Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א104
בס"ד. ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"ב
(הנחה בלתי מוגה)
בס"ד. ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"ב
(הנחה בלתי מוגה)
באלה
גמסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים וגו', וידוע הדיוק בזה (בלקו"ת ובדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז), דצריך להבין לשון אלה מסעי שהוא לשון רבים, וכתיב אשר יצאו מארץ מצרים, והרי מארץ מצרים הוא רק יציאה ונסיעה ראשונה שנסעו מרעמסס לסוכות, ואעפ"כ נאמר אלה מסעי (לשון רבים) גו' אשר יצאו מארץ מצרים, שמשמעות הכתוב הוא שכל מ"ב המסעות נק' הכל יצי"מ. גם צריך להבין מ"ש אשר יצאו מארץ מצרים ביד משה ואהרן, דלכאורה, הרי היציאה ממצרים היתה באופן שהוי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן גו' ולילה בעמוד אש גו', ולפי העלות הענן גו' יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן הענן שם יחנו גו', וכן ע"י הארון שהי' נוסע לפניהם, ומהו הענין שיצאו ממצרים ביד משה ואהרן דוקא. גם צריך להבין מ"ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, הרי מסתמא משה כתבם ככל התורה אשר הקב"ה אומר ומשה כותב (עד תומם), ולמה הוצרך הכתוב להדגיש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם. וגם צריך להבין מה שבתחלה נאמר מוצאיהם למסעיהם, ואח"כ נאמר ואלה מסעיהם למוצאיהם.
דב) ויובן
הבהקדים כללות ענין מ"ב המסעות שנכללים ביצי"מ, שזהו לפי שהכוונה והתכלית דיציאת מצרים (לצאת מבחי' מיצר וגבול) היתה כדי לבוא לארץ ישראל, ארץ טובה ורחבה, באופן של גאולה נצחית שאין אחרי' גלות, כפי שהיתה צריכה להיות הכניסה לארץ אילו זכו. ומזה מובן, שכל זמן שעדיין לא היתה הכניסה לארץ באופן של גאולה שאין אחרי' גלות (כיון שלא זכו כו', ומפני חטאינו גלינו מארצנו וכו') – שענין זה יהי' רק בביאת משיח צדקנו, שאז יקויים גם
ו105
מ"ש ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך, כאשר נשבע לתת לך ארץ קיני וקניזי וקדמוני (נוסף על ארץ שבעה עממין), ואז יתוספו עוד שלש ערי מקלט (נוסף על שש ערי מקלט שהיו עד אז) – נמצאים עדיין באמצע ענין המסעות שעל ידם יוצאים מארץ מצרים לבוא אל ארץ טובה ורחבה.
מ"ש ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך, כאשר נשבע לתת לך ארץ קיני וקניזי וקדמוני (נוסף על ארץ שבעה עממין), ואז יתוספו עוד שלש ערי מקלט (נוסף על שש ערי מקלט שהיו עד אז) – נמצאים עדיין באמצע ענין המסעות שעל ידם יוצאים מארץ מצרים לבוא אל ארץ טובה ורחבה.
זומזה
חמובן, שענין המסעות ישנו גם עתה, כמו כללות הענין דיצי"מ, שעל זה אמרו רז"ל בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ויתירה מזה, שהענין דיצי"מ צ"ל בכל יום ויום, כמבואר בתניא, וכיון שכל מ"ב המסעות נק' הכל אשר יצאו מארץ מצרים, הרי מובן, שבכל יום ישנם כל מ"ב המסעות. והיינו, שנוסף על תורת הבעש"ט שבמשך ימי חייו של כל אחד מישראל ישנם מ"ב מסעות, החל מזמן לידתו שזהו ע"ד היציאה מארץ מצרים, ועד שבא לארץ העליונה כו', הנה בפרטיות יותר ישנם מ"ב המסעות בעבודתו בכל יום, וכמובן גם מזה שבכל יום נעשה האדם ברי' חדשה (כמובא גם בשו"ע רבינו הזקן בביאור הטעם לנט"י שחרית), ולכן, כל עניני המסעות שישנם במשך כל ימי חייו ישנם בפרטי פרטיות בכל יום.
