Toras Menachem·Vol. 51 (5728·Part 1)·Torah Discourse During the Meals of Sukkos 5728תורת מנחם·נא - שנת תשכ"ח - חלק ראשון·ר"ד בעת הסעודות דחג הסוכות·ה'תשכ"ח

א95
בס"ד. ר"ד בעת הסעודות דחג הסוכות, ה'תשכ"ח.
רשימה פרטית בלתי מוגה

בליל א' דחג הסוכות

גא. הרש"ג הזכיר ע"ד המאמר כל מי שאינו בוכה כו' אין נשמתו שלימה, ושאל, האם הפירוש ד"אינו בוכה" היינו שאינו בוכה מצד עצמו ("עס וויינט זיך ניט"), ע"ד המסופר בתורת שלום אודות אדמו"ר מהר"ש, שהי' בוכה בר"ה ללא הכנות כלל, דכיון שכן הוא למעלה (שזהו זמן של בכי') הי' בוכה מעצמו.

דואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

הכבר נתבאר שבענין זה יש חילוקי מדריגות – החל מכמו שהוא אצל איש פשוט, שהפירוש דאין נשמתו שלימה הו"ע של כרת כו', ועד כפי שהוא אצל צדיק גמור, שגם אצלו צ"ל ענין הבכי',

ו– וכמו בנוגע לענין שעבוד הלב והמוח שבמצות תפילין, שאפילו צדיק גמור עובד ה' באהבה בתענוגים, הנה לאחרי שלימות עבודתו ביום זה, צריך גם למחרתו לחזור ולשעבד לבו ומוחו, ואינו יכול להסתפק בעבודתו אתמול, כיון שבכל יום צריך להתעלות לדרגא נעלית יותר –

זאם באופן של בכי' מצד עצמו, ללא הכנה כלל, או ע"ד הבכי' של ר"ע שזלגו עיניו דמעות כשהשיג סודות התורה, שבכי' זו אינה מעצמו כו'.

חובכל אופן, מ"ש בכתבי האריז"ל שכל מי שאינו בוכה כו' אין נשמתו שלימה, אין זה מוכרח להיות דוקא באופן שבוכה מעצמו בגלל שזהו זמן בכי' למעלה, שהרי מבואר שם שהבכי' היא בגלל ש"אותו שעה דנין אותו בב"ד של מעלה", כך, שאין זה קשור עם הענין דזמן בכי' למעלה.

ט96
ולהעיר, שאם הענין ד"אין נשמתו שלימה" הי' בגלל שלא נרגש אצלו מה שנעשה למעלה, הרי יש עוד ענינים שצריכים להיות למטה בדוגמא שלמעלה, כמו בנוגע לדורמיטא שבערב שבת, ואעפ"כ לא מצינו שיאמרו שמי שחסר אצלו ענין זה, "אין נשמתו שלימה"!

יב. הרש"ג הזכיר מ"ש בסידור ש"צריך לפזר מעות לעניים בערב סוכות".

יאואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א (לאחרי שהזכיר שחג הסוכות קשור עם ענני הכבוד, שהו"ע החסדים): אבל לא ראיתי מנהג זה אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, וגם זקני החסידים שהיו בליובאוויטש לא ראו מנהג זה. וכן בנוגע לחנוכה, שמצינו בדברי נחמי' ש"נוהגין הנערים העניים לסבב על הפתחים כו'". – בערב שבת, היו מסבבים על הפתחים, אבל לא ראו הנהגה מיוחדת כזו בנוגע לחנוכה או ערב סוכות.

יבושאל הרש"ג: הרי כך כתוב בסידור? וענה כ"ק אדמו"ר שליט"א: מצינו בלקוטי תורה "שאומרים במוצאי שבת אל תירא עבדי יעקב", וכן נתבאר מה שאומרים "אור חדש על ציון תאיר", ואעפ"כ אין זה מנהגנו.

יגג. דובר גם אודות החילוק בחג הסוכות בין לילה הראשון לשאר הימים, כמו בחג הפסח.

ידד. כ"ק אדמו"ר שליט"א הורה להרי"כ שיספר הסיפור מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ אודות ה"אושפיזין" החסידיים.

טו* * *

טז97
יום א' דחג הסוכות

יזה. הרש"ג שאל בנוגע למ"ש בספר המנהגים ש"שמחת החג מתחילה מליל ראשון דחג הסוכות", אם הכוונה גם לשמחת בית השואבה.

יחואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

יטלכל לראש – ישנו ענין השמחה מצד כללות הענין ד"זמן שמחתנו", שמתחיל מליל ראשון.

כונוסף לזה ישנו גם הענין דשמחת בית השואבה, כמ"ש "ושאבתם מים בששון" – שהרי שאיבת המים (בשביל ניסוך המים) היתה כבר בליל ראשון.

כאאלא שמצד הגזירה – בזמן בית שני (כדברי רבינו הזקן בלקו"ת שרוב הגזירות דרבנן היו בזמן בית שני דוקא) – נתבטל "החליל של בית השואבה" בליל יו"ט, אבל בזמן בית ראשון הי' זה גם בליל ראשון.

