Toras Menachem·Vol. 73 (5733·Part 4)·Shabbos Parshas Balak·14 Tammuz 5733תורת מנחם·עג - שנת תשל"ג - חלק רביעי·ש"פ בלק·י"ד תמוז·ה'תשל"ג

א54
בס"ד. ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תשל"ג
(הנחה בלתי מוגה)

גכוכב מיעקב וקם שבט מישראל גו', ומציין הצ"צ לפירוש הרב המגיד (שהשנה היא שנת המאתיים להסתלקותו) באור תורה על פסוק זה, וז"ל: דרך כוכב מיעקב וגו', איתא אין מזל לישראל [ולכאורה הכוונה, שכיון שאין מזל לישראל, צריך להבין איך אפשר לומר דרך כוכב מיעקב, שכוכב הו"ע המזל]. ואיתא הכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל. אך הענין הוא, כי בודאי כי מדריגת אי"ן, שהיא חכמה, היא מזל לישראל, והוא מלשון יז"ל [כמ"ש ונוזלים מן לבנון], והוא טעמים, שהם כתרי אתוון, והוא יו"ד [שקאי על החכמה], וכשהיא על אתוון נקרא רביע"י בטעמים [שקאי על הכתר, כמבואר בכ"מ בענין טנת"א (טעמים נקודות תגין אותיות) שבתורה, שענין הטעמים הוא בכתר]. וזהו ומספר את רובע ישראל, ומספ"ר הוא לשון ספי"ר [ומאיר], א"ת הם אותיות א' עד ת' [כ"ב אותיות התורה], וזהו ומספר את רובע ישראל, ומספ"ר א"ת, (א"ת) שהוא אותיות, מי הוא המספרם ומאירם, רובע, שהוא טעם רביעי. והכל נעשה ע"י ישראל וכו'. וזהו דרך כוכב מיעקב, כוכ"ב לשון מזל, [ו]פירוש [דרך כוכב מיעקב, דרך מלשון המשכה] כשהוא דורך למשוך, הכל הוא מיעקב, פי' מחמת ישראל ובשבילם. וזה שזכר יעקב ולא ישראל, הוא, בשביל שיש ביו"ד ג' קוצין, שהם ראש תוך סוף, העליון [קוצו של יו"ד] נקרא ישראל, לי ראש, האמצעי [עצם היו"ד,

ד55
שהוא בהמשכה] נקרא ישורון, לשון שורה שהוא לשון המשכה, והתחתון נק' יעקב, עקב י'. והנה כל דבר שנמשך צ"ל בסוד מטי ולא מטי, שאם הי' מטי לא הי' יכול המקבל לקבל, לכן צריך להיות לא מטי, כנשר החופף וכו', נוגע ואינו נוגע, וצריך להיות הסתלקות במדריגה עליונה, [ולהמשיך] רק מעט מזעיר כפי כח המקבל. על כן, כאן, אצל דרך, שהוא לשון המשכה, זכר מיעק"ב, לשון עק"ב, רק כפי כח המקבלים. [וממשיך בכתוב] וקם שבט [מישראל, שבט] הוא לשון מושל, הוא הצדיק מושל ביראת אלקים, [וגם] זה יהי' מישראל, פי' מחמתם כו' (עכ"ל האו"ת).

והצ"צ ומציין2 גם לקדושת לוי (להרה"צ ר' לוי יצחק מבאַרדיטשוב), שמבאר הכתוב דרך כוכב מיעקב וגו', שכוכב הוא כ"ו כ"ב, כ"ו הוא הגימטריא דשם הוי', וכ"ב הוא מספר האותיות, והיינו, שע"י הכ"ב אותיות עושים ישראל רשימה כביכול בהבורא ב"ה (כ"ו) להשפיע עליהם כרצונם כו'.

חענין זה בא בהמשך למשנת"ל בפירוש הכתוב11 מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, בביאור החילוק בין יעקב לישראל כו'. ויש להוסיף בזה ע"פ המבואר באור התורה על ספר שמות (שיצא לאור לאחרונה, לימי י"ב י"ג תמוז), על הפסוק אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב גו', שמבאר שם ההפרש בין ישראל ליעקב, שיעקב נקרא חצי פרצוף התחתון דז"א, מהחזה ולמטה, וישראל נקרא מחצית העליון דז"א, מהחזה ולמעלה. ומביא שם, שעד החזה נקרא עץ החיים, ומהחזה ולמטה נקרא עץ הדעת טוב ורע. ועפ"ז ניתוסף ביאור במשנת"ל שעבודתו של יעקב היא באופן של מרמה, שהצורך

ט56
בהמרמה הוא לפי שחטא עה"ד הי' ע"י ערמה, כמ"ש והנחש הי' ערום, ולכן צ"ל התיקון גם ע"י ענין המרמה – שכל זה שייך רק במדרגת יעקב, מהחזה ולמטה, שנקרא עה"ד טו"ר, ששם נוגע ושייך ענין החטא (שנעשה ע"י ערמומית הנחש, ולכן צ"ל התיקון ע"י ענין המרמה), משא"כ במדריגת ישראל, מהחזה ולמעלה, שנקרא עץ החיים, ששם לא נגע ענין החטא, וכמ"ש לא ראה עמל בישראל.

