Toras Menachem·Vol. 54 (5729·Part 1)·Simchas Torah Day 5729תורת מנחם·נד - שנת תשכ"ט - חלק ראשון·יום שמחת תורה·ה'תשכ"ט

א169
בס"ד. יום שמחת תורה, ה'תשכ"ט
(הנחה בלתי מוגה)

גהשמיני עצרת תהי' לכם, ואיתא במדרש הה"ד יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, ומונה כמה מצוות שבהם נאמר הלשון לכם. וצריך להבין, מהו היתרון בהמצוות שנאמר בהם לכם, הלא כל המצוות ניתנו לישראל דוקא, כמ"ש מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי גו'. ולאידך גיסא צריך להבין מ"ש ביום השמיני עצרת תהי' לכם, דלכאורה מצינו בשמיני עצרת ענין ששייך לא רק לישראל אלא גם לאומות העולם, שזהו"ע דירידת גשמים. דהנה, איתא במדרש עכו"ם אחד שאל כו' אתם יש לכם מועדות ואנו יש לנו מועדות, בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים, ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים [כמבואר במסכת ע"ז אופן ההנהגה בשייכות לימי אידיהן כו'], ואימתי אנו ואתם שמחים, (א"ל) זה יום ירידת גשמים, מ"ט, לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו, מה כתוב אחריו, הריעו לאלקים כל הארץ. והנה, ההמשכה דירידת גשמים היא בשמיני עצרת, שבו מתפללים ומברכים על הגשמים שיהיו לברכה, לחיים ולשובע (ולא כו'), ואילו הגשמים שיורדים לפני שמיני עצרת אינם גשמי ברכה. וכיון ששמיני עצרת הוא יום ירידת גשמים שכולם (אנו ואתם) שמחים בו, צריך להבין מהו הענין שנאמר ביום השמיני עצרת תהי' לכם, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.

הבזה, דהנה, אף שכללות התומ"צ ניתנו לישראל דוקא ולא לאומות העולם (כנ"ל), ויתירה מזה, שקיום התומ"צ הוא היפך המציאות דאוה"ע, כמארז"ל עכו"ם ששבת חייב מיתה כו' עכו"ם

ו170
שעוסק בתורה חייב מיתה, מ"מ, יש מצוות ששייכות (גם) לאוה"ע, והם שבע מצוות בני נח, כולל גם העסק בתורה בהלכות אותן שבע מצוות להיות בקיאין בהן, שעל זה אמרו רז"ל שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה (במצוות דידהו) הרי הוא ככהן גדול. וענין זה שייך להתומ"צ דישראל, כמ"ש הרמב"ם וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח, ועוד זאת, שבני נח עצמם צריכים לקיים מצוות אלו מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י משה רבינו כו'. ונמצא, שיש בתומ"צ ענין ששייך גם לאוה"ע, ויש ענין ששייך רק לבני ישראל ולא לאומות העולם, ובענין זה, לא זו בלבד שאין כופין את אוה"ע לקבל תומ"צ, אלא יתירה מזה, שאין מניחים אותם לעשותם, ועד שענין זה הוא היפך מציאותם, כנ"ל.

חהענין הוא, דהנה, בתורה גופא ישנם ב' ענינים. ענין הא' הוא, שהתורה שייכת לעולם ופועלת בו, כמאמר קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא. וענין הב' הוא, כפי שהתורה היא מצד עצמה, שהיא נעלמה מעין כל חי, ואהי' אצלו גו' שעשועים, שענין זה הוא באין ערוך לגמרי למדרגת התורה כפי ששייכת לעולם ופועלת בו, שלכן נענש דוד על שקרא דברי תורה בשם זמירות, כמ"ש זמירות היו לי חוקיך גו', כי מה שהי' משתבח בעת צרתו במעלת התורה שבדקדוק אחד שבה תלוי כל חיות וקיום העולמות, אין לזה ערך למעלת התורה כפי שהיא מצד עצמה. וכמו"כ ישנם ב' ענינים במצוות התורה. ענין הא' הוא כמארז"ל לא ניתנו המצוות אלא כדי לצרף בהן את הבריות, בריות דייקא, היינו, לברר ולזכך אפילו אלו שהם בריות בעלמא (ע"ד המבואר בתניא), שזהו כללות הענין דעבודת הבירורים, לברר ולזכך את הגוף ונה"ב וחלקו בעולם, וכמ"ש ואהבת גו' בכל לבבך, בשני יצריך, שגם היצה"ר, א-ל זר אשר בקרבך, יתברר ויזדכך עד שיתהפך לאהבה את ה'. וענין הב' הוא ע"ד קיום המצוות לעתיד לבוא, לאחרי קיום היעוד

