Toras Menachem·Vol. 70 (5733·Part 1)·13 Tishrei (Hilula of the Rebbe Maharash)·Eve of Sukkos 5733תורת מנחם·ע - שנת תשל"ג - חלק ראשון·י"ג תשרי (הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע)·אור לערב חג הסוכות·ה'תשל"ג

א72
בס"ד. י"ג תשרי (הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע),
אור לערב חג הסוכות, ה'תשל"ג

ב(הנחה בלתי מוגה)

דתשבו שבעת ימים גו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, ולפנ"ז מוסיף כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. וידוע הדיוק בזה, דתחילה נאמר בסוכות, שזהו ענין ארעי, ועד שתנאי עיקרי בסוכה שתהי' בנין ארעי, ומיד לאח"ז נאמר תשבו, אין ישיבה אלא לשון עכבה, ועוד זאת, שהישיבה היא באופן של שבעת ימים, שמורה על ענין הקביעות, שהרי שבעת ימים כולל כל זמן הבריאה כפי שנחלקת לשבעה ימים, ששת ימי בראשית, ביחד עם יום השביעי שבו הי' סיום וחותם כל הבריאה, ועד"ז בכל שבוע ושבוע, כמבואר בכ"מ שלכן נקרא כל יום ראשון בשבוע בשם יום ראשון, כיון שכל שית אלפי שנין דהוי עלמא נחלקים לשבעה ימים, ולאח"ז מתחיל מחדש שבעת ימים. ואעפ"כ, המצוה היא שבסוכות (ענין של עראי) יהי' ענין הישיבה (תשבו) באופן דשבעת ימים. גם ידוע דיוק נוסף, דהנה, הענין דבסוכות ברוחניות מורה על ענין של מקיף, וכן הוא כפשוטו, שהסוכה מקיפה את האדם היושב בסוכה, וגם זה תנאי עיקרי בסוכה שצ"ל עכ"פ ראשו ורובו בתוך הסוכה. ואעפ"כ נאמר לאח"ז למען ידעו (דורותיכם), והרי ענין הידיעה הוא ענין פנימי, שידע הדבר כו', ועד שבפרטי הענינים דחב"ד (שבהם מתחלק השכל) גופא, הנה הענין הכי פנימי בשכל עצמו הוא (כשנמשך מחכמה ובינה ב)ענין הדעת, שנעשה באופן של ידיעה (ידעו). ועאכו"כ ע"פ ביאור רבינו הזקן בתניא, שענין הדעת הוא באופן שיתקע מחשבתו

ה73
בחוזק, שזה מורה שבענין הפנימיות גופא ה"ז באופן של חוזק ובאופן של קיימא (כמבואר בכ"מ בענין הידיעה, וכמובן גם בפשטות). וכן הוא בענין דבסוכות תשבו, שצ"ל באופן של ידיעה, למען ידעו גו'. ובפרט ע"פ הדין שהענין דלמען ידעו דורותיכם גו' הוא חלק ממצות סוכה, והיינו, שאין זה כמו ברוב המצוות שהכוונה והידיעה היא ענין נוסף על עצם קיום המצוה, אלא באופן שלמען ידעו דורותיכם הוא חלק מקיום מצות סוכה (ועד"ז בענין שעבוד הלב והמוח שבתפילין), כמובן גם מלשון רבינו הזקן בשו"ע שלו. ומכל זה מובן שהענין דלמען ידעו גו' שבמצות סוכה הוא באופן שבפנימיות גופא ניתוסף שיהי' בחוזק ובפנימיות דפנימיות. ועפ"ז צריך להבין, מהו הקשר דלמען ידעו גו' עם התחלת ועיקר הענין, שצ"ל דוקא באופן דבסוכות, שהו"ע המקיף. ולהעיר, שהן אמת שיכול להיות ענין זה (ענין המקיף דבסוכות, והענין הפנימי דתשבו שבעת ימים, ולמען ידעו גו'), אבל עדיין צריך להבין, מהו הטעם שדוקא במצות סוכה צ"ל אופן מילוי רצון מצַוה המצוות ע"י קישור וחיבור שני ענינים (הענין דבסוכות עם הענין דלמען ידעו גו') שלכאורה הם הפכים. גם צריך להבין מה שמוסיף ומסיים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, דלכאורה, כיון שמ"ש בסוכות תשבו קאי על כל אחד מישראל, למה חוזר וכופל כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. ועוד זאת, שקורא את מקיים המצוה בשם התואר אזרח, שענינו של אזרח הוא היפך ענין הגר (כלשון הכתוב האזרח והגר), שאצל גר הרי זה דבר חדש, משא"כ אזרח מורה ששייכותו לענין זה אינה באופן של חידוש, אלא זהו ענינו, ועז"נ כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. ולכאורה, איך שייך לומר על כל ישראל כולם (ובפרט ע"פ דרשת חז"ל על פסוק זה ראויין כל ישראל לישב בסוכה אחת) שכל אחד מהם הוא בדרגת אזרח.

