Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א288
בס"ד. ש"פ נשא, י"ד סיון, ה'תשכ"ט
(הנחה בלתי מוגה)
בס"ד. ש"פ נשא, י"ד סיון, ה'תשכ"ט
(הנחה בלתי מוגה)
בכל
גהעוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. וצריך להבין, מהי המעלה והשבח שאומרים על התורה שהיא עושה שלום, דלכאורה, כיון שזהו מקום שצריכים לעשות בו שלום, הרי מובן שמצד עצמו אין בו ענין השלום, וא"כ, הרי זה היפך הקדושה, דבקדושה כל הענינים הם בשלום ובאחדות, משא"כ במקום שאין שלום ואחדות, אלא ענין הפירוד, שהוא היפך הקדושה. ובפרט שהענין דהעדר השלום הוא לא רק למטה, אלא גם למעלה, שלכן צריכים לפעול ענין השלום לא רק בפמליא של מטה, אלא גם בפמליא של מעלה. וא"כ, מהו גודל העילוי בזה שהתורה עושה שלום. וגם צריך להבין, שהרי מצינו בתורה כו"כ מעלות, וכמו המעלות המנויות בפרק קנין תורה, כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ומוסיף ולא עוד וכו', ולמה חשיב כאן המעלה דמשים שלום דוקא, אף שיש מעלות גדולות מזה.
דב) אך
ההענין יובן ע"פ המבואר בהמאמר דש"פ נשא שנת תרכ"ט, לפני מאה שנה, על הפסוק ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר גו' קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה, ומביא מ"ש במדרש שמשקלה ק"ל הוא כנגד כ"ד ספרים של תושב"כ, ושמונים מן משנה שמתחלת במ"ם, מאימתי קוראין את שמע וכו', ומסיימת במ"ם, ה' יברך את עמו בשלום, מ"ם ארבעים ומ"ם ארבעים הרי שמונים, הרי ק"ד שעולים מנינם של תושב"כ ותושבע"פ כו', ונתנה לכ"ו דורות שהיו מאדם ועד משה שניתנה תורה על ידו, הרי ק"ל. וממשיך בהמאמר, שיובן ע"פ משנ"ת במאמר שלפנ"ז בענין תרומה אותיות תורה מ', שזהו שהתורה ניתנה למ' יום, כמ"ש ויהי שם עם ה' ארבעים יום, שהמכוון
ו289
בזה הוא על תושב"כ, ולמעלה מזה, על הלוחות, שהו"ע התורה כפי שהיא בבחי' חקיקה, ולכן הנה גם בתושבע"פ כיוונו חכמים שהמשנה תהי' מתחלת במ"ם ומסיימת במ"ם. ובזה גופא הנה ההתחלה היא במ"ם פתוחה (מאימתי), והסיום הוא במ"ם סתומה (בשלום), שזהו שאמרו רז"ל במסכת שבת מ"ם פתוחה מ"ם סתומה מאמר פתוח מאמר סתום, ופירש רש"י יש דברים שניתן רשות לדורשן (דהיינו גליא שבתורה), ויש שאתה מצווה לסותמן, כגון מעשה מרכבה (שזהו כללות הענין דלימוד פנימיות התורה, שעז"נ דע את אלקי אביך, ועי"ז ועבדהו בלב שלם, בעבודה בפועל). ומוסיף בהמאמר, שענין תורה מ' הוא הדרגא היותר נעלית בתרומה, שהרי בתרומה ישנם ג' אופנים, עין יפה א' מארבעים, עין בינונית א' מחמישים, ועין רעה א' מששים, וכל בחי' אלו ישנם גם בתורה, והדרגא היותר נעלית היא א' מארבעים, שזהו כשמקבל מבחי' המוחין כחב"ד, כפי שכל א' כלול מיו"ד, שעולה למספר ארבעים.
