Toras Menachem·Vol. 54 (5729·Part 1)·Public Address during Sukkos Meals 5729תורת מנחם·נד - שנת תשכ"ט - חלק ראשון·ר"ד בעת הסעודות דחג הסוכות·ה'תשכ"ט

א94
בס"ד. ר"ד בעת הסעודות דחג הסוכות, ה'תשכ"ט.
רשימה פרטית בלתי מוגה

בליל א' דחג הסוכות

גא. הרש"ג שאל אודות מ"ש בספר המנהגים שטובלים פרוסת המוציא בדבש בשני ימים טובים דחג הסוכות ובהושענא רבה, אבל בחול המועד – מהיכי תיתי, דלכאורה, חול המועד הוא באמצע הענין, וכיון שבתחלתו ובסופו טובלים בדבש, למה לא עושים כן גם באמצעיתו? והשיב כ"ק אדמו"ר שליט"א, שבחוה"מ אין חיוב של קביעות סעודה.

דב. הרש"ג שאל אודות מנהג חב"ד להרבות בהדסים (ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א שענין זה נזכר כבר בדברי הרמב"ם), מהו טעם ההוספה במספרים מסויימים? ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: ד' – הוספה על המספר המקורי (ג'), י"ב – י"ב גבולי אלכסון, י"ג – י"ג מדות הרחמים, כ"ו – הגימטריא דשם הוי'. (והוסיף:) בפע"ח נזכר גם מספר ס"ח (בגימטריא "חיים". ועם הכולל – ס"ט, הגימטריא ד"הדס"), אבל מכ"ק מו"ח אדמו"ר לא שמעתי מספר זה.

ההרש"ג שאל אודות המנהג-הידור להחליף ההדסים, האם אדמו"ר מהוריי"צ הי' מחליף ההדסים בחול המועד או בהושענא רבה. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהי' מחליף בחול המועד, לפעמים – כולם, ולפעמים – רק חלקם.

וג. הרש"ג הזכיר אודות המנהג להרבות בצדקה בערב סוכות, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: לא ראיתי שכ"ק מו"ח אדמו"ר ינהג כן8. ועד"ז בנוגע לחנוכה, ופלא גדול יותר, כיון שהמנהג להרבות בצדקה נזכר בשו"ע8.

ז95
[נזכר גם ענין "צלא דמהימנותא" (ביחס ל"מיכלא דמהימנותא"), שהו"ע המקיף כו'].

חואח"כ אמר: כשהזכרתי פעם המנהג להתחיל להתעסק בעשיית הסוכה במוצאי יוהכ"פ, אמר לי כ"ק מו"ח אדמו"ר לקבוע מסמר וכיו"ב, אבל לפועל לא הקפיד בעצמו על זה.

טהרש"ג שאל אודות המנהג לקנות ד' המינים מיד במוצאי יוהכ"פ, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שלא שמע שמקפידים על זה.

יד. א' המסובים הזכיר מ"ש בשו"ע אדה"ז ש"צריך כל אדם לכוין בישיבתו בסוכה שיושב בה כדי לקיים מצות הקב"ה שצונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים", ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהמקור הוא בדברי הב"ח, בכתבו ש"לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות סוכה", ומוסיף שכן הוא גם בנוגע לציצית ותפילין.

יאולהעיר, שבנוגע לתפילין יש עוד חידוש בדברי רבינו הזקן – שמלבד הכוונה ש"ישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח וגם תאות ומחשבות לבו לעבודתו יתברך", צריך לכוין "שצונו הקב"ה לכתוב ד' פרשיות אלו וכו'".

יבבהמשך להמוזכר אודות תפילין, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: "איך קאָך זיך דאָך אין תפילין"!...

יגא' המסובים סיפר אודות הפעולה דהנחת תפילין עם פלוני, שעי"ז התחיל להתקרב לשמירת התומ"צ, כשרות וכו'. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שאיתא בזהר שרצועות התפילין הם כמו הרצועות שבהם קושרים את היצה"ר (הנקרא כלב). והזכיר גם המבואר בחסידות שרצועות הם הספירות כו'.

