Toras Menachem·Vol. 61 (5730·Part 4)·Shabbos Parshas Mattos-Masei Mevarchim Chodesh Menachem-Av 5730תורת מנחם·סא - שנת תש"ל - חלק רביעי·ש"פ מטות-מסעי·מבה"ח מנחם-אב·ה'תש"ל

א98
בס"ד. ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תש"ל
(הנחה בלתי מוגה)

גהארץ אשר תפול לכם בנחלה גו', ומפרש רש"י דיוק הלשון תפול [וכפי שהקשה במדרש, וכי הארץ נופלת, והלא כתיב והארץ לעולם עומדת], על שם שנתחלקה בגורל (כמ"ש אך בגורל יחלק את הארץ) נקראת חלוקה לשון נפילה (כמובא במפרשי רש"י מ"ש הפיל פור הוא הגורל). וצריך להבין, מדוע היתה חלוקת הארץ ע"י גורל דוקא, דבשלמא בנוגע לכיבוש הארץ מובן שהוצרך להיות באופן שאינו טבעי, כפי שמצינו ביהושע בנוגע לכיבוש יריחו שהיתה מנעולה של ארץ ישראל, שהי' זה באופן שהכהנים הקיפו את יריחו עם הארון שבע פעמים כו', אבל בנוגע לחלוקת הארץ אינו מובן מדוע הוצרכה להיות באופן של גורל דוקא.

הבהדרושים, שיובן בהקדים ביאור רבינו הזקן בענין ריב"ז שבכה ואמר איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי, והוא תמוה, שהרי ריב"ז למד שמונים שנה תורה, ולא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין, והי' חסיד גדול ומופלג, ואיך הסתפק באיזה דרך מוליכין אותו (וכמו שמתמי' בסש"ב על רבה שאמר כגון אנא בינוני, דלא שבקית חי' לכל ברי'). אך הענין הוא, שאמירתו איני יודע כו' לא היתה בנוגע לכחות הגלויים שבנפש הקשורים עם עניני העבודה

ו99
הגלויים, וכמו בלימוד התורה, שכשהלימוד הוא כדבעי ה"ז פועל ביטול וענוה (היפך הישות), דכל הקרוב כו' הוא יותר כלא כו', אלא מה שנסתפק הי' בנוגע לבחי' הנשמה שלמעלה מהדעת, שהרי יש נשמות גבוהות שאף שהשכל שלהם בקליפות תמיד, מ"מ נקל להם לבוא לידי תשובה מחמת נשמתם שהיא מעולם העליון, ויש להיפך, אפילו הצדיקים ששכלם תמיד בעבודת ה', אפשר שיש להם נשמה נמוכה והיא בקליפות כו'. ועל זה אמר ריב"ז איני יודע כו', דכיון שעצם הנשמה היא למעלה מהדעת, שזהו מ"ש לא ידעתי נפשי, לכן איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי כו'.

חבחי' זו שלמעלה מהדעת הוא הנקרא בשם גורל, וכמבואר באגה"ק בביאור מארז"ל אבוך במאי הוי זהיר טפי – כי אף שכללות הגילוי שע"י עסק התומ"צ הוא שוה לכל נפש מישראל, אעפ"כ, בדרך פרט אין כל הנפשות כו' שוות בנוגע לענין שבו צ"ל זהיר טפי (שענין זה נעשה השער שדרכו נמשכים ועולים כל עניני עבודתו) – שיתרון האור הזה הפרטי לנשמות פרטיות אינו בבחי' טעם ודעת המושג, אלא למעלה מבחינת הדעת כו', ודוגמתו למטה הוא בחי' הגורל ממש.

יבחי' זו בעבודת ה' (שהרי כל ענין הוא הוראה לכל אחד מישראל בעבודת ה') יש לבאר בכמה בחינות. הא', שזהו בחי' אמונה במה שאין השכל והדעת משיג, דהיינו שידע בנפשו שיש ענינים שאי אפשר להשיג בשכלו, אלא צריך לסמוך על האמונה שלמעלה מהשכל. והיינו, שבדרגות שבהם שייך ענין הידיעה וההשגה, אין צורך בענין אמונה, ורק כשמסתיים ענין השכל וההשגה, אזי יש צורך בענין האמונה בדרגות נעלות יותר כו'. וכפי שמצינו אפילו בנוגע למשה רבינו, שבחינתו היתה חכמה דקדושה, ומ"מ נאמר עליו פתי יאמין לכל דבר, שזהו לגבי בחי' רצון העליון שלמעלה מהחכמה, ובספירות הוא ספירת הכתר. ובכללות הנה ענין האמונה הוא בבחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' ממכ"ע שבה שייך ענין ההשגה כו'. ובחי' הב' בענין הגורל בעבודה הוא הביטול אליו ית' שבענין המס"נ שלמעלה מהשכל, שהוא מבחי'

יא100
היחידה, בחי' סובב שבנפש כו'. ובעבודה בפועל הוא כללות ענין הקבלת עול שבקיום המצוות, והיינו, שקיום המצוות אינו מצד ההבנה וההשגה כו', אלא רק מצד ציווי הקב"ה, כלשון ברכת המצוות אשר קדשנו במצוותיו וצוונו כו'.