ט171
את רוח הטומאה אעביר מן הארץ, שאז לא יהי' עסק התומ"צ לברר בירורין, כי אם לייחד יחודים עליונים יותר כו', באופן של הליכה מחיל אל חיל בקדושה גופא. ומזה נשתלשל שיש גם מצוות ששייכים לאוה"ע, שזהו מצד דרגת התומ"צ כפי ששייכים לעולם, ויש מצוות ששייכים לבנ"י בלבד, שזהו מצד דרגת התומ"צ כפי שהם מצד עצמם, למעלה מהעולם, שזוהי גם דרגתם של בנ"י, כמארז"ל במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים.

יאגם כללות הענין דשבעת ימי הסוכות ושמיני עצרת, כדאיתא במדרשי חז"ל ביאור החילוק שבין הקרבת שבעים פרים בחג הסוכות להקרבת פר אחד איל אחד בשמיני עצרת, ע"פ משל למלך שעשה סעודה שבעת ימים וזימן כל בני אדם שבמדינה, כיון שעברו שבעת ימי המשתה אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה, נגלגל אני ואתה כו'. והיינו, שעבודת בני ישראל בחג הסוכות היא בשייכות לאומות העולם, שאז היו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות, שזהו כללות הענין דעבודת הבירורים, ולאחרי כן באה העבודה דשמיני עצרת, שבו היו מקריבים פר אחד כנגד אומה יחידה, שזוהי העבודה דבני ישראל כפי שהם מצד עצמם, למעלה משייכות לאומות העולם, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.

יגע"פ הידוע שבתומ"צ ישנו ענין ההתכללות, שזהו הטעם שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, לפי שבכל מצוה כלולים כל המצוות, מובן, שבדרגת התומ"צ כפי ששייכים לעולם ופועלים בו ענין הבירורים כו', כלולה גם דרגת התומ"צ כפי שהם מצד עצמם. וכמובן גם מזה שכל הענינים דלעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, וכל שית אלפי שנין דהוי עלמא, וכיון שלעת"ל יהי' עסק התומ"צ כפי שהוא למעלה מענין הבירורים, עכצ"ל, שענין זה ישנו כלול

יד172
גם במעשינו ועבודתינו עכשיו בענין הבירורים. ומ"מ, יש חילוק באין ערוך בין דרגת התומ"צ שלמעלה מהעולם כפי שהיא כלולה בדרגת התומ"צ ששייכים לעולם, לדרגת התומ"צ שלמעלה מהעולם כפי שהיא מצד עצמה.