ידה. כ"ק אדמו"ר שליט"א שאל את א' המסובים שיצא לאחרונה

טו96
מרוסיא, אם בהיותו ב"מחנות" ("לאַגער") היתה לו אפשרות לקיים מצות סוכה, וכשהשיב בשלילה, אמר:

טזאיתא בלקו"ת פ' שמיני ש"רשב"י כשהי' במערה .. לא הי' יכול לקיים במעשה .. אכילת מצה בפסח .. וסוכה כו'", ופעל זאת ע"י עבודה רוחנית "בכוונת הלב לייחד יחודים עליונים כו'".

יז(והוסיף:) יש לציין שהשנה התירה ממשלת רוסיא לראשונה להכניס אתרוגים לקראת סוכות. – אשתקד רק העלימו עין, בהתייחסם לאתרוגים כמו לפירות רגילים, אבל השנה נעשה הדבר באופן רשמי. ועד כדי כך, שכאשר הביאו את האתרוגים, שאל ה"קונסול" – גוי – היכן שאר המינים?!... – גם הגוי יודע כבר שצ"ל ד' מינים!...

יחו. א' המסובים הזכיר את דברי אדמו"ר מהוריי"צ בחג הסוכות תש"א אודות ה"אושפיזין החסידיים", ומנה שמותיהם. ובהזכירו "אדמו"ר מהר"ש", העיר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שבודאי לא אמר בלשון "מהר"ש", אלא כדרכו: אאזמו"ר ("דער זיידע").

יטז. דובר אודות הגאון הרגצ'ובי שחיבה יתירה נודעת לו מכ"ק אדמו"ר שליט"א, ואמר:

כהיתה לו דרך נפלאה ("אַ געוואַלדיקע") בלימוד התורה שלא מצינו דוגמתה במשך מאה וחמישים או מאתיים שנה! – בקיאים, היו הרבה, אבל החידוש בדרך הלימוד שלו – שהי' מוצא בכל ענין בתורה "כלל" (או ענין כללי) שנוגע ושייך לכל שאר עניני התורה.

כאודוגמתו בתורת החסידות – אצל הצמח צדק, שבנוגע לכל ענין מוצא "אימרה" ("אַ וואָרט") מאדמו"ר הזקן, מאדמו"ר האמצעי כו'.

כבכשנזכר אודות כתבי הרגצ'ובי שנדפסו עוד בחייו, סיפר כ"ק אדמו"ר שליט"א: שמעתי מא' שהי' בשעת מעשה, שבעת הדפסת הכתבים התקשר המדפיס לרגצ'ובי ואמר לו שנשארו ב' עמודים רקים, ואמר לו הרגצ'ובי: המתן רגע ("וואַרט וואַרט"), מיד אביא עוד כתבים!...

כג97
א' המסובים הזכיר אודות הנהגתו באופן של חומרות וזהירות, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שענין זה קשור עם שרש נשמתו ממדת הגבורה, כמבואר בהקדמה לתניא בנוגע לב"ש וב"ה.

כדכן נזכר שנאמר עליו התואר "שר התורה", וכן שזכה לקבל ברכה מהצמח צדק.

כה* * *

כויום א' דחג הסוכות

כזח. הרש"ג אמר בנוגע לשמחת בית השואבה שהבחורים יכולים לשמוח ע"י "יינה של תורה", אבל מה יעשו הבעלי-בתים? ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: מחד גיסא – גם בעלי-בתים יכולים ללמוד תורה; ומאידך גיסא – "יינה של תורה" אינו ענין לשמחת בית השואבה וכללות הענין דשמחת יו"ט, "ושמחת בחגך", שצ"ל ביין כפשוטו.

כחהרש"ג שאל מהו ענין השמחה בליל א' דחג הסוכות, לפני שמחת בית השואבה שמתחילה בליל ב', ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שבליל א' ישנו כללות הענין דשמחת יו"ט.

