Toras Menachem·Vol. 63 (5731·Part 2)·Shabbos Parshas Vayakhel-Pekudei·Parshas Parah·Shabbos Mevarchim Nissan 5731תורת מנחם·סג - שנת תשל"א - חלק שני·ש"פ ויקהל-פקודי·פ' פרה·מבה"ח ניסן·ה'תשל"א

א348
בס"ד. ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשל"א
(הנחה בלתי מוגה)

גחוקת התורה גו' ויקחו אליך פרה אדומה תמימה גו'. ואיתא במדרש יהי לבי תמים בחוקיך, זה חוקת הפסח וחוקת פרה אדומה, למה ששניהן דומים זה לזה, בזה נאמר זאת חוקת הפסח, ובזה נאמר1 זאת חוקת התורה, ואי אתה יודע איזו חוקה גדולה מזו, משל לשתי מטרונות דומות שהיו מהלכות שתיהן כאחת, נראות שוות, מי גדולה מזו, אותה שחברתה מלווה אותה עד ביתה והולכת אחרי', כך בפסח נאמר בו חוקה, ובפרה נאמר בה חוקה, ומי גדולה, הפרה, שאוכלי פסח צריכין לה, שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת. ובמ"א איתא פרה זו מצרים, דכתיב עגלה יפה פי' מצרים, אדומה זו בבל כו', תמימה זו מדי וכו'. ולכאורה לפי זה הרי חוקת הפסח היא למעלה מחוקת הפרה, כי פרה זו מצרים, משא"כ פסח היא הגאולה ממצרים, ופסח הוי' על הפתח. וכן בכללות יותר, שד' הענינים שבפרה רומזים על ד' הגלויות, משא"כ פסח הו"ע הגאולה. גם צריך להבין במשל המטרונות הנ"ל שמשמעותו שפרה קודמת לפסח, דלכאורה, הרי פרשת חוקת הפסח נאמרה בר"ח ניסן, ושריפת הפרה היתה בשני בניסן. ועוד, דא"כ מדוע קורין פ' פרה לפני פ' החודש, והרי בכל עניני קדושה ישנו הכלל דמעלין בקודש, ואם פרה גדולה מפסח, מדוע קורין פ' החודש אחרי פ' פרה.

הכל זה בהקדם המבואר בלקו"ת פ' חוקת, דצריך להבין מפני מה תקנו שיקראו פרשת פרה קודם הפסח, כדי שיטהרו כל ישראל לעשות הפסח בטהרה, ולמה לא תקנו זה גם קודם שאר הרגלים, שיש שם ג"כ קרבנות. ויש להוסיף בדיוק זה, ע"פ הידוע

ו349
ששבועות הוא למעלה מפסח, וסוכות הוא ג"כ למעלה מפסח, וא"כ למה תקנו ענין זה בפסח דוקא.

חהוא, בהקדם הצד השוה דחוקת הפרה וחוקת הפסח (שנראות שוות). דהנה, פרה אדומה מורה על כללות עבודת האדם בזמן הגלות (כנ"ל שהפרה רומזת לד' גלויות), שבהיותו בגלות וחושך העולם, צריך האדם לפעול ענין של יציאה מן הגלות. אך יציאה זו אפשר שתהי' באופן של אתכפיא בלבד, שהרע הוא עדיין בתוקפו, וע"י עבודתו דוחה אותו. וכמו שהי' ביצי"מ, דכתיב כי ברח העם, ומבואר בתניא שענין הבריחה הוא לפי שהרע שבנפשותם הי' עדיין בתוקפו כו'. וזהו ענין הפרה, שהיא מדריגה פחותה, וכדאיתא בזהר דפרה קבילת משמאלא, והיינו, שנוסף לזה שגם פני שור שבמרכבה הוא מהשמאל (ולא כמו פני ארי' שהוא אל הימין16), הרי הפרה היא פחותה אפילו מפני שור, שמקבלת ממנו כו'. ובנפש האדם הרי זה מורה שהאדם נופל במדריגתו כ"כ, שלא זו בלבד שהוא משוקע בתאוות העולם, אלא עוד זאת שהוא מקבל מהם. ולכן צ"ל ענין שריפת הפרה, היינו היציאה מתאוות העולם כו'.

ישריפת הפרה הו"ע סור מרע בלבד, ואין זה מספיק, אלא צ"ל גם העבודה בקו דעשה טוב. וכמבואר במ"א בענין עשיית דירה לו ית' בתחתונים, שזהו כמשל מלך בו"ד שרוצים לעשות לו דירה נאה, שצריכים לפנות ההיכל מכל לכלוך וטינוף ואח"כ לסדר שם כלים נאים כו', וענינו בנמשל, שלאחרי הענין דסור מרע שהוא דוגמת ניקוי ההיכל, צ"ל הענין דעשה טוב כו', שענינו המשכה הכי נעלית, כידוע שרמ"ח מ"ע אינון רמ"ח אברין דמלכא, וכמארז"ל ע"פ ועשיתם אתם, מעלה אני עליכם כאילו עשאוני. וזהו מ"ש בפרה אדומה ונתן עליו מים חיים אל כלי, שזהו"ע ההמשכה מהחכמה (מעין מים חיים) לבינה (כלי), שהמשכה זו היא ע"י הארת אור עליון עוד יותר, כידוע שדוקא ע"י המשכת אור עליון יותר יכול להיות יחוד חו"ב.

