Toras Menachem·Vol. 70 (5733·Part 1)·Day of Simchas Torah 5733תורת מנחם·ע - שנת תשל"ג - חלק ראשון·יום שמחת תורה·ה'תשל"ג

א109
בס"ד. יום שמחת תורה, ה'תשל"ג
(הנחה בלתי מוגה)

גענין שמחת תורה, כידוע שיש בזה ב' פירושים, פי' הא', שבנ"י (אנשים נשים וטף) שמחים עם התורה, ופי' הב', שבנ"י משמחים את התורה, והשמחה היא גדולה ביותר, ולא רק באופן של ניגון (שלמעלה מדיבור, ועד לניגון פשוט), אלא באופן שנמשך וחודר עד לריקוד ברגלים, ומזה מובן, שכשם שהריקוד של בנ"י ששמחים עם התורה (כפי' הא') הוא באופן שע"י הריקוד ברגלים רוקד ומתעלה גם הראש, הנה כן הוא גם בנוגע לריקוד של בנ"י שמשמחים את התורה (כפי' הב'), שעי"ז פועלים ענין של ריקוד ועלי' בתורה (ועד גם בנוגע לכתר שע"ג הס"ת), כידוע הפתגם שבכדי שהס"ת תוכל לרקוד, יש צורך באיש ישראל שנושא את הס"ת ונעשה הרגלים של הס"ת. וצריך להבין, איך שייך לפעול בתורה ענין של עלי' יותר מכמו שהיא מצד עצמה, ועוד זאת, שהעלי' בתורה נעשית ע"י הריקוד ברגלים דוקא, ולכאורה, כיון שהתורה ענינה חכמה, הבנה והשגה דוקא [דאף שמצינו שבתושב"כ הנה גם מי שלא ידע מאי קאמר יוצא י"ח לימוד התורה, ולכן עולה לתורה ומברך ברכת התורה, הרי השלימות דלימוד התורה היא דוקא בתושבע"פ, שדוקא בה מתגלה רצון העליון שמכוסה ונעלם בתושב"כ ואינו מתגלה אלא בתושבע"פ, שמבארת המסקנא של כל פרטי ההלכות בנוגע למעשה, והרי לימוד תושבע"פ צ"ל באופן של הבנה והשגה בשכל אנושי דוקא5, ועד שאמרו רז"ל שהתורה לא בשמים היא, ואין אנו משגיחין בבת קול], אינו מובן מהי שייכותה לריקוד ברגלים דוקא, שלכאורה הם ב' הפכים.

הבהקדם מה שמצינו דוגמת ב' הפכים הנ"ל בכל שאר המועדים ששמח"ת הוא סיומם וחותמם – שמיני עצרת, חג

ו110
הסוכות, יום הכיפורים וראש השנה (עשי"ת), שכולם קשורים עם ספירת הבינה, שענינה הבנה והשגה כו', וביחד עם זה, הרי כללות ענינם הוא באופן שלמעלה מציור והגבלה כו' (כדלקמן).

חבזה, דהנה, ידוע בפירוש הכתוב ביום השמיני עצרת תהי' לכם, שיום השמיני הוא מדרגה השמינית מלמטה למעלה, בחינת בינה, ולכן בא שמע"צ לאחרי שבעת ימי הסוכות, בדוגמת ספירת הבינה (האם רובצת על האפרוחים) שהיא שומר ההיקף כו'. וביחד עם זה, ידועה תורת הרב המגיד ששמיני הוא לשון שומן והעסענץ, שזהו העצם ונקודת התמצית של כל דבר, שזהו"ע שלמעלה מבינה (שכל), ואפילו למעלה מרצון כו', ועד שמצד גודל מעלת בחי' זו נאמר עצרת תהי' לכם, לכם דייקא, הה"ד יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, ישראל ומלכא בלחודוהי.

יבנוגע לחג הסוכות, כידוע שענין הסוכה הוא בחי' מקיפים דבינה, שנמשכים בפנימיות ע"י נטילת ד' מינים. וביחד עם זה מצינו בחג הסוכות שענין הסוכה הוא המשכת המקיף העצמי דעצמות א"ס כו', שלכן אמרו רז"ל ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת, כיון שאור זה מקיף לכולם בשוה.

