Toras Menachem·Vol. 61 (5730·Part 4)·Sicha of Shabbos Parshas Nitzavim-Vayeilech 25 Elul 5730תורת מנחם·סא - שנת תש"ל - חלק רביעי·שיחת ש"פ נצבים-וילך·כ"ה אלול·ה'תש"ל

א226
בס"ד. שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תש"ל.
בלתי מוגה

ב[כ"ק אדמו"ר שליט"א קידש על היין.

גניגנו הניגון "כי אלקים יושיע ציון", וכ"ק אדמו"ר שליט"א עמד מלוא קומתו ורקד על מקומו. ואח"כ צוה לנגן הניגון "אבינו מלכנו"].

דא. ביאור הטעם שאין מברכים חודש תשרי, ע"פ תורת רבינו הזקן (ששמע מהמגיד) בשם הבעש"ט שזהו לפי ש"הקב"ה בעצמו מברכו", ושייכותו לטעם ע"פ נגלה, "דכתיב בכסא ליום חגינו", כי, כאשר "הקב"ה בעצמו מברכו", אתעדל"ע מצד עצמה (שלמעלה מאתעדל"ע שנמשכת ע"י אתעדל"ת), אזי ההמשכה היא מבחי' "בכסא", סתימא דכל סתימין – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ט ע' 184 ואילך.

הב. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

ווברכה זו – שנמשכת ממקום היותר נעלה, למעלה גם מהבחי' ד"למעלה מעלה עד אין קץ", עד לבחי' שלמעלה מהגדרים דמעלה ומטה – נמשכת לא רק בנוגע לענינים רוחניים, אלא גם בנוגע לענינים גשמיים כפשוטם (כיון שההמשכה שבר"ה היא בגשמיות, כמובא בלקו"ת מהגמי"י), וכמבואר בשיחה הידועה שעצמות מתקשר עם גשמיות דוקא.

זובלשון הכתוב בהפטרה: "ורב טוב לבית ישראל" – כל טוב ברוחניות וכל טוב בגשמיות (שהרי אצל בנ"י קשורים הגשמיות והרוחניות), החל מכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה ברוחניות ובגשמיות גם יחד, בבני חיי ומזוני רויחי – הן ברוחניות, שהו"ע

ח227
העבודה בג' הקוין (כמבואר בביאורי הזהר ובקונטרס חנוך לנער), והן בגשמיות – ובכולם רויחי.

טוכיון שהמשכת הברכה היא ביום השבת, והרי בנוגע ליום השבת נאמר שצ"ל "כאילו כל מלאכתך עשוי'", ו"אין עצב בה" (כמדובר בהתוועדות שלפנ"ז), כי אם יום שכולו מנוחה, שמחה ועונג (אלא שמצד גודל העונג אין השמחה נראית בגלוי, כיון שיש בכלל מאתיים מנה) – יש נתינת כח לקבל את ברכתו של הקב"ה מתוך שמחה וטוב לבב, ומתוך מנוחה, ללא ענינים המבלבלים.

יועד שבאים לשלימות השמחה שתהי' לעתיד לבוא – כמ"ש "אז ימלא שחוק פינו" (שמורה על שלימות השמחה), "אז" דייקא, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

יאוכמבואר בפרטיות בהפטרה – החל מהיעודים שנאמרו בנוגע לירושלים עיר הקודש, ועד לסיום ההפטרה: "בכל צרתם לו צר גו' וינטלם וינשאם כל ימי עולם", היינו, שבכל זמן ובכל מקום שנמצאים בנ"י, הנה "בכל צרתם גו'", ובאופן שמהענין ד"לא צר" (באל"ף) נמשך להיות "לו צר" (בוא"ו),

יבולכן מקיים הקב"ה מ"ש "ושב ה' אלקיך את שבותך", "והשיב לא נאמר אלא ושב", "שהוא ישוב עמהם", "ועוד .. הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו, כענין שנאמר ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"22, וכך יוצאים מהגלות מבלי לאבד דבר (ובלשון עמא דבר: "אָן קיין שום פאַרלוסטן"), ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בחסד וברחמים, בפועל ממש, בקרוב ממש ובעגלא דידן.

