Toras Menachem·Vol. 61 (5730·Part 4)·Sicha of Shabbos Parshas Nitzavim-Vayeilech 18 Elul 5730תורת מנחם·סא - שנת תש"ל - חלק רביעי·שיחת ש"פ תבוא·ח"י אלול·ה'תש"ל

א205
בס"ד. שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תש"ל.
בלתי מוגה

בא-ב. הביאור בפתגם שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם חסידים: ח"י אלול נותן חיות ב"אלול", וח"י אלול נותן חיות בעבודה ד"אני לדודי ודודי לי" (אף שלכאורה אני לדודי ודודי לי הוא רק פרט באלול), ושייכותו לפתגם ע"ד מעלת ח"י אלול להיותו יום הולדת "שני המאורות הגדולים", הבעש"ט, מייסד תורת החסידות הכללית, ורבינו הזקן, מייסד תורת חסידות חב"ד (אף שלכאורה חסידות חב"ד היא רק פרט בחסידות הכללית),

ג206
– בהקדים החידוש שבהתגלות הפרט (חסידות חב"ד) מן הכלל (חסידות הכללית), כמו בכללות התורה שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה מסיני, כיון שבסיני ניתנו הכללים, והחידוש של התלמיד ותיק (שזהו חיוב על כל איש ישראל לחדש בכל חלקי הפרד"ס שבתורה) הוא התגלות הפרט ע"י יגיעתו בכח עצמו,

דוביאור הפתגם שהבעש"ט הראה איך צריכים לעבוד את ה', שבזה מודגש איך שהענין נדרש ובא מלמעלה (מצד אמונה), ורבינו הזקן הראה איך יכולים לעבוד את ה', שבזה מודגשת יכולת האדם לפעול בכח עצמו (בהבנה והשגה),

הולכן, מצד חסידות הכללית נמשך באלול חיות כללי שבא מלמעלה מצד ענין האמונה, ומצד תורת חסידות חב"ד נמשך חיות בעבודה דאני לדודי ודודי לי, בכח עצמו, שעי"ז נמשך חיות חדש בכל עבודה פרטית מצד תוכנה הפרטי –

והוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ט ע' 250 ואילך; ע' 245 ואילך.

זג. ויש לקשר ענין זה (שהחידוש בתורת חסידות חב"ד הוא בענין הפרטים דוקא) עם דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר, שכשנולד רבינו הזקן, בח"י

ח207
אלול שנת קה"ת, הי' הבעש"ט בן מ"ז שנה, והתחיל לומר קאַפּיטל מ"ח שהתחלתו בפסוק "גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו" (כפי שכבר דובר פעם על זה, ועתה נדפסו הדברים):

טענינה של "עיר" ("עיר אלקינו") – שנעשית מכו"כ פרטים כפי שבאים באופן מסודר, שהרי עיר נבנית מכמה בתים פרטיים, וכל בית נבנה מכמה אבנים פרטיים שבאים באופן מסודר דוקא (ולא כמו גל של אבנים מפוזרות): אבן פלונית צריכה להיות "לראש פנה", ואבן פלונית צריכה להיות במקום שני וכו'. וע"ד שמצינו בירושלמי בנוגע לקרשי המשכן, שהקרשים שהיו בדרום היו צריכים להיות תמיד בדרום, והקרשים שהיו בצפון היו צריכים להיות תמיד בצפון כו', ועד"ז בנוגע לאבנים שבבתים, שלכל אבן יש מקום מיוחד כו'.

יוזהו גם החידוש של רבינו הזקן בתורת חסידות חב"ד – כי, עי"ז שתורת החסידות באה בהבנה והשגה בחב"ד, אזי מתבררים הפרטים כו', ובאופן שחודר בכחות הפנימיים עד שנעשה "יחוד נפלא כו'".

יאד. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

יבומובן שהכוונה בידיעת הענינים הנ"ל היא – ככל עניני התורה – שהידיעה לא תישאר בהבנה והשגה בלבד, אלא יומשך ה"בכן" במעשה בפועל, וכלשון חז"ל במשנתם: "המעשה הוא העיקר". ובפרט שעוד לפני הציווי אודות ענינים אלו, ניתנו כבר הכחות שיוכלו לקיים זאת, כמובן ממארז"ל שהקב"ה אומר "איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן".