טוהענין
יבזה, דהנה, כללות הענין דיצי"מ (שכולל כל מ"ב המסעות) שהו"ע הגאולה נעשה ע"י עסק התורה ומצוותי', שהרי בנוגע ללימוד התורה אמרו רז"ל אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, ועד"ז בנוגע לקיום המצוות, וכמבואר בתניא16 שהענין דיצי"מ שבכל יום הו"ע יציאת נפש האלקית ממאסר הגוף כו' [ולהעיר גם מפתגם בעל הגאולה די"ב תמוז שענין הגלות הוא רק בנוגע לגוף, אבל לא בנוגע לנשמה כו'], ליכלל ביחוד אור א"ס ב"ה ע"י עסק התורה והמצוות בכלל, ובפרט בקבלת מלכות שמים בק"ש, שבה מקבל וממשיך עליו יחודו ית' בפירוש באמרו ה' אלקינו ה' אחד, וכפי שמסיים שלכן תקנו פ' יצי"מ בשעת ק"ש דוקא, מפני שהן דבר אחד ממש. ובכללות יותר שייך הענין
יא106
דיצי"מ לפרשה ראשונה דק"ש, שבה נאמר ואהבת גו' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, שהו"ע קיום התומ"צ בשלימות, באופן שעושין רצונו של מקום (משא"כ בפ' שני' שבה לא נאמר בכל מאדכם, וכתורת המגיד שלכן נקרא עדיין אין עושין רצונו של מקום, ועד שנזכרו בה ענינים ששייכים לגלות בגלל העדר קיום התומ"צ כו', כמ"ש השמרו לכם וגו'). וזהו מה שבפרשה ראשונה דק"ש (מואהבת עד ובשעריך) יש מ"ב תיבות, כנגד מ"ב המסעות (שצ"ל בכל יום), שהם בחי' רצוא ממטה למעלה (ואח"כ ויחנו, בחי' שוב, שזהו"ע שמו"ע שאומרים ברוך אתה הוי', שיוברך ויומשך להיות בבחי' גילוי כו').
דיצי"מ לפרשה ראשונה דק"ש, שבה נאמר ואהבת גו' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, שהו"ע קיום התומ"צ בשלימות, באופן שעושין רצונו של מקום (משא"כ בפ' שני' שבה לא נאמר בכל מאדכם, וכתורת המגיד שלכן נקרא עדיין אין עושין רצונו של מקום, ועד שנזכרו בה ענינים ששייכים לגלות בגלל העדר קיום התומ"צ כו', כמ"ש השמרו לכם וגו'). וזהו מה שבפרשה ראשונה דק"ש (מואהבת עד ובשעריך) יש מ"ב תיבות, כנגד מ"ב המסעות (שצ"ל בכל יום), שהם בחי' רצוא ממטה למעלה (ואח"כ ויחנו, בחי' שוב, שזהו"ע שמו"ע שאומרים ברוך אתה הוי', שיוברך ויומשך להיות בבחי' גילוי כו').
יבג) ועוד
יגענין במסעות, שלאחרי הנסיעה הראשונה שנסעו מרעמסס לסוכות היו רוב המסעות באופן שהלכו במדבר דוקא (ואילו המסעות שלפנ"ז היו רק הכנה לעיקר ענין המסעות שהי' במדבר דוקא), וכמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך גו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, שלא ישב אדם שם, ועד שזהו מקום של נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים. וענין הליכתם ממסע למסע במדבר [שהרי אע"פ שלא היו יכולים ליכנס לארץ ישראל בגלל גזירת המרגלים, עדיין היו יכולים להשאר במקום ישוב, או אפילו במדבר, אבל במקום אחד, וכמו שישבו בקדש ימים רבים, י"ט שנה (מתוך ל"ח שנה), ולא באופן שהיו הולכים ומטורפים, כמ"ש ויניעם במדבר], הי' בכדי להכניע את המדבר הגדול והנורא, שהוא מקור הקליפות כו', ועי"ז שבנ"י נסעו בו יחד עם הארון, כמ"ש ויהי בנסוע הארון וגו', שהו"ע התורה (אין בארון רק שני לוחות האבנים גו'), הכניעו את הקליפות כו', ועד שפעלו להפוך את המקום שלא ישב אדם שם, שגם הוא יהי' ראוי לדירת אדם, כתפארת אדם לשבת בית, שזהו ע"י התורה שנקראת אדם, כמ"ש זאת התורה אדם.