יג* * *

יד228
ג. האמור לעיל הו"ע שישנו בשבת מברכים חודש תשרי בכל שנה ושנה; ונוסף לזה ישנו ענין הקשור עם הקביעות דיום הש"ק בימי החודש – בכ"ה באלול, יום ראשון למעשה בראשית, וכסיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות חסידים שהיו נוהגים ללמוד הפרשה בתורה אודות הבריאה דיום זה: בכ"ה באלול – עד "יום אחד", וכן בימים שלאח"ז, עד ר"ה.

טוהמשך השיחה – הביאור בלשון תורת הבעש"ט הנ"ל אודות ברכתו של חודש תשרי ע"י הקב"ה בעצמו: "החודש השביעי שהוא החודש הראשון לחדשי השנה" (דלכאורה: חודש הראשון הוא ניסן, ואילו תשרי הוא חודש השביעי), כי, החילוק בין כ"ה אלול לר"ה הוא בדוגמת החילוק שבין קודם מ"ת, שההמשכה היתה מצד כי חפץ חסד, ולאחרי מ"ת, שכל ההמשכות הם ע"י עבודה, ולכן, שבת שלפני ר"ה הוא בדוגמת הזמן שלפני מ"ת, שאז הי' תשרי "ירחא קדמאה"; ואעפ"כ קוראו גם "חודש השביעי" (כמו לאחרי מ"ת), כיון שגם אז ישנו ענין

טז229
של עבודה, ועד שגם הענין דחפץ חסד גופא הוא מצד עבודת בנ"י – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש הנ"ל (ס"א).

יזד. האמור לעיל אודות מעלת עבודת בנ"י קשור גם עם הענין הגדול והנכון שתיקנו שיעורים בלימוד התורה נגלה וחסידות,

יחוכיון שתיקנו שילמדו פנימיות התורה קודם התפלה, שעי"ז ניתוסף חיות בעבודת התפלה – הרי ישנם שני הקוין: קו התורה וקו התפלה,

יטומהנכון שיוסיפו גם קו השלישי – גמילות חסדים (שעי"ז יתוסף סיוע גם בשאר שני הקוין), והיינו, שבימים אלו ובמשך כל חודש תשרי (והלואי יומשך על כל השנה כולה) יוסיפו בענין הצדקה,

כובנוגע לשבת ויו"ט (שאף שמותר וצריך ליתן מזון לעני, הרי אסור ליתן צדקה ע"י מעות) – יתנו צדקה בערב שבת ויו"ט באופן של "לחם משנה" גם עבור שבת ויו"ט (שהרי גם בערב יו"ט צ"ל ענין של הכנה (כמו בערב שבת) – בנוגע לענינים שאינם אוכל נפש, שאסור לעשותם ביו"ט, ואפילו בנוגע לעניני אוכל נפש, אם יש בהם טירחא יתירה, יש לעשותם מערב יו"ט, כמבואר בשו"ע).

כא230
וע"י העבודה בכל ג' הקוין יפעלו שיהי' "העולם עומד" ו"העולם קיים" (ב' הענינים שנאמרו במסכת אבות, "מילי דחסידותא"),

כבותומשך כתיבה וחתימה טובה בכל הענינים – החל מהשבת שלפני ר"ה, ובפרט בעמדנו לאחרי מוסף, שכבר היתה ברכתו של הקב"ה לחודש תשרי, הרי בודאי נמשכים כבר כל הענינים.

כגועד לענין הגאולה – כדאיתא בזהר ס"פ בלק, שבכ"ה באלול יוצא כוכב כו', ומקשר זה עם מ"ש "דרך כוכב מיעקב" שקאי על משיח, עד להסיום "וישראל עושה חיל",

כדוהיינו, שמהענין ד"אלה תולדות (מלא) השמים והארץ" באים ל"אלה תולדות (מלא) פרץ", שאז "יעלה הפורץ לפניהם", בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.

כה* * *

כוה. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה כי המצוה הזאת וגו'.

כז* * *

כחו. איתא בגמרא שצריך לפתוח "בכבוד אכסניא", שהפירוש הפשוט בזה, שצריך להתחיל לדבר בכבודו של המקום שבאים אליו; אבל אעפ"כ, ישנו גם הענין דצריך לפתוח בכבוד האורחים.