יגובנוגע לפועל – שתהי' החיות באלול, והחיות ב"אני לדודי לי ודודי לי", ע"פ דרכם של שני המאורות הגדולים, שלאורם נסע ונלך להאיר את חושך הגלות, עד שנבוא לדרגא היותר עליונה בענין האור, ועד למקור האור – "מאור", כדיוק הלשון "שני המאורות הגדולים",

ידובאופן כזה תהי' עריכת חשבון הנפש על השנה שעברה וההכנה לשנה הבאה (כפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שמח"י אלול מתחילה כבר העבודה של השנה החדשה),

טו208
וכל זה – הן חשבון הנפש על השנה שעברה והן ההכנה לשנה הבאה – מתוך שמחה וטוב לבב,

טזושמחה פורצת גדר – שמבטלת את כל הגדרים, וכל הענינים המבלבלים ומונעים ומעכבים, כך, שזוכים לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, ונכנסים לשנה החדשה באופן ד"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", ועד ל"נחלה בלי מצרים", שזוהי "נחלת יעקב אביך" (שקשורה גם עם ענין השבת, כדאיתא בגמרא במסכת שבת),

יזועד לקיום היעוד "יעלה הפורץ לפנינו", זה משיח, שהוא מבני פרץ בן יהודה בן יעקב יצחק ואברהם, יבוא ויגאלנו – בחסד וברחמים, ומתוך שמחה וטוב לבב – ויוליכנו קוממיות לארצנו.

יח* * *

יטה. מאמר (כעין שיחה) ד"ה את הוי' האמרת וגו' (הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א).

כ* * *

כאו. בהמשך להמדובר במאמר אודות הפסוק "את ה' האמרת וגו'" (בקאַפּיטל כ"ו פסוק טו"ב (י"ז)֪) – נתעכב גם על פירוש רש"י בפסוק זה.

כבהביאור בפירוש רש"י על הפסוק "האמרת והאמירך", "אין להם עד מוכיח במקרא, ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה, הבדלתו לך מאלקי הנכר להיות לך לאלקים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה, ומצאתי להם עד, והוא לשון תפארת, כמו יתאמרו כל פועלי און",

כג– שאף ש"מצאתי להם עד .. לשון תפארת", מ"מ, "אין להם עד מוכיח" שיכריח לפרש כן בפסוק זה, שמצד תוכן הענין יש לפרשו "שהוא לשון הפרשה והבדלה", כי: פסוק זה בא בהמשך לפסוק "היום הזה ה' אלקיך מצוך גו'", שפירושו "בכל יום", ולכן מסתבר לומר שקאי על ענין ההפרשה וההבדלה של הקב"ה אצל בנ"י ושל בנ"י אצל הקב"ה,

כד209
שישנו תמיד (בכל יום), משא"כ ענין התפארת (וכן ענין הגדולה – כפירוש האבן עזרא, וענין האמירה – כפירוש ר' יהודה הלוי), שתלויים באופן הנהגת הקב"ה עם בנ"י והנהגת בנ"י עם הקב"ה.

כהורש"י מדייק: "הבדלתו לך מאלקי הנכר להיות לך לאלקים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה", כי, לגבי הקב"ה מתאים יותר לשון הבדלה (ששייך בדברים שהיו רק בסמיכות זל"ז, אבל לא מעורבים זב"ז), שהרי אפילו גוים יודעים שהוא מובדל לגמרי מכוכבים ומזלות, וקרו לי' אלקא דאלקייא, משא"כ לגבי בנ"י מתאים יותר לשון הפרשה (כמו הפרשת תרומה, שלפנ"ז היתה מעורבת בהטבל), כיון שלפנ"ז היו מעורבים בין שאר האומות, כמ"ש "לקחת לו גוי מקרב גוי" –

כו210
הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ט ע' 162 ואילך.

כז* * *

כחז. הביאור בלקוטי לוי"צ לאגה"ת פ"ד: "נקראו המלאכים בשם אלקים בכתוב, וכמ"ש כי ה' אלקיכם אלקי האלקים גו', הודו לאלקי האלקים גו', ויבואו בני האלקים להתייצב גו'", ש"הביא ג' פסוקים לנגד הג' בחי' מלאכים, שרפים חיות אופנים שבג' עולמות בריאה יצירה עשי', והתהוותם .. מג' בחי' אותיות, מחשבה בבריאה דיבור ביצירה מעשה בעשי'",

כט– שע"פ החילוק בהתהוות המלאכים מבחי' האותיות דמחשבה

ל211
דיבור ומעשה, שבאותיות הדיבור לא נמצאת בחי' המחשבה, ובאותיות המעשה חסרה גם בחי' הדיבור (שלכן בפסוק הב' נזכר שם אלקים רק ב"פ, ובפסוק הג' רק פעם אחת), מובן, שבחיות האלקי שבכל הנבראים שהיא משם אלקים לא נמצאת בחי' הוי', ועפ"ז ניתוסף ביאור במעלת נשמת האדם (גם לגבי המלאכים), שגם לאחרי ירידתה ע"י האותיות שבמאמר "נעשה אדם" כדי להתלבש בגוף, חיותה היא משם הוי' –

לאהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ט ע' 408 ואילך באידית, ובלה"ק בהוספות ללקו"ש חל"ט ע' 136 ואילך.

לב* * *

לגח. ישנם גם שאר הענינים שמדברים אודותם בכל התוועדות, בנוגע לבעיות שבארץ ישראל והבעיות שבחוץ לארץ.