זבהקדים כללות ענין חג הסוכות, שבו מתגלים הענינים דראש השנה, כמ"ש תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו, היינו,

ח74
שהענינים דר"ה שהיו באופן דבכסה, באים בחג הסוכות באופן של גילוי. ולכל לראש, הענין דתקיעת שופר שבר"ה, וכמנהג ישראל (תורה הוא) לתקוע מאה קולות, הנה ענין זה נמשך ומתגלה בחג הסוכות, כמבואר בספרים בענין סכך הסוכה, שסכך הוא בגימטריא מאה, כנגד מאה קולות דתק"ש. ובפרטיות יותר הרי זה נחלק לס' כ' ך', ס' תקיעות, כ' שברים, וכ' תרועות (כמבואר במ"א בארוכה). וכיון שצ"ל בסדר מסודר ועבודה מסודרת, הרי זה באופן שתחילה נמשך באופן מקיף, ואח"כ נמשך מהמקיף באופן פנימי.

יידוע שהחידוש של חודש תשרי, החל מבחודש השביעי באחד לחודש, שעליו נאמר תקעו בחודש שופר, הוא, שבו נעשה הענין דשלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק שנעשה קרוב, שזהו ענינו של בעל תשובה, ועד לדרגא הכי נעלית שבתשובה, כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, והיינו, שאע"פ שהאלקים נתנה באופן שעברה כל פרטי המדריגות דטהורה היא, ולאח"ז בראתה יצרתה ונפחתה, עד שבאה למטה בבירא עמיקתא, שזהו ענין של ריחוק הכי גדול, הנה מהרחוק נעשה קרוב. ובזה גופא, הנה לא זו בלבד שנעשה קרוב כפי שהי' קודם הריחוק, אלא ע"ד המבואר בנוגע לירידה צורך עלי', שהעלי' היא למדריגה נעלית יותר, ועד לעילוי שלא בערך להדרגא שממנה היתה הירידה, ועד"ז בנוגע לרחוק שנעשה קרוב, שנעשה קרוב יותר ממי שמעולם לא הי' רחוק, וכמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה שבעל תשובה אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה כו', אמרו חכמים26 מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, ועד שצועק ונענה מיד, שנאמר והיה טרם יקראו

יא75
ואני אענה (ככל פרטי הענינים שמבאר שם), וזוהי גם כללות מעלת הבעל תשובה שעבודתו היא בחילא יתיר.

יגהאמור שהחידוש של ר"ה הוא שמרחוק נעשה קרוב, מובן, שענינו של ר"ה (תקעו בחודש שופר) הוא באופן של חיבור הפכים. וכמובן גם מזה שסדר העבודה דר"ה הוא באופן דמן המיצר קראתי י"ה (ועי"ז) ענני במרחב י"ה, שזהו ענין חיבור ההפכים, מיצר ומרחב ביחד, שלכן דוקא מן המיצר באים למרחב י"ה [ובאופן שהענין דמתעשרת בסופה (לאחרי שרשה בתחילתה) נעשה מיד לאחרי יציאת הקול מהמרחב של השופר, שמגיע וקשור עם מרחב י"ה], שזהו מרחב העצמי, המרחב דעצמות ומהות, כמבואר בכ"מ בארוכה.