כטובכן: מה שכתבו האורחים שתהא ביאתם לכאן בשעה טובה ומוצלחת, וכן תהי' משך שהותם כאן ונסיעתם בחזרה בהצלחה וכו' –

להנה יה"ר שיהי' כן בפועל, שהענין ד"בבואך" ו"בצאתך" יהי' בהצלחה,

לאוהרי ענין ההצלחה – כמ"ש בנוגע ליוסף "ויהי איש מצליח" – הוא באופן של בלי גבול, וללא גדרים כלל, כיון שנמשך מ"סיבת

לב231
כל הסיבות" שלמעלה גם מ"עילת כל העילות" [כי, ב"עילת כל העילות" יש איזה גדר, שהרי העילה היא בערך העלול, והעלול נמצא כלול בהעילה, משא"כ "סיבת כל הסיבות" הו"ע שאינו בערך, שהרי המסובב אינו בערך כלל להסיבה, שהוא רק "סיבה" אליו; ומ"סיבת כל הסיבות" נמשך ענין ההצלחה].

לגובפרטיות יותר – שהכוונה היא שההצלחה שישנה "בבואך" תומשך גם "בצאתך", באופן שגם "בצאתך" ינוצלו כל הענינים שניתנו "בבואך":

לדהענינים ש"בבואך" הם באופן של בלי גבול – שהרי באים עם רצון לקבל בלי גבול, ומצד הרצון הרי הוא במעמד ומצב שאכן יכול לקבל את כל הענינים שהקב"ה נותן באופן של בלי גבול;

להאבל, כיון שכל הענינים נמשכים במדידה והגבלה של זמן ומקום, וקשורים עם בשר ודם שתלויים בו כו', ותלוי גם בבעל האכסניא, ויכול להיות שחסר שם ענין המנוחה, ולא תמיד ישנם כל הענינים כמו אצל "שלמה בשעתו" [בודאי כוונתו רצוי', אבל אעפ"כ, העיקר הוא הענין בפועל, ובפועל חסרה אצלו המנוחה כו'] – הנה מצד כל ההגבלות הנ"ל, אינו יכול ליקח בלי גבול.

לוואעפ"כ, כיון שהענינים שקיבל בפועל הם באופן שמזה יומשכו פירות ופירי פירות עד סוף העולם, הרי זה גם ענין של בלי גבול.

לזואדרבה: הבל"ג שיומשך מהענינים שקיבל בפועל בהגבלה, יש בו מעלה לגבי הבל"ג ש"בבואך" שהוא רק בכח, אבל לא בל"ג בפועל,

לח– וכפי שמאריך הצ"צ בספר החקירה שבעולם לא יכול להיות בל"ג בפועל. ישנו אמנם הענין ד"חזקים כיום הבראם" (כמארז"ל על הפסוק40 "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"), אבל זהו רק שבכח יכולים להיות בלי גבול, ואין זה בל"ג בפועל, שהרי בפועל כל דבר הוא מוגבל בזמן ומקום –

לטולכן יש מעלה יתירה "בצאתך", שאז ישנו כבר גם מקצת עכ"פ בפועל, שינוצל לאח"ז כפי יכלתו עד לאופן של בל"ג – לעשות מכל העולם "ארץ ישראל", "ארץ שרצתה לעשות רצון קונה".

מ232
והעיקר – שכל האורחים יהיו מרוצים (וגם אם לא תהי' מנוחה כ"כ בענינים הגשמיים, הרי זה לא יבלבל את העיקר – המנוחה בענינים הרוחניים), וגם אני אהי' מרוצה, והעיקר – שהקב"ה יהי' מרוצה, ואז – הנה "באור פני מלך חיים".

מאז. הפתיחה בכבוד האורחים צריכה להתחיל – כמו כל הענינים – מלימוד התורה.

מבובתורה גופא – שיש בה תושב"כ ותושבע"פ – יש להתחיל מתושב"כ, כמו בכל יום, שהסדר הוא שמתחילים באמירת פסוקי תושב"כ, ואח"כ אומרים משניות וברייתות כו'.

מגובתושב"כ גופא יש להתחיל בפירוש הפשוט – פירוש רש"י, פשוטו של מקרא, וכמובן גם מהדין דשנים מקרא ואחד תרגום, ש"פירוש רש"י .. מועיל יותר מהתרגום שהוא מפרש יותר", וכפי שרואים את הלהט אצל רבותינו נשיאינו ("זיי האָבן זיך געקאָכט") שצריך ללמוד בכל יום פרשה חומש עם פירוש רש"י, והרי דרך הלימוד בפירוש רש"י על התורה היא לכל לראש בדרך הפשט, ורק לאח"ז באים לשאר הענינים שבפירוש רש"י, ועד – כלשון הרגיל – "יינה של תורה".