יד107
ומעשה
ומעשה
טואבות הוא סימן ופעולה לבנים עד סוף כל הדורות, שעי"ז יוכל כל אחד מישראל לעבוד את ה' ולהכניע גופו כו', והיינו, שאף שמצד עצמו הוא באופן שעיר פרא אדם יולד, ויש בו נפש הבהמית שרוח הבהמה היא היורדת למטה, הנה על זה היא עבודת האדם [כמבואר בתו"א פ' משפטים שעבודה הוא מלשון עיבוד עורות, שהיא עבודה קשה שדורשת יגיעה כו'], ובשביל זה יש צורך בהקדמת ענין הקבלת עול, כהאי תורא דיהבין עלי' עול בקדמיתא כו' (כלשון הזהר המובא בתניא), להפוך את טבעו ולפעול על נפשו הבהמית הענין דואהבת גו' בכל לבבך24, בשני יצריך, שזהו"ע התהפכות כל ז' המדות (כפי שכל מדה כלולה מששה, שאז הם במספר מ"ב) שיהיו בביטול לאלקות. וכן בנוגע לרמ"ח אבריו, שהיד המחלקת צדקה תהי' מרכבה לספירת החסד וכו'. ועד שע"י העסק בעניני העולם כמו אכילה ושתי', ועסק הפרנסה באופן דנשאת ונתת באמונה, פועל בירור (לא רק בעצמו, אלא גם) בכללות העולם, שנהפך ממדבר למקום הראוי לדירת אדם כו', כנ"ל.
טזד) אמנם
יזכל זה נעשה ע"י הנתינת כח מלמעלה, שזהו מ"ש אשר יצאו גו' ביד משה ואהרן, כידוע שמשה הוא שושבינא דמלכא, שפועל ההמשכה מלמעלה למטה, שזהו הסיוע מלמעלה שיוכלו לצאת ממצרים, ואהרן הוא שושבינא דמטרוניתא48, שפועל ההעלאה מלמטה למעלה (כידוע בענין לכה דודי לקראת כלה, ליתן לה כח לעלות כו'), שזהו הסיוע מלמעלה שיוכלו לבוא לארץ טובה ורחבה. וענינם בעבודה, שמשה הו"ע התורה, כמ"ש זכרו תורת משה עבדי, לפי שמסר נפשו עלי' נקראת על שמו, שהיא באופן של המשכה מלמעלה למטה, שזהו ענינה של התורה ע"י ההוראות שבה כו'. ואהרן, שעבודתו היתה בענין הקרבנות והדלקת המנורה עד שתהא שלהבת עולה מאלי', שזהו אופן
יח108
העבודה דהעלאה מלמטה למעלה, הו"ע התפלה, דכהני בחשאי כו', שענינה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. וע"י שני ענינים אלו נעשה כללות ענין המסעות באופן דויסעו ויחנו, שהנסיעה היא העלאה מלמטה למעלה, והחני' היא ההמשכה מלמעלה למטה.
העבודה דהעלאה מלמטה למעלה, הו"ע התפלה, דכהני בחשאי כו', שענינה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. וע"י שני ענינים אלו נעשה כללות ענין המסעות באופן דויסעו ויחנו, שהנסיעה היא העלאה מלמטה למעלה, והחני' היא ההמשכה מלמעלה למטה.
יטוכדי
כשענין זה יהי' בתוקף בל ישונה, מבלי להתפעל משינויי הזמן כו', הנה עז"נ ויכתוב משה גו', שזהו כמשל כתיבת שכל וחכמה באותיות הכתב, שהוא ירידת החכמה במעשה דאותיות הכתב, ובזה נכלל גם ענין החתימה, שהוא הקיום על כל דבר שיחייב עצמו שכאשר יחתם שוב אין לשנות (וכפשטות הענין דתורה שבכתב שאי אפשר לשנות בה אפילו אות כו').
כאועז"נ
כבויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, מוצאיהם הוא מלשון מקור, כמו מוצא מים, וקאי על מקור נש"י, ומשם המשיך משה הארה כדי להיות להם כח לעלות ממטה למעלה, שזהו למסעיהם, שהיא הנסיעה וההעלאה שמלמטה למעלה. ועי"ז נעשה אח"כ ואלה מסעיהם למוצאיהם, שזוהי העלי' עד לבחי' מוצאיהם כו'.