בזה הוא על תושב"כ, ולמעלה מזה, על הלוחות, שהו"ע התורה כפי שהיא בבחי' חקיקה, ולכן הנה גם בתושבע"פ כיוונו חכמים שהמשנה תהי' מתחלת במ"ם ומסיימת במ"ם. ובזה גופא הנה ההתחלה היא במ"ם פתוחה (מאימתי), והסיום הוא במ"ם סתומה (בשלום), שזהו שאמרו רז"ל במסכת שבת מ"ם פתוחה מ"ם סתומה מאמר פתוח מאמר סתום, ופירש רש"י יש דברים שניתן רשות לדורשן (דהיינו גליא שבתורה), ויש שאתה מצווה לסותמן, כגון מעשה מרכבה (שזהו כללות הענין דלימוד פנימיות התורה, שעז"נ דע את אלקי אביך, ועי"ז ועבדהו בלב שלם, בעבודה בפועל). ומוסיף בהמאמר, שענין תורה מ' הוא הדרגא היותר נעלית בתרומה, שהרי בתרומה ישנם ג' אופנים, עין יפה א' מארבעים, עין בינונית א' מחמישים, ועין רעה א' מששים, וכל בחי' אלו ישנם גם בתורה, והדרגא היותר נעלית היא א' מארבעים, שזהו כשמקבל מבחי' המוחין כחב"ד, כפי שכל א' כלול מיו"ד, שעולה למספר ארבעים.
זג) ויש
חלהוסיף בביאור העילוי דתורה מ', שהו"ע אחד מארבעים שבתרומה. דהנה, ענין אחד מחמישים שבתרומה הוא כמ"ש בזהר ותיקוני זהר שתרומה הוא תרי ממאה, שזהו"ע המס"נ דק"ש, שהרי בק"ש ישנם מ"ט אותיות (כ"ה אותיות בפסוק שמע ישראל, וכ"ד אותיות בברוך שם), והמס"נ באחד הוא בחי' א' מחמישים, וכיון שיש ק"ש של ערבית וק"ש של שחרית, כדאיתא במשנה מאימתי קוראין את שמע בערבין, ומאימתי קוראין את שמע בשחרית, נמצא, שהמס"נ באחד של שחרית וערבית הם תרי ממאה. אמנם, עפ"ז אינו מובן מה שא' מחמישים הוא רק עין בינונית, ולמעלה מזה הוא א' מארבעים שהוא עין יפה, דלכאורה, כיון שא' מחמישים הו"ע המס"נ, איך אפשר שענין התורה (תורה מ', א' מארבעים) יהי' למעלה ממס"נ, הרי ענין המס"נ הוא בחי' היותר עליונה בעבודה, כפי ששואל בהמאמר, ומבאר שם ביאור הדברים. ועוד יש לומר בביאור ענין התורה שלמעלה ממס"נ, שזהו ע"ד המבואר בענין תשובה ותורה. דהנה, ירידת הנשמה למטה היא ירידה
ט290
צורך עלי', והיינו שהכוונה בהירידה היא שעי"ז יהי' והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ענין התשובה, שמזה מובן שענין התשובה הוא תכלית ירידת הנשמה למטה, ונמצא שתשובה נעלית יותר מתורה. ומ"מ, הידיעה אודות כללות ענין התשובה, וגם ידיעת פרטי הענינים איך ומתי צריכים לעשות תשובה, הנה ידיעה זו באה בתורה דוקא, וכיון שהידיעה בענין התשובה היא ע"י התורה, הרי מובן שיש מעלה בתורה על ענין התשובה. ועד"ז הוא גם בענין המס"נ. דהנה, ענין המס"נ הוא למעלה מתורה, שלכן לא נאמר בתורה טעם על מס"נ [ואין הכוונה שבתורה לא נאמר כלל ענין המס"נ, שהרי ק"ש הו"ע המס"נ (כנ"ל), אלא הפירוש הוא שטעם על מס"נ לא נמצא בתורה]. והיינו, שאין זה כמו בענין האהבה [שהיא שורש כל המצוות (להיותה שרש רמ"ח מ"ע, שבהם נכללת גם מצות היראה, שהיא שורש לשס"ה ל"ת) ונותנת חיות בהם], שנתפרש על זה טעם בתורה, כמ"ש לאהבה את הוי' אלקיך גו' כי הוא חייך, אבל על מס"נ לא נאמר טעם בתורה, לפי שענין המס"נ הוא למעלה מענין התורה. ומ"מ, ענין המס"נ והגדרים שבזה (שהרי במס"נ יש ג"כ גדרים מתי ישנו החיוב למסור נפשו), הרי זה כתוב בתורה דוקא, ומזה מובן שיש מעלה בתורה גם על מס"נ. וזהו ג"כ מה שענין התורה נרמז בעין יפה א' מארבעים, שזהו למעלה מענין המס"נ שהוא א' מחמישים.