כטט. הרש"ג שאל אם יכול להיות ענין השמחה מצד קבלת עול, והזכיר מענה אדמו"ר מהוריי"צ על השאלה אודות המבואר בחסידות שהעבודה דשמע"צ היא בב' ענינים: קבלת עול ושמחה, דלכאורה הם הפכיים – שזהו מצד ענין התורה שמאחדת ב' הפכים.

לואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

לאיש לעיין בזה, דלכאורה, ענין התורה שייך (לא כ"כ לשמע"צ, אלא) בעיקר לשמח"ת, שהוא ענין בפ"ע (אף שגם בליל שמע"צ עורכים הקפות, ובארץ ישראל שמע"צ ושמח"ת הם ביום אחד).

לבובנוגע לעצם השאלה – הרי מבואר בהמשך תרס"ו בענין עבד נאמן, שמצד קבלת עול יכול להיות אצלו גם ענין התענוג, ועאכו"כ שמחה (שהרי תענוג הוא למעלה משמחה), והיינו לפי שענין הקב"ע, שמבטל את מציאותו ומקבל עליו עולו של הקב"ה, גדול כחו לשלוט על כל כחות הנפש (לא רק על כח המעשה).

לג98
(לאחרי ברכת המזון הוסיף כ"ק אדמו"ר שליט"א והבהיר:) ומשנ"ת בשיחה הנ"ל שזהו מצד ענין התורה – הרי זה בנוגע למי שאינו בדרגת עבד נאמן.

לדי. א' המסובים שאל מהו החידוש בענין ד"תמליכוני עליכם" לגבי ענין המלכות שישנו בכל השנה כולה, כמו שאומרים ב"תהלה לדוד" (ג"פ בכל יום) "מלכותך גו'", ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהענין ד"מלכותך מלכות כל עולמים" שבכל השנה הוא רק בנוגע לחיצוניות העולמות (והסביר, שישנו "עולם", ישנם ישיבות, תלמודי תורה ובתי מדרשות כו', אבל זהו רק חיצוניות כו').

להיא. א' המסובים סיפר מה שאמר אדמו"ר מהוריי"צ27 בנוגע ל"אושפיזין", שמי שיש לו "עינים מאירות" ("ליכטיקע אויגן"), יכול לראותם! ושאל, דלכאורה – ממה-נפשך: מי שרואה – רואה, ומי שאינו רואה – מה נוגע לו לידע שיש מי שרואה?

לוואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א (לאחרי שהדגיש החידוש שישנו מי שרואה, ולא בעצם המציאות, שהרי מציאות העצמות ישנה בכל מקום, אלא שלא רואים): יותר נעים ("ס'איז געשמאַקער") כשיודעים שישנו מישהו מהמסובים שרואה!...

לז* * *

לחליל ב' דחג הסוכות

לטיב. א' המסובים שאל אודות עשרת הניגונים של רבינו הזקן, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שיש ניגונים שמיוחסים לרבינו הזקן אבל לא נתברר אם הם בכלל עשרת הניגונים, ולכן, בספר הניגונים ניתוסף עוד ניגון אחד (י"א) שגם הוא מיוחס לרבינו הזקן.

מיג.הרש"ג: מבואר בחסידות בענין יו"ט שני של גלויות, ש"אותה ההארה המאיר בחו"ל בשני ימים, מאיר בא"י ביום אחד, לקורבתו אל מקורו", אלא "שבחו"ל (מצד ההגשמה כו') אינם יכולים לקבל ההארה ביום אחד כמו שמקבלים בא"י, אלא צ"ל יום שני".

מא99
כ"ק אדמו"ר שליט"א: ענין זה הובא מ"הרמ"ק בספר אור נערב", ולעת-עתה לא מצאתיו בספר זה.

מבהרש"ג: עפ"ז צריך להבין ההלכה בנוגע לבן א"י שבא לחו"ל, או בן חו"ל שבא לא"י, שתלוי אם דעתו לחזור, דלכאורה, הרי זה ענין ששייך למקום שבו נמצא – אם זהו מקום שאפשר לקבל ההארה ביום אחד אם לאו, ומה נשתנה בכך שדעתו לחזור?

