Toras Menachem·Vol. 61 (5730·Part 4)·Sicha of Shabbos Parshas Mattos-Masei Mevarchim Chodesh Menachem-Av 5730תורת מנחם·סא - שנת תש"ל - חלק רביעי·שיחת ש"פ מטות-מסעי·מבה"ח מנחם-אב·ה'תש"ל

א102
בס"ד. שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תש"ל.
בלתי מוגה

בא. שמו של החודש המתברך בשבת מברכים זה – בנוגע לדיני כתיבת שטרות ע"פ תורה, וכפי שאומרים גם בנוסח ברכת החודש – הוא: "מנחם אב".

גויתירה מזה, שיש דעות ששמו של החודש הוא "מנחם" (בלבד). וגם להדעות שהשם הוא "מנחם אב", הרי נוסף לכך ש"מנחם" קודם ל"אב" (שזוהי קדימה לא רק בזמן (כמות), אלא גם בתוכן הענין (איכות), ובפרט שזהו ענין של תורה, שבה העיקר היא האיכות, ולא הכמות), הנה גם אם נכתב "מנחם" בלבד, הרי זה כשר, לפי שכבר נתפרסם בכל תפוצות ישראל ש"מנחם" קאי על חודש אב.

דוכיון שזהו ענין ששייך לבנ"י, תורה ויהדות (שהרי זה שם שנקרא ע"פ מנהג ישראל ש"תורה היא", ונוגע לשטרות של בנ"י שנעשים ע"פ תורה) – הרי מובן שכן היא המציאות ("עס איז טאַקע אַזוי"), שבחודש אב נוגע בעיקר וישנו הענין ד"מנחם", ענין הנחמה.

הב. ולכאורה אינו מובן:

ואיך אפשר לומר שבחודש זה דוקא ישנו ענין הנחמה – בה בשעה שלכאורה הרי זה להיפך, כלשון הכתוב: "בחדשה ימצאונה" (חודש אחד יש בשנה וכו'), שלכן הרי זה חודש של היפך השמחה, כמארז"ל "משנכנס אב ממעטין בשמחה", ולכן יש כמה עניני שמחה שאסור לעשותם בחודש זה, אלא יש צורך להמתין לחודש אלול; ואעפ"כ אומרים "יחדשהו כו' לשמחה", ועד שהחל משבת מברכים ישנו כבר ענין השמחה?!

ז103
לכאורה הי' אפשר לבאר זאת ע"פ משנת"ל בפירוש רש"י על הפסוק "משכנותיך ישראל", "אף כשהן חרבין, לפי שהן משכון עליהן, וחורבנן כפרה .. שנאמר כלה ה' את חמתו, ובמה כילה, ויצת אש בציון", והיינו, שחורבן ביהמ"ק (בחודש אב) הוא בדוגמת ענין המשכון שעי"ז נשארת מציאותם של בנ"י באופן שהם נצבים לעד, ונמצא, שהחורבן עצמו הו"ע של נחמה, כיון שעי"ז נעשה הקיום של בנ"י; זוהי אמנם רפואה מרה, אבל סוכ"ס הרי זה ענין של רפואה.

חאבל, ביאור זה שייך לומר רק בנוגע לענין החורבן בפעם הראשונה, משא"כ בשנים שלאח"ז כו'.

טג. ויש לומר הביאור בזה:

יישנו דין ששלש שנים הוי חזקה. וכיון שבנ"י נמצאים כבר בגלות הרבה יותר מג' שנים מזמן החורבן, היו צריכים כבר להתרגל לגלות.

יאואעפ"כ רואים לפועל שבמשך כל הזמן יש אצל בנ"י רגש של געגועים ותשוקה לצאת מהגלות (אפילו אצל אלו שנמצאים בארצות הרווחה, ששם יכולים לקיים תומ"צ כו'), ולא רק במחשבה, אלא גם בדיבור – כפי שאומרים בתפלת שמונה-עשרה ג"פ בכל יום: "את צמח דוד עבדך כו'", "ותחזינה עינינו בשובך לציון", עד "המחזיר שכינתו לציון",

יבוכאשר מתאספים עשרה מישראל, שזהו"ע של פרהסיא, אזי מכריזים זאת בגלוי,

יגובודאי אומרים זאת בתפלה מתוך רגש הלב, דכיון ש"ה' יראה ללבב", הרי מי הוא השוטה (ובלשון הידוע: "אטו בשופטני עסקינן") שיאמר זאת ללא רגש הלב?!...