צורך עלי', והיינו שהכוונה בהירידה היא שעי"ז יהי' והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ענין התשובה, שמזה מובן שענין התשובה הוא תכלית ירידת הנשמה למטה, ונמצא שתשובה נעלית יותר מתורה. ומ"מ, הידיעה אודות כללות ענין התשובה, וגם ידיעת פרטי הענינים איך ומתי צריכים לעשות תשובה, הנה ידיעה זו באה בתורה דוקא, וכיון שהידיעה בענין התשובה היא ע"י התורה, הרי מובן שיש מעלה בתורה על ענין התשובה. ועד"ז הוא גם בענין המס"נ. דהנה, ענין המס"נ הוא למעלה מתורה, שלכן לא נאמר בתורה טעם על מס"נ [ואין הכוונה שבתורה לא נאמר כלל ענין המס"נ, שהרי ק"ש הו"ע המס"נ (כנ"ל), אלא הפירוש הוא שטעם על מס"נ לא נמצא בתורה]. והיינו, שאין זה כמו בענין האהבה [שהיא שורש כל המצוות (להיותה שרש רמ"ח מ"ע, שבהם נכללת גם מצות היראה, שהיא שורש לשס"ה ל"ת) ונותנת חיות בהם], שנתפרש על זה טעם בתורה, כמ"ש לאהבה את הוי' אלקיך גו' כי הוא חייך, אבל על מס"נ לא נאמר טעם בתורה, לפי שענין המס"נ הוא למעלה מענין התורה. ומ"מ, ענין המס"נ והגדרים שבזה (שהרי במס"נ יש ג"כ גדרים מתי ישנו החיוב למסור נפשו), הרי זה כתוב בתורה דוקא, ומזה מובן שיש מעלה בתורה גם על מס"נ. וזהו ג"כ מה שענין התורה נרמז בעין יפה א' מארבעים, שזהו למעלה מענין המס"נ שהוא א' מחמישים.
יד) והנה
יאבחי' תורה מ', שהוא בחי' כחב"ד שיש בתורה, זהו בחי' מתנה שבתורה, שבענין זה הוא עיקר החידוש דמתן תורה. והענין בזה, דהנה, קודם מ"ת לא היתה התורה בבחי' מתנה, כי אם בבחי' יגיעה דוקא, וכמו באברהם שהי' זקן ויושב בישיבה, שענין זה נעשה ע"י יגיעתו דוקא. וכמו"כ הי' גם ענין התורה כפי שהיא בבחי' ירושה, כמ"ש באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו גו'. ואף שלא היתה אז בחי' הירושה שבתורה כמו שהיא לאחרי מ"ת, שעז"נ תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, שבחי' זו
יב291
שבירושה נמשכה במ"ת דוקא, מ"מ, גם לפני מ"ת הי' הענין של ירושה בתורה. אך עיקר החידוש שנתחדש במ"ת הוא בחי' המתנה שבתורה, כדיוק הלשון מתן תורה, מלשון מתנה [וכמו"כ ביקשו המלאכים תנה הודך על השמים, תנה דייקא, לשון מתנה], וכמארז"ל ג' דברים ניתנו מתנה לעולם, התורה כו', שנאמר ויתן אל משה גו', שזוהי הדרגא היותר נעלית שבתורה. והנה, ג' הענינים הנ"ל שבתורה הם ג' האופנים שבתרומה כפי שהם בתורה. א' מחמישים וא' מששים, הם ענין הירושה שבתורה, וענין היגיעה שבתורה, שעל זה אמרו התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וא' מארבעים (תורה מ') בחי' המתנה שבתורה, כי, א' מארבעים הוא עין יפה, ובמתנה אמרו כל הנותן בעין יפה נותן, שזהו ענין התענוג שבתורה, בחי' חמודה (גנוזה) שבתורה. וענין זה הוא לא רק בפנימיות התורה, מ"ם סתומה, אלא נמשך גם במ"ם פתוחה, גליא שבתורה, כמובן מהמבואר בתניא בקיצור ובלקו"ת באריכות שהענין שהתורה היא חמודה גנוזה קאי לא רק על פנימיות התורה, אלא גם על גליא דתורה. וזהו ג"כ מה שאמרו רז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, דתלמודו בידו היינו נגלה דתורה (ועי"ז מגיעים לפנימיות התורה). וזהו שב' הממי"ן שבתושבע"פ (שמתחלת במ"ם פתוחה ומסיימת במ"ם סתומה) נרמזו בקרבנו של נתנאל בן צוער נשיא יששכר, דשבט יששכר היו בעלי תורה, כמ"ש ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים, והנשיא שלהם הוא נתנאל, נתן א-ל, שהוא בחי' המתנה שבתורה, ולכן מרומז בקרבנו ענין המ' שבתורה, בחי' המתנה שבתורה.
שבירושה נמשכה במ"ת דוקא, מ"מ, גם לפני מ"ת הי' הענין של ירושה בתורה. אך עיקר החידוש שנתחדש במ"ת הוא בחי' המתנה שבתורה, כדיוק הלשון מתן תורה, מלשון מתנה [וכמו"כ ביקשו המלאכים תנה הודך על השמים, תנה דייקא, לשון מתנה], וכמארז"ל ג' דברים ניתנו מתנה לעולם, התורה כו', שנאמר ויתן אל משה גו', שזוהי הדרגא היותר נעלית שבתורה. והנה, ג' הענינים הנ"ל שבתורה הם ג' האופנים שבתרומה כפי שהם בתורה. א' מחמישים וא' מששים, הם ענין הירושה שבתורה, וענין היגיעה שבתורה, שעל זה אמרו התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וא' מארבעים (תורה מ') בחי' המתנה שבתורה, כי, א' מארבעים הוא עין יפה, ובמתנה אמרו כל הנותן בעין יפה נותן, שזהו ענין התענוג שבתורה, בחי' חמודה (גנוזה) שבתורה. וענין זה הוא לא רק בפנימיות התורה, מ"ם סתומה, אלא נמשך גם במ"ם פתוחה, גליא שבתורה, כמובן מהמבואר בתניא בקיצור ובלקו"ת באריכות שהענין שהתורה היא חמודה גנוזה קאי לא רק על פנימיות התורה, אלא גם על גליא דתורה. וזהו ג"כ מה שאמרו רז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, דתלמודו בידו היינו נגלה דתורה (ועי"ז מגיעים לפנימיות התורה). וזהו שב' הממי"ן שבתושבע"פ (שמתחלת במ"ם פתוחה ומסיימת במ"ם סתומה) נרמזו בקרבנו של נתנאל בן צוער נשיא יששכר, דשבט יששכר היו בעלי תורה, כמ"ש ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים, והנשיא שלהם הוא נתנאל, נתן א-ל, שהוא בחי' המתנה שבתורה, ולכן מרומז בקרבנו ענין המ' שבתורה, בחי' המתנה שבתורה.