לדאבל, כיון שיום הש"ק זה הוא יום הולדת של שני המאורות הגדולים, הבעש"ט ורבינו הזקן, שענינם הי' ריבוי גילוי אור מלמעלה למטה, שעי"ז מתבטל החושך בדרך ממילא,

לה– ובפרט שזהו גם כללות ענין השבת, ש"אין עצב בה", ו"כל מלאכתך עשוי'", והיינו, שאע"פ שיש בעולם כמה ענינים שצריכים להתתקן מצד בנ"י, וכמה ענינים שצריכים להתתקן מצד גוים [אף שמצד עצמם אינם מציאות כלל, ונבראו רק "בשביל ישראל שנקראו ראשית", כפי שמביא רש"י בהתחלת פירושו על התורה, כך, שזהו ענין המובן לבן חמש למקרא בפשוטו של מקרא], הנה כאשר יהודי נעמד במצב ש"כל מלאכתך עשוי'", נעשה כן בפועל, כך שאינו צריך לפעול מאומה בענין זה –

לוהנה ביום הש"ק זה ידברו רק דברים טובים – אודות הבעש"ט ורבינו הזקן, תורה שבכתב ותורה שבע"פ; ואילו כל הענינים שצריכים להתתקן, והחושך שצריך להתבטל – יהיו נעשים בדרך ממילא.

לזט. ישנו ענין נוסף ביום הש"ק זה – כדאיתא בספרים שמציינים הענינים השייכים ל"דבר יום ביומו", שח"י אלול הוא יום ההסתלקות של המהר"ל מפּראַג (כפי שניתן להבחין ולברר ע"פ החקוק ע"ג המצבה).

לח212
וע"פ הידוע גודל הענין דיום ההסתלקות, שאז עולה כל עמלו כו', ו"הימים האלה נזכרים ונעשים", שחוזר ונמשך בכל שנה – הרי גדול זכותו של יום זה להמשיך עזר וסיוע לכל אלו שיש להם חיות ולהט ("קאָכן זיך") בנוגע למהר"ל.

לטולהעיר גם מפתגם החסידים בנוגע למ"ש רבינו הזקן ב"דף השער" של ספר התניא: "מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים", ש"ספרים" קאי גם על המהר"ל,

מומסתברא מילתא, שהרי ב"שלשלת היחס .. מתולדות בית רבינו" מתחיל כ"ק מו"ח אדמו"ר מהמהר"ל מפּראַג, וכמבואר גם בזכרונותיו שמוצאו של רבינו הזקן הוא מהמהר"ל.

מא[ולהעיר גם מסיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר שבהיותו בפּראַג עלה לעליית הגג שבביהכנ"ס של המהר"ל כו', כפי שספרתי פעם מה ששמעו ממנו אודות מאורע זה].

מבוכיון שאצל המהר"ל הי' הסדר שכאשר הי' צורך בענין של נס אזי הי' ענין של נס, נס גלוי, נס למעלה מדרך הטבע (כידוע הסיפורים בזה) – הנה יה"ר שגם עכשיו יהי' ענין של נס, ונס גלוי למעלה מדרך הטבע, ובלשון הכתוב: "חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" (שזהו מהדברים ש"צריכין חיזוק"), והיינו, שאע"פ שעד עכשיו לא הועיל כו', הנה עז"נ "קוה אל ה'", ואז בודאי יעשה הקב"ה נסים גלויים, ויבטלו כל הענינים המבלבלים כו'.

מג*

מד213
י. ה"יינה של תורה" שבפירוש רש"י,

מה– השייכות של "את ה' האמרת גו' וה' האמירך גו'" ל"אני לדודי ודודי לי";

מושייכותו למזמור "לדוד ה' אורי" (שאמירתו (ב"פ) בכל ימי חודש אלול מורה שזהו ענינו של החודש) מצד ג' הענינים שבהם מתבטא סדר ואופן התשובה דחודש אלול: (א) ידיעה והכרה ש"הוי' אורי (לראות את האמת) וישעי (להתגבר על היצר) .. הוי' (הב', לאחרי שיחטא וישוב, שאז ניתוסף העילוי דתשובה) מעוז חיי" – בדוגמת

מז214
כללות ההתקשרות של בנ"י עם הקב"ה והקב"ה עם בנ"י באופן ש"אין להם עד", (ב) התעוררות הרצון ד"אחת שאלתי גו'" – בדוגמת ביטוי ההתקשרות דבנ"י והקב"ה "להיות לך לאלקים" ו"להיות לו לעם סגולה", (ג) המשכת הכלל ד"אחת שאלתי" בהפרטים ד"לחזות בנועם הוי' ולבקר בהיכלו וגו'"68 – בדוגמת "ללכת בדרכיו ולשמור כל מצוותיו וגו'";

מחוהרמז בפירוש רש"י: "לשון הפרשה והבדלה" הוא בדוגמת "הוי' אורי וישעי" ששולל השייכות לעניני רע, ו"לשון תפארת70 כמו יתאמרו כל פועלי און" הוא בדוגמת מעלת התשובה –

מטהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ט הנ"ל (ס"ו) ס"ע 169 ואילך.

נ______ l ______