Toras Menachem·Vol. 54 (5729·Part 1)·Public Address during Shemini Atzeret and Simchas Torah Meals 5729תורת מנחם·נד - שנת תשכ"ט - חלק ראשון·ר"ד בעת הסעודות דשמיני-עצרת ושמחת-תורה·ה'תשכ"ט

א165
בס"ד. ר"ד בעת הסעודות דשמיני-עצרת ושמחת-תורה, ה'תשכ"ט.
רשימה פרטית בלתי מוגה

בליל שמיני עצרת

גא. א' המסובים אמר שקידש על יי"ש. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: דבר נכון ("אַ גלייכע זאַך"), שהרי זה שמע"צ. והוסיף, שיש להבהיר שהוא כבר לאחרי גיל ארבעים, כדי שלא ילמדו ממנו אחרים שלא הגיעו עדיין לגיל ארבעים.

דב. א' המסובים ביקש שכ"ק אדמו"ר שליט"א יספר דבר-מה מאדמו"ר מהוריי"צ, להיותו ה"אושפיזא" דשמע"צ. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: כאן כ"ק מו"ח אדמו"ר הוא לא "אושפיז" אלא בעה"ב!

הג. במענה לשאלת א' המסובים, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שבברכת המזון אין אומרים "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד כו'", כשם שאין מברכים "לישב בסוכה", אף שיושבים בסוכה.

וד. דיברו אודות ניגון ההקפות של הרלוי"צ ז"ל, שיש אומרים שניגנו ניגון זה בעת ההקפות אצל אדמו"ר הזקן. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: שמעתי ניגון זה מאאמו"ר ז"ל, אך לא שאלתיו מהו המקור של ניגון זה. אבל כשהייתי אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר ברוסטוב ופטרבורג, לא שמעתי שינגנו ניגון זה בהקפות.

ז[רצו לכבד א' המסובים בזימון, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שע"פ שו"ע, כשמיסב כהן, צריך לכבדו].

ח* * *

טיום שמיני עצרת

יה. א' המסובים הזכיר אודות קריאת היום בארץ ישראל, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שענין זה שייך לבני א"י (באמרו שנמצאים כאן

יא166
גם בני א"י), ששם הרי זה כבר שמחת-תורה, משא"כ בחו"ל שרק "למחר קורין וזאת הברכה", כמבואר בגמרא במסכת מגילה.

יבו. א' המסובים רצה למזוג מכוסו לכוסו של חבירו, ולפנ"ז שפך מעט מכוסו. וחשב חבירו שעושה זאת מפני שבלאה"כ יקפיד שלא לשתות משירי כוסו, וסיפר מה שאירע פעם אצל אדמו"ר מהוריי"צ, שנתנו למישהו משירי כוסו של הרה"ח ר' דוב יודאָוויטש הי"ד, ואמר אדמו"ר: אצל כל יהודי יש פה טהור, ובפרט אצל בערל!

יגואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: אכן יש ענין לשפוך מעט מים מהכוס ששתה ממנו קודם שנותן לחבירו, כדאיתא בגמרא במסכת תמיד: "כשאתה שותה מים שפוך מהם ואח"כ תן כו'"; ונוסף לזה יש ענין לשפוך מעט מהכוס קודם שמתחיל לשתות בעצמו, כדאיתא במסכת חולין: "משום דאיכא מים הרעים" (ששתה מהן שד, או דשרי עלייהו רוח רעה), וכמ"ש רבינו הזקן בהלכות שמירת גוף ונפש ("לפי שיש מים הרעים ששתו מהם השדים").

ידולהעיר, שכ"ק מו"ח אדמו"ר נהג לשפוך מעט מים גם מהכוס שממנו נטל ידיו למים אחרונים, אף שלא שתה ממנו.

טוז. כ"ק אדמו"ר שליט"א כיבד א' המסובים בברכת המזון (באמרו להכהן רי"כ: בודאי הנך נוהג כמו כ"ק מו"ח אדמו"ר שהי' מברך רק בסעודת הלילה, ואילו בסעודת היום הי' מכבד מישהו אחר), באמרו, שלפנ"ז עליו לספר משהו. וסיפר מהתוועדות מוצאי יוהכ"פ תרפ"ח. ושאל כ"ק אדמו"ר שליט"א אודות חג הסוכות תרפ"ח, וענה, שלא זוכרים מימים אלו (וגם לא נערכה "חזרה"), כיון שכולם היו בהתרגשות מזה שאדמו"ר מהוריי"צ נוסע מרוסיא. וסיפר, שהחסיד ר' מאיר שמחה חן התאונן בפני אדמו"ר על נסיעתו, דאף שביאר שאין זה הפסק כו', מ"מ כו'. והפטיר כ"ק אדמו"ר שליט"א: מה היתה כוונתו – שכ"ק מו"ח אדמו"ר לא יסע?!...