יגה) והנה
ידבחי' המתנה שבתורה כפי שהיא בעבודת האדם הו"ע לימוד התורה לשמה, שזוהי הדרגא היותר נעלית בלימוד התורה. דהנה, הסדר בלימוד התורה הוא כמארז"ל מעיקרא כי עביד איניש אדעתא דנפשי' קא עביד, וכן אמרו לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו
טו292
שלא לשמה, והיינו, שבדרגא דעולם הסדר הוא שהתחלת הלימוד הוא שלא לשמה, ומ"מ, גם כאשר לומד שלא לשמה יש בזה מעלת התורה, וכמ"ש הלא כה דברי כאש, מה אש אינו מקבל טומאה כך דברי תורה אינם מקבלים טומאה, שזהו אפילו כשהאדם הלומד הוא במצב בלתי טהור, והיינו לפי שהתורה לא בשמים היא, וניתנה למטה, בעוה"ז הגשמי, עד שיכולה להתלבש גם במצב בלתי טהור. אמנם, תכלית הכוונה היא שסו"ס יבוא האדם ללימוד התורה לשמה. וכללות החילוק הוא, שהלימוד שלא לשמה, אדעתא דנפשי', קשור עם מציאות האדם, וקשור עם דרגת התורה שבבחי' יגיעה או ירושה. והלימוד לשמה הוא מצד התורה עצמה, וקשור עם דרגת התורה כפי שהיא בבחי' מתנה מלמעלה, שזהו מה שנתחדש במ"ת, כנ"ל.
שלא לשמה, והיינו, שבדרגא דעולם הסדר הוא שהתחלת הלימוד הוא שלא לשמה, ומ"מ, גם כאשר לומד שלא לשמה יש בזה מעלת התורה, וכמ"ש הלא כה דברי כאש, מה אש אינו מקבל טומאה כך דברי תורה אינם מקבלים טומאה, שזהו אפילו כשהאדם הלומד הוא במצב בלתי טהור, והיינו לפי שהתורה לא בשמים היא, וניתנה למטה, בעוה"ז הגשמי, עד שיכולה להתלבש גם במצב בלתי טהור. אמנם, תכלית הכוונה היא שסו"ס יבוא האדם ללימוד התורה לשמה. וכללות החילוק הוא, שהלימוד שלא לשמה, אדעתא דנפשי', קשור עם מציאות האדם, וקשור עם דרגת התורה שבבחי' יגיעה או ירושה. והלימוד לשמה הוא מצד התורה עצמה, וקשור עם דרגת התורה כפי שהיא בבחי' מתנה מלמעלה, שזהו מה שנתחדש במ"ת, כנ"ל.
טזובזה
יזיובן מארז"ל שמעלת העוסק בתורה לשמה היא שמשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. והענין בזה, דהנה, קודם מ"ת היתה הגזירה שעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה, דענין הגזירה הוא כפירוש רבינו נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר שגזירה הוא מלשון אָפּגעשניטן, היינו, שהעליונים והתחתונים היו גזורים וחתוכים זה מזה. וגזירה זו היתה גם בבחי' העליונים ותחתונים כמו שהם למעלה, ומצד הגזירה בעליונים ותחתונים כמו שהם למעלה, נמשך אח"כ הענין דמשם יפרד בעולם הבריאה, ועד שלמטה בעוה"ז הגשמי נעשה פירוד כפשוטו, היפך השלום ממש. אמנם בשעת מ"ת הי' ביטול הגזירה, שעליונים ירדו למטה ותחתונים יעלו למעלה, והיינו, שע"י התורה נעשה החיבור דעליונים ותחתונים, ועד שנעשה דירה לו ית' בתחתונים, דירה לעצמותו, כהפתגם הידוע שבדירה דר עצם האדם, שכל זה הוא החידוש דמ"ת שאז נמשכה בחי' המתנה שבתורה, כנ"ל. ולכן אמרו כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, דכיון שהעסק בתורה לשמה הוא מצד החידוש דמ"ת, לכן נעשה על ידו החיבור דעליונים ותחתונים כמו במ"ת, שזהו"ע השלום בפמליא של
יח293
מעלה החיבור דעליונים ותחתונים. ולכן במאמר זה אינו מזכיר המעלות שנימנו בפרק קנין תורה, כי, המעלות שבפרק קנין תורה הם מה שהאדם זוכה לעצמו (ע"ד אדעתא דנפשי' קא עביד), משא"כ כאן מדבר ענין אחר שהוא נעלה מזה לגמרי, דהיינו הענין שנתחדש ע"י מ"ת, שע"י התורה ממשיכים ועושים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, להיות לו ית' דירה בתחתונים.