מדח. הביאור בפירוש רש"י על הפסוק "כי אתה תבוא את העם הזה", "ארי את תיעול עם עמא הדין. משה אמר ליהושע, זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן, אבל הקב"ה אמר ליהושע כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם, תביא על כרחם, הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדן, דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור",

מה– שכיון ש"כי אתה תבוא את העם הזה" הוא נתינת טעם למ"ש לפנ"ז "חזק ואמץ"57, הי' מקום לפרש שהצורך בחיזוק הוא בגלל ש"תבוא" הוא כמו "תביא", ולכן צריך רש"י להדגיש שהפירוש הוא "ארי את תיעול עם עמא" ("תבוא" כפשוטו); והצורך בחיזוק הוא בגלל המשך הכתוב: "ואתה תנחילנה אותם".

מווכיון שנאמר "אתה תבוא את העם הזה": "העם" – ביחד גם עם הפחותים שבבנ"י, ו"הזה" – שבראשם הזקנים ("זקנים שבדור יהיו עמך"), עכצ"ל ש"הכל לפי דעתן ועצתן" (של הזקנים), ויהושע יהי' כמו

מז233
שאר העם; וסמיכת יהושע למנהיג בנ"י היא בנוגע למלחמה, משא"כ בנוגע להנהגת העם, שגם אצל משה סייעו הזקנים "במשא העם".

מח"אבל הקב"ה אמר ליהושע כי אתה תביא (לא רק "תבוא") את בני ישראל (לא רק "העם", אלא גם אנשי המעלה) .. תביא על כרחם, הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדן", אפילו לא כפי שהי' בזמן משה שהזקנים סייעו "במשא העם", דכיון ש"דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור", לכן ההנהגה של יהושע שונה מההנהגה של משה –

מטהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ט ע' 307 ואילך.

נ* * *

נאט. רגיל ללמוד ענין באגרת התשובה, ובפרט בחודש אלול ובסיומו, שענינו "אני לדודי ודודי לי", שזהו ענין כללי שלמעלה מפרטים, כמו עבודת התשובה שהיא עבודה כללית (ולא כמו העבודה דתומ"צ שיש בהם כמה פרטים) – החל מהדרגא התחתונה שבתשובה ד"עזיבת החטא בלבד" (ורק לאח"ז באים הפרטים – "לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו ית' ולא יעבור עוד מצות המלך ח"ו הן במ"ע הן במל"ת"), ובלשון הידוע: "אסורה מכאן", ולאח"ז באים "להתקרב שם", ועד לדרגא הנעלית שבתשובה, "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה".

נבי. הביאור בלקוטי לוי"צ שמדייק בלשון רבינו הזקן באגה"ת פ"ד: "היו"ד שהיא בחי' נקודה לבד מרמזת לחכמתו ית' .. (והקוץ שעל היו"ד רומז לבחי' רצון העליון ..) ואחר שבאה לבחי' התפשטות וגילוי

נג234
ההשגה .. נכללת ונרמזת באות ה"א .. ואח"כ כשנמשכת .. למטה יותר נכללת ונרמזת .. באותיות ו"ה",

נד– שכתר, שאין בו כלים כלל, אינו מתלבש ונתפס אפילו לא בקוץ, כי אם שהקוץ רומז עליו; בחכמה, שגם הכלים הם בבחי' אור (כיון שכל מציאותה הו"ע הביטול), יש קצת שייכות בין היו"ד לחכמה, ולכן היו"ד "מרמזת (לא רק "רומז") לחכמתו ית'", אבל אינה נכללת ואפילו לא נרמזת באות; ובינה ומלכות, שהם אורות המתלבשים בכלים, נכללות (ונרמזות) באותיות הו"ה.

נהואעפ"כ, לגבי "אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין", הנה גם חכמה היא כמו "כל הי' ספירות (ש)נכללות ונרמזות (אבל לא באותיות, אלא רק) בשם הוי' ב"ה" –

נוהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש הנ"ל ע' 416 ואילך באידית, ובלה"ק בהוספות ללקו"ש חל"ט ע' 143 ואילך.