ידולכאורה: כיון שאמרו רז"ל "גלו לאדום שכינה עמהם", והיינו, שבזמן הזה נמצאת עיקר השכינה בגלות, הרי יש מעלה בחו"ל לגבי ארץ ישראל, וא"כ, מהי סיבת הגעגועים?

טו104
וגם: מהי התועלת בענין הגעגועים – וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר: לא מרצוננו גלינו כו' ולא בכחותינו נשוב לארץ ישראל, כך, שיש להמתין עד שיבוא זמן הגאולה, כמ"ש "אני ה' בעתה אחישנה"?!

טזאך הענין הוא – שעצם ענין הגעגועים הו"ע של נחמה: כאשר נזכרים שנמצאים בגלות (שלכן ישנו ענין הגעגועים), הרי זה פועל ענין של נחמה – שמסיימים את העבודה, ובפרט כשיודעים שנשאר רק לסיים "פכים קטנים", וכשמסיימים את כל הבירורים (באופן שלא נשאר שום ניצוץ בגלות), אזי יוצאים מהגלות.

יזובפרט כאשר ענין הגעגועים בא לידי ביטוי גם בדיבור, כנ"ל, שעי"ז נפעל ענין זה גם אצל נפש הבהמית (כמובן מדברי רבינו הזקן ש"אי אפשר לנפש האלקית לבטא בשפתיים .. כי אם ע"י נפש החיונית הבהמית כו'"), ועד שמתבטא גם באכילה ושתי', שענינם לפעול חיבור הנשמה עם הגוף, לקשר גשמיות עם רוחניות ורוחניות עם גשמיות, ועי"ז פועלים בנ"י שענין זה יומשך גם בעולם.

יחולכן: בבוא חודש אב, ובנ"י מכריזים שנמצאים בגלות וביהמ"ק חרב כו' – הרי זה גופא פועל את ענין הנחמה, "מנחם אב", ובאופן ש"הפכתי אבלם לששון" (והיינו, שלא זו בלבד שהאבל מתבטל ממציאותו, אלא אדרבה, שנהפך לששון), ע"י הקב"ה, "הוי' מלכנו", ש"אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו, כענין שנאמר ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל" (שלכן אין להתיירא מאף אחד שיהי' צורך להתגונן מפניו), ומוליך אותו אל הגאולה האמיתית והשלימה, ובאופן ד"פרזות תשב וגו'", בקרוב ממש.

יט* * *

כד. אע"פ שע"י ענין הגעגועים באים לגאולה – הרי אין זה ענין שנעשה בבת אחת, אלא במשך זמן.

כאוזהו גם הקישור לפרשת מסעי שקורין ביום הש"ק שבו מברכים חודש מנחם אב:

כב105
ידועה השאלה על מ"ש "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים": "להבין לשון אלה מסעי שהוא לשון רבים, וכתיב אשר יצאו מארץ מצרים, והרי מארץ מצרים הוא רק יציאה ונסיעה ראשונה כו'"?

כגובדוגמת קושיית הזהר על מ"ש "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות": "כימי, כיום מבעי לי', דהא בחד זמנא נפקו כו'", שהרי היציאה ממצרים היתה ביום אחד, כמ"ש "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים"?

כדומבואר בזה, ש"כל המ"ב מסעות", "עד חנייתם בירדן יריחו", "נק' הכל אשר יצאו מארץ מצרים", כי, תכלית היציאה ממצרים היא הכניסה לארץ ישראל, ולכן, כל זמן שעדיין לא נכנסו לארץ ישראל, והיינו, כל זמן שנמצאים עדיין בגלות, הרי זה עדיין באמצע היציאה ממצרים, עד שמגיעים לירדן יריחו, שבזה נרמזת גם הגאולה האמיתית והשלימה, כי "יריחו הוא בחי' ריח", "ולעתיד לבוא יתגלה בחי' זו", כמ"ש במשיח "והריחו ביראת ה' .. דמורח ודאין, וזהו ג"כ בחינת ירדן יריחו".