טושעניני ר"ה נמשכים בגלוי בחג הסוכות, לכן גם בחג הסוכות ישנו הענין דחיבור ואיחוד הפכים, החל מהענין דבסוכות תשבו, שסוכה מצ"ע הו"ע של עראי, ואעפ"כ נעשה בה הענין דתשבו, מלשון עכבה, ועד לתשבו שבעת ימים, שכולל כל זמן הבריאה (כנ"ל), וגם הענין דלמען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי גו', שסוכה הו"ע המקיף, ואעפ"כ נעשה על ידה הענין דלמען ידעו גו', שהו"ע הפנימיות. וזהו גם מ"ש כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. דהנה, מבואר בלקו"ת ובכ"מ שאזרח הוא לשון עתיד (שהרי האותיות אית"ן שבאים בראש התיבה מורות על העתיד), ואזרח הוא גם מלשון זריחה, היינו, מה שעתיד לזרוח לעת"ל. ועז"נ בסוכות תשבו גו' כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, היינו, שעי"ז שבסוכות תשבו שבעת ימים, הנה כל האזרח בישראל, מה שעתיד להזריח, ישבו בסוכות עתה, ע"י קיום המצוה, כיון שענינה של מצוה זו חיבור הפכים, כנ"ל.

יזכל האמור לעיל הוא גם בנוגע לענין שבא בהמשך ולאחרי הענין דבסוכות תשבו שבעת ימים, שזהו מ"ש ולקחתם לכם

יח76
ביום הראשון גו' [ביום דייקא, כי, קיום מצות סוכה הוא מיד בהתחלת השבעת ימים (בליל החג), ולאחרי כן, ביום הראשון, מנץ החמה או אפילו משעלה עמוד השחר, אזי ישנו הענין והמצוה דולקחתם לכם גו'], כידוע ביאור בעל ההילולא בזה, שהענין דבסוכות תשבו נמשך אח"כ באופן דולקחתם לכם, וכהלשון בזה, שהמקיף, שהו"ע הסוכה, נמשך בפנימיות ע"י קיום המצוה דלקיחת ד' מינים, שעז"נ ולקחתם לכם, היינו, שענין זה נעשה באופן דלכם. ובאותיות הקבלה, שההמשכה היא בבחי' נוקבא דז"א העומדת בחזה דז"א. וענינו בפשטות, שאצל כל אחד מישראל נמשכים בפנימיות כל הענינים שבהתחלת שבעת ימי הסוכות היו אצלו באופן מקיף. והיינו, שנוסף על הענין דלמען ידעו גו' שישנו מיד עם החיוב דבסוכות תשבו, הנה בזה גופא ניתוסף עוד ענין, שנעשית ההמשכה בפנימיות של הענין דלמען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י, וענין זה נעשה ע"י נטילת ד' מינים.

כבזה, דהנה מבואר בדרושי סוכות (ובפרט בסידור) הענין דד' מינים, שהטעם שנבחרו למצוה זו ד' מינים אלו דוקא, לפי שנשתנו מכל שאר פירות ואילנות, שכולם מורים על האחדות. דהנה כתיב ולקחתם לכם גו' כפות (כפת כתיב) תמרים, ופירושו כפוּת, והיינו, דאע"פ שבלולב יש כמה עלים, וכל עלה נחלק לשנים, הרי זה צ"ל באופן שיהיו העלים ראויים לאגדן ולכפותן עם השדרה, והיינו, שמאחדים את העלים שמצד עצמם היו יכולים להיות נפרדים. ועד"ז בענף עץ עבות, שצריכים להיות תלתא בחד קינא (שלשה עלין בקן אחד), והיינו, שמשלשה עושים אחד, עי"ז שמקשרים ומחברים את כל השלשה ביחד. ועד"ז ערבות, שנקראים אחוונא ע"ש שגדלים באחוה, והיינו, שאף שצ"ל ערבי (נחל) לשון רבים, ה"ז צ"ל באופן שנקרא בשם אח, עי"ז