נזיא. ביאור השייכות לפירוש רש"י הנ"ל ע"ד החילוק בין "תבוא"

נח235
(בוא"ו) ל"תביא" (ביו"ד), ע"פ מאמר הזהר "חד תבוא לבשרא לי' דייעול לארעא .. וחד תביא לבשרא לי' שולטנא על ישראל", שרק מצד הוא"ו שמורה על ההמשכה חוץ מן העצם, יש צורך להבהיר שיהושע יכנס לארץ, ויש צורך בהזקנים שיבטיחו שתהי' ההמשכה במקום הראוי; משא"כ מצד היו"ד, אין צורך בזקנים, ואדרבה: "טול מקל והך על קדקדן" (ענין השכל), שנפעל בהזקנים ביטול שלמעלה מטו"ד – נכלל בשיחה שהוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (לקו"ש הנ"ל (ס"ח) ס"ע 313 ואילך).

נטיב. ויש להוסיף בביאור מ"ש "חזק ואמץ" – בהמשך למ"ש לפנ"ז בנוגע לכל בנ"י "חזקו ואמצו":

סלכאורה אינו מובן: הרי בנ"י ראו בעצמם שהקב"ה עשה להם נסים – לא רק ביצי"מ, אלא גם לאח"ז, וזה עתה היתה מלחמת סיחון ועוג שהיו בה כמה נסים [וכפי שמביא רש"י ש"משה הרגו כדאיתא בברכות בהרואה עקר טורא בר תלתא פרסי וכו'"], ועד שאיש אחד, יאיר, כבש בעצמו עיר שלימה, וא"כ, למה הוצרך משה לחזור ולומר להם "חזקו ואמצו אל תיראו וגו'"?!

סאומזה מובן, שגם כאשר יודעים שהקב"ה עשה נסים וכו', הנה כשבאים לפועל, צריך לחזור ולומר "חזקו ואמצו".

סבוזוהי גם הוראה לדורות – שהרי התורה היא נצחית:

סגגם כאשר אתמול אירע נס, והיום בבוקר אירע נס, ומזה ראי' לכאורה שאין להתיירא מכל הגויים שמסביב, כיון שהקב"ה נמצא יחד עם בנ"י – ישנה הטענה ש"אין סומכין על הנס", וכדברי חוקרי ישראל שטבעו של נס הוא שאינו בתמידות, וכיון שכן, יש מקום להתיירא מן הגויים.

סדועל זה באה ההוראה: "חזקו ואמצו אל תיראו וגו'", ולא בגלל

סה236
שיש הרבה חיילים ומטוסי "פאַנטום"... אלא בגלל ש"ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך", וכהמשך הכתוב כאן80: "כי ה' אלקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך", וכפירוש רש"י: "לא יתן לך רפיון להיות נעזב ממנו", ויהושע, עליו נאמר "י-ה יושיעך מעצת מרגלים", מכניס את בנ"י לארץ ישראל וכו'.

סויג. דובר בארוכה אודות המצב בארץ הקודש – בנוגע לסכנה שבהחזרת שטחים והפסקת האש, ובין הדברים אמר:

סזמישהו כתב בנוגע לדרישתי שצריך להשאר לעמוד על גדות תעלת-סואץ ולא לסגת כו', שמשמעות דברי, שע"פ שיטת החסידות, מותר להעמיד יהודים בסכנה בכדי לכבוש שטחים של ארץ ישראל!

סחובכן, יש להבהיר שלא מדובר כאן כלל אודות כיבוש וישוב ארץ ישראל (ומה גם ששטחי סיני אינם נכללים בגבולות ארץ ישראל), שבשביל זה אסור לסכן ח"ו אף יהודי!

סטהמדובר הוא אודות דין בשו"ע, שנכרים שצרו על עיירות ישראל – גם בחוץ לארץ – יוצאים עליהם בכלי זיין וכו', כך שזוהי מלחמת מצוה הקשורה עם ענין של פקו"נ!

עוכפי שכבר התפרסם בעיתונים בחו"ל, שכל אנשי הצבא ששאלו אותם בנוגע להחזרת השטחים והפסקת האש, אמרו כולם פה אחד, שחייבים להשאר היכן שעומדים עכשיו, שכאשר הגבול רחוק מתל-אביב כו', הרי זה הגבול היותר בטוח כו', בהבהירם את גודל הסכנה שבנסיגה וכו'.