כהוכיון שהתורה היא נצחית, ישנו ענין זה גם בעבודת האדם – כתורת הבעש"ט שאצל כל אחד מישראל ישנם כל פרטי מ"ב המסעות במשך כללות ימי חייו במשך ק"כ שנה, החל מירידת נשמתו למטה עד שמגיע אל התכלית – "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה".

כוובפרטיות יותר ישנו ענין זה גם בכל יום ויום – בשעת ק"ש ותפלה שזהו "ענין מסירת נפש ממש כמו בצאתה מן הגוף כו'", שאז נגאלים כל הניצוצות שנתבררו ע"י עבודתו; ולא רק בנוגע לעצמו, אלא גם בנוגע להזולת – שרק אז יכולה להיות היציאה מן הגלות (שזוהי

כז106
התכלית של ענין הגעגועים), כי, כל זמן שהזולת לא נתברר, אין ביכלתו לצאת מן הגלות בעצמו, כיון שהיציאה מהגלות היא רק לאחרי גמר בירור כל הניצוצות כו'.

כחה. והנה, בנוגע לכניסה לארץ ישראל נאמר "אך בגורל יחלק את הארץ", וכן בפרשתנו: "והתנחלתם את הארץ בגורל", "זאת הארץ אשר תפול לכם וגו'", ומפרש רש"י: "על שם שנתחלקה בגורל נקראת חלוקה לשון נפילה", וכמובא במפרשי רש"י שזהו ע"ד מ"ש "הפיל פור הוא הגורל".

כטוהענין בזה:

לגורל – הו"ע שלמעלה מטעם ודעת, וכפי שמבאר רבינו הזקן באגה"ק בענין "במאי הוי זהיר טפי", ש"כמו שאברי האדם כל אבר יש לו פעולה פרטית ומיוחדת .. כך בכל מצוה מאיר אור פרטי ומיוחד מאור א"ס ב"ה", ובהתאם לכך יש לכל אחד מצוה מיוחדת שבה צ"ל "זהיר טפי", ומצוה זו היא ה"שער" וה"צינור" שעל ידם עולים כל שאר המצוות כו', ומסיים, ש"יתרון האור הזה לנשמות פרטיות אינו בבחי' טעם ודעת מושג, אלא למעלה מבחינת הדעת .. ודוגמתו למטה הוא בחינת הגורל ממש".

לאויש לבאר דיוק הלשון "בחינת הגורל ממש":

לבידוע שיש ב' פירושים בענין שהנשמה היא "חלק אלקה ממעל ממש": (א) אלקות ממש, (ב) מלשון ממשות, כמו דבר שיכולים למשש, והיינו, שגם בהיות הנשמה למטה במקום שישנו ענין המישוש, ה"ה אלקות ממש (ובלשון הידוע: כפי שאלקות נעשה בבחי' נברא).

לגוכמו"כ י"ל בענין "בחינת הגורל ממש" – ממש בחי' הגורל

לד107
שלמעלה מטו"ד, שהו"ע עצם הנשמה; ובאופן כזה נמשך גם למטה במקום המישוש.

להוזהו "אך בגורל יחלק את הארץ" – שענין הכניסה לארץ מוכרח להיות ע"י ענין הגורל שלמעלה מטו"ד, כיון שדוקא עי"ז יכול להיות בירור הניצוצות כו'.

לוועי"ז זוכים לביאת המשיח, שגם זה ענין שלמעלה מטו"ד, כדאיתא בגמרא "שלשה באין בהיסח הדעת .. משיח כו'".

לזואז יגאלו כל הניצוצות באופן של גאולה שלימה, ובאופן ד"שמחת עולם על ראשם" – "על ראשם" דייקא, בבחי' מקיף, כי, ככל שירבה הגילוי בפנימיות, ישארו עוד ענינים בבחי' מקיף כו'.

לח* * *

לטו. מאמר (כעין שיחה) ד"ה זאת הארץ אשר תפול לכם וגו'.