טזהענין, דהנה, כללות הענין דעבודת הבירורים הוא באופן שהמתברר קודם להמברר, שהרי ניצוצות הקדושה שבדברים הגשמיים המתבררים, שרשם מעולם התהו, שקדם לתיקון, שהוא שורש האדם המברר. וכידוע בפירוש הכתוב כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' גו', שזהו דבר הוי' שמלובש בלחם להחיותו, דלכאורה, הלא גם בהאדם עצמו מלובש דבר הוי', ולמה צריך לקבל חיותו מדבר הוי' המלובש בלחם, אך הענין הוא, לפי ששרש בחי' דצ"ח הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' עולם התיקון. וזהו הטעם שדצ"ח הם צרכי האדם, היינו, שהאדם צריך להם ואינו יכול להתקיים בלעדם, ואילו הדצ"ח אינם צריכים להאדם ויכולים להתקיים בלעדו, שזהו לפי שהם קודמים להאדם בשרשם. והנה, מצד קדימת הדבר המתברר להאדם המברר ישנם קשיים (שוועריקייטן) בעבודת הבירורים, שהרי הדבר המתברר אקדמי' טעניתא להאדם (אתם קרויים אדם), וכמ"ש בעשו ויצא הראשון אדמוני גו', ולכן טען את בכורתי לקח גו'. אך הנתינת כח שיוכל להיות כללות ענין הבירורים הוא מצד זה שיש דרגא נעלית יותר ששם אין מציאות אחרת מלבד מציאותם של בנ"י, שזהו"ע יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, שאין מציאות של זרים כלל, אפילו לא באופן של אתך, דהיינו כמו דבר הטפל (את הטפל) בלבד, שלכן, הנה גם לאחרי ירידתם לעולם נעשים בנ"י בעלי-בתים על העולם, לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח, ולפעול בירור וזיכוך העולם. וזהו גם מ"ש הלא אח עשו ליעקב גו' (ומ"מ) ואוהב את יעקב, היינו, שגם בהדרגא שעשו הוא אח ליעקב, הנה ואוהב את יעקב (אויך אין די דרגא גופא איז יעקב טיפער), שזהו מצד הדרגא כפי שיעקב מושרש

יז173
בעצמותו ית', ששם אין מציאות אחרת מלבד בנ"י, ישראל ומלכא בלחודוהי, ומשם נמשך להיות ואוהב את יעקב גם בהדרגא דאח עשו ליעקב. וזהו שגם בדרגת התומ"צ כפי ששייכת לעבודת הבירורים כלולה דרגת התומ"צ שלמעלה מעבודת הבירורים, שזוהי הנתינת כח לעבודת הבירורים בעולם. אמנם, ענין זה הוא רק באופן של התכללות, ועדיין יש צורך בעבודה ויגיעה לפעול את ענין הבירורים, את בכורתי לקח, ומובן שאין זה בערך להדרגא שלמעלה מבירורים, שאין צורך כלל בענין הבירורים, כיון שאין מציאות אחרת מלבד המציאות של בנ"י.

יטלבאר ענין זה גם בנוגע לסוכות ושמיני עצרת. דהנה, אף שנת"ל שהעבודה דחג הסוכות היא בשייכות לבירור אוה"ע, הרי מצינו שגם בחג הסוכות כתיב לכם, כמ"ש במצוות ד' מינים ולקחתם לכם גו'. אך הענין הוא, שהענין דלכם שנאמר בחג הסוכות הוא ע"ד הנתינת כח לעבודת הבירורים, מצד דרגת התומ"צ כפי שהם מצד עצמם (ששייכים לישראל דוקא, לכם) שכלולה גם בדרגת התומ"צ כפי ששייכים לעולם. אבל בשמיני עצרת הוא הענין דלכם כפי שהוא מצד עצמו, היינו, לא רק באופן של התכללות ונתינת כח לעבודתם של ישראל בבירור העולם, אלא כפי שהוא בעבודתם של ישראל מצד עצמם, באופן דיהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.

כאמצד ענין ההתכללות (כנ"ל ס"ד), הנה גם בשמיני עצרת שבו מאיר הענין דלכם כפי שהוא מצד עצמו, ישנו גם הענין דירידת גשמים שהוא יום שכולם (אנו ואתם) שמחים בו, אלא שבענין זה גופא מודגשת מעלתם של ישראל (לכם) כפי שהם למעלה מהעולם. והענין בזה, דהנה, בענין ירידת גשמים פליגי ר' אליעזר ור' יהושע אם כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה, שנאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה, או ממים העליונים הוא שותה, שנאמר למטר השמים תשתה מים. וע"פ מארז"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים, יש לומר דלא פליגי, אלא שניהם אמת, שהם ב' דרגות בענין הגשמים, היינו, שיש גשמים שהם ממימי אוקיינוס, שהם מים תחתונים, המים אשר

כב174
מתחת לרקיע, ויש גשמים שהם ממים העליונים, המים אשר מעל לרקיע53. וזהו ענין תפלת הגשם בשמיני עצרת שבו נאמר לכם, היינו, שאצל בנ"י הנה גם הענין דירידת גשמים הוא באופן שלמעלה מהעולם, שהו"ע מים העליונים שלמעלה מהרקיע. ומ"מ, ענין זה גופא שלמעלה מהעולם נמשך גם למטה, בעולמות בי"ע עד לעוה"ז הגשמי, באופן שהרוה את הארץ והולידה והצמיחה.