עאשאלתי א' הגנרלים בא"י: היתכן שמסכימים להפסקת-האש, בה בשעה שברור הדבר שכתוצאה מזה יביאו מיד את הטילים וכו', והשיב, שאכן מפקדי הצבא סבורים שהפסקת האש היא דבר שלילי, אבל כיון שזוהי מדינה דמוקרטית, נתקבלה החלטה זו לפי דעת רוב חברי הממשלה!...

עבועל זה אמרתי לו: משל למה הדבר דומה, לחולה שצריך ניתוח, ובמקום להתייעץ עם רופאים, יפנו לקבוצת אנשים שאין להם מושג

עג237
בעניני רפואה, ויאמרו להם, שכיון שהם "אנשים ישרים", סומכים עליהם להחליט באיזה אופן לערוך את הניתוח...

עדועד"ז בנדו"ד: מדובר אודות "ניתוח" שנוגע לבטחונם של מליוני יהודים, כ"י, ובמקום לסמוך על דעת אנשי הצבא, סומכים על אנשים שאין להם מושג בעניני בטחון, ולא עוד אלא שביניהם יש גם כאלו שהם נגד א"י, כפי שאומרים בפירוש שאינם יכולים להביע דעה עד שישמעו את דעתה של ממשלת רוסיא שהיא הבעה"ב שלהם!

עהיד. ואבן-הבוחן בענין זה – כשרואים שאין להם מה להשיב על דברי, ובמקום זה באים בטענות שאינם שייכים לגופו של ענין.

עוולדוגמא: טוענים על כך שמעולם לא בקרתי בארץ ישראל, או על היחס שלי ל"יום העצמאות"... וכיו"ב.

עזובכן: טענות אלו מוכיחות שהם בעצמם יודעים שדעתי היא הצודקת, וכיון שאין להם מה לענות על זה [ואינם רוצים לומר שאני צודק, שאז לא חידשו מאומה, וכפי שאמר רבי יוחנן: "אטו לא ידענא דשפיר קאמינא"], לכן מחפשים להיטפל לענינים צדדיים שאינם שייכים לגופו של ענין, ובלבד שיהי' משהו חדש ומעניין שיעורר שימת-לב כו'.

עחטו. וכיון שנכנסים לענין של "נצחנות", אזי אין לדבר סוף, ועד שכותבים דברי שקר:

עטכתבו בעיתונים, שכתבתי מכתב לחיילים, כביכול, שלא ישמעו לקול המפקדים, והוסיפו, שבגלל זה צריך לתבוע אותי למשפט צבאי!...

פובכן: בעצם לא הייתי צריך להשיב על דברי שטות כאלו, שלא היו ולא נבראו, והרי זה כמו במשפט בייליס, שהתביעה טענה שזו אכזריות ליקח דם של ילד ולהשתמש בו לאפיית מצות, ובאמת זוהי טענה צודקת... אלא שהמעשה לא הי' ולא נברא!

פאאלא כיון שדוקא שקר גדול ביותר יכול להתקבל, שהרי אף אחד לא יחשוב שיכולים לשקר עד כדי כך, מוכרחני למחות על זה ולהודיע שאין הדבר נכון! – ע"פ שו"ע אסור להרוס את המשמעת של הצבא, כך, שזהו דבר שאין לו יסוד!

פב238
וכשם שהי' מאורע הנ"ל מצד השמאל – הי' גם מאורע מצד הימין:

פגכיון שמנגנים בלהט "כי אלקים יושיע ציון" וכו' – כתבו, שזה סימן שעומדים כבר באתחלתא דגאולה, ומשיח כבר נמצא וכו'. ומביאים ראיות מכמה ספרים נגד זה.

פדולפלא שאין פוצה פה ומצפצף – בה בשעה שהנני מדבר ללא הרף נגד אלו שאומרים שנמצאים כבר באתחלתא דגאולה, ומביע את דעתי שנמצאים עדיין בחושך כפול ומכופל של הגלות, ואין צריך להביא ראי' מכמה ספרים, כיון שישנו פס"ד ברור ברמב"ם שסדר הדברים הוא שלכל לראש "יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות .. ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה'", ורק "אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל" אזי יודעים ש"הרי זה משיח בודאי".