מ* * *

מאז. הביאור בפירוש רש"י על הפסוק42 "זאת הארץ אשר תפול לכם וגו'", "לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותי' סביב, לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצות נוהגות", "תפול לכם", "על שם שנתחלקה בגורל נקראת חלוקה לשון נפילה. ומדרש אגדה אומר, ע"י שהפיל הקב"ה שריהם של ע' אומות מן השמים וכפתן לפני משה, אמר לו, ראה אין בהם עוד כח",

מב– שאין לומר שכוונת הכתוב להודיע גבולות הארץ לצורך הכיבוש, דא"כ, הי' צריך לצוות את יהושע שהכניס את בנ"י לארץ. ועכצ"ל, שכוונת הכתוב היא בנוגע למצוות הנוהגות בארץ ("מן הגבולים הללו ולפנים", ולא מחוצה להם, גם לא בעבר הירדן), ולכן נאמר הציווי ע"י משה דוקא, כמו כל המצוות, גם התלויות בארץ;

מגהחילוק בין "תפול" שנאמר כאן בנוגע לכיבוש הארץ כולה, ל"תחלק" שנאמר בנוגע לחלוקת הארץ לכל שבט בפ"ע ע"פ הגורל, והצורך בב' הפירושים ב"תפול" –

מד108
הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ג ע' 122 ואילך.

מה* * *

מוח. בנוגע לאגרת התשובה – צריך להבין בנוגע לכללות פרק י"ב שבו מבואר "טעם השמחה ביסורי הגוף", מהי שייכותו לענין התשובה?!

מזבשלמא בסוף פי"א, נזכר ענין זה בדרך-אגב – בנוגע לזכרון החטא, ש"יועיל .. בכדי לקבל בשמחה כל המאורעות כו'"; משא"כ בפרק י"ב הרי זה בא בתור ענין בפני עצמו, ובאריכות בפרק שלם שמדבר רק בענין זה (מלבד התיבות האחרונות: "ודעת לנבון נקל ומשכיל על דבר ימצא טוב", שכבר נתבארה שייכותן לכללות אגרת התשובה). וצריך להבין מה שייך ענין זה לאגרת התשובה שמדברת אודות ענין התשובה.

מחואין לומר שענין זה נוגע לעבודת התשובה, דכיון שיסורי הגוף הם "טובה גדולה ועצומה לנפש החוטאת למרקה כו'", צריך להתפלל ולבקש מהקב"ה שיהיו לו יסורים, כדי שתהי' לו כפרה – שהרי כבר נתבאר בהתחלת אגה"ת בנוגע לגמר הכפרה ע"י יסורים, שזהו דוקא כאשר "הקב"ה מביא עליו יסורים, וכמ"ש ופקדתי בשבט וכו', ופקדתי דייקא", ואדרבה – יהודי מבקש בתפלתו (ובודאי פועל זאת): "מה שחטאתי לפניך מחוק כו' אבל לא ע"י יסורים וחליים רעים".

מטוכפי שיתבאר לקמן.

נ* * *

נאט. המבואר בפירוש רש"י ש"הפיל הקב"ה שריהם של ע' אומות כו' לפני משה, אמר לו, ראה אין בהם עוד כח" – נוגע במיוחד למצב באה"ק בזמן האחרון:

נבכאשר גוים מכריחים יהודים להחזיר שטחים – צריך לדעת, שגוי מצד עצמו אין לו כח, אלא זהו רק בגלל שיהודי זועק שאין לו כח להחזיק את השטחים, כפי שיהודים מנסים כבר במשך שלש שנים דרך

נג109
"דלת אחורית" לבקש שיקחו בחזרה את השטחים, בגלל שאינם יכולים להחזיק בהם.

נד– אפשר לגלות "סוד", שיש תכנית להחזיר את יריחו ושכם, וגם את חברון, ואפילו בנוגע לירושלים העתיקה רוצים לקבעה בתור עיר ששייכת לשלשת הדתות! אלא שמחפשים דרך איך לעשות זאת באופן שלא יתפסו מה שקורה, כדי שלא יתעורר רעש!...