יבבנוגע ליום הכיפורים, ששייך לספירת הבינה, וענינו שלימות התשובה, כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, שזהו"ע תשובה עילאה [שהרי התשובה על ענינים בלתי רצויים כו' בודאי נשלמה כבר בחודש אלול, ומה גם שחודש אלול הוא מארבעים יום האחרונים שבהם מתקבלת התשובה בשמחה ובלב שלם, ועאכו"כ בעשי"ת, שעליהם אמרו שאע"פ שהתשובה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ר"ה ויום הכפורים היא יפה יותר כו', די"ל שזהו"ע תשובה עילאה], ששייכת לספירת הבינה. וביחד עם זה נקרא אחת בשנה, שהו"ע בחי' היחידה, שקשורה עם בחי' יחיד שלמעלה מבחי' אחד, וכידוע תורת רבינו הזקן בפי' מארז"ל בנוגע לעשי"ת כאן ביחיד, שקאי על בחי' היחידה. וזהו גם מה שיוהכ"פ הוא יום שנתחייב בחמש תפלות, שמספר חמש מורה על בחי' החמישית, בחי' היחידה.

ידבר"ה, שמצות היום בשופר, וידוע ששופר (מלשון שפרו מעשיכם) הוא בבינה, וזהו הטעם שבבית שני לא היו תוקעין בשופר ביו"ט של ר"ה שחל בשבת, לפי שבבית שני הי' חסר בחי' ה' עילאה, ולכן אין זה מקום מוכן לגילוי שנמשך ע"י תק"ש שאינו שורה ומתגלה אלא בבינה כו'. וביחד עם זה, ידוע שענין השופר, שיש בו גם קלא פנימאה דלא אשתמע, מורה על המשכת העצם כו', וזהו גם מ"ש הרמב"ם שרמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם כו', היינו, שזהו ענין שמגיע ומעורר את העצם באופן ששולל ענין השינה כו'. וזהו גם מה שאומרים בר"ה לפני תק"ש יבחר

טו112
לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה, שזהו"ע של בחירה חפשית [אע"פ שיש אפשרות אחרת כו', ובלשון הכתוב כי לי כל הארץ, ולא תאמרו אתם לבדכם שלי כו'] שהיא ממקום שלמעלה מכל ציור וגדר כו', והבחירה היא בעצמיות דישראל כפי שהם אפילו למעלה מתומ"צ כו', ומזה נמשך בעשי"ת ויוהכ"פ ענין התשובה שלמעלה מתומ"צ, שלכן נעשה על ידה תיקון כל הפגמים שבתומ"צ כו'. וזהו גם מה שע"י השופר נעשה הענין דתמליכוני עליכם, ומלכותו ברצון קיבלו עליהם, שזהו"ע ההכתרה שנעשה ע"י הקבלת עול שמצד עצם הנפש כו'.

יזשבכל המועדים שבחודש תשרי ישנם ב' הפכים, שעם היותם קשורים עם בחי' הבינה דוקא, יש בהם גם בחי' העצם שלמעלה מכל ציור והגבלה כו'. וצריך להבין איך יתווכו ב' ענינים אלו שלכאורה הם הפכים זמ"ז.

יטהענין הוא, שבבחי' בינה גופא ישנם ב' הפכים, שמחד גיסא, הרי זה ענין של הבנה והשגה באופן של התחלקות לפרטים דוקא, ולאידך גיסא, ידוע שהתגלות עתיק היא בבינה דוקא. והענין בזה, דהנה, אף שגם בחכמה ישנו גילוי התענוג, וכפי שמצינו שצהבו פניו של ר' אבהו כשמצא תוספתא חדתא, שזהו תענוג הבא מגילוי אור החכמה, ועד שפנימיות אבא פנימיות עתיק, מ"מ, כיון שאור החכמה הוא בבחי' נקודה בלבד, לכן גם התענוג שבחכמה הוא באופן של נקודה (והעלם) בלבד, ועדיין אין בזה הטעם והתענוג שיש בהתרחבות והתפשטות דבינה, ולכן, דוקא בבינה הנה לא זו בלבד שפנימיות בינה פנימיות עתיק, אלא יתירה מזה, שהתגלות עתיק היא בבינה דוקא [וזהו

כ113
גם מה שכללות ההיכלות הם במספר ז' (הגם שהספירות הן עשר), כי, היכל קדה"ק (בינה) שהוא היכל הז', כולל כל הג"ר].