כדלומר בדרך אפשר, שבשמיני עצרת גופא ישנם ב' מדריגות הנ"ל, וזהו כללות החילוק שבין שמיני עצרת לשמחת תורה (יו"ט שני של גליות דשמיני עצרת), וכידוע מאמר אדמו"ר האמצעי ששמיני עצרת ושמחת תורה הם ב' ענינים שאין לערב אותם. והענין בזה, שבשמחת תורה מודגשת מעלת התורה כפי שהיא נעלית יותר אפילו מקיום המצוות, וכפי שמביא אדמו"ר מהר"ש במאמר דשמחת תורה מ"ש בירושלמי בענין מעלת התורה, דכתוב אחד אומר וכל חפצים לא ישוו בה, וכתוב אחד אומר וכל חפציך לא ישוו בה, חפציך הם אבנים טובות ומרגליות, לא ישוו בה, וכל חפצים לא ישוו בה, אפילו חפצי שמים שהם המצוות, לא ישוו בה, ונמצא דעת הירושלמי שכל המצוות לא ישוו נגד בחי' התורה (דלא כדעת הבבלי). ומוסיף: ומאחר שכעת שמחת תורה, נבין דעת הירושלמי שכל חפצים הם המצוות לא ישוו בה. וכללות הענין בזה, כידוע ביאור החילוק שבין מצוות לתורה, שהמצוות הם אברים דמלכא, ע"ד אברי הגוף, והתורה היא בדוגמת הדם הוא הנפש, שממשיך חיות בהאברים דמצוות. וזהו הטעם שהמצוות שהם בדוגמת אברי הגוף הם בהגבלת הזמן ומקום, משא"כ התורה שהיא בדוגמת הנשמה היא למעלה מהגבלת הזמן ומקום, שלכן אמרו חז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, גם כשאינו בזמן ומקום ההקרבה. ונמצא, שבתומ"צ גופא הנה המצוות הם שייכים לעולם, והיינו שגם המצוות שנאמר בהם לכם יש להם שייכות לעולם, אלא שהם

כה175
למעלה מהעולם, שלכן ביכלתם לפעול בירור העולם, משא"כ התורה היא למעלה לגמרי מהעולם, ובה מתגלה אמיתית הענין דלכם, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. וזהו גם החילוק שבין שמיני עצרת לשמחת תורה, ששמיני עצרת, אף שנאמר בו לכם, הרי הוא גם יום גשמים שבו שמחים כולם, אלא שבזה גופא מודגשת מעלתם של ישראל (ע"ד ענין המצוות), ולמעלה מזה הוא הענין דשמחת תורה שבו מודגשת מעלת התורה כפי שהיא למעלה לגמרי מהעולם, שלכן, כל חפציך (אבנים טובות ומרגליות) לא ישוו בה, וכל חפצים (חפצי שמים) לא ישוו בה, כולל גם הפירוש שחפציך קאי על מעשה המצוות כפי שנעשים אבנים טובות ומרגליות, דענין אבנים טובות הוא ע"ד המבואר בפירוש מעשים טובים, שהמעשים הם טובים ומאירים, וענין מרגליות הוא כמבואר בלקו"ת בפירוש צווארך בחרוזים, שחרוזים הם אבנים טובות ומרגליות שעושים בהם נקב כדי שיכנוס בהם החוט המחברם, שהו"ע הביטול שעל ידו נמשך גילוי אוא"ס כו'. והרי לפי פירוש זה מובן עוד יותר גודל המעלה דחפצים (חפצי שמים) סתם שלמעלה מחפציך, ואעפ"כ, כל חפצים לא ישוו בה, שאינם בערך למעלת התורה כפי שהיא מצד עצמה.