיו תחזינה עיניך"¹³⁶⁸, שלכן, "מתקן עצמו במלבושין נאים ומפוארים .. ויושב על כסא מלכותו בפלטרין שלו ומשים כתר בראשו"¹³⁶⁹, שכל זה אינו שייך בהיותו בשדה; וא"כ, מדוע בא המלך לשדה?!

לוואין לומר שענין המלכות – בנמשל – מתחיל רק בראש השנה, שענינו "תמליכוני עליכם"16, ואילו לפנ"ז, בחודש אלול, עדיין אינו מלך, ולכן נמצא בשדה – שהרי ענין המלכות נפעל כבר בר"ה שעבר, באופן נעלה יותר לגבי השנים שלפנ"ז, כמובן מהמבואר באגה"ק¹³⁷⁰ שבכל ר"ה נמשך "אור חדש עליון יותר שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה", ובפרט לאחר העבודה במשך י"א חדשי השנה עד לחודש אלול, כך, שבודאי יש בו ענין המלכות בשלימות – שתלוי בכך שהמלך "יושב על כסא מלכותו בפלטרין שלו", ולא באופן שנמצא בשדה.

לזולהעיר, שבודאי ישנו ענין המלכות כפי שנמשך ומתפשט בכל המדינה (גם בשדה), אלא שזהו רק הארה ממציאות המלך, וכמאמר¹³⁷¹ "מלך שמו נקרא עליהם", ועי"ז נפעל ענין היראה מהמלך ("שתהא אימתו

לח314
עליך"¹³⁷²), לקבל עול מלכותו. ויתירה מזה בענין המלכות כפי שהוא למעלה, אצל הקב"ה – שמזה נמשך עצם התהוות מציאות הנבראים ע"י כח הפועל בנפעל (בחי' המלכות)¹³⁷³, שענין זה הוא למטה וקודם לענין דקבלת עול מלכות, שהרי תחילה צריכה להיות עצם מציאותו של הנפעל, ורק לאח"ז שייך שיקבל עליו עול מלכותו ית'; אבל המלך עצמו – מקומו "על כסא מלכותו בפלטרין שלו", ולא בשדה.

לטאך הענין הוא – שכיון שענינו של המלך "לעשות משפט", ו"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"¹³⁷⁴, לכן צריך המלך לבוא לשדה כדי לראות ולבחון בעצמו את המעמד ומצב של אנשי השדה שצריך לשפוט אותם, ובזה נכלל גם שמיעת בקשותיהם כו', שכל זה מוכרח להיות בשדה דוקא, ששם "רשאין (ויכולין) כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו", משא"כ בהיותו בהיכל מלכותו ש"אין נכנסים כ"א ברשות, ואף גם זאת, רק המובחרים שבעם ויחידי סגולה".

מאמנם, לאחרי שהמלך בא לשדה ורואה ובוחן את מעמדם ומצבם של אנשי השדה – צריך המלך לחזור ולילך מהשדה העירה ("לכתו העירה"), להיכל מלכותו, שזהו מקומו של המלך, ודוקא שם עורך המלך את המשפט כו'.

מאובנמשל – הו"ע התגלות י"ג מדות הרחמים בימי חודש אלול, עם היותם ימי החול (מלבד שבתות אחדות), שזהו בדוגמת המלך שבא לשדה לראות ולבחון את מעמדם ומצבם של אנשי השדה לצורך ענין המשפט, שיתקיים בפועל לאחרי כן, "בלכתו העירה", להיכל מלכותו, בר"ה שהוא יום הדין.

מבח. ויש להוסיף בזה:

מגלמרות שבמשל, הנה "בלכתו העירה .. (ו)בבואו להיכל מלכותו, אין נכנסים כ"א ברשות, ואף גם זאת, רק המובחרים שבעם ויחידי סגולה" – הרי בהנמשל, בנוגע לבנ"י והקב"ה, נכנסים כל בנ"י להיכל מלכותו של הקב"ה.

מדובהקדים – שענין התגלות י"ג מדה"ר בימי חודש אלול, שזהו כמשל המלך בשדה, מהוה נתינת כח לעבודתם של בנ"י בהענין ד"אני לדודי", ועי"ז נעשה בר"ה הענין ד"תמליכוני עליכם", והיינו, שגם בעיר

מה315
הבירה ובהיכל מלכותו מתחדש ענין המלוכה באופן של "אור חדש", נעלה עמוק ורחב יותר.

מווכיון שענין זה נפעל ע"י עבודת בנ"י ("תמליכוני עליכם"), שהם אלו שפועלים את ענין המלכות, לכן נמצאים הם ביחד עם המלך בהיכל מלכותו (וע"ד מ"ש בזהר¹³⁷⁵ בנוגע לתלמידי חכמים שע"י עסקם בתורה פועלים את קישוטי הכלה כו').

מזויש לומר, שכל בנ"י נמצאים אז במעמד ומצב של "יחידי סגולה" – מצד בחי' היחידה שבנפש, ולכן נמצאים הם ביחד עם הקב"ה בהיכל מלכותו, באופן ש"ישראל ומלכא בלחודוהי"¹³⁷⁶.

מח* * *

מטט. הביאור בפירוש רש"י על הפסוק35 "לא תוכל", "רבי יהושע בן קרחה אומר יכול אתה אבל אינך רשאי וכו'" – שהכוונה ד"יכול אתה" היא (לא ליכולת גשמית, אלא) ליכולת שמצד מצות אכילת מעשר וקדשים, אלא ש"אינך רשאי", כיון ש"בא הכתוב ליתן לא תעשה" על האכילה מחוץ לירושלים [ומוסיף לתלמיד ממולח, שזהו מאמרו של ריב"ק, שאמר, שקודם קבלת "עול מצוות", צריך לקבל "עול מלכות שמים"¹³⁷⁷, ולכן יש לדחות מצות אכילת מעשר וקדשים, כשישנו הלא תעשה ד"לא תוכל לאכול בשעריך"].

נוהדוגמא לזה – ממ"ש¹³⁷⁸ "ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם", ש"יכולים היו" מצד הציווי¹³⁷⁹ "והורשתם את כל יושבי הארץ", "אלא שאינן רשאין, לפי שכרת להם אברהם ברית כשלקח מהם מערת המכפלה", כדי שלא יהי' חילול השם, שהיבוסים יאמרו שלבנ"י לא איכפת שהאבות והאמהות יהיו קבורים בקבר לא להם.

נאורש"י ממשיך: "והוא שנאמר¹³⁸⁰ כי אם הסירך העורים והפסחים, צורות שכתבו עליהם את השבועה" – שעי"ז בטל זכרון השבועה, ואין חילול ה'. ומוסיף, "כך מפורש בפרקי דר' אליעזר", ששם נאמר "ואח"כ קנה (דוד) את עיר היבוסי לישראל כו'", שעי"ז בטלה טענתם לגמרי –

נבהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חכ"ט ע' 79 ואילך.

נג______  ______