נהכדי להקל את הנסיון בדבר – עשה הקב"ה נס, שבמשך שלש שנים לא רצו הערבים לעשות שלום, וזאת – כדי שיהודים יוכלו להחזיק בשטחים.

נואבל כמה זמן יכול הדבר להימשך? – ולכן אומרים עכשיו שרצונם לעשות שלום, ובלבד שיחזירו את השטחים.

נזי. אך גם עכשיו עושה הקב"ה את הנסיון קל יותר – עי"ז שהם אומרים שמוכנים לעשות שלום, בתנאי שתהי' הפסקת-אש במשך תשעים יום:

נחמהו ההגיון בהפסקת-אש למשך תשעים יום?! – ממה-נפשך: אם הם מוכנים באמת לעשות שלום – שיחתמו על הסכם שלום תוך עשרים וארבע שעות, ואז תיפסק המלחמה לתמיד!

נט[ואין לומר שזהו בגלל ש"יאַרינג" לא מוכן לדבר אודות שלום כל זמן שיש חילופי אש, כיון שהדבר מבלבל אותו – שהרי ראו במוחש שעד עתה דיבר אודות שלום גם בשעה שהתנהלו חילופי אש].

סאלא מאי, ברור הדבר, כפי שיודעים הכל, שכל כוונתם בהפסקת- אש למשך תשעים יום אינה אלא כדי שיוכלו לבנות בתעלת-סואץ מבצרים חדשים ולמלאותם בנשק חדש וכו' – שכבר נמצא ועומד מוכן בלוב, צרפת או רוסיא, ומחכים רק להזדמנות שיוכלו להעבירו לשם, כיון שאינם יכולים להעבירו, בגלל שבמשך שלשת החדשים האחרונים מפגיזים את המקום ללא הרף, כדי למנוע את הקמת המבצרים ומשלוח הנשק כו'. ולכן דרושה להם הפסקת-אש למשך תשעים יום עכ"פ, ויש להם כבר תירוץ מן המוכן מדוע לא מכבדים אותה!

סא110
[וכדרך הדיפלומטיא – כותבים "חוזה" בלשון שיכול להתפרש בשני אופנים, כיון שהעיקר הוא שיהי' נראה יפה בגלוי, ואילו עצם הענין – יכולים לסלף. וכפי שאמר פעם שר-החוץ, שענין הדיבור הוא כדי להעלים על המחשבה... לדבר באופן מסויים ולחשוב להיפך, ובלבד שבגלוי יהי' נראה יפה ועדין. – רוצים לירד לחייו, אבל עושים זאת ב"עדינות", עם "כפפות של משי", ובלשון הגמרא: "ואהבת לרעך כמוך – ברור לו מיתה יפה"!...].

סבוכיון שכן, הרי הפסקת-אש עתה למשך תשעים יום היא דבר שאינו מתקבל בשכל כלל, אלא הוא היפך השכל ממש – כיון שעי"ז ירד לטמיון כל מה שהשקיעו בזה במשך שלשת החדשים האחרונים, ריבוי ממון (בסכומים של מליונים), והעיקר: כו"כ קרבנות רח"ל!

סגומה שהם טוענים שישלחו לשם משגיחים שיהיו אחראים שלא יבנו וכו' – ראינו כבר עד כמה אפשר לסמוך על הבטחותיהם, כפי שאירע בשנת 56 (ועד"ז לפנ"ז בשנת תש"ח), שארבע מדינות חתמו שהם אחראים לשמירת השלום ושלחו משגיחים וכו', ואעפ"כ, כש"נאצר" רק רמז באצבעו הקטנה (אפילו לא הגדולה...), ארזו מיד את חפציהם וחזרו איש תחת גפנו!

סדובפרט עכשיו, שלפני כמה שבועות נסע לשם "משגיח" כדי לדבר אודות שלום, לאחרי שקיבל רשיון לבוא, וידעו שהוא עומד לבוא, ואעפ"כ הרגו אותו – כפי שהתפרסם בכל העיתונים, ואין פוצה פה ומצפצף!