כבויש לומר (אף שלעת-עתה לא מצאתי זאת בשום מקום), שבזמן הגלות, שאין ביהמ"ק קיים, והשמחה אינה ע"י ה"חליל", הנה "קלקלתנו זוהי תקנתנו", שענין השמחה מתחיל בליל ראשון21.

כג[א' המסובים אמר, שכיון שכן, הרי צריכים להתוועד כו', ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: לכן נדפסו הדברים, כדי שידעו!].

כדו. הרש"ג אמר שמבואר בדרושי חסידות שדפנות הסוכה הם בחי' ממכ"ע, והסכך הוא בחי' סוכ"ע, ועפ"ז נמצא שענין הסוכה (סכך) הוא אצל כל בנ"י בשוה, ללא התחלקות.

כהואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

כואבל כל אחד מקבל לפי ערכו. וכמו במ"ת, שאע"פ שנאמר "וירד ה' על הר סיני" "לעיני כל העם" (כולל גם נושא פסל מיכה), מ"מ, משה מחיצה לעצמו, ואהרן מחיצה לעצמו כו'.

כז98
ז. נזכר גם אודות ענן הקטורת שבעבודת הכהן גדול ביום הכיפורים, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהכהן גדול הי' כמו שליח ציבור עבור כל בנ"י, מהפחות שבפחותים עד לגדול שבגדולים, וכמו ש"ץ שמוציא י"ח את כל הציבור.

כחא' המסובים העיר, שעכשיו אין כהן גדול, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

כטגם עכשיו יש כהן גדול – שהרי בכל דור ישנו מנהיג הדור,

ל– וכמארז"ל "יפתח בדורו כשמואל בדורו" (אף שלא נאמר שהוא "כמשה בדורו"), ויתירה מזה: "אין דור שאין בו כמשה" (שהי' נביא וכו'), כך, שכל מנהיג בדורו פועל את כל הענינים שפעל משה בדורו, ולכן צריך לציית למנהיג הדור, כמו למשה ששכינה היתה מדברת מתוך גרונו –

לאומנהיג הדור – נוסף לכך שהוא כמו מלך, הרי הוא גם כמו כהן גדול.

לבוכן בנוגע לביהמ"ק – שישנו גם עכשיו, שכן, החורבן ע"י הגויים הי' רק בנוגע לגשמיות, אבל לא בנוגע לרוחניות.

לגוראי' לדבר שכל הענינים ישנם גם עכשיו – מהמבואר בפירוש הכתוב "דור הולך ודור בא", שבדור הבא ישנם כל הענינים שהיו בדור ההולך; והחילוק הוא רק אם הענין הוא באופן של אריך אנפין או באופן של זעיר אנפין, בגילוי או בהעלם וכו'.

לד* * *

להליל ב' דחג הסוכות

לוח. הרש"ג הזכיר מ"ש במאמר אדמו"ר מהוריי"צ משנת תש"ה – בשם אומרו: "רבינו נ"ע פי' בסוכות תשבו, בכל מדרגות הנשמה שבכם וכו'", באמרו, שבשנים האחרונות נהג אדמו"ר מהוריי"צ לומר "בשם אומרו".

לז99
ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שאצל כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע הי' להיפך – שבשנים הראשונות הי' אומר בשם אומרו, משא"כ בשנים האחרונות.

לחולהעיר אודות פלא גדול – שבאמרי בינה לא נזכר רבינו הזקן. ובתניא – נזכר הבעש"ט פעם אחת, והרב המגיד פעם אחת (בהגהה).

לטט. כ"ק אדמו"ר אמר להרי"כ: בהמשך להמוזכר אודות המגיד – עליכם לעשות את שלכם.

מהרש"ג שאל ע"ד ההתאמה בין האושפיזין החסידיים לאושפיזין שבזהר ("ווי גלייכן זיי זיך אויס"), ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שכבר דיבר על זה בארוכה, וכנראה נדפסו הדברים. והזכיר מ"ש באוה"ת שהאושפיזין הם בבינה כו'.

מאי. הרש"ג שאל אם שמחת בית השואבה הוא ענין נוסף על שמחת יו"ט, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

מביש (בכללות) חמש שמחות: שמחה של מצוה, "מועדים לשמחה", "זמן שמחתנו", "שמחת בית השואבה" ו"שמחת תורה".

מג[דובר גם אודות שמירת יו"ט שני של גלויות בנוגע לאורחים מארץ הקודש].

מד* * *

מהיום ב' דחג הסוכות

מויא. א' המסובים שאל אודות הלשון "מנהג נביאים" (בנוגע

מז100
לערבה וכיו"ב), אם הכוונה היא לחנני' מישאל ועזרי'? ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהכוונה יכולה להיות (גם) למשה רבינו או שמואל הנביא.

מחיב. כ"ק אדמו"ר שליט"א הורה לכל אחד מהמסובים לומר לחיים, והזכיר אודות א' המסובים – הרב טובי' בלוי – שמנהל "מבצע תפילין" בכותל המערבי, שכבר הניחו שם תפילין לריבוי יהודים. ושאל, אם הגיעו כבר למספר "רבבה", כמבואר בלקו"ת גודל מעלת מספר זה.