מגכ"ק אדמו"ר שליט"א: ידוע שבמקום שמחשבתו (ורצונו) של אדם, שם הוא נמצא, שכן, מציאותו של יהודי היא – לא החומריות, "די שטיקל ברויט"... אלא הרוחניות. ולכן, גם בהיותו בחו"ל, אם דעתו לחזור, הרי זה כמו שנמצא בא"י.

מדואין לתמוה על כך שבחו"ל יכול להיות מעמד ומצב כמו בא"י – שהרי גדולה מזו מצינו (בלקו"ת ביאור ע"פ שוש אשיש) ש"יש אור אצילות למטה", כדמוכח מזה ש"במשה רבינו ע"ה הי' מאיר .. אצילות בבחינת גילוי למטה" (ועד שגם בעמדו לפני פרעה, שהי' בעמקי הקליפות, עמד על עמדו במצב ששכינה מדברת מתוך גרונו), ועד"ז מצינו ש"אויר גן עדן מתפשט סביב כל אדם"; והרי ריחוק הערך שבין עוה"ז לג"ע ואצילות הוא הרבה יותר מריחוק הערך דחו"ל לא"י!

מה(והוסיף:) אך יש שאלה אחרת בנוגע ליו"ט שני של גלויות – שלכאורה היו צריכים לעשות יו"ט שני גם בכל המקומות שבא"י שבהם לא היו מושבות בנ"י בזמן שהיו מקדשים ע"פ הראי' (ובמילא לא הגיעו שלוחי ב"ד לשם), שבזה נכללת גם העיר תל-אביב!...

מווהרי זה דבר פלא – שמקומות אלו חייבים בתרומות ומעשרות, ואעפ"כ, צריכים לעשות בהם יו"ט שני של גלויות!

מזיד. כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר (במענה על שאלות המסובים), שאין מנהגנו לענות "אמן" אחר "ובטובו חיינו"; ובנוגע ל"הרחמן", אומרים הן הנוסח של יו"ט ("ינחילנו ליום שכולו טוב"), והן הנוסח של חג הסוכות ("יקים לנו את סוכת דוד הנופלת").

מח100
טו. הרש"ג שאל אודות היתר ללקיחת משקה כדי לשמוח בשמחת בית השואבה, וענה כ"ק אדמו"ר שליט"א, שמספרים אודות גרונם, שהי' מתוועד באופן שהשומעים לא לקחו משקה כלל, וגם הוא בעצמו לא לקח הרבה; על השולחן היתה מונחת כוסית ("קעלעשיק") אחת, ולפעמים לא סיים לשתות כולה. והעיקר – שההתוועדות פעלה פעולתה!

מט* * *

ניום ב' דחג הסוכות

נאטז. הרש"ג שאל מדוע לא נזכר בספר המנהגים מ"ש בשיחת ליל ב' דחג הסוכות תרצ"ז, שבאמירת "אין כאלקינו" בכל יום מורידים את הטלית מעל הראש. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שספר המנהגים נערך בחפזון, ולא הספיקו להכניס כל המנהגים, ובעזה"י יצא לאור חלק שני.

נביז. א' המסובים שאל: מי שדילג תיבה א' בהלל, האם מותר לו לסיים הברכה "מלך מהולל בתשבחות", ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

נגהרי "אין מברכים לגמור את ההלל", אלא "לקרוא את ההלל" ("שמא ידלג תיבה אחת .. (ו)הרי לא גמרו כולו"). וא"כ, הרי זה כמו בקריאת התורה, שהעולה לתורה מברך לאחרי' גם אם דילג (ולא שמע) פסוק אחד, כיון ששמע ג' פסוקים.

נדואף שגם במגלת אסתר מברכים על מקרא מגילה, ומ"מ, מי שדילג כו' לא יצא י"ח – אינו דומה הלל למגלת אסתר (אף ש"קרייתא זו הלילא"), כיון שהלל נתחבר ע"י כמה אנשים (כדאיתא בגמרא במסכת פסחים), משא"כ מגלת אסתר.