סהלפני שלש שנים הבטיח נשיא ארה"ב הקודם שישלח לשם את צי האניות עם כל נושאי כליו, ושום דבר לא הועיל, כך, שאי אפשר לסמוך עליו, ומכ"ש עתה, שהוא בעצמו אינו אחראי לחיילים שלו בקמבודיא ובוויעטנאַם.

סווכל הצרה היא – שלא יוצאים בתוקף לומר את האמת, שאי אפשר לקבל הצעה זו, שהיא היפך השכל, בגלל הפחד או הבושה מפני ידיד-טוב (בה בשעה שהוא בעצמו יודע שזהו דבר שאין לו מקום בשכל), וטוענים, שאי אפשר לקבל הצעה זו בגלל שיש כמה אנשים בפנים שאינם מסכימים על זה... (שזוהי טענה שיש עלי' תשובה – לזרוק את אלו שאינם מסכימים, ובמילא ישארו רק אלו שמסכימים על זה, ח"ו שיהי' כן).

סז111
והסיבה לכך היא – בגלל החסרון באמונה בהקב"ה ש"הפיל שריהם של ע' אומות לפני משה ואמר לו, ראה אין בהם עוד כח", כפי שהראה הקב"ה במלחמת ששת הימים, ועוד לפנ"ז, בשנת 56, ובשנת תש"ח, ואעפ"כ לא תפסו זאת עדיין!

סחיא. וכן הוא בנוגע לענין "מיהו יהודי" – שחסר באמונה במעלתו של יהודי, מצד הענין ד"המבדיל בין ישראל לעמים".

סטוענינים אלו קשורים זב"ז: כיון שחסר התוקף לומר שישנו הענין ד"המבדיל בין ישראל לעמים", וגוי נשאר גוי אא"כ ישנו גיור כהלכה – כמו"כ חסר התוקף לומר בוושינגטון שארץ ישראל שייכת לעם ישראל בגלל ש"ברצונו .. נתנה לנו", בברית בין הבתרים עם אברהם אבינו.

עשאלתי מישהו: אם אין צורך בגיור כהלכה – מהו הצורך להטריח יהודי דוקא לערוך את הגיור, בה בשעה שגם גוי יכול לעשות זאת (כמו קבלת אזרחות, שאינה שייכת לעניני דת), שהרי בין-כך אין זה ע"פ הלכה?! – גם גוי יכול לבדוק את חבירו הגוי, אם הוא מתכוין ברצינות להיות יהודי, אם יש לו איזו ידיעה אודות עניני יהדות – לשאול אותו אם שמע אודות אברהם יצחק ויעקב, ולבחון אותו אם הוא יודע כמה מילים ב"עברית", ואז – "לגייר" אותו.

עאאך לא קבלתי מענה על שאלה זו. – לאחרונה נעשה סדר חדש, שלא עונים! כיון שאין לו תשובה, ואם ישיב שלא באופן המתאים, יפטרו אותו, לכן לא עונה כלל. ולכאורה: אם אני שואל שאלה, ואין לך מה להשיב, הרי אני צודק! אבל גם זה לא מתקבל. – יש לך קושיא, אז יש לך קושיא!...

עבושאלה נוספת: אם א"י היא מדינה דמוקרטית – מדוע לא יושבים גוים ב"בית המשפט העליון"? כיון שבא"י גרים מליון גוים, הרי לפי מספר האחוזים, צ"ל בבית המשפט העליון שני גוים, ואז, יוכלו להתיר גרושה לכהן וכיו"ב! – אמנם לעת-עתה לא חשבו על זה, ב"ה, אבל מהי הראי' שבעתיד לא יקרה הדבר?!

עגיב. וכששואלים מדוע לא יוצאים מהממשלה בגלל גזירה זו – נפלו על המצאה חדשה:

עדזהו דבר שנוגע לכו"כ משפחות – שתהי' להם פרנסה, שהרי אם

עה112
יצאו מהממשלה, יאבדו את משרותיהם וכו'. וכיון שגם אם הם יצאו מהממשלה תשאר הגזירה בקיומה, א"כ, אין סיבה שכמה משפחות דתיות – וביניהם גם מחסידי ליובאַוויטש – יאבדו את פרנסתם.