יבבכללות ענין הגלות, שלא מספיק היציאה מהגלות (סור מרע), אלא תכליתו הוא העלי' שנעשית על ידו, ועד לענין גילוי השכינה (עשה טוב), שהרי ענין הגלות הוא גם גלות השכינה, וכמ"ש ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, וכתיב עמו אנכי בצרה, וכמארז"ל גלו לאדום שכינה עמהם, ולכן צ"ל גאולת השכינה מן הגלות, וכמאמר והוצאתי אתכם נקוב והוּצאתי אִתכם, ועד שעי"ז באים אח"כ לגילוי נעלה יותר, כמ"ש ולילה כיום יאיר, שלעתיד לבוא תתגלה מעלת הגלות שנמשל ללילה.

ידגם ענין הפסח, שבכללותו הו"ע עשה טוב (קיום מצוה), אבל ביחד עם זה יש בו גם ענין של סור מרע, כנ"ל בפירוש מ"ש ביצי"מ כי ברח העם, שהרע שבנפשותם הי' בתוקפו והיו צריכים לברוח מהרע.

טזשאמרו במדרש אי אתה יודע איזו חוקה גדולה מזו, שזהו בגלל הצד השוה שביניהם. וכמובן גם מענינם בספירות, שפסח ענינו ספירת המלכות, ופרה ענינה ספירת הבינה, והרי בכללות שוין מלכות ובינה במעלתם, ושניהם רומזים על התשובה כו'. וכמובן גם מזה ששניהם נרמזים באות ה' דשם הוי' (בינה – ה' ראשונה, ומלכות – ה' אחרונה), וע"פ המבואר בשער היחוד והאמונה שצורת האותיות מורה על אופן ההמשכה, מובן שזה שצורתן שוה ה"ז משום שתוכנם שייך זל"ז, וכן מפורש באגה"ק שאותיות ה' עילאה וה' תתאה שייכים זל"ז.

יחנוסף על הצד השוה בין חוקת הפרה לחוקת הפסח, יש גם חילוק ביניהם. והענין בזה, דהנה, ענין פרה אדומה רומז לעבודת התשובה כפי שהיא באופן נעלה ביותר, בדרך דילוג, ועד לדרגת התשובה דראב"ד [שאין זה הסדר הרגיל (כמבואר בתניא) בתשובה גופא, שיש בה סדר והדרגה מלמטה למעלה, וכמבואר באגה"ת דעיקר מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד, ואח"כ יש

יט351
תשובה תתאה, ועד לתשובה עילאה כו']. ועבודה זו היא באופן דוהוציא אותה אל מחוץ למחנה גו' ושרף את הפרה, שהו"ע עבודת הרצוא, וכמ"ש בזהר על הפסוק הוציאוה ותשרף, בשלהובי טיהרא בגלותא, דהיינו, שמחמת שהוציאוה בגלותא כו', תגדל בחי' הצמאון והאהבה בחילא יתיר דבחי' תשובה, וזהו ותשרף, היינו רשפי אש האהבה (דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא). משא"כ ענין הפסח הוא בסדר והדרגה, בתחילה אתכפיא, כי ברח העם, ורק אח"כ עולים למעלה מזה כו'. והיינו, שבתשובה גופא הנה פסח הו"ע תשובה תתאה, ביטול היש, ופרה הו"ע תשובה עילאה, אתהפכא. אבל בכללות יותר, הנה פסח הו"ע עבודת הצדיקים, ופרה הו"ע עבודת התשובה. ולכן המסקנא היא שהפרה גדולה, כמעלת בעלי תשובה על הצדיקים, דבמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם, וכמ"ש הרמב"ם בהל' תשובה במעלת הבעל תשובה על הצדיק, שעליו דוקא נאמר טרם יקראו ואני אענה גו'.

כאזאת חוקת התורה וגו', שחוקת הפרה הו"ע התשובה שיש בה מעלה נפלאה כו', ועז"נ ויקחו אליך דוקא, שהלקיחה היא למשה, כי הכח לעבודה גדולה זו הוא ע"י משה, גואל ראשון הוא גואל אחרון, שבכחו לפעול בישראל ענין התשובה, באופן שתביא את הגאולה, שאז יהי' העילוי הכי נעלה, למעלה יותר מכמו שהי' בהתחלת הבריאה שעולם על מילואו נברא, וכידוע בענין תולדות מלא, שמ"ש לעת"ל אלה תולדות פרץ הוא למעלה יותר מאלה תולדות השמים והארץ שבתחלת הבריאה, כי, זה גופא שבינתיים הי' ענין של חסרון, הנה ירידה זו היא לצורך העלי', שזוהי העלי' שנעשית ע"י התשובה שבינתיים.

כגתהי' לנו – הענין דהוציאוה ותשרף, שדוקא בחוץ, בזמן הגלות, מתגלה שלהבת האהבה לאלקות שבלב כל אחד מישראל, כמאמר רבינו הזקן על הפסוק שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד, אַז אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אָפּגעריסן ח"ו פון אלקות, שזהו ענין התשובה שהבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין.

כד______ l ______