פהובכן: כל זה יכול אמנם להיות תיכף ומיד – כשישראל עושין תשובה "ומיד הן נגאלין", אבל בינתיים נמצאים עדיין לפני מעמד ומצב זה!

פווכאמור, בעצם לא הייתי צריך להשיב על טענות אלו שאין להם יסוד, אבל אין ברירה, כי, כשלא משיבים על דברים שנכתבים, יהיו כאלו שיחשבו שאמת הדבר.

פז(כ"ק אדמו"ר שליט"א הוסיף:) כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר לי בנוגע לספרי תולדות ימי ישראל שנכתבו בתקופת המשכילים ע"י אנשים שאינם שומרי תומ"צ, שכפרו בניסים, וכתבו דברים שהם היפך המציאות וסילוף האמת,

פח[ולדוגמא: בנוגע לקריעת ים סוף – כתבו שאין זה ענין של נס כלל, אלא זוהי תופעה טבעית, שיש זמנים של גאות ושפל ("טאַיידס") בגובה מי הים, ומשה רבינו ידע לכוין את הזמן שמי ים סוף היו נמוכים, כדי שבנ"י יוכלו לעבור בהם, ואילו המצריים לא ידעו זאת. ומובן גודל השטות שבדבר – שהרי ידוע שחכמי מצרים היו החכמים הכי גדולים, ועד היום יש דברים שעדיין לא גילו כיצד הצליחו המצריים לעשותם,

פט239
וא"כ, לומר שרק משה רבינו ידע אודות זמני השפל בים סוף, ואילו חכמי מצרים לא ידעו זאת – הרי זה נס גדול יותר מקרי"ס!...],

צשכמה מגדולי ישראל בעת ההיא לא מצאו לנכון לשלול את הדברים, כיון שהיו סבורים שהכל יודעים שזה שקר גמור, ובודאי לא יתקבלו הדברים. אבל המציאות היא, שדבר שנכתב בספרים, נקבע בתודעתם של אנשים רבים שקוראים את הספרים.

צאטז. כ"ק אדמו"ר שליט"א התייחס גם לאלו ששואלים על דבריו שהמצב הבטחוני בארץ ישראל קשור באופן של "מדה כנגד מדה" עם הענין של "מיהו יהודי":

צביש מי ששואל: איך אפשר לומר שישנו ענין של "מדה כנגד מדה" – בה בשעה שרואים שאלו שהרגו שש מליון יהודים לא נענשו על זה?

צגובכן: מובן וגם פשוט, שלא בגלל שיש קושיא – יש להגיע למסקנא שאין ענין של מדה כנגד מדה!

צדוהגע עצמך: בנוגע לחינוך הילדים – בודאי אתה בעצמך אומר להם שעליהם להתנהג בדרך הצדק והיושר, להקפיד על "לא תרצח", "לא תגנוב", "לא תחמוד .. כל אשר לרעך", ומסביר להם, שאם לא יתנהגו כך, ח"ו, אזי יגמלו להם באותה מדה... ודוקא כשיתנהגו בדרך הצדק והיושר, אזי ייטב להם, כלשון הכתוב: "למען ייטב לך והארכת ימים", כאן בעולם הזה! (כ"ק אדמו"ר שליט"א הוסיף בבת-שחוק: על עולם הבא – הוא לא רוצה לדבר עמהם...).

צהוהרי כל ענין ישובו של עולם בנוי על העקרון של מדה כנגד מדה, ולולי זאת, נעשה מעמד ומצב ש"כל דאלים גבר". וכמו בנוגע למאורע של חטיפת האוירון: אם לא יענישו את החוטפים – מדוע לא יעשה כן כל מי שרוצה, כדי להראות שיש לו כו' וכו'.

צואלא מאי, יש לפלוני קושיא בנוגע למה שאירע לשש מליון יהודים – גם לי יש קושיא זו!

צזכל ספר איוב – למעלה מארבעים פרקים – בנוי על השאלה "השופט כל הארץ לא יעשה משפט"?!

צח240
וכבר משה רבינו שאל את הקב"ה: "מפני מה יש .. צדיק ורע לו .. רשע וטוב לו", ולאחריו שאל ירמי': "מדוע דרך רשעים צלחה", "שנתת גדולה לנבוכדנצר הרשע (שע"פ המתואר בגמרא הי' איש מושחת בכל הענינים, ועד שהאדם הכי גרוע הי' מכובד יותר ממנו) ותצליחהו להחריב ביתך".