כא77
שגדלים באחוונא, שזהו"ע האחדות, שמאחדים שני דברים להיות כאחד. ועד"ז פרי עץ הדר, שדר באילנו משנה לשנה, דהפירוש בזה, שאף שבמשך י"ב חדשי השנה ישנם שינויים, ועד לשינויים מן הקצה אל הקצה, ובלשון הכתוב זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף, מ"מ, ה"ה דר באילנו במשך כל השנה, בכל ששה האוירים. ועוד זאת, כפי שבעל ההילולא מוסיף בזה ענין נפלא, שלא זו בלבד שהאתרוג נושא וסובל את כל השינויים שבמשך השנה, שאינם מזיקים לו, אלא אדרבה, ש"גם גדל מכל האויר", היינו, ששינוי האוירים מוסיף בהגידול שלו. וכפי שמוסיף בזה דיוק נפלא, שבהכרח לומר כן, "כי היותו דר בלתי גידול, זהו דבר שאי אפשר, שהי' מתקלקל, שהי' מתחיל לרקוב וכדומה", וכיון שדר באילנו במשך כל השנה, למרות שינויי ששה האוירים מן הקצה אל הקצה, הרי מובן, שלא זו בלבד שהוא שולט עליהם, אלא אדרבה, שהשינוי מנוצל באופן שמזה נעשה הגידול שלו. והרי זו מעלה נפלאה בענין האחדות גם לגבי האחדות שבשאר ג' המינים, שבהם ענין האחדות הוא רק באופן שלוקחים ענינים שיכולים להיות נפרדים ועושים אותם לאחדים, ואילו באתרוג ניתוסף עוד ענין, שלא זו בלבד שהענינים הנפרדים הם באופן של אחדות, עד שדר באילנו במשך כל השינויים, אלא יתירה מזה, שמזה גופא ניתוסף ונעשה הגידול בענין האחדות. ועד כפי שמוסיף שם54: וכמדומה שגידולו הוא לג' שנים, שבג"ש נגמר כל גידולו בשלימות כו', ונמצא שג"פ יתחדשו בו כל השינוי דאוירים המתחלפים בשנה כו', שזה מורה עוד יותר על תוקף הענין, שהרי בתלת זימנא הוי חזקה.

כגמובן שענין האחדות שבד' מינים הוא גם באופן של חיבור הפכים, שהרי אין זה כמו ענין האחדות שביוהכ"פ, שנקרא יום אחד, שבו ישנו הענין דבגדי בד, דבר העולה מן הקרקע בד בבד (קנה יחידי), אלא האחדות היא דוקא באופן שישנם כמה עלים שיכולים

כד78
להיות נפרדים, ועד שכל עלה הוא משני חלקים דוקא, ועד"ז בהדס וערבה, ועד לאתרוג שיש בו כל שינויי האוירים כו', ודוקא מהם עושים ענין של אחדות, שזהו ענין נעלה יותר מאשר האחדות דבד בבד, ע"ד מעלת התשובה דרחוק שנעשה קרוב, שלכן לא מספיק שיהיו מינים שמורים על האחדות סתם, אלא צ"ל דוקא מינים שיש בהם ענינים שלכאורה הם נפרדים, ומנפרדים אלו עושים ענין של אחדות.

