Toras Menachem·Vol. 60 (5730·Part 3)·Reshimos Devorim first day of Shavuos during the meal 5730תורת מנחם·ס - שנת תש"ל - חלק שלישי·ר"ד יום א' דחג השבועות·בעת הסעודה·ה'תש"ל

א359
בס"ד. ר"ד יום א' דחג השבועות, בעת הסעודה, ה'תש"ל.
רשימה פרטית בלתי מוגה

בא. הרש"ג שאל אודות מ"ש ב"היום יום" ובספר המנהגים ש"בליובאַוויטש היו נעורים בליל חג השבועות", שלא נתפרש אם הכוונה לליל א' או לליל ב', והרי ידוע מה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר שאביו (כ"ק אדנ"ע) הי' ניעור בב' הלילות.

גואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

דמה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות הנהגת אביו, הרי זה בגלל החידוש שבדבר (שהרי אם כולם נוהגים כך, מאי קמ"ל בסיפור זה), כיון שבדרך כלל המנהג הוא להיות נעורים בליל א'.

הב. הרש"ג שאל בנוגע לטעם המנהג להיות נעורים בליל שבועות: "לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב"ה להעיר אותם .. לכן אנו צריכים לתקן זה", אם התיקון הוא ע"י אמירת "תיקון ליל שבועות"?

וואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

זהתיקון לשינה שהיתה לפני מ"ת הוא ע"י עצם הענין שנעורים בליל שבועות, ומובן, שיכולים אז לעסוק בענין של מצוה או בלימוד התורה (כמובן שלפני קבלת התורה צריך לעסוק בלימוד התורה) באיזה ענין שיהי' – לאו דוקא באמירת "תיקון ליל שבועות", והראי', שאצל מתנגדים לא אומרים "תיקון", אלא לומדים נגלה. ואילו אמירת "תיקון ליל שבועות" – שמקורו בזהר, והסדר בפרטיות כפי שנתקן ע"י השל"ה (ג' פסוקים מהתחלת וסיום כל פרשה וכו'), ע"פ קבלה – הוא ענין בפני עצמו (שלא נתקבל אצל המתנגדים).

ח360
ג. הרש"ג שאל אודות המנהג לטבול בשבועות באשמורת הבוקר בכדי לקבל תוספת קדושה וטהרה מבחי' הכתר (כדאיתא בפע"ח, ונתבאר במאמרי כ"ק אדנ"ע דשנת תרנ"ט) – דלכאורה, המשכת הכתר קשורה עם נתינת הכתרים בעת אמירת נעשה ונשמע שהיתה כבר בחמשה בסיון?

טואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

יכנראה שבחמשה בסיון היתה ההמשכה בבחי' מקיף, ובשבועות באשמורת הבוקר באה ההמשכה בפנימיות.

יאוהוסיף: השאלה היא – למה לא מצינו שיש לעשות דבר-מה בחמשה בסיון שבו היתה הקדמת נעשה לנשמע.

יבד. א' המסובים שאל בנוגע לשני הכתרים "אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע", שלכאורה די בכך שיהיו ב' הענינים, ולמה הוצרכו להקדמת נעשה לנשמע דוקא?

יגואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

יד"כתר" הוא ענין שלמעלה מהשכל, ולכן, קבלת הכתרים היתה רק עי"ז שהקדימו נעשה לנשמע, שזהו"ע שלמעלה מהשכל, והו"ע הביטול לבעל הרצון; אבל אילו היו אומרים תחילה "נשמע", שזהו ענין שע"פ שכל, לא היו מקבלים את הכתרים כלל.

טוהרש"ג שאל מהו הענין דכתר תורה בהרגש ועבודת הנשמה, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהו"ע חביבות התורה – לא רק מצד השכל (שזוהי רק חביבות השכל), אלא מצד התורה.

טזה. הרש"ג אמר, שלאחרי ההכנה למ"ת ע"י ספירת העומר וע"י הקדמת נעשה לנשמע, היו כבר בנ"י בתכלית השלימות, הן מצד כחות פנימיים והן מצד כחות מקיפים. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

יזגם כשהמקבל הוא מוכן בכל עניניו, עדיין חסר אצלו העיקר.