כבאף שמצינו שעיקר התגלות התענוג (עתיק) הוא בבינה, הרי הא גופא צריך להבין מהו טעם הדבר, הלא בינה היא במדידה והגבלה דוקא, שהרי תפיסת השכל בבינה היא ע"י ההתחלקות לפרטים, שעי"ז ניכרים הקצוות (שעל ידם היא תפיסת כל דבר), שהו"ע ההגבלה, ולכאורה הרי זה היפך התענוג (שלמעלה אפילו מרצון) שהוא למעלה מהגבלה כו'. אך הענין הוא, שהשלימות של כל דבר היא כשבא במדידה והגבלה דאורך ורוחב והתחלקות פרטים כו', ודוקא אז מתגלה התענוג שבדבר. ויובן ע"פ משל מאדם שבונה בית בגלל התענוג שיש לו בענין הבית, שדוקא לאחרי שנשלם בנין הבית בכל פרטיו כפי שהיתה כוונתו בתחילה, אזי מתגלה התענוג שבעצם נפשו בענין הבית כו'. ודוגמתו למעלה בענין השלמת (אויספיר) הכוונה שנתאווה להיות לו ית' דירה בתחתונים. ומזה מובן גם בנוגע להתגלות התענוג בבינה דוקא, לאחרי שהשכל בא באורך ורוחב והתחלקות פרטים כו', משא"כ בנקודת השכל, שעדיין לא יודעים אם התפשטותו תהי' כפי הכוונה כו'.

כדיובן גם בנוגע למועדי חודש תשרי, שיש בהם ב' הקצוות, שמחד גיסא קשורים עם בחי' העצם שלמעלה ממדידה והגבלה כו', ולאידך גיסא ה"ה קשורים עם ספירת הבינה דוקא, כיון שהתגלות העצם היא דוקא כשנשלמת הכוונה שיומשך בהתחלקות פרטים כו', שלכן צ"ל כללות העבודה באופן של יחוד ב' הקצוות, וכמים הפנים אל הפנים גו', שעי"ז פועלים גם למעלה שהעצם יומשך ויתגלה בציור והגבלה דסדר השתלשלות הספירות כו'.

כוזה מודגש בכללות חודש תשרי גופא בסמיכות וההמשך של יוהכ"פ וחג הסוכות, שלאחרי גודל העילוי דאחת בשנה, בחי' היחידה שלמעלה ממדידה והגבלה, ממשיכים זאת בד' הימים שבין יוהכ"פ לסוכות, שהם כנגד ד' אותיות שם הוי', ובהם כל ישראל עסוקין

כז114
במצוות, זה בסוכתו וזה בלולבו כו', שהם מצוות כלליות על כל השנה כולה, שבזה מודגש חיבור ב' הקצוות שבהמשכת העצם דוקא בהתחלקות הפרטים כו'.

כטיובן גם בנוגע לענין דשמחת תורה. ובהקדים, שאף שלימוד התורה צ"ל בהבנה והשגה ע"י יגיעת השכל דוקא, מ"מ, צ"ל גם הענין דהוי' עמו שאז הלכה כמותו, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא (שזהו ענין נעלה יותר מאשר אלו ואלו דברי אלקים חיים), וכדי שהלימוד יהי' באופן כזה לא מספיק ענין ההבנה וההשגה, אלא צ"ל ענין הביטול וקבלת עול דוקא, בחי' עבודת עבד (ועד לעבד פשוט כו'), שהלימוד אינו לצורך עצמו והנאתו, אלא כדי לכוין לאמיתתה של תורה איך צ"ל פסק ההלכה למעשה בפועל, שזהו גמר ותכלית הכוונה כו', ובגלל זה מתעמק ביגיעה עצומה ביותר, שדוקא עי"ז בא אל אמיתת הענין כו', כיון שמגיע לבחי' העלם העצמי כו' [וכמאמר הזהר עה"פ יעשה למחכה לו, אינון דדחקין למלה דחכמתא כו', שאז מגיעים לבחי' עדן עין לא ראתה אלקים זולתך70, שעז"נ ואהי' אצלו גו' שעשועים (כמבואר בארוכה בהמשך תרס"ו בתחלתו)], ועד שעי"ז פועלים עילוי גם בתורה, כידוע בענין שדוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה, להמשיך בתורה בחי' העלם העצמי דא"ס כו'. וענין זה מתבטא גם בשמחה עם התורה באופן של ריקוד ברגלים דוקא, וכנ"ל שבנ"י נעשים בבחי' הרגלים של הס"ת, שמורה על ענין ההמשכה למטה עד למעשה בפועל, שדוקא עי"ז ניתוסף עילוי גדול יותר בתורה כו'. ומזה נמשך על כל השנה כולה נתינת כח על כללות העבודה בלימוד התורה וקיום המצוות, החל מקביעת עתים לתורה, כולל גם הענין דתמכין דאורייתא

ל115
כו', מבלי להתחשב בעניני חשבונות כו'. ועד שעי"ז נעשה ענין הגאולה, החל מהגאולה הפרטית דכל אחד מישראל, כמ"ש בענין פדה בשלום נפשי, ועד לגאולה דכלל ישראל, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.