עוובכן: המענה על זה – שבענין של מיהו יהודי ישנם ג' העבירות: גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים,

עז– שהרי עי"ז באים לנישואין בין יהודי לגוי שקיבל (בוינה או בקפריסין) "תעודת נייר" שהוא יהודי, שזהו"ע של גילוי עריות כפשוטו, ועד"ז גם הענין של עבודה זרה ושפיכות דמים, כמדובר כמ"פ, ואין להאריך ב"זכותם" (בלשון סגי-נהור) של ישראל –

עחשעליהם ישנו החיוב ד"יהרג ואל יעבור", והרי אין פירוש הדברים "יהרג" דוקא, ולא דבר קל יותר, אלא אדרבה: אפילו יהרג, וכ"ש דבר קל יותר, כמו הוויתור על פרנסה!

עטובנוגע לפרט זה, יש ללמוד מאותם ששה שרים שיצאו מהממשלה ובגלל זה איבדו את פרנסתם!

פעד עכשיו היו כמה "עזי-פנים" שהרעישו נגד הגזירה, אבל לאחרונה השתתקו. וכששאלתי מהי סיבת הדבר, השיבו, שעורכים אסיפות חשאיות. ועל זה שאלתי: אולי האסיפות הם בנוגע ל"כסא" – שהרי לאחרונה התרוקן א' הכסאות בממשלה, ונתעורר משא-ומתן ליתן ה"כסא" לא' מאלו שעד עכשיו צעקו, כדי להשקיטו, עי"ז שיציעו לו משרה של "שר" או לכל-הפחות סגן-שר...

פאומוסיפים לומר, שהסיבה לכך שלא מדברים עכשיו אודות "מיהו יהודי" היא – כיון שעכשיו יש ענינים חשובים יותר, כמו שביתת ה"אחיות" שקיימת עכשיו בא"י, שזהו ענין גדול הקשור עם ביקור חולים ועד להצלת נפשות וכו', ובפרט שיש עכשיו "תכנית ראָדזשערס", כך, שאין זמן עבור "מיהו יהודי", ובמילא רוצים לדחות זאת לאחרי הקיץ.

פבוכך חושבים שבמשך הזמן ישתתק הדבר, כפי שאכן הי' בנוגע לכמה ענינים. – אין עניני לעורר מחלוקת, לא עם יחיד ולא עם ציבור, אבל מוכרחני לפרסם ברבים, שהגזירה של "מיהו יהודי" בתקפה עומדת! – שלא יחשבו שהמצב נעשה יותר טוב, אלא המצב נשאר כמקודם, ואין בדעתם לשנותו!

פג113
יג. וכל זה בא כתוצאה מזה שוויתרו בנוגע לטלוויזיא בשבת, בנוגע לניתוחי מתים, ובנוגע להיתר עבודה בשבת.

פדולפלא – שבכל הענינים מעורבים יהודים דתיים דוקא: בנוגע לניתוחי מתים הי' זה יהודי דתי שעמד בראש הענין, וכן בנוגע לעבודה בשבת. ועד"ז בנוגע ל"מיהו יהודי" – יכולים לגלות עכשיו שכל ההצעה באה מהדתיים!

פה[ומענין לענין:

פוא' הרבנים פנה אלי, שלא אכריז ש"מבצע תפילין" עוזר לחיילים שעומדים בחזית בתעלת סואץ, כיון שזהו דבר שאינו מתקבל בשכל. וכשאני רוצה – ממשיך הרב הנ"ל – לומר ליהודי שיניח תפילין בגלל שכך צוה הקב"ה, לא ישמע לי, באמרו, שמי שאומר שהנחת תפילין תעזור בתעלת סואץ, אינו מן הישוב, ואין מה לשמוע לו! – הוא יודע אודות תכסיסי מלחמה, שכדי לנצח במלחמה יש צורך בכלי נשק וכו', אבל לא תפילין!