יח361
וכמו בנוגע לנבואה, שאינה חלה אלא על חכם עשיר ובעל קומה כו', שיכול להיות אדם שיש לו כל מעלות אלו, ואעפ"כ לא תשרה עליו הנבואה, ובלשון הרמב"ם (בנוגע ל"אלו שהם מבקשין להתנבא" עי"ז "שמכוונים דעתם כו'"): "אפשר שתשרה שכינה עליהן, ואפשר שלא תשרה".

יט[ולהעיר, בדרך אגב, שלכאורה הרי זה בסתירה למ"ש הרמב"ם במו"נ, שכל מי שיעשה הכנה הדרושה, בהכרח שיתנבא].

כועד"ז בנדו"ד, שלמרות שבנ"י מצדם היו מוכנים למ"ת, עדיין הי' חסר העיקר, עד למחרת, שאז קיבלו את התורה.

כא[נתבאר גם שהענין דמ"ת – ביטול הגזירה – פעל גם בנוגע לבחי' היחידה, כמובן גם מהמבואר בחסידות (בהערה לתיקון חצות) שגם בנוגע לאהבה עצמית ישנו כפי שבאה ע"י עבודת האדם וכפי שבאה מלמעלה כו'].

כב*

כגו. א' המסובים אמר, שקשה לאכול בשר כשיושבים בשולחן של הרבי... ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א (בבת-שחוק): עם קושי זה אפשר עוד להסתדר!...

כדוהוסיף הנ"ל לשאול: איך אכלו הכהנים בשר בביהמ"ק – מקום שהיתה בו השראת השכינה?!

כהואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

כוהקושי הוא – לא בעצם האכילה, שהרי אכילת קדשים (וכן אכילת בשר משום שמחת יו"ט) היא מצוה, כמו הנחת תפילין, אלא – בזהירות שלא יתערב בזה ענין שלא לשמה כו'.

כז[הנ"ל אמר, שבכל זאת נראה לו שיותר קל להניח תפילין מאשר לאכול בשר על שולחנו של הרבי, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שכנראה הרי זה בגלל שזוהי אצלו הפעם הראשונה!...].

כח*

כט362
ז. א' המסובים שאל אם יש איזה מנהגים בקשר להסתלקות הבעש"ט ביום א' דחג השבועות, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

לכ"ק מו"ח אדמו"ר הי' נוהג להזכירו במאמר, או בסיפור, אבל מלבד זה לא היו מנהגים מיוחדים. וכמו"כ אין מנהגים מיוחדים בנוגע להסתלקות רבינו הזקן בכ"ד טבת. – חסידים אומרים "לחיים" ועורכים התוועדות, אבל לא שמעתי שהיתה הוראה מיוחדת על כך. וגם בנוגע להסתלקות משה רבינו בז' אדר אין מנהגים מיוחדים, ואצל חסידי חב"ד אומרים גם תחנון, ועד שיש שנוהגים להתענות כו'.

לא*

לבח. כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר, שכיון שבין המסובים ישנם רבנים, מן הראוי שיאמרו דבר-מה בנגלה דתורה.

לגא' מזקני הרבנים כיבד את א' מצעירי הרבנים בגלל שהוא אורח, והלה אמר, שמצינו בנוגע לסנהדרין שאף שלפעמים היו מתחילים מהצעירים, הנה בדרך כלל היו מתחילים מהזקנים. ואמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א (בבת-שחוק): האם זהו ה"דבר תורה" שלכם?!...

לדואמר הנ"ל: יש רמב"ם קשה בנוגע לקצירת העומר, שפוסק ש"מצותו להקצר בלילה בליל ששה עשר בין בחול בין בשבת" (היינו שדוחה את השבת), ו"אם קצרוהו ביום כשר" – דלכאורה הרי זה היפך הכלל שנאמר בגמרא: "כל מלאכה שאפשר לו לעשותה מערב שבת (כבנדו"ד, ש"אם קצרוהו ביום כשר") אינה דוחה את השבת". וסיים, שאינו רוצה לומר התירוץ, כיון שברצונו לדבר על זה ב"כינוס תורה".

להואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א (בבת-שחוק), שעליו להזהר שלא יאמרו שלקח את דבריו מספר "המועדים בהלכה" שמציין לכמה ספרים ששקו"ט בזה.

לו*

לז363
ט. א' המסובים אמר שיש לו שאלה בפירוש רש"י על הפסוק "אמור להם", מדוע כופל רש"י להעתיק התיבות "אמור להם", "אמור להם", "אמור". ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שבעזה"י ידבר על זה ביום הש"ק.

לח______ l ______