כגה) ויש
כדלהוסיף ולבאר הענין דאלה מסעי בשייכות לזמן דבין המצרים. דהנה, בענין אלה מסעי גו' הובא בפירוש רש"י משל למלך שהי' בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות כו' כאן חששת את ראשך וכו'. והענין בזה, שענין החולי קשור עם כללות הענין דמפני חטאינו גלינו מארצנו, שחטא הוא מלשון חסרון, החל מהחסרון בדקות, שחסר אצלו שער הנו"ן, שעי"ז נעשה חולה בגימטריא מ"ט, ומזה נשתלשל ענין החולי כפשוטו, החל מחולה שאין בו סכנה, ועד לחולה שיש בו סכנה רח"ל. אך אין זה בסתירה לתורת הבעש"ט הנ"ל (ס"ב) שענין מ"ב המסעות (שביניהם יש
כה109
ענינים בלתי רצויים) ישנו בעבודת כל אחד מישראל, כי, ענין המסעות כפי שהוא בתורה הוא באופן רצוי [וכמובא שם18 לדוגמא בנוגע למסע דקברות התאוה, ששם קברו את העם המתאוים, שענינו בקדושה הוא מדריגה נעלית שבה לא שייך ענין התאוה], ורק מצד ענין הבחירה יש אפשרות שיבוא מזה ענין ששייך ללעו"ז כו' (כי את זה לעומת זה עשה האלקים), אך עז"נ ובחרת בחיים, שכולל לשון ציווי וגם לשון הבטחה, ולכן ברור הדבר שתהי' בחירתו של כל אחד מישראל בענין המסעות כפי שהוא בקדושה, באופן שעל פי הוי' יסעו ועל פי הוי' יחנו. ועד שבכחם של בנ"י להפוך את המסעות שהיו באופן בלתי רצוי, שזהו ענין הקשור עם בחי' אלה דלעו"ז, שעז"נ על אלה אני בוכי', שזהו מצד החסרון בענין דאלה בקדושה, כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה – אלה תולדות השמים והארץ, והיינו, שמצד החסרון בענין ההתבוננות רואים רק את עניני העולם, לשון העלם, ולא רואים מי ברא אלה, ועל זה היא הבכי' כו' דזמן הגלות. אך ע"י בכי' זו, שמצטער על זה ביותר עד לבכי' כפשוטה, נעשה התיקון באופן שדוקא מצד ההעלם וההסתר של הגלות נעשה הצמאון והתשוקה לאלקות כו', ועד שמהפכים את הבכי' על הגלות לבכי' של שמחה (ע"ד מ"ש בזהר אודות ר"ע שזלגו עיניו דמעות מסודות התורה שבשיר השירים), כפי שיהי' בגאולה האמיתית והשלימה, כמ"ש בבכי יבואו.
ענינים בלתי רצויים) ישנו בעבודת כל אחד מישראל, כי, ענין המסעות כפי שהוא בתורה הוא באופן רצוי [וכמובא שם18 לדוגמא בנוגע למסע דקברות התאוה, ששם קברו את העם המתאוים, שענינו בקדושה הוא מדריגה נעלית שבה לא שייך ענין התאוה], ורק מצד ענין הבחירה יש אפשרות שיבוא מזה ענין ששייך ללעו"ז כו' (כי את זה לעומת זה עשה האלקים), אך עז"נ ובחרת בחיים, שכולל לשון ציווי וגם לשון הבטחה, ולכן ברור הדבר שתהי' בחירתו של כל אחד מישראל בענין המסעות כפי שהוא בקדושה, באופן שעל פי הוי' יסעו ועל פי הוי' יחנו. ועד שבכחם של בנ"י להפוך את המסעות שהיו באופן בלתי רצוי, שזהו ענין הקשור עם בחי' אלה דלעו"ז, שעז"נ על אלה אני בוכי', שזהו מצד החסרון בענין דאלה בקדושה, כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה – אלה תולדות השמים והארץ, והיינו, שמצד החסרון בענין ההתבוננות רואים רק את עניני העולם, לשון העלם, ולא רואים מי ברא אלה, ועל זה היא הבכי' כו' דזמן הגלות. אך ע"י בכי' זו, שמצטער על זה ביותר עד לבכי' כפשוטה, נעשה התיקון באופן שדוקא מצד ההעלם וההסתר של הגלות נעשה הצמאון והתשוקה לאלקות כו', ועד שמהפכים את הבכי' על הגלות לבכי' של שמחה (ע"ד מ"ש בזהר אודות ר"ע שזלגו עיניו דמעות מסודות התורה שבשיר השירים), כפי שיהי' בגאולה האמיתית והשלימה, כמ"ש בבכי יבואו.
כוו) וזהו
כזאלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים, שכל מ"ב המסעות נק' הכל אשר יצאו מארץ מצרים, והיינו עד חנייתם בירדן יריחו, שיריחו הוא בחי' ריח, שזוהי הבחי' שתתגלה לעתיד לבוא, כמ"ש במשיח והריחו ביראת הוי', דמורח ודאין. ולאח"ז
כח110
נעשית הכניסה לארץ וחלוקת הארץ, לאלה תחלק הארץ, ארץ כנען לגבולותי', ועד שירחיב הוי' אלקיך את גבולך, ארץ קיני קניזי וקדמוני11, בביאת משיח צדקנו, שאז יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ושמחת עולם על ראשם.
נעשית הכניסה לארץ וחלוקת הארץ, לאלה תחלק הארץ, ארץ כנען לגבולותי', ועד שירחיב הוי' אלקיך את גבולך, ארץ קיני קניזי וקדמוני11, בביאת משיח צדקנו, שאז יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ושמחת עולם על ראשם.
כט______ l ______