יגיובן מ"ש אך בגורל יחלק את הארץ, דהנה, ארץ קאי על עוה"ב, שעיקרו הו"ע התגלות סוכ"ע, בחי' כתר, ולכן בגורל דוקא תחלק הארץ, שהוא ע"י העבודה בבחי' סובב שבנפש, בחי' יחידה שנקראת גורל (כנ"ל), כי התגלות סוכ"ע זהו דוקא ע"י העבודה ג"כ בבחי' סובב שבנפש (כנ"ל). וזהו שאמר ריב"ז איני יודע באיזה דרך כו', אף שעסק כל ימיו בתומ"צ, כי עיקר התגלות העוה"ב, בחי' סוכ"ע זהו ע"י בחי' בכל מאדך, בחי' יחידה כו'.

טועדיין צריך להבין, איך הי' ריב"ז יכול לומר יש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת כו' ואיני יודע באיזו מוליכין אותי, הרי אמרו רז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ (דהיינו עוה"ב), דקאי גם על אלו שצריך לומר עליהם שמבלי הבט על מעמדם ומצבם הרי הם מלאים מצוות כרמון. ומקרא מלא דבר הכתוב והי' אם שמוע תשמעו אל מצוותי גו' למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו', וארז"ל ליום שכולו ארוך, והיינו, שעל קיום המצוות בלבד (שמוע תשמעו אל מצוותי גו') מקבלים השכר דעוה"ב. וכן איתא בגמרא על הפסוק והי' כי יביאך ה' אל ארץ גו', עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ, דהיינו עוה"ב. וא"כ, איך יתכן שריב"ז שהי' חסיד גדול ומופלג הסתפק באיזה דרך מוליכין אותו.

יזהענין הוא, שגם בנוגע לקיום המצוות ישנו ענין הקשור עם בחי' הגורל דוקא. ויובן בהקדם הידוע שיש ב' ענינים בקיום המצוות, מעשה המצוות בקבלת עול, וכוונת וטעמי המצוות, וכמבואר בעטרת ראש בענין הפלוגתא אם מצוות צריכות כוונה או שאין צריכות כוונה,

יח101
ששניהם אמת (שהרי אלו ואלו דברי אלקים חיים), אלא שיש שני מיני כוונות, יש כוונה כללית שהיא בכל המצוות בשוה שקיומן הוא מצד ציווי הקב"ה, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו (כנ"ל), שלכן אמרו לא תהא יושב ושוקל במצוותי' של תורה כו', אלא הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, ויש גם כוונה פרטית בכל מצוה, ששייכת לסגולה פרטית שבמצוה זו. וע"פ המבואר בתניא בפירוש לשון חז"ל שכר מצוה מצוה, שמשכרה נדע מהותה, מובן שהחילוק בין ב' הענינים שבמצוות הוא גם בנוגע לשכר מצוה בעוה"ב, שעיקר השכר שהו"ע התגלות בחי' סוכ"ע (כנ"ל ס"ג), קשור עם ענין הביטול והקבלת עול שמצד בחי' היחידה, ועל ענין זה אמר ריב"ז איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי כו'.

כזאת הארץ אשר תפול לכם לנחלה גו', דקאי על חלוקת הארץ בגורל דוקא, שענינו בעבודה הו"ע קבלת עול ואמונה שלמעלה מן הדעת, שזהו היסוד דקיום המצוות שצ"ל בכל יום (כמ"ש הבעש"ט בצוואת הריב"ש שלא יניח שום יום מעשיית מצוה כו'), ועד שזהו היסוד לעבודת כל היום כולו, שהתחלתה באמירת מודה אני לפניך כו', שהו"ע ההודאה, ביטול וקב"ע שמצד אמונה פשוטה כו', ונמשך אח"כ באופן דרעה אמונה בכחות פנימיים כו'.

כבזוכים לחלוקת וכיבוש ארץ ישראל כולה בפשטות, בגאולה האמיתית והשלימה, שאז יקויים היעוד ואתם תלוקטו לאחד אחד בית ישראל, ובאופן דכל יושבי' עלי' (עלי' דייקא, בבחי' מקיף), בקרוב ממש.

כג______ l ______