יאשבאוה"ת הנ"ל מבואר החילוק בין יעקב לישראל באופן נעלה יותר מהמבואר בשאר המקומות, כי, בדרך כלל מבואר שיעקב וישראל שניהם בז"א, אלא שישראל הוא חצי העליון דז"א, דהיינו חג"ת, ויעקב הוא חצי התחתון דז"א, דהיינו נה"י. אבל באוה"ת הנ"ל מבואר החילוק ביניהם כפי שהם (לא בז"א עצמו, אלא) בשכל שבמדות, שיעקב הו"ע המוחין של המדות המתגלים מהחזה ולמטה, וישראל הוא כפי שהמדות כלולים בעצם השכל.

יגשם, שיש עוד בחי' ישראל סבא שלמעלה גם מבחי' ישראל סתם, כי ישראל סתם הו"ע המדות כשכלולים בשכל, אבל ישראל סבא זהו בחי' השכל עצמו. וכן מבאר שם שיש עוד בחי' יעקב (לבד חצי פרצוף התחתון דז"א), כפי שהוא חוץ למחיצת ז"א (כמבואר בתו"א בדרושי ויצא על הפסוק ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ונקודת הענין, שבחי' יעקב הוא הממשיך בבי"ע, שזהו חוץ לז"א דאצילות, ובאצילות גופא ה"ז בחי' מלכות דאצילות כו').

טונת"ל שכללות החילוק בין יעקב לישראל בעבודה הוא החילוק בין מצוות (יעקב) לתורה (ישראל). ועז"נ מי מנה עפר יעקב, כפירוש רש"י דקאי על המצוות שהם מקיימין בעפר. והענין בזה, דלכאורה אינו מובן, למה מזכיר מצוות אלו דוקא. ואף שבפשטות הכוונה בזה היא אפילו מצוות שבעפר, וכ"ש מצוות שבחי וצומח, וכן מצוות שבמוח ולב, ה"ז עדיין דוחק, שהרי סוכ"ס המצוות שבחי הרי

טז57
הם ענינים נעלים יותר, ולמה אינו מזכיר אותם כלל. אך הענין הוא, שעפר קאי על כללות המצוות שנקראים בשם עפר, כיון שהם תלויים בדברים גשמיים, שהרי כל המצוות הם בדברים גשמיים, ועד שאפילו המצוות שבחובת הלבבות צ"ל באופן שפועל על דופק הלב הגשמי, שכאשר אדם ממשש בלבו ה"ה מרגיש שהדופק הוא חזק יותר, מצד האהבה או היראה שבלבו, וכן בשכל שבראש, שפועל שיתוספו חריצים בהמוח הגשמי. ומ"ש ומספר את רובע ישראל, שרובע הוא מלשון רביעה, שקאי על ירידת גשמים, הרי זה ענין התורה, אין מים אלא תורה, שעז"נ הלוא כה דברי כאש, שאפילו כשלומד ע"י שפתיים כשהם באופן של היפך הטהרה, הנה גם אז הלימוד הוא באופן של דברי.

יחכל הענינים שבתורה ה"ה באופן של התכללות, ובפרט כאן, שבעבודת האדם צ"ל הן קיום המצוות (עפר יעקב) והן לימוד התורה (מים, רובע ישראל). וכמו שיש אצל כל אחד מישראל ב' אופני העבודה דיעקב וישראל כפי שהם בענין הזמן, שיעקב מורה על העבודה בימי החול, שבהם יש מצות עשה לעשות מלאכה, כמ"ש ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, וישראל מורה על העבודה דשבת42, שאסור במלאכה כו'. ומזה מובן, שגם ביצירת ובריאת האדם עצמו צ"ל התכללות ב' הענינים דעפר ומים. והענין בזה, דהנה, בריאת האדם היתה עפר מן האדמה, ואיתא במדרש ד' שמות נקראו לארץ כנגד ד' תקופותי', אדמה, כנגד תקופת תשרי שהארץ עשוי' בולין בולין (חתיכות) של אדמה, שזהו מצד חיבור המים (מי גשמים) בעפר, ועד שע"ש שנברא מן האדמה נקרא בשם אדם (שהרי אדמה היינו אדם בתוספת ה"א, כיון שהאדם לוקח ממנה, וכמו אשה, כי מאיש לוקחה זאת), והו"ע התכללות העפר ומים בבריאת האדם עצמו. ומצד ענין

יט58
ההתכללות דעפר ומים, נאמר מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, היינו, שמ"ש מי מנה קאי גם על עפר יעקב וגם על רובע ישראל.

כאכללות העבודה בב' הבחי' דיעקב וישראל, זוכים לקיום היעוד דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל כפשוטו, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.