כולהוסיף בביאור העילוי שניתוסף בחג הסוכות (ע"י מצות סוכה ונטילת ד' מינים) לגבי ר"ה (בכסא ליום חגינו) בפרטיות יותר. דהנה, הטעם שלא מספיק ההמשכה דר"ה שהיא באופן דבכסה, הוא, לפי שתכלית הכוונה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים. ובהקדים, שענין זה קשור גם עם ר"ה, שעם היותו יום ששי למע"ב (יום ברוא אדה"ר), נאמר עליו זה היום תחלת מעשיך, כיון שפועל ומשנה את כל יצירת מעשיך, כל הבריאה כולה, שתהי' באופן המתאים לרצונו של הקב"ה, שנתאוה להיות לו דירה בתחתונים, ע"י האדם (שנברא ביום ששי למע"ב), אתם קרויים אדם, כל אחד מישראל, שהרי אני נבראתי לשמש את קוני, וכשם שענין השימוש כפשוטו הוא באופן שהעבד עושה עבור האדון דבר שהאדון עצמו אינו עושה, ועי"ז נתמלא רצון האדון, כן הוא כביכול בהנמשל, שדוקא עי"ז שכל אחד מישראל משמש את קונו, מתמלא הרצון והתאווה להיות לו ית' דירה בתחתונים. ומובן, שהכוונה היא שענין זה יהי' באופן גלוי, שיראו בגלוי שזוהי דירה לו ית' בתחתונים, כפי שיהי' לעתיד לבוא, כמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, שגם ענין זה הוא באופן של חיבור הפכים, שגילוי (ונגלה) כבוד הוי' הוא לעיני בשר דוקא, ועד שהבשר עצמו יראה, כיון שיהי' בו גילוי ענין הא"ס, שבא בהגוף יותר מאשר בנשמה, ועד שהנשמה תהי' ניזונית מן הגוף (כמבואר בכ"מ). ולכן, הנה לאחרי ר"ה עשי"ת ויוהכ"פ, שבהם עיקר העבודה היא בענינים רוחניים [שהרי גם

כז79
בר"ה שמצות היום בשופר, הרי ענין המצוה קשור עם שמיעת קול בלבד, ועאכו"כ ביוהכ"פ, שגם בגלוי מודגשת העבודה הרוחנית שבדבר], הרי זה נמשך במצוות הקשורים עם מעשה בפועל (סוכה וד' מינים), ועד לענינים הקשורים עם בית לבוש ומזון, שכל ענינים אלו צריכים להיות בסוכה דוקא, תשבו כעין תדורו. ועד שנמשך בענינים גשמיים כפשוטם למטה מעשרה טפחים, שהרי חג הסוכות הוא חג האסיף, באספך מגרנך ומיקבך, וכדאיתא בילקוט שלכן נאמר ענין השמחה ג"פ.

כטזאת, שעי"ז שנעשה הגילוי דבכסה אצל בנ"י, הנה על ידם הרי זה נמשך גם בכל העולם כולו, שזהו ענין הד' מינים, שעל ידם יודע ומכריז העולם כולו שישראל אינון ניצוחיא. וזהו גם מה שבחג הסוכות מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, היינו, שרואים בגלוי שע"י בנ"י מושפעים כל עניני העולם, כשם שהקרבת קרבן הוא ענין שבגלוי בעיני בשר אפילו של אינו יהודי, שלוקחים ענינים גשמיים מחי צומח ודומם ומקריבים אותם על אש המזבח, שממנו הי' עולה עשן כו' (ע"ד העשן דענן הקטורת שעל גבי הכפורת ביוהכ"פ, שממנו נמשך סכך הסוכה, ענין המקיפים דסוכות, כמבואר בכ"מ), ועד שענין זה נעשה הכנה קרובה לגאולה האמיתית והשלימה שאז יקויים היעוד ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו גו', כנ"ל.

לאנעשה בכל שנה ושנה בתחילת השנה, החל מר"ה, שבו נעשה הענין דתקעו בחודש שופר בכסה, ואח"כ נמשך בחג הסוכות (ליום חגינו) בגילוי. ומחג הסוכות, זמן שמחתינו, ממשיכים זאת על כל השנה, כאשר ויעקב הלך לדרכו, שההליכה דיעקב היא לדרכו, דרך ה', כמ"ש מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, וכמ"ש למען אשר יצוה

לב80
את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט, ובאופן כזה הולך בעולם, ופועל בעולם רצון הבורא, לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ועושה זאת מתוך שמחה וטוב לבב, ועד שפורץ את כל הגדרים, ובאה הגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש ע"י משיח צדקנו, שיבנה ביהמ"ק במקומו ויקבץ נדחי ישראל, ויקויים היעוד אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי' לעבדו שכם אחד, ובקרוב ממש.