צטואכן, שאלות קשות כאלו, צריך להקשות על הקב"ה! וכפי שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר (לא' שניסה להסביר את הסיבה להשמדות שהיו בדורנו), שלא תמיד צריך להצדיק את הקב"ה יותר מדי!...

קכ"ק אדמו"ר שליט"א סיים ענין זה באמרו, שבודאי חייב הקב"ה להביא כבר את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו. וכן הזכיר שמצינו בנבוכדנצר בשביל שהלך ג' פסיעות לכבוד השי"ת פסקו לו מלוכה על כל העולם ולזרעו אחריו עד ג' דורות, ואם הדברים אמורים בנוגע לגוי – בנוגע ליהודי, להבדיל, על אחת כמה וכמה, שהרי אפילו "פושעי ישראל מלאין מצוות כרימון", וכ"ש עתה, שאין כלל מציאות של "פושעי ישראל", כי אם תינוקות שנשבו.

קאיז. (וסיים בנוגע לנושא של "מיהו יהודי":)

קבהמצב עתה הוא, שענין זה נתון להחלטתם של שני אנשים שבחייהם הפרטיים הם אמנם דתיים, אבל כנראה שאין מה לבקש מהם כו', כיון שרואים בפועל שבכדי לא לוותר על ה"כסא" מוכנים הם להרוס את כל ענין היהדות!

קגולכאורה איך יתכן דבר זה?

קדאך מצינו עד"ז במדרשי חז"ל בנוגע לאדה"ר בחטא עה"ד: "מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בציווי אפי' שעה אחת כו'" (שהרי האיסור שלא לאכול מעץ הדעת הי' רק למשך שלש שעות – מהשעה התשיעית עד לכניסת השבת), וההסברה בזה, דכיון

קה241
שהי' זה ענין עיקרי ביותר, שבו הי' תלוי שיהיו לכולם חיים נצחיים כו', השקיע היצה"ר את כל כחו להכשילו כו'.

קוועד"ז בנדו"ד: כיון שהזכות לבטל גזירה נוראה זו היא זכות הכי גדולה – לא מניח להם היצה"ר לעשות זאת.

קזולכן יש לפנות בענין זה לראש הממשלה כו'.

קחיח. ובסיום הענין אמר:

קטע"פ המבואר ברס"ג, שאחד הרמזים דתקיעת שופר בר"ה הוא, להזכיר את עם ישראל את ה"קול שופר" דמ"ת (וה"ז ג"כ מפסוקי שופרות, ויתרה מזו – התחלת וראש ברכת שופרות: "אתה נגלית כו' ובקול שופר עליהם הופעת כו'"), ונקבל על עצמנו כו' "נעשה ונשמע" שבזה קבלו עליהם מצות ד',

קיואחד הענינים דמ"ת – שאז נעשה "המבדיל כו' בין ישראל לעמים" (שלכן הפס"ד שבאמרו "ובנו בחרת" יזכור מ"ת), זאת אומרת, שיהודי (באיזה מצב שהוא) הוא יהודי, ואוה"ע (וגם חסידי אוה"ע) ה"ה מהאוה"ע. ו"מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל", ומ"מ יהודי ה"ה יהודי ואוה"ע – אוה"ע.

קיאלכן הצעתי, שבימי ראש השנה הבעל"ט ידברו הרבנים בענין "הגזירה האיומה דמיהו יהודי", ואשר כל אחד שהיכולת בידו יפנה בבקשתו לראש הממשלה שם, שיבטלו הגזירה האיומה דמיהו יהודי, ויוחקק החוק דגיור ע"פ הלכה דוקא.

קיביט. (בסיום ההתוועדות ניגנו (עוה"פ) הניגון "כי אלקים יושיע ציון", ולאחרי ברכה אחרונה, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

קיגיש להכריז שהתיבות של ניגון הנ"ל אינם המצאה שלי... אלא הם תיבות שכתב דוד המלך בספר תהלים!

קידוע"פ דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שצריכים לדבר אודות הגאולה, ועי"ז ימשיכו את הגאולה – הנה כאשר ידברו אודות "כי אלקים יושיע

קיה242
ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה", אזי יפעלו ש"אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה", בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.

קיו[לאחרי תפלת מנחה התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן הניגון "פרזות תשב ירושלים"].

קיז______ l ______