טזח. דובר אודות הנוסח בברכת הזימון: "ברשות מרנן ורבנן ורבותי", וא' המסובים סיפר אודות החסיד ר' יעקב מרדכי בעזפּאַלאָוו

יז167
שבירך פעם בבית הרבנית רבקה (אשת אדמו"ר מהר"ש) בנוכחות כ"ק אדנ"ע, ואמר גם "ברשות אדמו"ר הרב בעל הבית"14. והעיר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שצריך עיון שבירך בנוכחות כ"ק אדנ"ע. ואולי בגלל שהי' זה בבית אמו הרבנית.

יח* * *

יטליל שמחת תורה

כט. כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר (בקשר לדברי א' המסובים אודות ענין של חסרון ביו"ט) שלא שייך לומר שחסר ביו"ט (או ביו"ט שני של גלויות) הענין של הנחת תפילין, למשל, דכיון שזהו ענין שנעשה ע"פ תורה (תקנת אנשי כנסת הגדולה), לא שייך לומר שחסר משהו.

כאי. כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לא' המסובים, שניגוני-דביקות שניגן הם טובים מאד, אבל בשמח"ת צריך לנגן ניגוני שמחה (וניגנו הניגונים "ושמחת" "ופרצת", וכ"ק אדמו"ר שליט"א עודד את השירה בידו הק').

כב* * *

כגיום שמחת תורה

כדיא. א' המסובים שאל אודות מנהגנו לערוך ביום שמח"ת ג' הקפות וחצי, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שכבר מובא בספר המנהגים שכן הוא מנהג ביהכנ"ס רמ"א (ופנה לא' מזקני החסידים בטענה, מדוע לא השתדלו יותר לשאול ולברר אצל אדמו"ר מהוריי"צ אודות עניני מנהגים).

כהיב. א' המסובים הזכיר שיש פירוש במ"ש "אתה יודע רזי עולם", שרק הוא ית' בעצמו – "אתה", דקאי על העצמות – יודע כוונת התהוות העולם.

כווהעיר כ"ק אדמו"ר שליט"א מהמבואר בנוגע למאמר רבינו הזקן בענין "נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים", "אויף אַ תאוה איז קיין קשיא" – שאין הכוונה שזוהי רק תאוה ללא טעם, אלא כו'.

כז168
יג. א' המסובים הזכיר המבואר בחסידות בפירוש "זמן שמחתנו" לשון רבים, דקאי על ב' שמחות, "ישמח ישראל בעושיו", ו"ישמח ה' במעשיו".

כחואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: דובר כמ"פ שכאשר יש שני ענינים שנאמרו יחד, הרי זה מורה שיש להם שייכות זל"ז, ובנדו"ד: כיון שבלשון שתיקנו אנשי כנסת הגדולה נזכרו ב' השמחות ביחד, הרי הם שייכים זל"ז, והיינו, שגם שמחת בנ"י יכולה להיות בשמחת ה', כי, כאשר יהודי מתבטל ממציאותו, שאינו מציאות בפני עצמו, אלא כל מציאותו היא מציאות האדון, אזי גם (התענוג ו)השמחה שלו היא (תענוג ו)שמחת האדון.

כטיד. א' המסובים שאל בענין המבואר באגה"ק אודות האור חדש שנמשך בר"ה, אם הכוונה היא בנוגע לעניני התומ"צ. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

לכיון שהאור חדש דר"ה נמשך מיד, הרי מובן שאין צריכים לחכות על העבודה בתומ"צ.

לאואדרבה: משמעות הלשון באגה"ק – בביאור מ"ש גבי אה"ק "תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" – שקאי על ההמשכה למטה בארץ, בענינים גשמיים.

לבוכיון שגם המצוות הם בענינים גשמיים, הרי מובן, שהאור חדש שנמשך בענינים הגשמיים פועל שגם המצוות יהיו באופן נעלה יותר.