מעלה החיבור דעליונים ותחתונים. ולכן במאמר זה אינו מזכיר המעלות שנימנו בפרק קנין תורה, כי, המעלות שבפרק קנין תורה הם מה שהאדם זוכה לעצמו (ע"ד אדעתא דנפשי' קא עביד), משא"כ כאן מדבר ענין אחר שהוא נעלה מזה לגמרי, דהיינו הענין שנתחדש ע"י מ"ת, שע"י התורה ממשיכים ועושים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, להיות לו ית' דירה בתחתונים.
יטו) ויש
כלקשר זה עם המבואר בהמאמר בענין מ"ש נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, ודרשו חז"ל בימינו זו תורה, שנאמר מימינו אש דת למו, ובזרוע עוזו אלו תפילין, שנאמר ה' עוז לעמו יתן, ומבאר, שלמעלה הנה גם השמאל הוא ימין, כמאמר לית שמאלא בהאי עתיקא, והיינו, שענין השמאל למעלה אינו ענין של גבורה כפשוטו ממש, אלא אדרבה, שענינו הוא תגבורת ההשפעה, ע"ד גבורות גשמים. והיינו, שיש מעלה בחסד ומעלה בגבורה, וכאשר ההמשכה היא מעתיק אזי ישנם ב' המעלות. וזהו גם מה שמצינו במ"ת שאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו, מפי הגבורה דייקא, שזה מורה על תגבורת ותוקף ההשפעה. ומבאר בהמאמר, שע"י התפילין שמניחים ביד שמאל, גורמים לאכללא שמאלא בימינא, וכאשר יתגבר ימין על שמאל אזי יהי' גם למטה כולא ימין. וזהו גם ענין השלום, כמבואר בלקו"ת פ' מטות בביאור מארז"ל שהעוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שענין השלום בפמליא של מטה הוא לאכללא שמאלא בימינא.
כאז) וזהו
כבכל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, כמבואר בלקו"ת שם שענין השלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה ישנו ג"כ בנפש האדם, בנוגע לנפש האלקית ונפש הבהמית, וע"י עשיית השלום ביניהם שהו"ע החיבור דעליון ותחתון שבאדם, נעשה החיבור דעליונים ותחתונים בכל המדריגות. ועי"ז נעשה ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, כמארז"ל ששלום הוא
כג294
כלי המחזיק ברכה, שהוא הכלי לכל הברכות שמלמעלה, עד להברכה העיקרית דביאת המשיח, ששמו מתחיל ג"כ באות מ', ואז יקויים היעוד לםרבה המשרה וגו', שיש בתיבה זו מ"ם סתומה הגם שהיא באמצע התיבה, כיון שלעתיד לבוא יהי' גם המאמר סתום (פנימיות התורה) בגילוי, וכמ"ש לא יכנף עוד מוריך וגו'. וענין זה נעשה ע"י יפוצו מעיינותיך חוצה, שעי"ז זוכים לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.
כלי המחזיק ברכה, שהוא הכלי לכל הברכות שמלמעלה, עד להברכה העיקרית דביאת המשיח, ששמו מתחיל ג"כ באות מ', ואז יקויים היעוד לםרבה המשרה וגו', שיש בתיבה זו מ"ם סתומה הגם שהיא באמצע התיבה, כיון שלעתיד לבוא יהי' גם המאמר סתום (פנימיות התורה) בגילוי, וכמ"ש לא יכנף עוד מוריך וגו'. וענין זה נעשה ע"י יפוצו מעיינותיך חוצה, שעי"ז זוכים לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.
כד______ l ______