פזוהגע עצמך: הרב בעצמו הוא יהודי מאמין, ולמד דרשת חז"ל במסכת ברכות: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך .. אלו תפילין שבראש", והוא בעצמו אומר פעמיים בכל יום בק"ש: "והי' אם שמוע תשמעו גו'", אזי "ונתתי מטר ארצכם גו' ואכלת ושבעת", "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה גו'" – בארץ ישראל (ואם לא ח"ו, אזי כו'), ובודאי מאמין בזה, ואעפ"כ, כשהדבר בא לידי פועל ממש, ואומרים לו שהנחת תפילין עוזרת בתעלת סואץ, אומר, שזהו דבר שאין לו מקום בשכל!].

פחולמרות שאותם דתיים הזניחו את כל הענינים הנ"ל, משאירים אותם בממשלה, כדי שיתנו הכשר על "עירוב תבשילין"... – ע"ד שמצינו בנוגע לירבעם בן נבט, שביחד עם זה שיענישו אותו על שהעמיד עגלי זהב, יענישו אותו גם על שביטל עירוב תבשילין!

פטיד. ויה"ר שהשי"ת יעזור ויבוא כבר משיח,

צוכפי שאמר הרה"צ ר' לוי יצחק מבאַרדיטשוב: רבונו של עולם!

צא114
תביא מהר את המשיח, כי תיכף כבר לא יהי' לך למי להביא אותו!... (אף שיהודים שומרי תומ"צ ישארו תמיד, ולא יתבטלו ח"ו; יכול להיות חילוק רק בכמות, אבל לא באיכות)54.

צב* * *

צגטו. הביאור באגרת התשובה:

צדענין השמחה ביסורים – נתבאר בתניא פכ"ו (בגימטריא הוי'), ש"גם זו לטובה, רק שאינה נגלית ונראית לעיני בשר, כי היא מעלמא דאתכסי' .. י"ה (משם הוי'), וז"ש אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה וגו', ולכן ארז"ל כי השמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, כי השמחה היא מאהבתו קרבת ה' .. (ש)היא ביתר שאת ומעלה אין קץ בעלמא דאתכסיא .. ועל כן זוכה לצאת השמש בגבורתו לעתיד לבוא, שהיא יציאת חמה מנרתקה שהיא מכוסה בו בעוה"ז, ולעתיד תתגלה מכסוי', דהיינו שאז יתגלה עלמא דאתכסיא ויזרח ויאיר בגילוי רב ועצום וכו'".

צהולכאורה אינו מובן: כיון שזהו טוב מכוסה – מה נוגע שהאדם יהי' שמח מזה?

צווהביאור בזה – שכיון שהטוב הוא מכוסה, הרי מצד עצמו יכול להשאר למעלה, ולא להיות נמשך למטה, אך ע"י רגש השמחה פועלים שיומשך ויתגלה למטה – עוד לפני הזמן דיציאת חמה מנרתקה לעתיד לבוא. ועוד זאת, שענין זה גופא ממהר את הזמן דיציאת חמה מנרתקה לעתיד לבוא, שהרי ענין זה (ככל הגילויים דלעתיד לבוא) תלוי במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות.

צזוכן הוא בנוגע להמבואר באגה"ת טעם השמחה ביסורי הגוף – שכיון שענין זה נוגע למירוק הנפש,

צח– שתהי' לא רק כפרה ומחילת העון שנעשית ע"י עזיבת החטא בלבד, באופן ש"אין מזכירין לו דבר וחצי דבר כו'", אלא "שיהי' לרצון לפני ה' ומרוצה וחביב וכו'", כפי שנעשה ע"י הקרבן (כמ"ש "ונרצה לו לכפר עליו", ש"אין זו כפרת נפשו, אלא לכפר לפני ה' להיות נחת

צט115
רוח לקונו"), או ע"י התענית ש"הוא במקום קרבן" (כמשנת"ל), וכן ע"י יסורי הגוף (כפי שממשיך בחצע"ג: "בפרט בדורותינו אלה שאין ביכולת להתענות כפי מספר כל הצומות .. הצריכות למירוק הנפש כו'", שמזה מובן שענין יסורי הגוף הוא כמו התענית) –

קהרי זה צריך להיות מתוך רגש של שמחה.

קא[לאחרי תפלת מנחה התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן הניגון "כי אלקים יושיע ציון"].

קב______ l ______